ניצבים על סף פעילות נרחבת
”האווירה לא היתה תחרותית. כל איש ביקש את הצלחת רעהו”, סיפרו ריצ׳רד ולוסיה על חבריהם ללימודים במחזור ה־105 של גלעד — בית־ספר למקרא מיסודה של חברת המצפה. ”אנחנו כל כך שונים, אבל כל תלמיד יקר לנו”. אחד התלמידים, לואל שמו, חיזק את דבריו והוסיף: ”ההבדלים בינינו קירבו אותנו זה לזה”.
הכיתה, שסיימה את לימודיה ב־12 בספטמבר 1998, היתה באמת מגוונת. חלק מן התלמידים שירתו כחלוצים באזורים שבהם רב הצורך במבשרי מלכות, ואחרים שירתו בנאמנות לא רחוק מאיזור מגוריהם. מקצתם, כמו מטס ורוז־מרי, נאלצו לעבוד קשה לשיפור שליטתם באנגלית לפני שהגיעו לבית־הספר. רבים מן התלמידים חלמו להיות שליחים עוד מילדותם. זוג אחד הגישו בקשה 12 פעם; עד כמה שמחו לקבל הזמנה למחזור ה־105!
עשרים שבועות של הכשרה אינטנסיבית חלפו ביעף. נראה היה כאילו לא עבר אפילו יום אחד וכבר הם מגישים את עבודתם האחרונה ומוסרים את הדו״ח האחרון שבעל־פה. טקס הסיום הלך והתקרב.
יושב־ראש התוכנית, אלברט שרודר, חבר בגוף המנהל של עדי־יהוה, הזכיר לחברי הכיתה שהם ”ניצבים על סף פעילות נרחבת בתחום החינוך המקראי”, והולכים בעקבות יותר מ־000,7 בוגרי גלעד קודמים. הוא ציין שבקיץ נהנו התלמידים מזכות מיוחדת במינה להתרועע עם שליחים ותיקים, שביקרו במרכז העולמי של החברה כדי לנכוח בכינוסים הבינלאומיים.
אח שרודר הזמין אל הבמה את מקס לרסון מוועד התפעול של בית־אל. הנואם הרחיב את הדיבור בנושא ”חינוך המוביל לחיי־נצח”. הוא ציטט ממשלי א׳:5: ”ישמע חכם ויוסֶף לקח, ונבון תחבולות יקנה”. כדי להיות שליח יעיל יש לרכוש מיומנות. איש מיומן לפני מלכים יתייצב (משלי כ״ב:29). הדרכה בת חמישה חודשים ציידה את התלמידים היטב לייצוג גדולי המלכים, יהוה אלוהים וישוע המשיח.
דיוויד אולסון ממחלקת השירות נאם אחריו בנושא ”העזרה המשמחת את לב יהוה”. הוא שאל: ”מה יכולים בני אדם לא־מושלמים לעשות כדי לשמח את לב אלוהים?” והתשובה? לשרת אותו בנאמנות, במסירות ובשמחה. יהוה חפץ שעובדיו ישרתוהו בהנאה. כשאנו עושים את רצון אלוהים בשמחה, אנו משמחים את לבו (משלי כ״ז:11). אח אולסון הקריא מכתב מזוג שליחים בוגרי גלעד ממחזור 104. האם הם נהנים בתפקידם החדש? ”יש לנו בקהילה כ־140 מבשרים”, כתבו, ”בין 250 ל־300 איש בממוצע נוכחים באסיפות. שירות השדה הוא החלק הטוב ביותר. לכל אחד מאיתנו ארבעה תלמידי־מקרא וחלקם כבר באים לאסיפות”.
לַייְמן סווינגל, חבר בגוף המנהל, נשא הרצאה בנושא ”זו העת לעצור ולחשוב על ברכותיך”. ההכשרה בגלעד הניבה ברכות למכביר. היא סייעה לתלמידים להרחיב את ידיעותיהם, להעמיק את הערכתם לארגון יהוה ולפתח תכונות חשובות כגון ענווה. ”נדרשה מכם ענווה לבוא לכאן וללמוד”, אמר אח סווינגל והוסיף: ”אתם יוצאים מכאן כשירים יותר להלל את יהוה”.
”יש לך שמחה גדולה — למה לך לדאוג?” זה היה נושא הנאום מפי דניאל סידליק, חבר בגוף המנהל. הוא אמר שכשמתעוררות בעיות, יש לחפש הכוונה מכתבי־הקודש. אח סידליק בחר בכמה פסוקים ממתי פרק ו׳ והמחיש כיצד ניתן לעשות כן. מחוסר אמונה אנו עלולים לדאוג שמא יחסרו לנו צורכי מחייתנו, כגון מזון וכסות. אבל יהוה יודע את צורכינו (מתי ו׳:25, 30). הדאגה רק תוסיף על צרות היומיום (מתי ו׳:34). אולם יש צורך במידה מסוימת של תכנון. (השווה לוקס י״ד:28.) ”ישוע לא אמר שלא לתכנן בתבונה לעתיד, אלא שלא לדאוג בחוסר תבונה מפני העתיד”, הבהיר אח סידליק. ”העשייה היא אחת התרופות הטובות ביותר לדאגה. כשאנו מודאגים, כדאי לנו לדבר על האמת”.
עצות פרידה מן המורים
אחר כך ניתנו שלושה נאומים מפי סגל המורים של גלעד. ראשון הנואמים, קרל אדמס, נאם בנושא ”מה תשיב ליהוה?” נאומו התבסס על מזמור קט״ז, מזמור שאולי שר ישוע בלילה שלפני מותו (מתי כ״ו:30). אין אנו יודעים אילו מחשבות חלפו בראשו של ישוע כששר את המילים: ”מה אשיב ליהוה [עבור] כל תגמולוהי עלי?” (תהלים קט״ז:12) אולי חשב על הגוף המושלם שכונן לו יהוה (עברים י׳:5). אחר כך הקריב את גופו כקורבן ובזאת הוכיח את עומק אהבתו. תלמידי מחזור 105 טעמו מטובו של יהוה במשך חמישה חודשים. כעת עליהם לעבוד קשה במילוי משימתם ולהוכיח בזאת את אהבתם לאלוהים.
מרק נוּמֶר, הנואם השני מסגל המורים של גלעד, יעץ לתלמידים: ”המשיכו לעשות את הטוב”. יוסף נמכר לעבדות במצרים וסבל 13 שנה מיחס לא־הוגן. האם חדל לשרת את אלוהים בגלל טעויותיהם של אחרים? לא, הוא המשיך לעשות את הטוב. ואז, במועד שקבע אלוהים, נגאל יוסף מצרותיו. לפתע פתאום השתנו חייו מקצה לקצה — מבית כלא עבר לארמון (בראשית פרקים ל״ז עד נ׳). המורה שאל את התלמידים: ”אם ציפיותך יתבדו, האם תפרוש? האם תרשה לייאוש להכריע אותך? או האם תחזיק מעמד כמו יוסף?”
לבסוף, רַשָם בית־ספר גלעד, ווֹלֶס ליברנס, הנחה דיון תוסס בהשתתפות תלמידים בנושא ”פרסמו את המלך ואת מלכותו”. חלק מן התלמידים סיפרו חוויות שחוו כשבישרו מבית לבית, מחנות לחנות וברחובות. אחרים סיפרו איך הם מבשרים לדוברי שפה זרה. והיו שהדגימו כיצד לבשר לבני רקעים דתיים שונים. כל הבוגרים הביעו רצון עז לשרת כשליחים.
שליחים ותיקים מאושרים
את החלק הבא, שכותרתו ”ההישגים המשמחים שקוצרים השליחים”, ניהל רוברט וולן. במסגרת החלק רואיינו ארבעה אחים מן המשרדים הראשיים שהזדמן להם ליהנות זמן קצר קודם לכן מחברתם הבונה של שליחים מנוסים. אותם שליחים הודו בלא היסוס שלא היה להם קל ללמוד שפה חדשה, להסתגל לתרבות אחרת ולאקלים שונה. אחרי כן היה עליהם להתמודד עם הגעגועים הביתה. עם הזמן, פקדו אותם בעיות בריאות. אך בכל המצבים שמרו השליחים על גישה חיובית ובורכו על התמדתם. חלקם עזרו לרבים להכיר את יהוה. אחרים תרמו בדרכים שונות לצמיחתה הכוללת של פעילות המלכות בארצותיהם.
את הנאום האחרון נשא קארי בַּרבּר, חבר בגוף המנהל. הוא ציין כמה נקודות מרכזיות מן הכינוס ”דרך החיים שהתווה אלוהים”. ”כיצד השפיע הכינוס על היחסים שלך עם יהוה?” שאל את הקהל. הוא השווה בין הברכות הנופלות בחלקם של ההולכים בדרך אלוהים לבין אחריתם המרה של ההולכים בדרכי העולם. בהתייחסו לחטאו של משה במריבה הזהיר: ”גם לאחר שאדם משרת בנאמנות שנים רבות, אין יהוה מקל ראש בהפרה ולוּ הקלה ביותר של חוקי הצדק שלו” (במדבר כ׳:2–13). מי יתן וכל משרתי אלוהים בעולם כולו ידבקו בזכויות השירות היקרות שלהם!
הגיעה העת לחלוקת התעודות. אחר כך, הקריא נציג התלמידים מכתב לאות הוקרה עבור ההדרכה שניתנה להם. טקס הסיום נחתם בשיר ובתפילה שמעומק הלב. אך, עבור מחזור 105 זו היתה רק ההתחלה משום שהשליחים הטריים ’ניצבו על סף פעילות נרחבת’.
[תיבה בעמוד 23]
נתוני הכיתה
מספר הארצות המיוצגות: 9
מספר הארצות שאליהן נשלחו: 17
מספר התלמידים: 48
זוגות נשואים: 24
גיל ממוצע: 33
ממוצע שנים בָּאמת: 16
ממוצע שנים בשירות מלא: 12
[תיבה בעמוד 24]
הם בחרו בשירות מלא
”בצעירותי לא חשבתי להיות חלוץ”, מספר בן, בוגר כיתה 105. ”חשבתי שרק בעלי כישורים מיוחדים ונסיבות אידיאליות יכולים לשרת כחלוצים”, הוסיף. ”אבל למדתי לאהוב את השירות. יום אחד הגעתי למסקנה שלהיות חלוץ משמעו לבשר יותר. אז הבנתי שאוכל להיות חלוץ”.
”בבית שלנו תמיד העריכו אחים ואחיות בשירות מלא”, מספרת לוסיה. היא זוכרת את ההתרגשות שאחזה בקהילה בכל פעם שביקרו בה שליחים. ”כשגדלתי”, היא אומרת, ”היה ברור לי שאחת המטרות שלי היא שירות מלא”.
אמו של תאודיס נפטרה כשהיה בן 15. ”הקהילה תמכה בי באותה תקופה”, הוא מספר, ”אז שאלתי את עצמי, ’כיצד אוכל להביע את הערכתי?’” כתוצאה מכך, החל לשרת בשירות מלא והיום הוא משרת כשליח.
[תמונה בעמוד 25]
בוגרי מחזור 105 של גלעד — בית־ספר למקרא מיסודה של חברת המצפה
ברשימה שלהלן ממוספרות השורות מן החלק הקדמי אל האחורי, ורשימת השמות היא בכל שורה משמאל לימין
(1) מ. סמפסון; א. בראון; ג. הֶגלי; א. אבויין; מ. דובואה; פ. פורטייה (2) ז׳. קאסם; ר. לינברג; א. דאפוזו; ק. טיילור; ק. לֶפבֶרֶה; ס. ווקר (3) ל. בייקר; מ. פלס; א. ווגן; ק. בוהנה; ג׳. אספלנד; ג׳. היילי (4) ת. פורטייה; ג׳ וויטקר; ל. פלמר; ס. נורטון; מ. גיירינג; וו. היילי (5) ג׳. ווקר; א. בוהנה; ק. גרונוולד; מ. וושינגטון; ד. וויטקר; ג׳. אבויין (6) וו. גיירינג; ק. וושינגטון; מ. פלס; ר. דובואה; ת. הֶגלי; א. אספלנד (7) ב. ווגן; ר. לֶפבֶרֶה; ל. טיילור; ת. בראון; ר. גרונוולד; ר. פלמר (8) פ. נורטון; ט. סמפסון; ק. בייקר; מ. לינברג; מ. קאסם; מ. דאפוזו