יהוה הוא מחסנו
”כי אתה [אמרת]: ’יהוה מחסי’, ... לא תאונה אליך רעה” (תהלים צ״א:9, 10).
1. מדוע ניתן לומר שיהוה הוא מחסנו?
יהוה הוא מחסה אמיתי למשרתיו. אם אנו מסורים לו בלב ונפש, ייתכן מצב שבו ”נלחצים אנחנו מכל עבר, אך איננו רצוצים; נבוכים, אך לא נואשים; נרדפים, אך לא נטושים; מושלכים ארצה, אך לא נשמדים”. מדוע? משום שיהוה מפיח בנו ’כוח נשגב’ (קורינתים ב׳. ד׳:7–9). כן, אבינו שבשמים עוזר לנו לנהל חיים העולים בקנה אחד עם רצונו, ובאפשרותנו להזדהות עם דברי המשורר: ”כי אתה [אמרת]: ’יהוה מחסי’, עליון שמת מעונך; לא תאונה אליך רעה” (תהלים צ״א:9, 10).
2. מה ניתן לומר על תהלים צ״א ועל מה שמובטח בו?
2 ייתכן שמילים אלה בתהלים צ״א נכתבו על־ידי משה. הפסוק הראשון במזמור הקודם מזהה אותו כמחברו של מזמור צ׳, ואין בינו ובין מזמור צ״א קטע מפריד המזכיר מחבר אחר. אפשר ששרו את תהלים צ״א בכמה קולות; אדם אחד פתח את השיר (צ״א:1, 2) ואז ענתה לו מקהלה (צ״א:3–8). לאחר מכן נשמע קול אחד (החלק הראשון של צ״א:9) והקבוצה השיבה (המשך צ״א:9 עד 13). ולבסוף זמר אחד שר את המילים המסכמות (צ״א:14–16). כך או אחרת, מזמור צ״א מבטיח ביטחון רוחני הן למשיחיים המשוחים ככיתה והן לבני לווייתם המוקדשים כקבוצה.a נראה כעת כיצד מתייחס המזמור לכל משרתי יהוה.
מוגנים ”בסתר” אלוהים
3. (א) מהו ”סתר עליון”? (ב) לְמה אנו זוכים כאשר אנו ’לנים בצל שדי’?
3 מחבר המזמור שר: ”יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונָן. אומַר ליהוה: ’מחסי ומצודתי, אלוהַי, אבטח בו’” (תהלים צ״א:1, 2). ”סתר עליון” הוא מקום הגנה סמלי עבורנו, ובמיוחד עבור משוחים המהווים את מטרתו העיקרית של השטן (ההתגלות י״ב:15–17). ללא ההגנה שמספק לנו אלוהים כאורחים השוכנים עימו במובן רוחני, השטן היה משמידנו כליל. ’ללון בצל שדי’ משמעו למצוא מחסה בצילו של אלוהים (תהלים ט״ו:1, 2; קכ״א:5). אין מחסה בטוח יותר או מגדל עוז אדיר יותר מהאדון והריבון יהוה (משלי י״ח:10).
4. באילו תחבולות משתמש ה’יוקש’, השטן, וכיצד אנו נמלטים?
4 מחבר המזמור מוסיף: ”כי הוא [יהוה] יצילך מפח יקוש, מדֶבֶר הַווֹת” (תהלים צ״א:3). יוקשים בישראל של ימי קדם היו ציידי ציפורים שבדרך כלל תפסו עופות בעזרת פחים או מלכודות. לרשותו של ה’יוקש’, השטן, עומדים ארגונו המרושע ו’נכליו’ הערמומיים (אפסים ו׳:11). בדרכנו נטמנו פחים ומלכודות שנועדו לדרדר אותנו לרשע ולהרוס את רוחניותנו (תהלים קמ״ב:4). אך אנו דוחים מעלינו כל עוולה ולכן ’נפשנו כציפור נמלטה מפח’ (תהלים קכ״ד:7, 8). לבנו מלא הודיה ליהוה על כך שהוא מחלץ אותנו מה’יוקש’, הצייד המרושע (מתי ו׳:13).
5, 6. איזה ”דֶבֶר” מביא ”הַווֹת”, אך מדוע משרתי יהוה לא נופלים לו חלל?
5 מחבר המזמור מזכיר גם ”דֶבֶר הַווֹת”. בדומה למגיפה, יש בימינו משהו הגורם ”הַווֹת”, כלומר אסון ושבר לאנושות וגם למצדדים בריבונות יהוה. בעניין זה כתב ההיסטוריון ארנולד טוינבי: ”מאז שנסתיימה מלחמת העולם השנייה, הלאומנות הכפילה את מספר המדינות הריבוניות המקומיות. ... הגישה הכללית של האנושות נוטה לפלג יותר ויותר”.
6 לאורך ההיסטוריה, שליטים שונים ברחבי העולם ליבו את אש הסכסוכים המפלגים. הם גם דרשו שאנשים יסגדו להם או לצלמים וסמלים שונים. אך יהוה מעולם לא הרשה שמשרתיו הנאמנים יפלו חלל ל”דֶבֶר” זה (דניאל ג׳:1, 2, 20–27; ו׳:8–11, 17–23). כאגודה חובקת־עולם של אחים אוהבים, אנו מסורים ליהוה לבדו, שומרים על ניטרליות בהתאם לעקרונות המקרא ונוהגים ללא משוא פנים בידיעה ש”בכל עם ועם מי שירא [את אלוהים] ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי השליחים י׳:34, 35; שמות כ׳:4–6; יוחנן י״ג:34, 35; י״ז:16; פטרוס א׳. ה׳:8, 9). אף שלעתים באות עלינו ”הַווֹת”, כלומר פגעים שונים כמו רדיפות, אנו שמחים וזוכים לביטחון רוחני ”בסתר עליון”.
7. כיצד יהוה ’מסך לנו באברתו’?
7 יהוה הוא מחסנו, ואנו יכולים לשאוב נחמה מהדברים הבאים: ”באברתו יָסֶךְ לָךְ, ותחת כנפיו תֶחְסֶה. צינה וסוחֵרה אמיתו” (תהלים צ״א:4). יהוה מגן עלינו כשם שציפור מגוננת על גוזליה ממעופה (ישעיהו ל״א:5). הוא ’מסך לנו באברתו’. ’אברת’ הציפור היא שם כללי לכנפיה. היא מסוככת בעזרתם על צאצאיה ומגנה עליהם מפני טורפים. אנו דומים לגוזלים קטנים המוצאים מחסה והגנה תחת אברותיו הסמליות של יהוה מפני שבאנו לחסות בארגונו המשיחי (רות ב׳:12; תהלים ה׳:2, 12).
8. כיצד ”אמיתו” של יהוה היא צינה וסוחֵרה?
8 אנו בוטחים ב”אמיתו”, או בנאמנותו של אלוהים. היא משולה לצינה — מגן גדול ומלבני מימי קדם שסוכך על כל גופו של האדם (תהלים ה׳:13). ביטחון בהגנה זו מסיר חשש מלבנו (בראשית ט״ו:1; תהלים פ״ד:12). בדומה לאמונתנו, אמיתו של אלוהים הינה מגן רחב השומר עלינו מפני חציו הבוערים של השטן והודף את מהלומות האויבים (אפסים ו׳:16). היא גם דומה ל”סוחֵרה”, סוללת מגן חזקה שמאחוריה ביכולתנו לעמוד בעוז.
’לא נירא’
9. מדוע שעות הלילה יכולות להיות מאוד מפחידות, אך מדוע איננו יראים?
9 בהתחשב בהגנתו של אלוהים, אומר מחבר התהלים: ”לא תירא מפחד לילה, מחץ יעוף יומם. מדֶבֶר באופל יהלוך, מקֶטֶב ישוּד צהריים” (תהלים צ״א:5, 6). שעות הלילה יכולות להיות מאוד מפחידות משום שרעות רבות נעשות בחסות החשיכה. אויבינו פועלים באפילה הרוחנית הנסוכה כלוט על הארץ. בעזרת תחבולות נסתרות הם מנסים להרוס את רוחניותנו ולשים קץ לפעילות ההטפה שלנו. אך ’איננו יראים מפחד לילה’ מכיוון שיהוה שומר עלינו (תהלים ס״ד:2, 3; קכ״א:4; ישעיהו ס׳:2).
10. (א) על מה מעיד כנראה ”חץ יעוף יומם”, ומה אנו עושים בתגובה לו? (ב) מה טבעו של ה’דֶבֶר המתהלך באופל’, ומדוע איננו מפחדים ממנו?
10 נראה ש”חץ יעוף יומם” מעיד על התקפה מילולית (תהלים ס״ד:4–6; צ״ד:20). אך כאשר אנו מתמידים להציג מידע נכון ומהימן, ההתנגדות הגלויה לשירותנו המקודש נוחלת כישלון. יתר על כן, איננו מפחדים מ’דֶבֶר המתהלך באופל’. מדובר כאן בדֶבֶר סמלי המתפשט באפילה של עולם חולה מבחינה מוסרית ודתית, עולם הנתון בידי השטן (יוחנן א׳. ה׳:19). יש לדֶבֶר זה השפעה קטלנית על שכלם ועל לבם של האנשים והוא מותיר אותם בחשיכה בכל הקשור ליהוה, למטרותיו ולסידוריו האוהבים (טימותיאוס א׳. ו׳:4). לעומתם, אין בלבנו פחד מכיוון שנסוך עלינו שפע של אור רוחני (תהלים מ״ג:3).
11. מה קורה למי ש’נשדד בצהריים’?
11 איננו נבהלים גם מ”קטב ישוד צהריים”. אפשר ש”צהריים” משמעו האור המדומה של העולם. מי שמאמץ לעצמו את השקפתו החומרנית נוחל מפלה רוחנית (טימותיאוס א׳. ו׳:20, 21). בעודנו מכריזים בעוז על המלכות, איננו מפחדים מאויבינו משום שיהוה הוא מגיננו (תהלים ס״ד:2; משלי ג׳:25, 26).
12. מצדם של מי ’נופלים’ רבבות ומאיזו בחינה?
12 מחבר המזמור ממשיך: ”יפול מצִדך אלף ורבבה מימינך; אליך לא יגש. רק בעיניך תביט ושילומַת רשעים תִראה” (תהלים צ״א:7, 8). רבים לא חסו ביהוה ו’נפלו’, או מתו מבחינה רוחנית ’מצדנו’. אפשר לומר ש”רבבה” נופלת כיום ’מימינם’ של ישראל הרוחני (גלטים ו׳:16). אך בין שאנו משיחיים משוחים ובין שאנו בני לווייתם המוקדשים, אנו מוגנים ב”סתר” אלוהים. אנחנו רק מביטים ו’רואים את שילומַת [גמול] הרשעים’ הקוצרים צרות בתחום המסחרי, הדתי ובדרכים אחרות (גלטים ו׳:7).
’לא יאונה אלינו רעה’
13. כיצד לא ’יאונה אלינו רעה’, ומדוע?
13 אף־על־פי שהביטחון מתפורר בעולם, יהוה עומד בראש מעיינינו ואנו מתעודדים מדברי המשורר: ”כי אתה [אמרת]: ’יהוה מחסי’, עליון שמת מעונך; לא תאונה אליך רעה, ונגע לא יקרב באוהלך” (תהלים צ״א:9, 10). כן, יהוה הוא מחסנו. אך אנו גם שמים את יהוה ’מעוננו’, והוא מקום מבטחים עבורנו. אנו משבחים את יהוה כאדון היקום, חוסים בו כמקור ביטחוננו ומכריזים את הבשורה על מלכותו (מתי כ״ד:14). מסיבה זו לא ’יאונה אלינו רעה’ — לא יפלו על ראשנו הפגעים שהוזכרו קודם לכן במזמור. גם כשמתרגשות עלינו ועל אחרים רעות כגון רעידות אדמה, סופות הוריקן, שטפונות, רעב ופגעי מלחמה, הן לא מכלות את אמונתנו או מערערות את ביטחוננו הרוחני.
14. מדוע כמשרתי אלוהים איננו נגועים במחלות קטלניות?
14 המשיחיים המשוחים הם כמו זרים וגולים השוכנים באוהלים מחוץ לתחומי סדר עולמי זה (פטרוס א׳. ב׳:11). ’נגע אינו קרב לאוהלם’. אם תקוותנו שמימית ואם ארצית, איננו חלק מן העולם ואיננו נגועים מבחינה רוחנית במחלותיו הקטלניות. הללו כוללות אי־מוסריות, חומרנות, דתות כזב וסגידה ל”חיה” ול”צלמה”, האומות המאוחדות (ההתגלות ט׳:20, 21; י״ג:1–18; יוחנן י״ז:16).
15. באיזה מובן אנו זוכים לעזרתם של המלאכים?
15 מחבר התהלים מוסיף לתאר את ההגנה שהיא מנת חלקנו: ”כי מלאכיו יצווה [יהוה] לך, לשמרך בכל דרכיך. על כפיים ישאונך, פן תיגוף באבן רגלך” (תהלים צ״א:11, 12). למלאכים ניתן כוח להגן עלינו (מלכים ב׳. ו׳:17; תהלים ל״ד:8–10; ק״ד:4; מתי כ״ו:53; לוקס א׳:19). הם שומרים עלינו ’בכל דרכינו’ (מתי י״ח:10). המלאכים מגינים עלינו ומדריכים אותנו בפעילותנו כמבשרי מלכות ולכן איננו נכשלים רוחנית (ההתגלות י״ד:6, 7). אפילו ’אבנים’ כגון איסורים שהוטלו על פעילותנו לא הכשילו את רגלינו ולא גרמו לנו לאבד את חסדו של אלוהים.
16. במה שונות התקפותיהם של ה”שחל” ושל ה”פתן”, וכיצד אנו מגיבים לכל אחת מהן?
16 מחבר המזמור ממשיך: ”על שחל ופתן תדרוך; תרמוס כפיר ותנין” (תהלים צ״א:13). חלק מאויבינו נוהגים כשחל או אריה הפותח במתקפה חזיתית. הם מתנגדים לנו בפומבי ומעבירים חוקים שנועדו לשים קץ לפעילות ההטפה שלנו. אך אנו מתנסים גם בהתקפות בלתי צפויות, כפי שנחש מכה בפתאומיות ממקום מסתור. לעתים אנשי כמורה מסתתרים מאחורי הקלעים ותוקפים אותנו באמצעות מחוקקים, שופטים ואחרים. אך תודות לתמיכתו של יהוה, אנו מבקשים את עזרתם של בתי־המשפט וכך ’מגינים על הבשורה הטובה ומעגנים אותה בחוק’ (פיליפים א׳:7, ע״ח; תהלים צ״ד:14, 20–22).
17. כיצד אנו רומסים את ה”כפיר”?
17 מחבר התהלים מזכיר רמיסת ”כפיר ותנין”. הכפיר, או אריה צעיר, עשוי להפגין כוח עז ביותר, וייתכן שהתנין הוא סוג של נחש גדול מאוד (ישעיהו ל״א:4). עזה ככל שתהיה התקפתו של הכפיר, אנו כביכול רומסים אותו ונשמעים לאלוהים יותר מאשר לבני אדם או לארגונים דמויי אריות (מעשי השליחים ה׳:29). לפיכך, אין בכוחם של ה”שחל” וה”כפיר” להזיק לנו מבחינה רוחנית.
18. את מי מזכיר לנו ה”תנין”, וכיצד עלינו להגיב לנוכח מתקפה?
18 ה”תנין” אולי מזכיר לנו את ”התנין הגדול, הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן” (ההתגלות י״ב:7–9; בראשית ג׳:15). הוא כמו זוחל מפלצתי המסוגל לכתת ולבלוע את טרפו (ירמיהו נ״א:34). אם השטן ינסה ללכוד אותנו, להכניענו בעזרת לחצי העולם ואז לבלוע אותנו, הבה נתאמץ להשתחרר מאחיזתו ולרמוס ”תנין” זה (פטרוס א׳. ה׳:8). המשיחיים המשוחים חייבים לנהוג כך אם ברצונם ליטול חלק בהתגשמות הכתוב ברומים ט״ז:20.
יהוה — מקור ישועתנו
19. מדוע אנו חוסים ביהוה?
19 מחבר התהלים מדבר בשם אלוהים על אודות עבדו האמיתי: ”כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי” (תהלים צ״א:14). המשמעות המילולית של המילה ”אשגבהו” היא ”אגביהו” מחוץ להישג ידם של אחרים. הסיבה העיקרית שמניעה אותנו לחסות ביהוה כעובדיו היא שאנו ’חושקים’ בו (מרקוס י״ב:29, 30; יוחנן א׳. ד׳:19). מסיבה זאת מספק לנו אלוהים ’מפלט’ מאויבינו. לעולם לא נימחה מעל פני האדמה. תחת זאת ניוושע מפני שאנו יודעים את שם אלוהים וקוראים בשמו תוך אמונה (רומים י׳:11–13). בנוסף לכך, אנו נחושים בדעתנו ’ללכת בשם יהוה לעולם ועד’ (מיכה ד׳:5; ישעיהו מ״ג:10–12).
20. מה מבטיח יהוה לעבדו הנאמן בסיומו של מזמור צ״א?
20 מזמור צ״א נחתם בדברים שאומר יהוה על עבדו הנאמן: ”יקראני ואענהו. עימו אנוכי בצרה. אחלצהו ואכבדהו. אורך ימים אשביעהו, ואראהו בישועתי” (תהלים צ״א:15, 16). כאשר אנו קוראים ליהוה בתפילה התואמת את רצונו, הוא עונה לנו (יוחנן א׳. ה׳:13–15). סבלנו צרות רבות כתוצאה מן השנאה שעורר נגדנו השטן. אך המילים ”עימו אנוכי בצרה” מכינות אותנו לקראת נסיונות עתידיים ומבטיחות שאלוהים ישמור עלינו כאשר יושמד סדר עולמי זה.
21. כיצד המשוחים כבר זכו לכבוד ולתפארת?
21 על אף התנגדותו העזה של השטן, כל המשוחים הנמצאים עימנו יזכו לכבוד בשמים במועד שקבע יהוה — אחרי שניהנו מ”אורך ימים” על הארץ. עם זאת, מעשי ההצלה של יהוה כבר הביאו כבוד ותפארת למשוחים. ואיזה כבוד גדול נפל בחלקם לצעוד בראש המחנה כעדיו של יהוה על הארץ באחרית הימים! (ישעיהו מ״ג:10–12) ה’חילוץ’ הגדול ביותר שיבצע יהוה למען עמו יהיה במלחמת הר מגידון, שבה הוא יצדיק את ריבונותו ויקדש את שמו (תהלים פ״ג:19; יחזקאל ל״ח:23; ההתגלות ט״ז:14, 16).
22. מי ’יראה בישועת יהוה’?
22 בין שאנו משיחיים משוחים ובין שאנו בני לווייתם המוקדשים, כולנו מצפים לחזות בישועתו של אלוהים. אנשים המשרתים את אלוהים בנאמנות יינצלו מ”יום יהוה הגדול והנורא” (יואל ג׳:3–5). אם נהיה בין ’ההמון הרב’ שיזכו להינצל אל תוך העולם החדש ונעבור בנאמנות את המבחן הסופי, אלוהים ’ישׂביענו אורך ימים’ — חיים עד העולם. הוא גם יקים המוני אנשים לתחייה (ההתגלות ז׳:9; כ׳:7–15). יהוה אכן ישמח ’להראותנו בישועתו’ דרך ישוע המשיח (תהלים ג׳:9). לאור תוחלת נפלאה זו, הבה נבקש מיהוה שיעזור לנו למנות את ימינו לכבודו ולתפארתו. הבה נמשיך להוכיח במילים ובמעשים שיהוה הוא מחסנו.
[הערת שוליים]
a המחברים של כתבי־הקודש המשיחיים לא דנו בתהלים צ״א כנבואה משיחית. מובן שיהוה היה מגדל עוז לישוע המשיח, כפי שתלמידיו המשוחים של ישוע ובני לווייתם המוקדשים חוסים בו כקבוצה בתקופה זו של ’עת הקץ’ (דניאל י״ב:4).
כיצד תשיב?
• מהו ”סתר עליון”?
• מדוע אנחנו לא מפחדים?
• כיצד ’לא תאונה אלינו רעה’?
• מדוע אפשר לומר שיהוה הוא מקור ישועתנו?
[תמונה בעמוד 17]
האם אתה יודע כיצד אמיתו של יהוה היא צינה עבורנו?
[תמונות בעמוד 18]
יהוה עוזר למשרתיו למלא את שירותם חרף התקפות בלתי צפויות והתנגדות גלויה
[שלמי תודה]
נחש קוברה: A. N. Jagannatha Rao, Trustee, Madras Snake Park Trust