במי אפשר בכלל לבטוח?
בעקבות נפילת חומת ברלין ב־1989, הוסר הלוט מעל מספר סודות כמוסים. לדוגמה, אישה בשם לידיהa גילתה שבימי המשטר הסוציאליסטי, ניהלה השטאזי, שירות הביון של מזרח גרמניה, תיק ובו תועדו כל צעד ושעל מחייה הפרטיים. הפתעתה של לידיה מקיומו של התיק התגמדה לעומת התדהמה שאחזה בה כשהתחוורה לה זהותו של מוסר המידע לשטאזי — בעלה. אדם שבטחה בו בעיניים עצומות, מעל באמונהּ.
רוברט היה ג׳נטלמן קשיש שרחש לרופא שלו ”את מלוא הכבוד, ההערצה והאמון”, מדווח הטיימס של לונדון. הרופא הצטייר כאדם ”סימפטי ונעים הליכות”. והנה יום אחד נפטר רוברט באופן בלתי צפוי. האם מותו נגרם מהתקף לב או משבץ? לא. התברר לרשויות שהרופא ביקר בביתו של רוברט, ובלא ידיעתם של רוברט ומשפחתו, הזריק לו זריקה קטלנית. רוברט נרצח בידי אדם שזכה לאמונו המוחלט.
לידיה ורוברט נפלו קורבן להפרת אמון מזעזעת שהובילה לתוצאות חמורות. במקרים אחרים התוצאות אינן כה קשות. ולמרות זאת, אין זה נדיר להיכוות מאדם שבטחת בו. דו״ח שהתפרסם מטעם מכון סקרים מוביל בגרמניה, אַלֵנְסְבָּכֵר יַארְבּוּך דֶר דֶמוֹסְקוֹפִּי 1998–2002, העלה בסקר אחד כי 86 אחוז מהנשאלים התאכזבו מאדם שזכה לאמונם. אולי חווית חוויה דומה. אין פלא אפוא, שהעיתון השוויצרי ניו זוּרצֵ’ר זייטונג דיווח בשנת 2002, כי ”בארצות מערביות מתועשות, יחסי האמון ההדדי מצויים כבר עשרות שנים בדעיכה”.
נבנה לאט, נהרס מהר
מהו אמון? על־פי אחד המילונים, לתת אמון במישהו משמעו להאמין שהוא כן וישר ושהוא לא יפגע בך במזיד. האמון נבנה אט אט, אך עלול להיהרס בִּן רגע. על רקע התחושה הרווחת שהאמון מנוצל לרעה, האם זה מפתיע שאנשים אינם ששים לבטוח באחרים? לפי סקר שפורסם בגרמניה ב־2002, ”פחות מ־1 מכל 3 בני נוער נותנים אמון בסיסי בזולת”.
השאלה הנשאלת היא: ’האם אפשר באמת לבטוח במישהו? האם יש טעם בכלל לבטוח במישהו ולהסתכן במפח נפש?’
[הערת שוליים]
a השמות בדויים.
[קטע מוגדל בעמוד 3]
סקר אחד העלה כי 86 אחוז מהנשאלים התאכזבו מאדם שזכה לאמונם