מה ניתן ללמוד ממשפחתו של ישוע
מה ידוע לך על משפחתו הקרובה של ישוע, האנשים שאיתם חי במשך 30 השנים הראשונות לחייו עלי אדמות עד ליום טבילתו? מה מספרים לנו ספרי הבשורה? מה ניתן ללמוד מבני משפחתו? התשובות לשאלות אלו עשויות להועיל לך.
האם ישוע נולד עם כפית זהב בפה? יוסף, אביו המאמץ, היה נגר במקצועו. זו היתה עבודה פיסית מייגעת שלעתים קרובות היתה כרוכה בכריתת עצים. כ־40 יום לאחר הולדת ישוע, עלו הוריו ירושליימה להקריב קורבן כאמור בתורת משה. האם העלו לעולה כבש ובן יונה או כבש ותור ככתוב בתורה? לא. נראה כי ידם לא היתה משגת לכך. ברם, התורה התחשבה בעניים. על כן, יוסף ומרים העלו ”שתי תורים או שני בני יונה”. העובדה שהביאו קורבנות פחות יקרים מעידה על כך שמשפחתם היתה דלת אמצעים (לוקס ב׳:22–24; ויקרא י״ב:6, 8).
עיניך רואות כי ישוע המשיח, המושל העתידי של האנושות כולה, נולד במחיצת אנשים פשוטים שעבדו קשה למחייתם. הוא הלך בדרכי אביו המאמץ והיה לנגר (מתי י״ג:55; מרקוס ו׳:3). המקרא מציין שישוע ”בהיותו עשיר” כיצור רוחני רב און בשמים, ”נעשה עני” למעננו. הוא השפיל עצמו ונהיה לאדם בשר ודם במשפחה מדלת העם (קורינתים ב׳. ח׳:9; פיליפים ב׳:5–9; עברים ב׳:9). ישוע לא נולד למשפחה אמידה, וסביר להניח שהדבר הקל על חלק מהבריות להזדהות עימו. מעמדו לא הרתיע אותם. הם העריכו אותו בזכות מה שלימד ותודות לתכונותיו המושכות ומעשיו הנפלאים (מתי ז׳:28, 29; ט׳:19–33; י״א:28, 29). חוכמת יהוה ניכרת בהחלטה לתת לישוע להיוולד למשפחה פשוטה.
כעת נדבר על בני משפחתו של ישוע ונראה מה אפשר ללמוד מהם.
יוסף — איש צדיק
כאשר נודע ליוסף שארוסתו הרה ”בטרם התאחדו”, הוא ודאי נקרע בין אהבתו למרים לבין סלידתו ממה שנראה על פניו כאי־מוסריות. דומה היה כי נשללה ממנו הזכות השמורה לו כבעלה לעתיד. אישה מאורסת בימיו נחשבה לנשואה. לאחר מחשבה מעמיקה החליט יוסף לגרשה בסתר לבל יסקלו אותה באבנים כנואפת (מתי א׳: 18; דברים כ״ב:23, 24).
ואז נראה אליו מלאך בחלום ואמר: ”אל תחשוש לקחת אליך את מרים אשתך, כי אשר הורה בה מרוח הקודש הוא. היא יולדת בן ואתה תקרא שמו ישוע, כי הוא יושיע את עמו מחטאותיהם”. יוסף עשה כפי הוראת אלוהים ולקח את מרים אל ביתו (מתי א׳:20–24).
כך החל אותו איש צדיק ונאמן להיות מעורב בהתגשמות מה שדיבר יהוה בפי הנביא ישעיהו: ”הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עימנו אל” (ישעיהו ז׳:14). יוסף היה לכל הדעות אדם רוחני שהוקיר את הזכות להיות אביו המאמץ של המשיח, חרף העובדה שבנה בכורה של מרים לא עתיד היה לצאת מחלציו.
יוסף לא ידע את מרים עד אשר ילדה את בנה (מתי א׳:25). ימי ההימנעות אולי לא היו קלים לזוג הטרי, אך הם ככל הנראה לא רצו שתהיינה אי־הבנות באשר לזהות האב. איזו דוגמה לריסון עצמי! יוסף נתן לערכים הרוחניים עדיפות על פני תשוקותיו הטבעיות.
בארבעה מקרים שונים קיבל יוסף הנחיות ממלאכים באשר לגידול בנו המאומץ. שלושה מהם היו קשורים בשאלה היכן לגדל את הילד. ציות מיידי היה חיוני להצלת העולל. בכל פעם הזדרז יוסף למלא אחר ההוראות. תחילה לקח את הילד מצריימה ואחר שב איתו לישראל. צעדים אלו הגנו על ישוע הפעוט מטבח התינוקות שהנהיג הורדוס. בנוסף לכך, צייתנותו של יוסף הובילה להתגשמות נבואות משיחיות (מתי ב׳:13–23).
יוסף לימד את ישוע משלח יד למען יוכל לעבוד לפרנסתו. על כן, ישוע לא רק נודע כ”בנו של הנגר” אלא גם נקרא ”הנגר” (מתי י״ג:55; מרקוס ו׳:3). השליח פאולוס כתב שישוע ”התנסה בכול כמונו”. מטבע הדברים התנסה ישוע גם בעבודה קשה כדי לתמוך במשפחתו (עברים ד׳:15).
מסירותו של יוסף לעבודת אלוהים האמיתית באה לידי ביטוי גם באיזכורו האחרון בכתבי־הקודש המשיחיים. יוסף עלה עם משפחתו לירושלים לרגל חג הפסח. רק הגברים נדרשו לעלות לרגל, אבל יוסף עשה לו למנהג לקחת את משפחתו ”מדי שנה בשנה”. זו היתה הקרבה גדולה מצדו, שכן היה עליהם לצעוד בערך 100 קילומטר מנצרת עד ירושלים. במסע המדוּוח במקרא, התנתק ישוע מן השיירה. לאחר שחיפשו אחריו מצאוהו במקדש, כשהוא מקשיב למורי התורה ושואל אותם שאלות. ישוע היה אז בסך הכול בן 12, ולמרות זאת הפגין חוכמה גדולה ובקיאות בדבר־אלוהים. מפרשה זו מתברר שהוריו לימדו אותו היטב וגידלוהו להיות נער רוחני (לוקס ב׳:41–50). נראה כי יוסף מת זמן מה לאחר מכן, שכן אין הוא מוזכר עוד במקרא בהמשך.
כן, יוסף היה איש צדיק שדאג למשפחתו במסירות, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה חומרית. האם גם אתה, בדומה ליוסף, מבין מה אלוהים דורש מאיתנו כיום ודואג בראש ובראשונה לעניינים הרוחניים? (טימותיאוס א׳. ב׳:4, 5) האם אתה מציית ללא היסוס להנחיות אלוהים הכתובות בדברו ובזאת נכנע לפניו כמו יוסף? האם אתה מלמד את ילדיך באופן כזה שיוכלו לנהל עם אחרים שיחות רוחניות מלאות תוכן?
מרים — משרתת אלוהים בלתי אנוכית
מרים, אם ישוע, היתה משרתת אלוהים משכמה ומעלה. היא נדהמה לשמע ההכרזה מפי המלאך גבריאל שהיא צפויה להרות וללדת. בהיותה בתולה, ’לא ידעה איש’. כשהתבשרה שהיא תהרה בעזרת רוח הקודש, קיבלה בענווה את המסר ואמרה: ”הנני שפחת אדני [יהוה], יהי לי כדברך” (לוקס א׳:30–38). היא הוקירה את הזכות הרוחנית שנפלה בחלקה והיתה מוכנה לעמוד בכל קושי שעלול היה להיווצר עקב החלטתה.
ואכן, התפקיד שינה את חייה מקצה לקצה. כאשר עלתה לירושלים לטהרתה, אמר לה קשיש מכובד בשם שמעון: ”בלבך את תעבור חרב” (לוקס ב׳:25–35). הוא ככל הנראה התכוון לכאב שתחוש כשתראה את ישוע נדחה על־ידי רבים ובסופו של דבר נתלה על עמוד הוקעה.
את כל מה שעבר על ישוע בשנים שגדל, נצרה מרים בזיכרונה ו”שקלה אותם בלבה” (לוקס ב׳:19, 51). גם היא, בדומה ליוסף, היתה אישה רוחנית, וכל מאורע או אמירה שהגשימו נבואות היו יקרים ללבה. מילותיו של המלאך גבריאל ודאי נצרבו בתודעתה: ”הוא גדול יהיה ובן־עליון ייקרא, ויהוה אלוהים יתן לו את כיסא דוד אביו; וימלוך על בית יעקב לעולם ואין קץ למלכותו” (לוקס א׳:32, 33). היא לא הקלה ראש בזכות להיות אם המשיח.
רוחניותה של מרים ניכרה גם בפגישתה עם אלישבע, קרובת משפחה שהרתה אף היא בדרך נס. כראותה אותה, היללה מרים את יהוה והראתה את אהבתה לדברו. היא התייחסה בעקיפין לתפילת חנה המובאת בשמואל א׳ פרק ב׳ והוסיפה קטעים מספרים אחרים בתנ״ך. ידע זה בכתובים הוכיח כי היא אכן ראויה להיות אם מסורה ויראת אלוהים. אין ספק שהיא היתה לעזר ליוסף בהזנה הרוחנית של בנה (בראשית ל׳:13; שמואל א׳. ב׳:1–10; מלאכי ג׳:12; לוקס א׳:46–55).
מרים האמינה באמונה שלמה שבנה הוא המשיח, ואמונה זו לא גוועה גם אחרי מותו. זמן קצר לאחר תקומתו, היתה היא בין התלמידים הנאמנים שהתפללו יחד עם השליחים (מעשי השליחים א׳:13, 14). היא שמרה אמונים, על אף המרורים ששבעה בראותה את בנה יקירה מת על עמוד הוקעה.
אילו לקחים טובים ניתן להפיק מחיי מרים? האם אתה מקבל על עצמך את הזכות לשרת את אלוהים על כל ההקרבות הכרוכות בדבר? האם אתה מייחס לזכות זו את החשיבות הראויה לה בימינו? האם אתה זוכר את נבואות ישוע ומשווה אותן למתרחש כיום, כלומר, ’שוקל אותן בלבך’ ומסיק מסקנות? (מתי, פרקים כ״ד ו־כ״ה; מרקוס, פרק י״ג; לוקס, פרק כ״א) האם אתה לומד היטב את דבר־אלוהים, כדוגמת מרים, ומרבה להשתמש בו בשיחותיך? האם תנצור את אמונתך בישוע חרף מצוקה רגשית שתבוא עליך בשל היותך תלמידו?
אחי ישוע — השינוי אפשרי
דומה כי אחי ישוע לא האמינו בו אלא רק אחרי מותו. לא היה זה מן הסתם צירוף מקרים שאחיו נעדרו מזירת מותו של ישוע על עמוד ההוקעה ושהיה עליו להפקיד את אמו בהשגחת השליח יוחנן. קרובי משפחתו של ישוע זלזלו בו ואף אמרו כי ”יצא מדעתו” (מרקוס ג׳:21). מאחר שהיו לישוע בני משפחה לא־מאמינים, מי שחלק מבני משפחתם לא־מאמינים יכולים להיות סמוכים ובטוחים שישוע מבין מה עובר עליהם כאשר קרוביהם מלגלגים על אמונתם.
ואולם, אחרי תחייתו, החלו אחיו להאמין בו. הם היו בקבוצה שנועדה יחדיו בירושלים לפני חג השבועות שנת 33 לספירה והתפללו לב אחד עם השליחים (מעשי השליחים א׳:14). אין ספק שתקומתו של אחיהם למחצה הניעה אותם להשתנות ולהיות תלמידיו. לעולם אל נאבד תקווה לגבי קרובי משפחה שאינם שותפים לאמונתנו.
יעקב, אחיו למחצה של ישוע, אשר אליו נראה המשיח אישית, מוצג בכתבי־הקודש כמי שנשא בתפקיד מפתח בקהילה המשיחית. הוא כתב בהשראת אלוהים איגרת אל אחיו לאמונה וקרא להם להחזיק באמונתם (מעשי השליחים ט״ו:6–29; קורינתים א׳. ט״ו:7; גלטים א׳:18, 19; ב׳:9; יעקב א׳:1). יהודה, אח למחצה נוסף של ישוע, כתב ברוח הקודש איגרת כדי לעודד את המשיחיים להילחם בעוז למען האמונה (יהודה 1). ראוי לציין שלא יעקב ולא יהודה ציינו באיגרותיהם שקשריהם הביולוגיים עם ישוע מקנים תוקף לדבריהם. איזה לקח נפלא בגילוי צניעות!
אם כן, מה אנו לומדים ממשפחתו של ישוע? אנו לומדים דרכים שונות לגילוי מסירות לאלוהים: (1) להיכנע בנאמנות לרצון אלוהים ולעמוד בכל הניסיונות הכרוכים בכך; (2) להציב ערכים רוחניים במקום הראשון, גם אם הדבר מלווה בהקרבות; (3) לחנך את הילדים על ברכי המקרא; (4) לא לאבד תקווה לגבי בני משפחה שאינם שותפים לאמונתנו; (5) ולא לנפנף בקשרי משפחה עם מישהו בולט בקהילה המשיחית. הלקחים שאנו למדים ממשפחתו של ישוע מקרבים אותנו אליו ומעמיקים את תודתנו ליהוה על כך שהחליט שישוע יגדל במשפחה רגילה.
[תמונות בעמודים 4, 5]
יוסף לקח את מרים לאישה וכך נעשה מעורב בהתגשמות נבואות משיחיות
[תמונות בעמוד 6]
יוסף ומרים הנחילו לילדיהם ערכים רוחניים ולימדו אותם מוסר עבודה
[תמונות בעמוד 7]
אף שגדלו בבית רוחני, אחי ישוע לא האמינו בו אלא רק אחרי מותו
[תמונות בעמוד 8]
יעקב ויהודה, אחיו למחצה של ישוע, עודדו את אחיהם לאמונה