”עימדו על המשמר!”
”את אשר אני אומר לכם אומר אני לכול: עימדו על המשמר!” (מרקוס י״ג:37).
1, 2. (א) איזה לקח למד איש אחד בעניין השמירה על רכושו? (ב) מה אנו למדים על העירנות ממשלו של ישוע על הגנב?
חוּאן שמר על דברי הערך שלו בתוך ביתו. הוא החזיק אותם מתחת למיטתו, במחשבה שזהו המקום הבטוח ביותר בבית. אולם באחד הלילות, כאשר הוא ואשתו היו ישנים, נכנס גנב לחדר השינה. ככל הנראה הגנב ידע בדיוק היכן לחפש. הוא התחיל להוציא בשקט את כל חפצי הערך מתחת למיטה וגם לקח את הכסף שהשאיר חואן במגירת השידה שליד המיטה. בבוקר גילה חואן את מעשה הגניבה. הוא לא ישכח את הלקח הכואב שלמד: אדם אינו מסוגל לשמור על נכסיו בשעה שהוא ישן.
2 הוא הדין במישור הרוחני. לא נצליח לשמור על תקוותנו ועל אמונתנו אם נירדם. משום כך קרא לנו פאולוס: ”אל נא נישן כאחרים, אלא נהיה ערים ומפוכחים” (תסלוניקים א׳. ה׳:6). כדי להמחיש את חשיבות העירנות, סיפר ישוע משל על גנב. הוא תיאר מאורעות שיתרחשו לפני ביאתו לעשות משפט, ואז הזהיר: ”על כן עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם. וזאת דעו: אילו ידע בעל הבית באיזו אשמורה יבוא הגנב, היה שוקד ולא מניח לו לחדור לביתו. לכן הייו מוכנים גם אתם, כי בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם” (מתי כ״ד:42–44). גנב אינו מודיע מראש על בואו. הוא רוצה להגיע כשאיש אינו מצפה לו. בדומה לכך, קץ הסדר העולמי יבוא לדברי ישוע ’בשעה שלא תעלה על דעתנו’.
”שיקדו, עימדו באמונה”
3. כיצד המחיש ישוע את חשיבות השמירה על עירנות במשלו על העבדים המחכים לאדונם שישוב מן החתונה?
3 לפי הכתוב בספר הבשורה על־פי לוקס, ישוע המשיל את המשיחיים לעבדים המחכים לאדונם שישוב מחתונה. עליהם לעמוד על המשמר כך שכאשר יבוא, יהיו ערים ומוכנים לקבלו. במקביל לכך, ישוע אמר: ”בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם” (לוקס י״ב:40). יש המשרתים את יהוה זה שנים רבות והם עלולים לאבד את תחושת הדחיפות לגבי תקופתנו. אולי הם אפילו מסיקים שהסוף יבוא רק בעתיד הרחוק. אבל גישה כזאת עלולה לגרום לנו להפסיק להתמקד בדברים רוחניים כך שנתחיל לאמץ לעצמנו מטרות חומריות ונרשה למסיחי דעת שונים לגרום לנו להיות מנומנמים מבחינה רוחנית (לוקס ח׳:14; כ״א:34, 35).
4. איזו אמונה תניע אותנו לעמוד על המשמר, וכיצד המחיש זאת ישוע?
4 ניתן להפיק לקח נוסף מן המשל שסיפר ישוע. אף־על־פי שהעבדים לא ידעו באיזו שעה יבוא אדונם, הם ככל הנראה כן ידעו באיזה לילה הוא אמור לחזור. הם בוודאי היו מתקשים להישאר ערים כל אותו הלילה אילו חשבו שאדונם עשוי לבוא בלילה אחר. אך הם כן ידעו באיזה לילה הוא יבוא, והדבר סיפק להם מניע חזק להישאר ערים. במקביל לכך, נבואות המקרא מראות בבירור שאנו חיים בעת הקץ. אך היום והשעה של הקץ עצמו אינם מוזכרים בהן (מתי כ״ד:36). האמונה שהקץ בוא יבוא עוזרת לנו להישאר ערים, אך תהיה לנו מוטיבציה הרבה יותר חזקה לעמוד על המשמר אם נהיה משוכנעים שיום יהוה אכן עומד אחר כותלנו (צפניה א׳:14).
5. כיצד נוכל ליישם את דברי פאולוס ו’להיות ערים’?
5 פאולוס כתב אל הקורינתים והאיץ בהם: ”שיקדו [”הייו ערים”, ע״ח], עימדו באמונה” (קורינתים א׳. ט״ז:13). כן, העירנות קשורה לעמידה איתנה באמונה המשיחית. כיצד נוכל לשמור על עירנות? עלינו לרכוש ידע עמוק יותר מתוך דבר־אלוהים (טימותיאוס ב׳. ג׳:14, 15). הרגלי לימוד טובים ונוכחות קבועה באסיפות יתרמו לחיזוק אמונתנו, והציפייה הדרוכה ליום יהוה היא היבט חשוב של אמונתנו. לכן כדאי שמדי פעם נבחן את ההוכחות המקראיות לכך שקץ הסדר העולמי קרוב. כך לא נשכח את האמיתות הקשורות לקץ הממשמש ובא.a טוב שגם נשים לב למאורעות העולם המהווים התגשמות של נבואות מקראיות. אח אחד מגרמניה כתב: ”בכל פעם שאני רואה בחדשות את המלחמות, את רעידות האדמה, את האלימות ואת זיהום כדור־הארץ, זה מדגיש לי שהקץ קרוב”.
6. באילו דרכים המחיש ישוע את הנטייה לנמנם מבחינה רוחנית ככל שהזמן עובר?
6 גם במרקוס פרק י״ג מוזכר העידוד שנתן ישוע לתלמידיו להישאר ערים. לפי פרק זה, ישוע השווה את מצבם של תלמידיו לשוער המחכה לאדונו שישוב ממסע בארץ אחרת. השוער לא ידע באיזו שעה יחזור אדונו. הוא פשוט היה צריך לעמוד על המשמר. ישוע הזכיר ארבע אשמורות שבמהלכן עשוי היה האדון להגיע. אורכה של האשמורת הרביעית היה משעה שלוש לפנות בוקר בערך ועד הנץ החמה. באשמורת אחרונה זו, העייפות יכלה בקלות לגבור על השוער. חיילים מודעים לכך שהזמן הטוב ביותר להפתיע את האויב הוא שעה אחת לפני עלות השחר. בדומה לכך, בשעה מאוחרת זו כשהעולם סביבנו שקוע באופן רוחני בשינה עמוקה, עלינו להשקיע מאמצים יוצאים מגדר הרגיל כדי להישאר ערים (רומים י״ג:11, 12). מסיבה זו האיץ ישוע במאזיניו שוב ושוב במשלו: ”היזהרו, הייו ערים... עימדו על המשמר... את אשר אני אומר לכם אומר אני לכול: עימדו על המשמר!” (מרקוס י״ג:32–37).
7. איזו סכנה ממשית נשקפת לנו, ולכן מה המקרא קורא לנו חזור ושנה לעשות?
7 פעמים רבות במהלך שירותו וגם לאחר תחייתו קרא ישוע לשמור על עירנות. למעשה, כמעט בכל פעם שכתבי־הקודש מתייחסים לקץ הסדר העולמי, אנו מוצאים גם את האזהרה לשקוד, להישאר ערים או לעמוד על המשמרb (לוקס י״ב:38, 40; ההתגלות ג׳:2; ט״ז:14–16). ברור אפוא שהסכנה להירדם רוחנית היא סכנה ממשית ביותר. כולנו זקוקים לאזהרות הללו! (קורינתים א׳. י׳:12; תסלוניקים א׳. ה׳:2, 6).
שלושה שליחים שלא הצליחו להישאר ערים
8. כיצד הגיבו שלושה משליחיו של ישוע בגן גת שמנים לבקשתו שישארו ערים?
8 דרושות יותר מכוונות טובות כדי להישאר ערים, ואת זאת ניתן לראות מדוגמתם של פטרוס, יעקב ויוחנן. הם היו אנשים רוחניים שהלכו בנאמנות אחרי ישוע ורחשו לו אהבה עמוקה. ובכל זאת, בליל הי”ד בניסן 33 לספירה הם לא שמרו על עירנות. בעוזבם את עליית הגג שבה חגגו את הפסח, ליוו שלושת השליחים את ישוע לגן גת שמנים. ישוע אמר להם שם: ”נפשי מרה עלי עד מוות, הישארו פה והייו ערים איתי” (מתי כ״ו:38). שלוש פעמים התפלל ישוע בעוז לאביו שבשמים ושלוש פעמים חזר לידידיו ומצא אותם ישנים (מתי כ״ו:40, 43, 45).
9. מה ככל הנראה היה אחד הגורמים לכך שהשליחים נרדמו?
9 מדוע אותם אנשים נאמנים איכזבו את ישוע באותו הלילה? אחד הגורמים היה עייפות גופנית. השעה היתה מאוחרת, אולי אחרי חצות, ו”עיניהם היו כבדות” (מתי כ״ו:43). למרות זאת, ישוע אמר: ”הייו ערים והתפללו כדי שלא תבואו לידי ניסיון. אומנם הרוח חפצה, אבל הבשר חלש” (מתי כ״ו:41).
10, 11. (א) מה עזר לישוע להישאר ער בגן גת שמנים למרות שהיה עייף? (ב) מה נוכל ללמוד ממה שאירע לשלושת השליחים כאשר ביקש מהם ישוע להישאר ערים?
10 אין ספק שגם ישוע היה עייף באותו לילה היסטורי. אך הוא לא נרדם, אלא הקדיש את אותם רגעי חופש אחרונים לתפילות עזות. מספר ימים קודם לכן עודד ישוע את תלמידיו להתפלל, באומרו: ”לכן עימדו על המשמר בכל עת והתפללו שיהיה בכוחכם להימלט מכל העתידות האלה ולהתייצב לפני בן האדם” (לוקס כ״א:36; אפסים ו׳:18). אם ניישם את דברי ישוע ונחקה את דוגמתו בעניין התפילות, תחינותינו העמוקות ליהוה יסייעו לנו לשמור על עירנות רוחנית.
11 כמובן, ישוע הבין, בניגוד לתלמידיו באותה העת, שתוך זמן קצר הוא ייעצר ויוצא להורג. ניסיונותיו יגיעו לשיאם כשיעבור ייסורים על עמוד ההוקעה. הוא הזהיר עוד קודם לכן את שליחיו על דברים אלה אך הם לא הבינו למה הוא מתכוון. אי לכך, הם נרדמו והוא נשאר ער והתפלל (מרקוס י״ד:27–31; לוקס כ״ב:15–18). כפי שהיה נכון לגבי השליחים, גם הבשר שלנו חלש ויש דברים שעדיין איננו יודעים. למרות זאת, אם לא נבחין בדחיפות הזמנים עלולה ליפול עלינו תרדמה רוחנית. רק אם נהיה דרוכים ונעמוד על המשמר נוכל להישאר ערים.
שלוש תכונות חיוניות
12. אילו שלוש תכונות מקשר פאולוס להיותנו מפוכחים?
12 כיצד נוכל לשמור על תחושת דחיפות? כבר נוכחנו בחשיבות התפילות ובצורך לחיות בציפייה ליום יהוה. בנוסף לכך, פאולוס הזכיר שלוש תכונות חיוניות שעלינו לטפח. הוא אומר: ”אנו, אשר בני היום אנחנו, נהיה נא מפוכחים, נלבש את שריון האמונה והאהבה ונחבוש ככובע את תקוות הישועה” (תסלוניקים א׳. ה׳:8). הבה נבחן בקצרה כיצד קשורות האמונה, התקווה והאהבה לעירנות הרוחנית.
13. כיצד קשורה האמונה לשמירה על עירנות רוחנית?
13 מן ההכרח שנאמין באמונה שלמה בכך שיהוה קיים ושהוא ”נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6). התגשמותה של נבואת ישוע על הקץ במאה הראשונה מחזקת את אמונתנו בכך שהנבואה תתגשם גם בתקופתנו. בזכות האמונה אנו גם מצפים בדריכות ליום יהוה ובטוחים שהחזון ”בוא יבוא. לא יאחר” (חבקוק ב׳:3).
14. מדוע התקווה חיונית כדי שנישאר ערים?
14 תקוותנו הוודאית היא ’כעוגן לנפשנו’ והיא מאפשרת לנו להחזיק מעמד בקשיים גם אם עלינו להמתין עד להתגשמותן המלאה של הבטחות אלוהים (עברים ו׳:18, 19). מרגרט, אחות משוחת־רוח בשנות התשעים לחייה שנטבלה לפני יותר מ־70 שנה, מודה: ”כשבעלי עמד למות ממחלת הסרטן ב־1963, חשבתי שזה יהיה נפלא אם הקץ יבוא מהר. אבל היום אני מבינה שחשבתי בעיקר על עצמי. באותו הזמן לא היה לנו מושג עד כמה תתקדם הפעילות בכל העולם. אפילו כיום יש עדיין מקומות רבים שהפעילות רק מתחילה בהם. אני שמחה שיהוה מגלה אורך רוח”. השליח פאולוס מסיר ספק מלבנו באומרו: ”הסבלנות [מביאה] לידי עמידה בניסיון, ועמידה בניסיון לידי תקווה. והתקווה אינה מכזיבה” (רומים ה׳:3–5).
15. כיצד תשמש לנו האהבה גורם מניע, גם אם נראה לנו שאנו מחכים זמן רב?
15 אהבה משיחית היא תכונה בולטת מכיוון שהיא המניע הבסיסי לכל מה שאנו עושים. אנו משרתים את יהוה בשל אהבתנו כלפיו בלי קשר ללוח הזמנים שלו. האהבה לזולת דוחקת בנו להכריז את בשורת המלכות, ולא משנה למשך כמה זמן ירצה אלוהים שנמשיך בכך או כמה פעמים יהיה עלינו לחזור ולבקר באותם בתים. כפי שכתב פאולוס, ”כעת עומדות שלוש אלה: אמונה, תקווה, אהבה; והגדולה שבהן — אהבה” (קורינתים א׳. י״ג:13). בזכות האהבה אנו מחזיקים מעמד ושומרים על עירנות. ”[האהבה] תקווה לכול ותסבול את הכול. האהבה לא תימוט לעולם” (קורינתים א׳. י״ג:7, 8).
”החזק במה שיש לך”
16. במקום להתרפות, איזו גישה עלינו לטפח?
16 אנו חיים בתקופה הרת גורל ומאורעות העולם מזכירים לנו ללא הרף שאנו חיים בחלק הסופי של אחרית הימים (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). אין זו העת להתרפות, אלא ’להחזיק במה שיש לנו’ (ההתגלות ג׳:11). אם נהיה ”ערים להתפלל” ונטפח אמונה, תקווה ואהבה, נהיה מוכנים בעת המבחן (פטרוס א׳. ד׳:7). יש לנו הרבה מה לעשות בעבודת האדון. אם נתמיד לעסוק במעשים המעידים על מסירות לאלוהים נצליח לשמור על עירנות מלאה (פטרוס ב׳. ג׳:11).
17. (א) מדוע אל לנו להתייאש גם אם אנו לעתים מתאכזבים? (ראה מסגרת בעמוד 21.) (ב) במה נוכל לחקות את יהוה, ואילו ברכות צפויות למי שיעשו כן?
17 ”חלקי יהוה”, כתב ירמיהו, ”על כן אוחיל לו. טוב יהוה לקוויו, לנפש תדרשנו. טוב ויחיל ודוּמם, לתשועת יהוה” (איכה ג׳:24–26). יש בינינו שמחכים רק זמן מועט. אחרים מוחילים שנים על גבי שנים לחזות בתשועת יהוה. אך מה קצרה תקופת המתנה זו בהשוואה לחיי העולמים שלפנינו! (קורינתים ב׳. ד׳:16–18) בשעה שאנו מחכים לעת שקבע יהוה, ביכולתנו לטפח תכונות משיחיות חיוניות ולעזור לזולת להפיק תועלת מאורך רוחו של יהוה ולקבל את האמת. אם כן, הבה נעמוד כולנו על המשמר. נחקה את יהוה, נהיה סבלניים ונכיר לו תודה על התקווה שנטע בלבנו. הבה נישאר ערים בנאמנות ונחזיק חזק בתקוות חיי הנצח. אם נעשה כן, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שההבטחות הנבואיות הבאות יתקיימו בנו: ”[יהוה] ירומימך לרשת ארץ. בהיכרת רשעים תראה” (תהלים ל״ז:34).
[הערות שוליים]
a מומלץ לעבור על ששת קווי הראיות לכך שאנו חיים ב”אחרית הימים”, שהופיעו בעמודים 12, 13 בהוצאת המצפה מ־15 בינואר 2000 (טימותיאוס ב׳. ג׳:1).
b באשר לפועל ביוונית המתורגם כ”שיקדו” או ”עימדו על המשמר”, המילונאי ו. א. ויין מסביר כי מילולית משמעו ’לגרש את השינה’ והוא ”אינו מבטא עירות גרידא אלא דריכות של מי שכל מעייניו נתונים לדבר”.
מהי תשובתך?
• כיצד נחזק את ביטחוננו בכך שקץ הסדר העולמי הנוכחי קרב ובא?
• מה אפשר ללמוד ממה שקרה לפטרוס, יעקב ויוחנן?
• אילו שלוש תכונות יעזרו לנו לשמור על עירנות רוחנית?
• מדוע זו העת ’להחזיק במה שיש לנו’?
[תיבה/תמונה בעמוד 21]
”אשרי המחכה” (דניאל י״ב:12).
תאר לעצמך שומר החושד שגנב מתכוון לפרוץ למקום שעליו הוא שומר. ברדת החשיכה מקשיב השומר קשב רב לכל רעש ורחש הרומזים על נוכחות הפורץ. הוא מאמץ שעה אחרי שעה את שמיעתו ואת עיניו. לא קשה להבין באיזו קלות יכולות אזעקות שווא למיניהן — משב רוח בעצים או חתול שמפיל דבר מה — להטעות אותו (לוקס י״ב:39, 40).
דבר דומה יכול לקרות למי ’שמצפים להתגלות אדוננו ישוע המשיח’ (קורינתים א׳. א׳:7). השליחים חשבו שישוע ’ישיב את המלכות לישראל’ בדיוק אחרי תחייתו (מעשי השליחים א׳:6). כעבור שנים, היה צורך להזכיר למשיחיים בתסלוניקי שנוכחותו של ישוע צפונה בחיק העתיד (תסלוניקים ב׳. ב׳:3, 8). אך כל אותן ”אזעקות שווא” לגבי יום יהוה לא גרמו לתלמידיו הקדומים של ישוע לעזוב את הדרך המובילה לחיים (מתי ז׳:13).
בימינו, אכזבה בגין עיכובים לכאורה בבוא קץ הסדר העולמי הנוכחי אינה צריכה לגרום לנו להפסיק לשמור על עירנות. שומר עירני יכול לפעמים לטעות בגלל אזעקת שווא, אך למרות זאת הוא חייב להמשיך לעמוד על המשמר! זה תפקידו. הוא הדין לגבי המשיחיים.
[תמונה בעמוד 18]
האם אתה משוכנע שקרוב יום יהוה?
[תמונות בעמוד 19]
אסיפות, תפילות והרגלי לימוד טובים עוזרים לנו לעמוד על המשמר
[תמונה בעמוד 22]
בדומה למרגרט, הבה נגלה אורך רוח ונעמוד בחריצות על המשמר