למד לקח מנקדימון
”מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו וישא את [”עמוד הוקעתו”, ע״ח] יום יום וילך אחרי” (לוקס ט׳:23). דייגים ענווים וגם מוכס בזוי נענו בשמחה להזמנה זו. הם עזבו הכול והלכו אחרי ישוע (מתי ד׳:18–22; לוקס ה׳:27, 28).
הזמנתו של ישוע עדיין נשמעת בימינו ורבים נענים לה. עם זאת, יש הנהנים ללמוד את המקרא עם עדי־יהוה אך מהססים ’להתכחש לעצמם ולשאת את עמוד הוקעתם’. אין הם נכונים לשאת באחריות הכרוכה בלהיות תלמידים של ישוע וליהנות מזכות זו.
מדוע אנשים מסוימים חוששים להיענות להזמנתו של ישוע ואינם מקדישים את עצמם ליהוה אלוהים? מי שלא התחנכו על ברכי התפיסה המונותאיסטית שביהדות או בנצרות זקוקים כמובן לזמן ניכר כדי להבין אל נכון שקיים בורא כל־יכול בעל אישיות. אך אפילו לאחר שהשתכנעו שאלוהים קיים, יש הנרתעים ללכת בעקבות ישוע. הם אולי מפחדים ממה שיחשבו עליהם קרובים וידידים אם יהפכו להיות עדי־יהוה. אחרים מתעלמים מדחיפות תקופתנו ורודפים אחר תהילה וממון (מתי כ״ד:36–42; טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10). כך או כך, כל הממשיכים לדחות את החלטתם ללכת בעקבות ישוע יכולים ללמוד לקח מקורות חייו של נקדימון, מנהיג יהודי עשיר שחי בימי ישוע.
מבורך בהזדמנויות פז
כשישה חודשים בלבד לאחר שהחל ישוע בשירותו על הארץ, נקדימון מכיר בעובדה שישוע הוא ’מורה שבא מאת אלוהים’. הוא מתרשם מן הנסים שחולל ישוע זה לא מכבר בירושלים בחג הפסח של שנת 30 לספירה, ובא אליו בחסות החשיכה כדי להביע את אמונתו בו וללמוד עוד על מורה זה. בהזדמנות זו מגלה ישוע לנקדימון אמת מעמיקה באשר לצורך ’להיוולד מחדש’ כדי להיכנס למלכות אלוהים. ישוע גם אומר באותה עת את המילים: ”כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:1–16).
איזו תוחלת נפלאה מונחת לפני נקדימון! הוא יכול להתהלך עם ישוע ולהיות עד ראייה להיבטים שונים של חייו עלי־אדמות. כאחד מראשי היהודים ומורה בישראל, נקדימון די בקי בדבר־אלוהים. הוא ניחן בכושר הבחנה טוב, שכן הוא מכיר בישוע כמורה שנשלח מאת אלוהים. נקדימון גם מתעניין בדברים רוחניים והוא עניו בצורה יוצאת מן הכלל. זה ודאי היה קשה מאוד לחבר בבית הדין הגבוה ביותר של היהודים להכיר בבנו של נגר, באדם פשוט, כמי שנשלח מאת אלוהים. כל התכונות הללו חיוניות למי שרוצה להיות תלמידו של ישוע.
נראה שנקדימון אינו מאבד עניין בַּאיש מנצרת. שנתיים וחצי לאחר מכן, בחג הסוכות, יושב נקדימון באסיפה של הסנהדרין, כשהוא עדיין נחשב ל”אחד מהם”. ראשי הכוהנים והפרושים שולחים משרתים לעצור את ישוע. המשרתים חוזרים ומדווחים: ”מעולם לא דיבר איש כפי שמדבר האיש הזה”. הפרושים לועגים להם: ”האם גם אתם הותעיתם? כלום האמין בו מישהו מהמנהיגים או מהפרושים? אך ההמון הזה, שאינם יודעים את התורה, ארורים הם!” נקדימון אינו יכול עוד לשתוק ואומר את דברו: ”האם תשפוט תורתנו את האדם בלא שתשמע אותו תחילה ותדע מה שעשה?” אזי הוא הופך להיות מטרה לחיצי הביקורת של שאר הפרושים: ”האם גם אתה מן הגליל? חקור וראה שלא יקום נביא מהגליל” (יוחנן ז׳:1, 10, 32, 45–52).
חולפים שישה חודשים בערך, ובפסח 33 לספירה נקדימון רואה כיצד מורידים את גופתו של ישוע מעמוד ההוקעה. הוא ויוסף איש רמתיים, חבר נוסף בסנהדרין, מכינים את גופתו של ישוע לקבורה. נקדימון מביא לשם כך ”תערובת מור ואהלות” שמשקלה מאה ליטראות רומיות, המקבילות לשלושים קילוגרם בערך. כרוכה בכך הוצאה כספית לא מבוטלת. כמו כן, נדרש ממנו אומץ לב כדי להזדהות עם ”המתעה ההוא”, כפי שחבריו הפרושים מכנים את ישוע. השניים ממהרים להכין את גופתו של ישוע לקבורה ושמים את ישוע בקבר חדש בקרבת מקום. אך אפילו כעת לא נאמר על נקדימון שהוא תלמיד של ישוע! (יוחנן י״ט:38–42; מתי כ״ז:63; מרקוס ט״ו:43).
מדוע הוא לא פעל
יוחנן אינו מספר מדוע היסס נקדימון ’לשאת את עמוד הוקעתו’ וללכת אחרי ישוע. עם זאת, הוא השאיר כמה רמזים שיכולים להסביר מדוע פרוש זה פסח על שני הסעיפים.
קודם כול, יוחנן מציין שהמנהיג היהודי ”בא אל ישוע בלילה” (יוחנן ג׳:2). חוקר מקרא אחד מעלה את הסברה שלהלן: ”נקדימון בא בלילה, לא בגלל פחד, אלא כדי להימנע מן ההמון שיפריע לשיחתו עם ישוע”. למרות זאת, יוחנן אמר שנקדימון הוא ”זה שבראשונה בא אל ישוע בלילה” ובדיוק אחרי כן ציין שיוסף איש רמתיים הוא ”תלמידו של ישוע בסתר, מפחד ראשי היהודים” (יוחנן י״ט:38, 39). לפיכך, סביר להניח שנקדימון בא אל ישוע בחסות החשיכה ”מפחד ראשי היהודים” כשם שאחרים בימיו פחדו להיות קשורים בדרך כלשהי לישוע (יוחנן ז׳:13).
האם אתה דוחה את ההחלטה להיעשות לאחד מתלמידי ישוע בשל רתיעה ממה שקרוביך, ידידיך או עמיתיך לעבודה יגידו עליך? ”חרדת אדם יתן מוקש”, אומר המשל. כיצד תוכל להתגבר על חשש זה? המשל ממשיך: ”ובוטח ביהוה ישוגב” (משלי כ״ט:25). כדי לבנות ביטחון ביהוה, יהיה עליך להתנסות בתמיכת אלוהים בעתות מצוקה. התפלל ליהוה ובקש ממנו אומץ להחליט החלטות בקשר לעבודת אלוהים גם אם חשיבותן שולית יחסית. אמונתך וביטחונך באלוהים יתחזקו בהדרגה ואז תוכל להגיע להחלטות כבדות משקל התואמות את רצון אלוהים.
ייתכן שנקדימון לא נקט בצעד החשוב של התכחשות עצמית גם בגלל המעמד והכבוד שהתלוו להיותו אחד מראשי העם. באותה עת הוא בוודאי התקשה מאוד להיפרד מתפקידו כחבר סנהדרין. האם אתה מהסס לפעול ולהיות אחד מתלמידי ישוע תוך חשש שמא תאבד את מעמדך המכובד בחברה או תצטרך לוותר על אפשרויות קידום כלשהן? דבר מאלה אינו משתווה לכבוד שיש בצד השירות למען העליון על היקום כולו, אשר מוכן למלא את בקשותיך העולות בקנה אחד עם רצונו (תהלים י׳:17; פ״ג:19; קמ״ה:18).
סיבה אפשרית נוספת לכך שנקדימון התמהמה בנקיטת עמדה קשורה אולי לעושרו. הוא היה פרוש ואפשר שהאחרים, אשר ”היו אוהבי כסף”, השפיעו עליו (לוקס ט״ז:14). העובדה שהיה בידו לרכוש תערובת יקרה של מור ואהלות מעידה על היותו איש אמיד. יש כיום הממשיכים לדחות את ההחלטה להתחיל לעמוד באחריות המוטלת על המשיחי משום שהם מודאגים לגבי נכסיהם החומריים. אך ישוע הורה לתלמידיו: ”אל תדאגו לנפשכם — מה תאכלו או מה תשתו, ולגופכם — מה תלבשו. ... הרי אביכם שבשמים יודע שצריכים אתם לכל אלה. אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם” (מתי ו׳:25–33).
הוא הפסיד דברים רבים
מעניין שתיאור חייו של נקדימון, המופיע רק בספר הבשורה על־פי יוחנן, אינו מציין אם הוא הפך לבסוף להיות תלמידו של ישוע אם לאו. לפי אחת המסורות, נקט נקדימון עמדה לצד ישוע, נטבל, היה מטרה לרדיפות מצד יהודים, הודח מתפקידו ואז גורש מירושלים. כך או אחרת, דבר אחד בטוח: הוא הפסיד הרבה כשדחה את החלטותיו בשעה שהיה ישוע על הארץ.
אילו הלך נקדימון אחרי ישוע בעת שפגש אותו לראשונה, היה בידו להיות תלמיד קרוב של האדון. הידע של נקדימון, תבונתו, ענוותו ומודעותו לצרכים רוחניים יכלו לעשותו לתלמיד מצוין. כן, הוא יכול היה להאזין לנאומיו המאלפים של המורה הגדול, להפיק לקחים חשובים ממשליו של ישוע, לחזות בנסים המופלאים שחולל ולהתחזק ממילות הפרידה המעודדות שלו לתלמידיו. אבל את כל אלה הוא הפסיד.
חוסר ההחלטיות של נקדימון גרם לו להפסד אישי גדול. הפסדו התבטא גם בהזמנתו הלבבית של ישוע: ”בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה. קחו עליכם את עולי ולימדו ממני, כי עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם, כי עולי נעים וקל משאי” (מתי י״א:28–30). נקדימון החמיץ את ההזדמנות לקבל מרגוע זה מישוע בכבודו ובעצמו!
מה לגביך?
ישוע המשיח מולך בשמים מ־1914 במלכות אלוהים. הוא חזה את מה שיתרחש במהלך נוכחותו ואמר בין היתר: ”בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14). פעילות ההכרזה הכלל עולמית חייבת להתבצע לפני שיבוא הקץ. ישוע המשיח שמח לשתף אנשים בלתי מושלמים במלאכה זו, וגם אתה מוזמן ליטול בה חלק.
נקדימון הכיר בעובדה שישוע בא מאת אלוהים (יוחנן ג׳:2). אפשר שבעקבות לימוד המקרא, הגעת למסקנה דומה. אולי ערכת שינויים בחייך כדי שיתאימו לאמות המידה שבמקרא. ייתכן שאתה אפילו נוכח באסיפות של עדי־יהוה על מנת להרחיב את ידיעותיך במקרא. מאמציך אכן ראויים לשבח. אך נקדימון לא היה צריך להסתפק בהבנה שישוע הוא שליחו של אלוהים. היה עליו ’להתכחש לעצמו ולשאת את [”עמוד הוקעתו”, ע״ח] יום יום וללכת’ אחרי ישוע (לוקס ט׳:23).
שים לב לדברי השליח פאולוס. הוא כתב: ”כיוון שאנחנו שותפים לפועלו, אנו גם מבקשים מכם: אל נא תקבלו לריק את חסד אלוהים. הן הוא אומר: ’בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך’. הנה עתה עת רצון, הנה עתה יום ישועה” (קורינתים ב׳. ו׳:1, 2).
זו השעה לטפח אמונה שתניע אותנו לפעולה. לשם כך, הרהר בדברים שאתה לומד מן המקרא. התפלל ליהוה ובקש ממנו לעזור לך לגלות אמונה כזו. אתה תחוש בתמיכת ידו, והערכתך ואהבתך כלפיו יפיחו בך רצון ’להתכחש לעצמך ולשאת את עמוד הוקעתך יום יום וללכת אחרי ישוע’. האם תפעל עתה?
[תמונה בעמוד 9]
בהתחלה נקדימון לימד זכות על ישוע באומץ לב
[תמונה בעמוד 9]
חרף התנגדות, נקדימון עזר להכין את גופתו של ישוע לקבורה
[תמונה בעמוד 10]
לימוד אישי ותפילות יכולים לחזק אותך לנקוט פעולה
[תמונה בעמוד 10]
האם תקבל את הזכות לעבוד תחת הנהגתו של ישוע המשיח?