‏”‏יְהֹוָה”‏ או ”‏יַהְוֶה”‏?‏

‏”‏שערורייתי”‏,‏ ”‏בן כלאיים”‏.‏ מה יכול לגרום לחוקרי העברית המקראית להתבטא במילים חריפות אלו?‏ סלע המחלוקת טמון בשאלה אם ”‏יְהֹוָה”‏ היא ההגייה המדויקת של שם אלוהים.‏ סוגיה זו ניצבת בעין הסערה יותר ממאה שנה.‏ נראה כי רוב החוקרים תומכים כיום בהגייה בת שתי ההברות ”‏יַהְוֶה”‏.‏ אך האם צורת ההגייה ”‏יְהֹוָה”‏ כה ’‏שערורייתית’‏?‏

שורשי המחלוקת

המקרא מלמד שאלוהים גילה את שמו לבני האדם (‏שמות ג׳:‏15‏)‏.‏ מן הראיות המקראיות עולה,‏ כי משרתי אלוהים הקדומים השתמשו בשם ללא היסוס (‏בראשית י״ב:‏8;‏ רות ב׳:‏4‏)‏.‏ שם אלוהים נודע גם בעמים אחרים (‏יהושע ב׳:‏9‏)‏,‏ בייחוד לאחר ששבו היהודים מגלות בבל ובאו במגע עם בני עמים רבים (‏תהלים צ״ו:‏2–10;‏ ישעיהו י״ב:‏4;‏ מלאכי א׳:‏11‏)‏.‏ מילון המקרא לפרשן מוסר:‏ ”‏קיימות ראיות מהותיות המוכיחות שלאחר הגלות הוקסמו בני נכר רבים מן הדת היהודית”‏.‏ אלא שבמאה הראשונה לספירה התפתחה אמונה תפלה בדבר שם אלוהים.‏ לבסוף,‏ חדל העם היהודי להגות את השם ברבים,‏ והיו מקרבו שאסרו להגותו כלל וכלל.‏ הגייתו המדויקת אבדה.‏ האומנם?‏

מה טמון בשם?‏

שם יהוה נקרא השם המפורש.‏ שמות רבים של דמויות ומקומות מקראיים מכילים קיצורים של שם אלוהים.‏ הניתן לדלות מהם רמזים מסוימים על הגייתו המדויקת של שם אלוהים?‏

ג׳ורג׳ ביוקנן,‏ פרופסור מן הסמינר התיאולוגי על שם ווסלי שבוושינגטון די־סי,‏ ארה״ב,‏ טוען שכן.‏ הוא מסביר:‏ ”‏בימי קדם נהגו ההורים לקרוא לילדיהם על שם האלים שלהם.‏ יוצא מכך שהם הגו את שמות ילדיהם כפי שהגו את שם אלוהיהם.‏ גם השם המפורש שולב בשמות פרטיים,‏ ובשילובו הקפידו להשתמש בתנועה האמצעית”‏.‏

להלן כמה שמות פרטיים מן המקרא המכילים קיצורים של שם אלוהים.‏ יהונתן או יונתן בתנ״ך משמען ”‏יְהוֹ או יְהֹוָה נתן”‏,‏ מסביר פרופסור ביוקנן.‏ הוא מציין שהשם אֵלִיָה או אֵלִיָהוּ משמעו:‏ ”‏אלי הוא יָהוּ או יָהֻוָה”‏.‏ השם יְהוֹשָפָט פירושו ”‏יְהֹוָה שפט”‏.‏

הגיית השם המפורש ”‏יַהְוֶה”‏ בשתי ההברות אינה מותירה מקום לתנועה Xוֹ.‏ בשמות הרבים המכילים את שם אלוהים מופיעה התנועה המרכזית הן בצורת השמות המקורית והן בצורתם המקוצרת,‏ כמו יהונתן ויונתן.‏ פרופסור ביוקנן:‏ ”‏בשום מקרה אין התנועה Xוּ או Xוֹ מושמטת.‏ את השם קיצרו לעתים בצורה ’‏יה’‏,‏ אך מעולם לא בצורה יַהְ–וֶה.‏ .‏.‏.‏ להגיית השם המפורש בהברה אחת ציינו ’‏יה’‏ או ’‏יוֹ’‏.‏ להגייתו בשלוש הברות ציינו ’‏יַהֹוָה’‏ או ’‏יַהֻוָה’‏.‏ לוּ היה נהגה בשתי הברות היו מציינים ’‏יַהֹו’‏”‏ (‏כתב־העת לארכיאולוגיה מקראית [‏Biblical Archaeology Review]‏)‏.‏

דבריו אלו מסייעים לנו להבין את מה שכתב גזניוס,‏ חוקר השפה העברית בן המאה ה־19,‏ ביצירתו מילון שימושי עברי וכשדי לברית הישנה (‏Hebrew and Chaldee Lexicon to the Old Testament Scriptures)‏:‏ ”‏הטוענים שיְהֹוָה היא ההגייה המדויקת [‏של שם אלוהים]‏ יש להם על מה להסתמך.‏ על סמך הגייה זו יש לתחיליות יְהוֹ ו־יוֹ בשמות פרטיים רבים הסבר המניח את הדעת”‏.‏

למרות זאת,‏ אוורט פוקס כותב במבוא לתרגומו החדש של חמשת חומשי תורה:‏ ”‏הניסיונות בעבר ובהווה לשחזר את ההגייה ’‏המדויקת’‏ של [‏שם אלוהים]‏ לא עלו יפה;‏ אין כל אפשרות להוכיח מעל לכל ספק שהגרסה ’‏יְהֹוָה’‏ הנשמעת לעתים או הגרסה הלמדנית הסטנדרטית ’‏יַהְוֶה’‏ הן הגרסאות האמיתיות”‏.‏

ברור שהוויכוח בין החוקרים יימשך.‏ היהודים חדלו להגות את שמו של אלוהי האמת עוד לפני שפיתחו בעלי המסורה את שיטת הניקוד.‏ על כן,‏ אין דרך חד משמעית להוכיח אילו תנועות התלוו לעיצורים י־ה־ו־ה.‏ אך,‏ שמות הדמויות המקראיות — שהגייתם המדויקת לא אבדה — מרמזים במידה רבה על ההגייה הקדומה של שם אלוהים.‏ משום כך,‏ יש לפחות כמה חוקרים שיסכימו כי צורת ההגייה ”‏יְהֹוָה”‏ אינה כל כך ’‏שערורייתית’‏.‏

‏[‏תמונות בעמוד 31]‏

‏”‏יְהֹוָה”‏ היא צורת ההגייה המקובלת ביותר של שם אלוהים