בשורת המלכות — מהי?
בשנה שעברה הקדישו ב־235 ארצות ברחבי העולם 564,035,6 איש, צעירים כמבוגרים, 425,270,171,1 שעות כדי לשוחח עליה עם אחרים. בנוסף לשיחות שניהלו, הם חילקו יותר מ־700 מיליון פריטי ספרות שתכליתם להפיץ ולהסביר אותה. הם גם פירסמו אותה בחלוקת אלפי קלטות שמע וקלטות וידיאו. מהי?
זוהי הבשורה הטובה של מלכות אלוהים. ”בשורה זו של המלכות” מוכרזת כיום בקנה מידה חסר תקדים בתולדות האנושות (מתי כ״ד:14).
העוסקים בפעילות הטפה והוראה כלל־עולמית זו פועלים בהתנדבות. אולי מנקודת מבט חילונית אין הם מצטיירים כמתאימים לתפקיד. אם כן, כיצד אפשר להסביר את אומץ לבם והצלחתם? אחד הגורמים העיקריים הוא כוחה של בשורת המלכות, שהרי זו בשורה על ברכות שיבואו על האנושות. כל אדם מייחל לברכות אלו — אושר, חירות מקשיים כלכליים, ממשלה טובה, שלום וביטחון ודבר נוסף שהרוב אינם מעיזים אף להעלות על דעתם — חיי־נצח! זו אכן בשורה טובה לאנשים המחפשים משמעות ותכלית בחיים. ברכות אלו יכולות להיות מנת חלקך אם תיענה להכרזת בשורת המלכות.
מהי המלכות?
מהי המלכות שמוכרזת כבשורה טובה? זו המלכות שמיליונים לומדים להתפלל לבואה במילים המוכרות: ”אבינו שבשמים, יתקדש שמך. תבוא מלכותך. ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ” (מתי ו׳:9, 10).
זו המלכות שעליה דיבר דניאל הנביא לפני יותר מ־500,2 שנה. הוא כתב: ”אלוהי השמים [יקים] מלכות שלא תיחרב לעולם. מלכות זו לא תעבור לעם אחר. היא תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ והיא תקום לעולם” (דניאל ב׳:44).
לפיכך, הבשורה הטובה היא על המלכות או הממשלה שיקים אלוהים, ומלכות זו תשים קץ לכל הרשע ותשלוט בשלום על כדור־הארץ. היא תממש את מטרתו המקורית של הבורא לגבי המין האנושי וכדור־הארץ (בראשית א׳:28).
”קרבה מלכות שמים”
לפני קרוב ל־000,2 שנה הוכרזה בציבור בשורת המלכות לראשונה בהיסטוריה על־ידי אדם מסור שהופעתו והליכותיו משכו תשומת לב רבה. זה היה יוחנן המטביל, בנם של זכריה הכהן ואלישבע אשתו. לבושו של יוחנן היה עשוי שיער גמלים ועל מותניו חגר חגורת עור, כדוגמת אליהו הנביא. לאמיתו של דבר, אליהו הנביא היה צל נבואי של יוחנן. דווקא המסר שבפיו הוא שמשך את תשומת לבם של רבים. ”שובו בתשובה”, קרא יוחנן, ”כי קרבה מלכות שמים” (מתי ג׳:1–6).
מאזיניו היו יהודים שהתיימרו לעבוד את יהוה אלוהים. כ־500,1 שנה קודם לכן קיבלו כאומה את ברית התורה באמצעות משה. בתקופת יוחנן עמד על תילו המקדש המפואר שבירושלים, ובו הוקרבו קורבנות על־פי חוקי התורה. היהודים היו בטוחים שפולחנם רצוי בעיני אלוהים.
אולם, לשמע דבריו של יוחנן היו שחלחלה לתוכם ההכרה שדתם אינה כפי שסברו שהיא. התרבות והפילוסופיה היווניות הטביעו חותמן על עיקרי האמונה היהודיים. התורה שנתן אלוהים ביד משה נמהלה ואף הופרה על־ידי אמונות ומסורות שהגו בני אדם (מתי ט״ו:6). בהתעיית מנהיגי הדת קשי הלב וחסרי הרחמים, חדלו רוב בני העם לעבוד את אלוהים כרצונו (יעקב א׳:27). היה עליהם להתחרט על החטאים שחטאו לאלוהים ולברית התורה.
באותם ימים, ציפו היהודים לביאת המשיח המובטח והיו שתהו באשר ליוחנן ”שמא הוא המשיח”. יוחנן הכחיש זאת והפנה את תשומת לבם למישהו אחר שעליו אמר: ”אינני ראוי להתיר את שרוך נעליו” (לוקס ג׳:15, 16). הוא הציג את ישוע לפני תלמידיו והכריז: ”הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם” (יוחנן א׳:29).
זו היתה אכן בשורה טובה מפני שיוחנן הצביע על הדרך עבור כל האנושות לחיים ולאושר — על ישוע, ”הנושא חטאת העולם”. כולנו צאצאי אדם וחוה ומשום כך כולנו נולדים משועבדים לחטא ולמוות. הכתוב ברומים ה׳:19 מסביר: ”כשם שבגלל אי־ציותו של אדם אחד [אדם הראשון] נעשו הרבים לחוטאים, כן גם בגלל ציותו של האחד [ישוע] ייעשו הרבים לצדיקים”. כמו שה שהוקרב כקורבן, נועד ישוע ’לשאת את החטא’ ולבטל את מצבו העגום של האדם. ”שכר החטא הוא מוות”, מסביר המקרא, ”אבל מתנתו של אלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו” (רומים ו׳:23).
כמי שהיה אדם מושלם — הגדול באדם — בישר ישוע את הבשורה הטובה. במרקוס א׳:14, 15 מסופר: ”אחרי שהוסגר יוחנן בא ישוע לגליל והכריז את בשורת האלוהים באומרו: ’מלאה העת וקרבה מלכות אלוהים! שובו בתשובה והאמינו בבשורה!’”
מי שנענו למסר שבפי ישוע והאמינו בבשורה התברכו עד מאוד. ביוחנן א׳:12 נאמר: ”אבל לאלה אשר קיבלו אותו [את ישוע], המאמינים בשמו, נתן תוקף להיות בנים לאלוהים”. בהיותם ילדי אלוהים או בניו, הובטחו להם חיי עולם (יוחנן א׳. ב׳:25).
אולם הזכות ליהנות מברכות המלכות לא ניתנה אך ורק לבני המאה הראשונה לספירה. כאמור, בשורת המלכות מוכרזת ונלמדת כיום בכל העולם. לפיכך, ברכות המלכות הן עדיין בהישג יד. מה עליך לעשות כדי לזכות לברכות אלו? בשאלה זו יעסוק המאמר הבא.