שאלות של קוראים
האם ראוי שמשיחי ייתן ”טיפ” או מתנה לעובד מדינה עבור שירותיו, או שמא ייחשב הדבר כשוחד?
המשיחיים בכל מקום משתדלים לגלות תושייה או חוכמה מעשית בהתמודדות עם מצבים שונים. ידוע להם שמה שמקובל וחוקי במדינה אחת יכול להתקבל כחריג ובלתי חוקי בעליל במדינה אחרת (משלי ב׳:6–9). וכמובן, על המשיחי לזכור בכל עת שהרוצים ’לגור באוהלו של יהוה’ חייבים להימנע מלתת או לקבל שוחד (תהלים ט״ו:1, 5; משלי י״ז:23).
מהו שוחד? לפי האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק (אנג׳), ”מתן שוחד משמעו נתינת או הצעת דבר ערך... לעובד ציבור כדי שימעל בתפקידו או יפר את החוק לטובת הנותן”. לפיכך, מתן כסף או מתנה לשופט או לשוטר במטרה להטות דין או מתן שוחד למפקח כדי שיעלים עין מעבירה או מהפרת חוק כלשהי הם בחזקת שוחד, בכל מקום שהוא. גם מתנה הניתנת במטרה לזכות ליחס מועדף, כגון קבלת עדיפות ברשימת המתנה או הקדמת תור, היא בגדר שוחד. יתרה מזו, גישה שכזו אינה מעידה על אהבה (מתי ז׳:12; כ״ב:39).
אך האם זה שוחד לתת מתנה או טיפ לעובד ציבור על מנת לקבל שירותים לגיטימיים או כדי לזכות ליחס הוגן? למשל, במספר ארצות קורה שעובדי ציבור אינם רושמים ילדים לבתי־ספר, אינם מאשפזים אדם בבית־חולים ואינם מאשרים מסמכי הגירה אלא אם כן נותנים להם טיפ. לעתים הם מעכבים טיפול בבקשות לחידוש רשיונות או היתרים מאותה סיבה.
השיטות השונות לנתינת טיפ והגישה הכללית לגביהן משתנות ממקום למקום. במקומות שבהם נתינת טיפ לעובד ציבור כדי שימלא את תפקידו נחשבת למנהג מקובל, ואפילו נדרשת, יש משיחיים המרגישים שהם אינם מפירים את החוק או עקרונות מקראיים כשהם פועלים כך. במספר ארצות יש הרואים בתשלומים אלה מעין תוספת למשכורתם הנמוכה של עובדי הציבור. חשוב לזכור שיש הבדל בין תשלום הניתן כדי לקבל שירות המגיע לך על־פי חוק ובין מתן שוחד כדי לקבל טובת הנאה בלתי חוקית.
מצד שני, ישנם עדי־יהוה המבקשים שירותים המגיעים להם כחוק ולפיכך מסרבים לתת טיפים לפקחים, לפקידי מכס ולאחרים, גם כאשר הדבר נחשב כנוהל שגרתי. הואיל והעדים ידועים ביושרם ובנקיטת עמדה חד־משמעית בעניין זה, הם לעתים מקבלים בחינם שירותים הניתנים לאחרים רק כתנאי לתשלום טיפ (משלי י׳:9; מתי ה׳:16).
לסיכום, כל עובד יהוה צריך להגיע להחלטה אישית אם לתת טיפ עבור השירותים המגיעים לו על־פי חוק או על־מנת להימנע מיחס לא־הוגן. מעל לכול, עליו לפעול בדרך שתאפשר לו לשמור על מצפון טהור ובאופן שלא ימיט חרפה על שם יהוה או יכשיל אחרים (מתי ו׳:9; קורינתים א׳. י׳:31–33; קורינתים ב׳. ו׳:3; טימותיאוס א׳. א׳:5).