במה שונה הגוף המנהל מחברה חוקית?
אסיפות שנתיות של חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים של פנסילבניה נערכות מאז ינואר 1885. בעיצומו של איסוף המשיחיים המשוחים בשלהי המאה ה־19, היו המנהלים והפקידים של חברה זו בעלי תקווה שמימית. לאמיתו של דבר, כך היה כמעט תמיד.
חוץ ממקרה אחד. ב־1940 נבחר למועצת המנהלים של החברה היידן ק. קובינגטון — היועץ המשפטי של החברה דאז ואחד מן ’הצאן האחרות’ בעלי התקווה הארצית (יוחנן י׳:16). הוא שימש כסגן הנשיא בין 1942 ל־1945. בתום פרק זמן זה התפטר ממועצת המנהלים כדי לפעול בהתאם למה שנראה אז רצון יהוה — שכל המנהלים והפקידים של החברה הפנסילבנית יהיו משיחיים משוחים. ליימן א. סווינגל החליף את היידן ק. קובינגטון במועצת המנהלים, ופרדריק וו. פראנץ נבחר לסגן הנשיא.
מדוע האמינו משרתי יהוה שכל המנהלים והפקידים של חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים של פנסילבניה חייבים להיות משיחיים משוחים? משום שבאותם ימים, מועצת המנהלים והפקידים של החברה הפנסילבנית היתה מזוהה עם הגוף המנהל של עדי־יהוה, אשר מאז ומתמיד היה מורכב מאחים משוחי רוח.
אסיפה שנתית היסטורית
באסיפה השנתית שנערכה ב־2 באוקטובר 1944 בפיטסברג, אימצו חברי החברה הפנסילבנית שש החלטות לתיקון כתב היסוד של החברה. על־פי כתב היסוד הקודם, זכות ההצבעה ניתנה למי שתרמו כספים לפעילות החברה, אך התיקון השלישי ביטל זאת. בדו״ח של אותה אסיפה שנתית נמסר: ”לא יהיו יותר מ־500 חברים בחברה... וכל מי שנבחר חייב להיות מבשר בשירות מלא של החברה או משרת בשירות חלקי של קהילת עדי־יהוה, וחייב לגלות את רוח האדון”.
מני אז נבחרו מנהלי החברה לתפקידם בידי אחים בעלי מסירות בלעדית ליהוה, בלי תלות בגודל התרומות שתרמו לקידום פעילות המלכות. צעד זה עלה בקנה אחד עם ההתקדמות ההדרגתית שנובאה בישעיהו ס׳:17, שם כתוב: ”תחת הנחושת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחושת ותחת האבנים ברזל, ושמתי פקודתך [פקידייך] שלום ונוגשייך צדקה”. בהתייחסה ל’פקידים’ ול’נוגשׂים’ מצביעה הנבואה על שיפורים שיחולו בנהלים אירגוניים בקרב משרתי יהוה.
צעד חשוב זה להיערכות תיאוקרטית בארגון בא בסוף ’אלפיים ושלוש מאות ערבים ובקרים’ המוזכרים בדניאל ח׳:14. בתום תקופה זו ”נצדק קודש”.
אולם, לאחר האסיפה השנתית ב־1944 נותרה בעינה שאלה חשובה. הואיל ושבעת חברי מועצת המנהלים של החברה הפנסילבנית היו גם חברי הגוף המנהל, האם משמע הדבר שהגוף המנהל אינו יכול לכלול יותר משבעה משיחיים משוחים? יתרה מזו, מאחר שהמנהלים נבחרים בידי החברים בחברה, האם נועדו החברים בחברה לבחור מדי שנה את חברי הגוף המנהל באסיפה השנתית? האם המנהלים והפקידים של חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים של פנסילבניה הם בעצם חברי הגוף המנהל, או האם מדובר בשני גופים שונים?
עוד אסיפה שנתית בלתי נשכחת
שאלות אלו זכו למענה באסיפה השנתית שהתקיימה ב־1 באוקטובר 1971. אחד הנואמים באסיפה ציין שהגוף המנהל של ”העבד הנאמן והנבון” קדם במאות שנים לחברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים של פנסילבניה (מתי כ״ד:45–47, דל’). בחג השבועות שנת 33 לספירה הוקם גוף מנהל — יותר מ־800,1 שנה לפני כינונה של החברה הפנסילבנית. בתחילה היה הגוף המנהל מורכב מ־12 שליחים ולא מ־7 אחים. נראה כי בהמשך גדל מספר החברים בגוף המנהל דאז, שכן ’השליחים והזקנים בירושלים’ עמדו בראש הפעילות (מעשי השליחים ט״ו:2).
בשנת 1971 הסביר אותו נואם כי החברים בחברת המצפה אינם רשאים לבחור את חבריו המשוחים של הגוף המנהל. מדוע? ”משום שהגוף המנהל של כיתת ’העבד’ אינו מתמנה בידי בני אדם. הוא מתמנה בידי... ישוע המשיח, ראש הקהילה המשיחית האמיתית והאדון של כיתת ’העבד הנאמן והנבון’”. ברור אפוא, שחברי הגוף המנהל אינם יכולים להיבחר לתפקידם מתוקף חברותם בגוף חוקי כלשהי.
בהמשך ציין הנואם נקודה חשובה מאוד: ”בגוף המנהל אין פקידים כמו במועצת המנהלים של החברה, כלומר, אין נשיא, סגן נשיא, חַשָב ועוזר חשב. יש בסך הכל יושב־ראש”. במשך שנים רבות היה נשיא החברה הפנסילבנית גם החבר הבולט ביותר בגוף המנהל. דבר זה לא יהיה עוד. חברי הגוף המנהל אומנם אינם שווים בניסיון שצברו וביכולת האישית, אך הם שווים באחריות שהם נושאים. עוד אמר הנואם: ”מהיום והלאה כל חבר בגוף המנהל יכול להיות היושב־ראש בלי להיות נשיא החברה. ... הכל תלוי בשיטת הרוטציה של תפקיד היושב־ראש בגוף המנהל”.
בישיבה שנתית בלתי נשכחת זו ב־1971 נמתח קו ברור בין חברי הגוף המנהל משוחי הרוח לבין מנהלי החברה הפנסילבנית. בכל זאת, המשיכו חברי הגוף המנהל לשרת כמנהלים ופקידים של החברה. השאלה המתעוררת כיום היא: היש סיבה מקראית כלשהי המחייבת את מנהלי חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים של פנסילבניה להיות חברים בגוף המנהל?
התשובה היא לא. החברה הפנסילבנית אינה הגוף החוקי היחידי המשמש את עדי־יהוה. קיימים גופים נוספים. אחד מהם הוא חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים של ניו־יורק (Incorporated ,Watchtower Bible and Tract Society of New York). היא מקלה עלינו לפעול בארצות־הברית. ברכת יהוה ניכרת על חברה זו, אף־על־פי שמנהליה ופקידיה הם ברובם מן ’הצאן האחרות’. האגודה הבינלאומית של תלמידי המקרא (International Bible Students Association) פועלת בבריטניה. גופים חוקיים נוספים משמשים לקידום ענייני המלכות בארצות אחרות. כל הגופים הללו מסייעים יחדיו וממלאים תפקיד בקידום הטפת הבשורה הטובה בעולם כולו. חברות אלו פועלות באופן תיאוקרטי בהכוונתו ולשימושו של הגוף המנהל, ואין זה משנה היכן הן יושבות ומי המנהלים והפקידים. על גופים אלו הוטלו תפקידים מסוימים לקידום ענייני המלכות.
תועלת רבה צומחת לנו מן החברות החוקיות. בעזרתן אנו מצייתים לחוקי המדינה ולחוקים מקומיים כנדרש בדבר־אלוהים (ירמיהו ל״ב:11; רומים י״ג:1). הן מקלות את הפצת בשורת המלכות בהדפסת ספרי מקרא, ספרים, כתבי עת, חוברות וחומר נוסף. גופים אלו משמשים גם ככלים חוקיים לטיפול בעניינים הקשורים לבעלות על נכסים, תוכניות סיוע, חוזים לשימוש באולמות לכינוסים וכן הלאה. אנו אסירי תודה על שירותם של גופים חוקיים אלו.
הבלטת שם יהוה
ב־1944 תוקן סעיף 2 בכתב היסוד של חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים של פנסילבניה, כדי להדגיש את יעדיה של החברה. לפי כתב היסוד, מטרות החברה כוללות את היעד המרכזי הזה: ”לבשר לכל הגויים את בשורת מלכות אלוהים שבראשות המשיח ישוע כעדות לשמו, לדברו ולגדולתו של האל הכל יכול, יהוה”.
מאז 1926 הבליט ’העבד הנאמן’ את שם יהוה. בולטת במיוחד היתה שנת 1931, השנה שבה אימצו תלמידי המקרא את השם עדי־יהוה (ישעיהו מ״ג:10–12). מבין הספרים של החברה אשר הדגישו את שם אלוהים נמנים הספרים יהוה (1934), ”יתקדש שמך” (1961), ”וידעו הגויים כי אני יהוה” — כיצד? (1971).
ראוי לציין במיוחד את תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש, אשר ראה אור בשלימותו ב־1960 בשפה האנגלית. התרגום מכיל את שם יהוה בכל מקום שבו מופיע השם בטקסט העברי המקורי. שם אלוהים מופיע גם בתרגום זה 237 פעם בכתבים המשיחיים, כמתבקש מתוך מחקר מעמיק. עד כמה אסירי תודה אנו על כך שיהוה, בדרכים שונות, הרשה ל”עבד” ולגוף המנהל להשתמש בגופים חוקיים כדי לפרסם את שמו בעולם כולו!
קידום הפצת דבר־אלוהים
משרתי יהוה מאז ומתמיד העידו על שמו והעלו על נס את דברו בהוצאתם לאור ובהפצתם של מיליוני פרסומים מקראיים ועותקים של המקרא עצמו. בתחילת המאה ה־20 רכשה החברה את זכות היוצרים של האמפטיק דיאגלוט, תרגום בין־השיטין יווני־אנגלי של הכתבים המשיחיים בעריכת בנג׳מין וילסון. החברה הוציאה לאור את תרגום המלך ג׳יימס במהדורה של תלמידי המקרא, אשר כללה נספחים בני 500 עמודים. ב־1942 פרסמה החברה את תרגום המלך ג׳יימס עם הפניות. ב־1944 החלה החברה להדפיס את אמריקן סטנדרט ורז׳ן משנת 1901, תרגום מקרא המכיל את שם אלוהים. שם יהוה היה גם ממאפייני התרגום The Bible in Living English בעריכת סטיבן ט. ביינגטון, שיצא לאור מטעם החברה ב־1972.
החברות החוקיות העומדות לרשות עדי־יהוה מסייעות בהדפסתם ובהפצתם של תרגומי מקרא אלו. מרשים במיוחד הוא שיתוף הפעולה ההדוק בין חברת המצפה לבין קבוצת העדים המשוחים של יהוה, אשר הרכיבו את ועד תרגום עולם חדש. אנו שמחים שעד כה הודפסו יותר מ־000,400,106 עותקים של תרגום זה בחלקו או בשלימותו ב־38 שפות. חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים של פנסילבניה היא אכן חברה להפצת המקרא!
”העבד הנאמן” הופקד על כל אשר שייך לאדון. זה כולל את המבנים במשרדים הראשיים במדינת ניו־יורק, ארה״ב, ו־110 הסניפים הפועלים כיום בעולם כולו. חברי כיתת העבד יודעים שיהיה עליהם לתת דין וחשבון על האופן שבו השתמשו במה שהופקד בידיהם (מתי כ״ה:14–30). אך אין זה מונע מן ה’עבד’ להטיל על משגיחים כשירים מקרב ’הצאן האחרות’ תפקידים חוקיים ניהוליים. כך מתאפשר לחברי הגוף המנהל להקדיש יותר זמן ”בתפילה ובשירות דבר אלוהים” (מעשי השליחים ו׳:4).
כל עוד הנסיבות יאפשרו זאת, הגוף המנהל המייצג את ”העבד הנאמן והנבון” ישתמש בגופים חוקיים. גופים אלו מקלים את הפעילות, אך אינם הכרחיים לקיומה. אם הממשלה תפרק חברה כלשהי, פעילות ההטפה תימשך. אפילו היום, בארצות שבהן קיימות הגבלות על העדים ואין גופים חוקיים בשימוש, מוכרזת בשורת המלכות, נעשים תלמידים והגידול התיאוקרטי נמשך. הכל קורה מכיוון שעדי־יהוה נוטעים ומשקים ו’אלוהים מצמיח’ (קורינתים א׳. ג׳:6, 7).
במבט אל העתיד, אנו משוכנעים שיהוה ידאג לצרכים הרוחניים והגשמיים של משרתיו. הוא ובנו, ישוע המשיח, ימשיכו לספק את ההדרכה והתמיכה הנחוצות להשלמת פעילות ההטפה. כמובן, כל הישגינו כמשרתי אלוהים נעשים ’לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוח יהוה’ (זכריה ד׳:6). על כן, אנחנו מתפללים לאלוהים שיעזור לנו, מתוך ידיעה שבעזרת הכוח שיספק לנו יהוה נצליח להשלים את המלאכה שהפקיד בידינו בעת קץ זו!