מדוע אין כבוד לסמכויות?‏

‏”‏ההתרסה כנגד הסמכות הממוסדת — דתית,‏ חילונית,‏ חברתית ופוליטית — כתופעה חובקת עולם עשויה ביום מן הימים להיחשב כתופעה הבולטת ביותר של העשור האחרון”‏.‏

חלפו עברו כבר שנים מאז העשור של שנות ה־60 של המאה ה־20,‏ אשר עליו דיברה כאן ההיסטוריונית והפילוסופית אַרֶנְט חנה,‏ וחוסר הכבוד לסמכויות רק הולך וגובר.‏

למשל,‏ בעיתון טיימס של לונדון דוּוח לא מזמן:‏ ”‏יש הורים שאינם מוכנים להכיר בסמכות המורה על בנם,‏ וכאשר הוא מנסה להטיל על התלמיד משמעת,‏ הם מתלוננים”‏.‏ לא אחת קורה שכאשר התלמידים נענשים,‏ ההורים מגיעים לבית־הספר,‏ מאיימים על המורים ואף תוקפים אותם.‏

דובר האגודה הלאומית של מנהלי בית־ספר בבריטניה צוטט כמי שאמר:‏ ”‏החברה אומרת ’‏יש לי זכויות’‏,‏ ולא ’‏יש לי מחויבויות’‏”‏.‏ לא זו בלבד שהורים אינם משרישים בילדיהם כבוד הולם לסמכויות,‏ אלא שחלקם אינם מטילים מוסר על ילדיהם — ואינם מרשים לאחרים לעשות כן.‏ ילדים התובעים את ”‏זכויותיהם”‏ מורשים לזלזל בסמכות שבידי ההורים והמורים,‏ והתוצאה צפויה מראש — ”‏דור חדש ללא כבוד לסמכות ובעל יכולת הבחנה נמוכה בין טוב לרע”‏,‏ כותבת העיתונאית מרגרט דריסקול.‏

כתב־העת טיים הצביע במאמר ”‏דור אבוד”‏ על התפכחותם של בני נוער רוסים רבים.‏ הוא ציטט את דבריו של ראפּיסט [‏יוצר מוסיקת ראפּ]‏ מפורסם:‏ ”‏איך יכול אדם שנולד בעולם הזה,‏ שבו שום דבר אינו יציב ושום דבר אינו הוגן,‏ לתת אמון בחברה?‏”‏ הסוציולוג מיכאל טופלוב אמר דברים ברוח דומה:‏ ”‏הילדים האלו אינם טיפשים.‏ הם ראו איך המדינה מרמה את הוריהם,‏ ואיך הוריהם איבדו את חסכונותיהם ואת מקומות עבודתם.‏ הנוכל לצפות מהם לרחוש כבוד לסמכויות?‏”‏

אך תהא זו טעות להסיק שחוסר אמון בסמכויות מאפיין אך ורק את הדור הצעיר.‏ אנשים כיום בני כל הגילים מתייחסים לסמכות,‏ על כל צורותיה,‏ בחוסר אמון ובבוז.‏ האם יוצא מכך שאין שום סמכות הראויה לאמון?‏ סמכות היא ”‏הכוח או הזכות לשלוט,‏ לשפוט או לאסור מעשים”‏.‏ אם היא מופעלת כהלכה יכולה הסמכות להוות גורם חיובי.‏ יש בה כדי להועיל ליחיד ולחברה,‏ ועל כך ידבר המאמר הבא.‏