כיצד נוכל לטפח מידות טובות
אדם בעל מידות טובות פועל וחושב בצורה נכונה; מידות טובות הן ”התנהגות וחשיבה נכונות; אישיות טובה”. המילונאי מרווין ר. וינסנט מציין שהמשמעות הקלאסית המקורית של המילה היוונית שתורגמה ל’מעלה מוסרית’ היא: ”הצטיינות מכל סוג שהוא”. אין פלא אפוא, שתכונות כגון תבונה, אומץ, משמעת עצמית, הגינות, חמלה, התמדה, כנות, ענווה ונאמנות נחשבו בתקופה זו או אחרת למידות טובות. מידות טובות משתקפות גם בהתנהגות התואמת את אמות המידה המגדירות מה טוב ומה רע.
על־פי אילו אמות מידה עלינו להתנהג? ”לפי האסכולה השלטת של הפילוסופיה המוסרית”, נמסר בכתב־העת ניוזוויק, ”הספקנות שהולידה תנועת ההשכלה הפכה את כל מושגי הטוב והרע לעניין של טעם אישי, של העדפה רגשית או של בחירה תרבותית”. האם העדפה אישית היא הדרך הנכונה להבחין בין טוב לרע? לא. כדי לטפח מידות טובות אנו זקוקים לאמות מידה מהימנות שלפיהן ניתן לעמוד על טיבם של מעשים, גישות ותכונות כלשהם.
מקור האמת הבלעדי של אמות מידה מוסריות
קיים מקור אמת אחד ויחיד של אמות מידה מוסריות, וזהו בורא האנושות, יהוה אלוהים. זמן קצר לאחר שברא את אדם הראשון, ציווה עליו אלוהים: ”מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות” (בראשית ב׳:16, 17). יהוה אלוהים נתן לעץ שם ייחודי להדגשת זכותו הבלעדית לקבוע עבור ברואיו מה טוב ומה רע. אם כן, אמות המידה של אלוהים הן הבסיס שלפיו נשפטים מעשיו, השקפותיו ותכונותיו של הפרט. ללא אמות מידה אלו לא היינו יכולים להבחין נכונה בין טוב לרע.
הצו בעניין עץ הדעת טוב ורע העמיד בפני אדם וחוה שתי אפשרויות — לציית או לא לציית. הציות לצו היה מבחינתם דרך לגילוי מידות טובות. ברבות הימים, גילה יהוה מה מוצא חן בעיניו ומה אינו רצוי בעיניו, ודאג שעמדותיו יתועדו עבורנו במקרא. לפיכך, כדי לטפח מידות טובות עלינו להתאים את עצמנו לאמות המידה הצודקות של יהוה המובאות בכתבי־הקודש.
הכר היטב את אמות המידה של אלוהים
הואיל ויהוה אלוהים קבע את אמות המידה בשאלה מה טוב ומה רע וגילה אותן בדברו, האין עלינו להכירן היטב? השליח פאולוס כתב: ”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק, למען יהיה איש האלוהים מושלם, ומוכשר לכל מעשה טוב” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17).
למשל, תן דעתך לאי־הבנה שאירעה לאחר שקוניהיטו, שהוזכר במאמר הקודם, גילה צניעות באופן הנהוג בתרבותו. מבט מעמיק יותר באמות המידה המקראיות עזר לו לאמץ גישה מאוזנת יותר. המקרא בהחלט מטיף לצניעות ומזהיר מפני ביטחון עצמי מופרז ועזות מצח (משלי י״א:2; מיכה ו׳:8). אולם, כשהגדיר השליח פאולוס את הדרישות שבהן צריך לעמוד כדי להתמנות ל”מנהיג בקהילה” אמר שראוי ’לשאוף’ לתפקיד (טימותיאוס א׳. ג׳:1). ה”שואף” לכך יימנע לא רק מהתרברבות ומעזות מצח, אלא גם מביטול עצמי מיותר.
מה אומר המקרא על גילוי מידות טובות בתחום התעסוקה? שיטות מפוקפקות לעיגול פינות בתקנות ממשלתיות ובחוקי מס הן תופעה שכיחה בעולם העסקים של ימינו. אך, בלא קשר למה שאחרים עושים, אַמַת המידה המקראית היא שעלינו ”להתנהג ביושר בכל דבר” (עברים י״ג:18). הדרך לטפח מידות טובות בנושא זה היא להיות ישרים והוגנים עם המעסיק, עם העובד, עם הלקוח ועם רשויות השלטון (דברים כ״ה:13–16; רומים י״ג:1; טיטוס ב׳:9, 10). היושר בונה אמון ומוניטין. בנוסף לכך, העלאת הסכמים על הכתב מונעת לא אחת אי־הבנות וסיבוכים שעלולים להתעורר בשל ”עת ופגע” (קהלת ט׳:11; יעקב ד׳:13, 14).
עלינו לטפח מידות טובות גם בנושא הלבוש וההופעה החיצונית. לכל תרבות סגנונות לבוש משלה, ואנו עשויים להיות נתונים ללחצים גדולים להתלבש על־פי צו האופנה האחרון. אבל מדוע לאמץ כל אופנה חדשה או שיגעון חולף? המקרא מורה לנו ’לא להידמות לעולם הזה’ (רומים י״ב:2). במקום לקבוע כללים, כתב השליח פאולוס בהשראת אלוהים: ”תעטינה הנשים תלבושת הולמת, בצניעות ובאיפוק; לא בהתגנדרות שיער, לא בזהב ופנינים, ולא במלבושים יקרים, אלא במה שיאה לנשים המצהירות על יראת שמים — במעשים טובים” (טימותיאוס א׳. ב׳:9, 10). אמת מידה זו חלה על גברים ונשים כאחד. יש מקום, כמובן, למגוון סגנונות משובבי עין כפועל יוצא של העדפה תרבותית וטעם אישי.
המקרא מצביע גם על מעשים לא־מוסריים אותם מגנה אלוהים מפורשות. בקורינתים א׳. ו׳:9, 10 מובאת האזהרה: ”או שמא אינכם יודעים כי עושי עוול לא יירשו את מלכות האלוהים? אל תיטעו; לא זונים ולא עובדי אלילים, לא מנאפים ולא עושי זימה ולא יודעי משכב זכר, לא גנבים ולא חמדנים, לא סובאים ולא מגדפים ולא חומסים יירשו את מלכות האלוהים”. פסוקים אלו עזרו למריה, שהוזכרה קודם לכן, להבין שעל־פי אַמַת המידה המוסרית של הבורא, יחסיה עם חואן פסולים ושעליה לשים להם קץ כדי להשביע את רצון אלוהים. ברור אפוא, שכדי לטפח מידות טובות עלינו להכיר היטב את אמות המידה של יהוה.
חלקו של הלב
מידות טובות אינן הימנעות פאסיבית מן הרע. יש להן כוח מוסרי. אדם בעל מידות טובות ניחן בטוב לב. ”הלב ולא רק השכל”, אומר פרופסור אחד, ”מעורבים בקניית מידות טובות”. אם כן, לא די ללמוד ביסודיות את דבר־אלוהים כדי לטפח מידות טובות. יש להרהר בכתוב. בדרך זו יתמלא לבנו בהכרת טובה ליהוה ואז ניישם את עקרונות המקרא בנפש חפצה.
”מה אהבתי תורתך”, הכריז מחבר התהלים. ”כל היום היא שיחתי” (תהלים קי״ט:97). ודוד המלך כתב: ”זכרתי ימים מקדם; הגיתי בכל פעלֶך [של אלוהים]; במעשה ידיך אֲשוחח” (תהלים קמ״ג:5). גם אנו חייבים למצוא זמן להרהורים ולתפילות, תוך כדי לימוד המקרא ולימוד פרסומים מקראיים.
לא קל למצוא זמן ללימוד שקדני ולהרהורים. אך איש החפץ במידות טובות ימצא את הזמן לכך על חשבון פעילויות אחרות (אפסים ה׳:15, 16). אהרון, בחור בן 24, משכים קום חצי שעה מוקדם יותר מבעבר. הוא אומר: ”בהתחלה קראתי במקרא במשך כל ה־30 דקות. רק לאחרונה הבנתי עד כמה חשוב גם להרהר. היום אני מקדיש מחצית מן הזמן הזה להרהר במה שקראתי, וזה מועיל לי מאוד”. אפשר להרהר גם בזמנים אחרים. בשיר תהילה ליהוה שר דוד: ”באשמורות [הלילה] אהגה בך” (תהלים ס״ג:7). ועל יצחק נאמר: ”ויצא יצחק לשוּחַ בשדה לפנות ערב” (בראשית כ״ד:63).
ההרהורים חשובים לאין ערוך בטיפוח מידות טובות, משום שהם עוזרים לנו להיות לב אחד עם יהוה ולאמץ את נקודת מבטו. מריה, לדוגמה, ידעה שאלוהים אוסר קיום יחסי־מין מחוץ לנישואין. אך כדי ’לשנוא את הרע ולדבוק בטוב’ היה עליה להרהר בפסוקים מרכזיים במקרא (רומים י״ב:9). לאחר שקראה את הכתוב בקולוסים ג׳:5, המורה לנו ’למותת את האיברים השייכים לארץ, את הזנות והטומאה והזימה והתאווה הרעה’, הבינה שעליה לחולל שינויים. היא שאלה את עצמה: ’מהי התאווה הרעה שעלי למותת? ממה עלי להימנע כדי לא לעורר תשוקות טמאות? האם עלי לשנות את התנהגותי עם בני המין השני?’
מן הראוי להרהר גם בהשלכות המעשה. פאולוס עודד את אחיו להתרחק מן הזנות ולנהוג בריסון עצמי כדי ש”איש אל יחטא ואל יעשה עוול לאחיו בעניין הזה” (תסלוניקים א׳. ד׳:3–7). הנה שאלות טובות שכדאי לתת עליהן את הדעת: ’איזה נזק אגרום לעצמי, למשפחתי ולאחרים אם אעשה זאת? כיצד ישפיע עלי הדבר מבחינה רוחנית, רגשית ופיסית? מה אירע לאחרים שהפרו את חוק אלוהים בעבר?’ מחשבות אלו חיזקו את נחישותה של מריה, והן יכולות לעזור גם לנו.
למד מדוגמאות של אחרים
האם אפשר ללמוד מידות טובות בכיתת לימוד? במשך אלפי שנים התחבטו בסוגיה זו הוגי דעות שונים. הפילוסוף היווני אפלטון נטה להאמין שכן. אריסטו, לעומתו, טען שמידות טובות נרכשות על־ידי תרגול. עיתונאי אחד סיכם את הוויכוח בנושא: ”בסיכומו של דבר, לא ניתן ללמוד באופן עצמאי את תורת המוסר, ולא ניתן ללומדה מספרי לימוד. אישיות טובה צומחת בחברות... שבהן מעודדים מידות טובות ומתגמלים עליהן”. היכן נוכל למצוא אנשים בעלי מידות טובות של ממש? רוב התרבויות מציגות דוגמאות אחדות לגילוי מידות טובות, לפחות מצד גיבוריהן או בעלילות מיתולוגיות, אך המקרא שופע בדוגמאות אמיתיות.
הדוגמה הנעלה מכל לגילוי מידות טובות היא דוגמתו של יהוה. כל פעליו מתאפיינים במידות טובות, והוא עושה את הישר והטוב. עלינו ’ללכת בדרכי אלוהים’ כדי לטפח מידות טובות (אפסים ה׳:1). כמו כן, בן אלוהים, ישוע המשיח, ’השאיר לנו מופת כדי שנלך בעקבותיו’ (פטרוס א׳. ב׳:21). בנוסף לכך, המקרא מתעד את קורות חייהם של אנשי אמונה רבים, כגון אברהם, שרה, יוסף, רות, איוב, דניאל ושלושת רעיו העברים. בל נשכח גם את דוגמתם הטובה של משרתי יהוה בני זמננו.
זה בהחלט אפשרי
הנוכל לעשות את הטוב והישר בעיני אלוהים? מאחר שירשנו אי־שלימות, מתחולל בקרבנו לעתים מאבק איתנים בין השכל לגוף — בין הרצון לעשות את הטוב לבין הנטייה לחטוא (רומים ה׳:12; ז׳:13–23). אך בעזרת אלוהים הניצחון בהחלט אפשרי (רומים ז׳:24, 25). יהוה סיפק לנו את דברו וכן גם פרסומים מקראיים. לימוד המקרא והרהורים בנלמד בליווי תפילות יעזרו לנו לפתח לב טהור. מתוכו ינבעו מחשבות, מילים ומעשים טהורים (לוקס ו׳:45). על־פי דוגמתם של יהוה אלוהים ושל ישוע המשיח, אנו יכולים לפתח אישיות הרצויה בעיני אלוהים. כמו כן, יש לנו בהחלט הרבה מה ללמוד ממשרתי אלוהים נאמנים בני זמננו.
השליח פאולוס האיץ בקוראיו ’להגות’ בכל מעשה נעלה ובכל דבר הראוי לשבח. אין ספק שמי שיעשה כן יזכה לברכת אלוהים (פיליפים ד׳:8, 9). בעזרת יהוה נוכל לטפח מידות טובות.
[תמונה בעמוד 6]
מצא זמן להרהורים תוך כדי לימוד המקרא
[תמונה בעמוד 7]
חקה את ישוע המשיח כדרך לבניית אישיות הרצויה בעיני אלוהים