הכופר מעלה על נס את צדקת אלוהים
בעקבות המרד של אדם וחוה הצהיר יהוה על מטרתו להקים זרע שייפָּגע בעקבו (בראשית ג׳:15). הדבר התקיים כאשר אויביו של ישוע המיתו אותו על עמוד הוקעה (גלטים ג׳:13, 16). בישוע לא היה חטא, משום שנוצר ברחמה של בתולה בגבורת רוח הקודש. לפיכך, דמו השפוך יכול היה לשמש בתור דמי הכופר הדרושים לגאולת בני האדם אשר ירשו מאדם הראשון את החטא והמוות (רומים ה׳:12, 19).
מאומה לא יוכל למנוע מהאל הכול־יכול, יהוה, להגשים את מטרותיו. לפיכך, אחרי חטאו של אדם, דמי הכופר כאילו כבר שולמו מנקודת מבטו של יהוה והוא יכול היה לכונן יחסים עם מי שגילו אמונה בהתגשמות הבטחותיו. כך יכלו צאצאים בלתי מושלמים של אדם הראשון, כגון חנוך, נוח ואברהם, להתהלך עם אלוהים ואפילו להיות ידידיו מבלי שתחולל קדושתו (בראשית ה׳:24; ו׳:9; יעקב ב׳:23).
היו כמה שהאמינו ביהוה ועשו חטאים חמורים. המלך דוד הוא דוגמה אחת לכך. אולי אתה שואל את עצמך, ’איך יהוה היה יכול להמשיך לברך את דוד המלך גם אחרי שנאף עם בת שבע והביא למות בעלה אוריה?’ גורם חשוב היה החרטה הכנה של דוד ואמונתו (שמואל ב׳. י״א:1–17; י״ב:1–14). על בסיס הקורבן שישוע המשיח עתיד היה לספק, אלוהים יכול היה לסלוח לדוד, שהתחרט על חטאיו, וזאת מבלי להתפשר על צדקתו (תהלים ל״ב:1, 2). כראיה לכך, המקרא מסביר שההישג הנפלא ביותר של קורבנו של ישוע הוא ”להראות את הצדקה של אלוהים בכך שבאורך רוחו פסח על חטאי העבר” ושל ה”זמן הזה” (רומים ג׳:25, 26).
בזכות ערך דמו השפוך של ישוע זוכה האנושות לברכות נהדרות רבות. על יסוד קורבן הכופר יכולים אנשים חוטאים המתחרטים על חטאיהם לרקום יחסים הדוקים עם אלוהים. בנוסף לכך, קורבן הכופר סולל את הדרך לתחיית המתים בעולם החדש שיכונן אלוהים. במהלך התחייה יקומו משרתיו הנאמנים של אלוהים, שמתו עוד לפני ששילם ישוע את הכופר, ויקומו גם רבים שמתו מבלי שזכו להכיר את אלוהים ולשרתו. במקרא נאמר: ”תהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים” (מעשי השליחים כ״ד:15). באותה עת יעניק יהוה לכל עושי רצונו חיי נצח על בסיס הכופר (יוחנן ג׳:36). ישוע הסביר: ”כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16). בזכות קורבן הכופר שסיפק אלוהים תזכה האנושות לכל הברכות הללו.
ואולם, הדבר המיוחד בקורבן הכופר של המשיח אינו דווקא התועלת שאנחנו מפיקים ממנו. תרומת הכופר לשמו של יהוה חשובה פי כמה וכמה. הכופר מוכיח שיהוה הוא אל של צדק מושלם, אשר יכול לכונן קשרים עם בני אדם לא־מושלמים ובכל זאת להישאר טהור וקדוש. אילו אלוהים לא היה מתכוון לספק את הכופר, אף אחד מצאצאי אדם — אפילו לא חנוך, נוח ואברהם — לא היה יכול להתהלך עם יהוה או להיות ידידו. מתוך מודעות לכך כתב מחבר התהלים: ”אם עוונות תשמור, יה, אדני [יהוה], מי יעמוד?” (תהלים ק״ל:3) עד כמה ראוי שנהיה אסירי תודה ליהוה, על כך ששלח ארצה את בנו אהובו, וגם לישוע, על שמסר ברצון את חייו כקורבן כופר עבורנו! (מרקוס י׳:45).