כיצד הבן עזר לאביו
ג׳יימס, גבר בשנות השלושים המוקדמות לחייו המתגורר באנגליה, סובל מפיגור שכלי קשה ומאוטיזם קל. ובכל זאת, זה שנים רבות שהוא נוכח באסיפות של עדי־יהוה ביחד עם אמו ואחותו. אביו מעולם לא התעניין כל כך באמונתם. באחד הערבים אחרי אסיפה שבה הודגם כיצד להזמין מכר לערב הזיכרון למותו של המשיח, מיהר ג׳יימס לחדרו. אמו הלכה אחריו בדאגה ומצאה אותו מפשפש בקדחתנות בהוצאות ישנות של חוברות המצפה ועורו! הוא בחר בחוברת שהופיע בה בעמוד האחרון העתק של הזמנה לערב הזיכרון ורץ לאביו. ג׳יימס הצביע תחילה על התמונה ואז על אביו, ואמר: ”אתה!” אביו ואמו הביטו זה על זה בתדהמה כשהבינו שג׳יימס מזמין את אביו לערב הזיכרון. האב אמר שאולי הוא יבוא.
כשהגיע ערב הזיכרון, ניגש ג׳יימס לארון הבגדים של אביו, הוציא משם זוג מכנסיים, הביא אותם לאביו וסימן לו ללבוש אותם. אביו השיב שהוא לא ילך לאסיפה. ג׳יימס ואמו הלכו לבדם לאולם המלכות.
זמן קצר לאחר מכן, ג׳יימס סירב פעם אחר פעם לשתף פעולה עם אמו כשניסתה להכין אותו לאסיפות הקהילה, ובחר להישאר בבית עם אביו. באחד מימי ראשון בבוקר שוב סירב ג׳יימס לשתף פעולה עם אמו ולא רצה להתלבש לאסיפה. להפתעתה הרבה, אביו של ג׳יימס פנה אליו ואמר, ”ג’יימס, אם אבוא לאסיפה היום, גם אתה תבוא?” פניו של ג׳יימס קרנו משמחה. הוא חיבק את אביו בחוזקה ואמר: ”כן!” וכל השלושה הלכו ביחד לאולם המלכות.
מאז אותו יום המשיך אביו של ג׳יימס לנכוח בכל האסיפות בימי ראשון, וגם אמר שכדי להתקדם יהיה עליו לבוא גם לשאר האסיפות (עברים י׳:24, 25). כך הוא באמת עשה וכעבור חודשיים החל ללמוד בצורה מסודרת את המקרא. התקדמותו היתה מהירה; הוא ערך ללא דיחוי את השינויים הנחוצים בחייו, ואחרי זמן קצר התחיל להשתתף בפעילות ההכרזה על המלכות. שנה לאחר שהחל ללמוד את המקרא, הוא הקדיש את חייו ליהוה ונטבל במים כסמל לכך. כיום הוא ממלא תפקיד של משרת עוזר בקהילתו, וכעת כל בני המשפחה מאוחדים בשירות יהוה.