סיפור חיים
הבנתי מדוע מרשה אלוהים לסבל להתקיים וחיי השתנו
סיפורו של הארי פלויאן
מדוע מרשה אלוהים לסבל להתקיים? שאלה זו הטרידה אותי מאז שהייתי ילד קטן. הוריי היו טיפוסים משפחתיים חרוצים והגונים. אבי לא היה אדם דתי, וגם לאמי לא הייתה זיקה רבה לדת. לכן הם לא היו מסוגלים לספק תשובה לשאלתי.
שאלת הרשע הטרידה אותי עוד יותר במהלך מלחמת העולם השנייה, בזמן ששירתתי יותר משלוש שנים בצי האמריקני. בסיום המלחמה הועברתי לשרת באונייה שנשלחה לסין להעברת אספקות סיוע. הייתי שם קרוב לשנה וראיתי במו עיניי סבל בהיקף נרחב.
הסינים הם אנשים חרוצים ונבונים. אך רבים מהם סבלו סבל בל יתואר בשל העוני והאלימות שהביאה עימה מלחמת העולם השנייה. הזדעזעתי במיוחד למראה הילדים המקסימים אשר רבים מהם סבלו מתת־תזונה והיו לבושי קרעים. כשירדנו לחוף, ניגשו אלינו וביקשו נדבות.
מדוע אנשים סובלים?
נולדתי ב־1925 וגדלתי בקליפורניה, ארה״ב. זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי למראות מעין אלו. לכן שאלתי את עצמי כל פעם מחדש, ’אם קיים בורא כול־יכול, מדוע הוא מרשה למצבים כאלה לגרום סבל לכל כך הרבה אנשים, ובפרט לילדים תמימים?’
כמו כן תהיתי, אם באמת קיים אלוהים מדוע אין הוא מונע את כל ההרס, הרציחות ההמוניות, המוות והסבל שפקדו את האנושות במהלך הדורות, ובייחוד בזמן מלחמת העולם השנייה, שבה מעל 50 מיליון איש קיפחו את חייהם. נוסף על כך, מדוע במהלך מלחמה זו אנשים בני אותה דת, אשר פעלו בהסתת הכמרים, הרגו זה את זה על רקע הבדלי לאום?
הטלסקופ
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ב־1939 והמוני בני אדם נטבחו, הגעתי למסקנה שאין אלוהים. ואז באחד משיעורי מדע בתיכון, התבקש כל תלמיד לבנות משהו בעל אופי מדעי. כיוון שהתעניינתי באסטרונומיה, בניתי טלסקופ מראות בקוטר 20 סנטימטר.
כדי לבנות את הטלסקופ קניתי חתיכת זכוכית בעובי 5.2 סנטימטר וברוחב 20 סנטימטר ועיגלתי אותה אצל זגג. במאמץ רב ליטשתי את הזכוכית ביד עד שנהפכה למראה קעורה. עבודה זו גזלה את כל זמני הפנוי במשך סמסטר שלם. לאחר שהשלמתי את המראה, הרכבתי אותה על צינור מתכתי ארוך והתקנתי על הטלסקופ עדשות בעוצמות שונות.
בלילה בהיר נטול ירח לקחתי לראשונה את הטלסקופ וכיוונתי אותו לעבר כוכבי השמיים וכוכבי הלכת במערכת השמש שלנו. נדהמתי מהכמות העצומה של הגרמים השמימיים ומהסדר והארגון. וכשנוכחתי שכמה ”כוכבים” הם למעשה גלקסיות כמו שביל החלב שלנו, ושכל אחת מהן מכילה מיליארדי כוכבים, הייתי המום עוד יותר.
חשבתי לעצמי, ’כל זה בוודאי לא יכול היה להיווצר מעצמו. דבר מאורגן לא נוצר במקרה. היקום מאורגן להפליא ונראה שנוצר על־ידי מוח גאוני. אז אולי בכל זאת קיים אלוהים?’ ההתנסות הזו גרמה לי לסגת במעט מן ההשקפה האתיאיסטית הדוגמטית שאימצתי בעבר.
ואז שאלתי את עצמי: ’אם אכן קיים אלוהים רב עוצמה וכה חכם שיצר את היקום המדהים הזה, האין הוא מסוגל לתקן את המצב הטרגי השורר בכדור־הארץ? מדוע לא מנע אלוהים מלכתחילה את כל האומללות הזו?’ כשהפניתי את שאלותיי לאנשים דתיים, הם לא יכלו לספק לי תשובות משביעות רצון.
לאחר שסיימתי את לימודיי בתיכון ואחרי מספר שנים בקולג’ הצטרפתי לצי האמריקני. גם הכמרים בצבא לא יכלו להשיב על שאלותיי. דתיים רבים אמרו לי משהו כמו: ”נסתרות דרכי האל”.
החיפוש נמשך
לאחר שעזבתי את סין עדיין ניקרו במוחי השאלות בדבר הסבל. הן לא הירפו בייחוד כשראיתי בתי קברות צבאיים במספר איים שעצרנו בהם באוקיינוס השקט בדרכנו חזרה הביתה. כמעט כל הקברים היו של בחורים צעירים שחייהם נקטעו באיבם.
כשחזרתי לארה״ב ושוחררתי מהצי, נותרה לי שנה להשלים את לימודיי באוניברסיטת הארוורד בקמברידג’, מסצ׳וסטס. סיימתי את לימודיי וקיבלתי תואר, אבל לא חזרתי לביתי בקליפורניה. החלטתי להישאר לזמן מה במזרח ארה״ב ולנסות למצוא תשובות לשאלותיי. התכוונתי לנסוע לניו־יורק, עיר המרכזת בתוכה הרבה דתות, כדי לנכוח בטקסי דת ולראות מה אנשים מלמדים.
בניו־יורק הזמינה אותי דודתי, אִיזַבֶּל קפיג׳אן, להתארח בביתה. היא ושתי בנותיה התאומות, רוז ורות, היו עדות־יהוה. כיוון שלא חשבתי שאתעניין במה שהן מאמינות, נכחתי בטקסים של דתות אחרות ותוך כדי כך שוחחתי עם אנשי דת שונים וקראתי את הספרות הדתית שלהם. שאלתי אותם מדוע מרשה אלוהים לסבל להתקיים, אך גם הם לא ידעו את התשובה. הסקתי שכנראה אין אלוהים.
מציאת תשובות
באותה עת ביקשתי מדודתי ומבנותיה שייתנו לי לקרוא את הספרות הדתית שלהן כדי שאוכל ללמוד על תפיסותיהם של עדי־יהוה. כשקראתי בפרסומים שלהם, הבחנתי מייד שהעדים שונים מאוד מדתות אחרות. התשובות התבססו על המקרא והיו מספקות מאוד. בתוך זמן קצר מצאתי מענה לשאלותיי בדבר הסבל.
בנוסף לכך, נוכחתי שעדי־יהוה חיים בהתאם לאמונתם. לדוגמה, שאלתי את דודתי מה עשו צעירים של עדי־יהוה בגרמניה במלחמת העולם השנייה. האם התגייסו לצבא, קראו ”הייל היטלר!” והצדיעו במועל יד לדגל צלב הקרס? היא אמרה שהם לא עשו זאת, אלא נקטו עמדה ניטראלית. משום כך נשלחו למחנות ריכוז ורבים מהם נרצחו. היא הסבירה שעמדתם של עדי־יהוה בכל מקום במהלך המלחמה הייתה זהה: ניטראליות. אפילו במדינות דמוקרטיות הושלכו צעירים מעדי־יהוה לכלא בגלל עמדה זו.
דודתי ביקשה ממני לקרוא ביוחנן י״ג:35. שם כתוב: ”בזאת ידעו הכול שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם”. אהבה חובקת עולם היא סימן ההיכר של המשיחיים האמיתיים. הם לעולם לא יתמכו בצד זה או אחר במלחמות, ולעולם לא יהרגו זה את זה על רקע הבדלי לאום! היא שאלה: ”התוכל לתאר לעצמך את ישוע ותלמידיו עומדים משני צדי המתרס במלחמות רומא והורגים איש את רעהו?”
היא גם הפנתה אותי לכתוב ביוחנן א׳. ג׳:10–12. שם נאמר: ”בזה ייוודעו ילדי האלוהים וילדי השטן: כל מי שאינו עושה צדקה איננו מאלוהים, וכן מי שאינו אוהב את אחיו. ... נאהב איש את רעהו; לא כקין אשר היה מן הרע והרג את אחיו”.
הדרכת המקרא אינה משתמעת לשתי פנים: משיחיים אמיתיים אוהבים איש את רעהו, ולא משנה באיזו ארץ הם חיים. לכן, הם לעולם לא יהרגו את אחיהם לאמונה או כל אחד אחר. זו הסיבה שישוע אמר אודות תלמידיו: ”אין הם חלק מן העולם, כשם שאני אינני חלק מן העולם” (יוחנן י״ז:16, ע״ח).
מדוע מרשה אלוהים לסבל להתקיים?
תוך זמן קצר למדתי שהמקרא מסביר לנו מדוע אלוהים מרשה שיהיה סבל. כשאלוהים ברא את זוג הורינו הראשונים, הם נבראו מושלמים והונחו בגן עדן (בראשית א׳:26; ב׳:15). הוא גם העניק להם מתנה יפה מאוד: בחירה חופשית. אך היה עליהם להשתמש ביכולת זו בצורה אחראית. אם יצייתו לאלוהים ולחוקיו, יוכלו לחיות חיים מושלמים בגן עדן. הם ירחיבו את גבולות גן העדן עד אשר יהיה חובק עולם. גם צאצאיהם יהיו מושלמים, כך שעם הזמן כדור־הארץ היה הופך לגן עדן מפואר המיושב באנשים מושלמים ומאושרים. (בראשית א׳:28).
לעומת זאת, אם אדם וחוה יבחרו בקו עצמאי ויחיו במנותק מאלוהים, הם לא יוכלו להישאר מושלמים (בראשית ב׳:16, 17). למרבה הצער, הורינו הראשונים השתמשו לרעה בבחירה החופשית ובחרו בדרך עצמאית. הם הודחו מדרך הישר בידי יצור רוחני מרדן שהפך לשטן. הוא חיפש להתנער מתלותו באלוהים וחמד את הפולחן הראוי לאלוהים לבדו (בראשית ג׳:1–19; ההתגלות ד׳:11).
וכך הפך השטן ל”אל העולם הזה” (קורינתים ב׳. ד׳:4). המקרא מציין: ”העולם כולו נתון ביד הרשע” (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). ישוע תיאר את השטן כ”שר העולם הזה” (יוחנן י״ד:30). אי־ציותם של השטן ושל הורינו הראשונים המיט על האנושות חוסר שלמות, אלימות, מוות, צער וסבל (רומים ה׳:12).
”לא לאדם”
כדי להוכיח מה יקרה למשפחה האנושית בעקבות ההתעלמות מחוקיו, התיר אלוהים שבני האדם יאכלו במשך אלפי שנים מפרי מעלליהם. תקופת זמן זו סיפקה לכל אדם אינספור הזדמנויות להיווכח שצדק דבר־אלוהים באומרו: ”לא לאדם דרכו. לא לאיש הולך והָכין את צעדו. יסרני [תקן אותי], יהוה” (ירמיהו י׳:23, 24).
כעת לאחר שחלפו מאות שנים, אנו רואים ששלטון המתנער מאלוהים סופו כישלון חרוץ. מטרת אלוהים היא לא להרשות עוד לבני האדם להמשיך בניסוי ההרסני הזה של אי־תלות בו ובחוקיו.
עתיד מזהיר
לפי נבואות המקרא, בקרוב מאוד יביא אלוהים סוף לסדר העולמי המרושע והאכזרי הזה: ”ועוד מעט ואין רשע ... וענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום” (תהלים ל״ז:10, 11).
הכתוב בדניאל ב׳:44 מנבא: ”בימי המלכים האלה [כל צורות השלטון הקיימות עתה] יקים אלוהי השמיים מלכות שלא תחרב לעולם. מלכות זו לא תעבור לעם אחר. היא תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ והיא תקום לעולם”. שלטון האדם לא יורשה עוד להתקיים. מלכות אלוהים תחלוש על כל הארץ. בהשגחתה יהפוך העולם כולו לגן עדן ובני האדם יתקדמו לקראת השלמות ויחיו באושר לנצח. המקרא מבטיח: ”ו[אלוהים] ימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:4). איזה עתיד מזהיר צופן עבורנו אלוהים!
חיים אחרים
מציאת תשובות מספקות לשאלותיי שינתה את חיי. מאותו רגע ואילך רציתי לשרת את אלוהים ולעזור לאחרים למצוא את התשובות הללו. הבנתי עד כמה חשוב הכתוב ביוחנן א׳. ב׳:17 האומר: ”העולם [הסדר העולמי הנוכחי הנתון לשליטת השטן] עובר עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלהים עומד לעד”. השתוקקתי לחיות לנצח בעולמו החדש של אלוהים. החלטתי להישאר בניו־יורק ולהצטרף שם לאחת מקהילות עדי־יהוה. התנסיתי בחוויות רבות ונעימות כשעזרתי לאחרים ללמוד את מה שלמדתי.
ב־1949 פגשתי את רוז מרי לואיז. היא יחד עם אמהּ סאדי ושש אחיותיה היו כולן עדות־יהוה. רוז שירתה את אלוהים כמבשרת בשירות מורחב. היו לה הרבה תכונות טובות ומייד נמשכתי אליה. נישאנו ביוני 1950 ונשארנו בניו־יורק. חיינו חיים מאושרים מאוד ועלצנו בתקווה לחיות לנצח בעולמו החדש של אלוהים.
ב־1957 הוזמנו רוז מרי ואנוכי לשירות מורחב במרכז העולמי של עדי־יהוה בברוקלין, ניו־יורק. ביוני 2004 מלאו לנו 54 שנות נישואין מאושרות, 47 שנים מתוכן במשרדים הראשיים בברוקלין. אלו היו שנים מאושרות של שירות יהוה ועבודה לצד אחים לאמונה.
הסבל הקשה מכול
למרבה הצער, בתחילת דצמבר 2004, אובחן אצל רוז מרי גידול סרטני באחת מריאותיה. רופאים מומחים קבעו שהגידול מתפשט במהירות ושיש להסירו. הניתוח התבצע מאוחר יותר בדצמבר, ולאחר כשבוע ניגש הרופא המנתח לחדרה של רוז בבית־החולים ואמר לה בנוכחותי: ”רוז מרי, לכי הביתה! את בריאה!”.
אולם מספר ימים לאחר שחזרה הביתה, החלה רוז מרי לחוש כאבים עזים באזור הקיבה ובמקומות נוספים. הכאבים נמשכו ולכן היא חזרה לבית־החולים לבדיקות נוספות. מהבדיקות התגלה שמסיבה כלשהי נוצרו בכמה איברים חיוניים קרישי דם שחסמו אליהם את מעבר החמצן. הרופאים עשו כמיטב יכולתם לפתור את הבעיה אך מאמציהם עלו בתוהו. מספר שבועות לאחר מכן, ב־30 בינואר 2005, ניחתה עליי המהלומה הקשה ביותר בחיי. רוז מרי יקירתי נפטרה.
הייתי אז כמעט בן 80, ועד אז ראיתי כל חיי איך אחרים סובלים, אבל הפעם זה היה שונה. רוז מרי ואני היינו כלשון המקרא ”בשר אחד” (בראשית ב׳:24). ראיתי אנשים סובלים וסבלתי בעצמי כשידידים וקרובי משפחה נפטרו. אבל הצער שחשתי במות אשתי היה עמוק וממושך. עתה אני מבין לגמרי את הכאב העז שמות יקירים ממיט על המשפחה האנושית במשך כל כך הרבה זמן.
למרות זאת, ההבנה שרכשתי ביחס למקור הסבל ולסופו עוזרת לי מאוד. בתהלים ל״ד:19 נאמר: ”קרוב יהוה לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע”. המפתח להחזיק מעמד בסבל כזה היא הידיעה שעל־פי המקרא תהיה תחיית מתים, כלומר, שוכני עפר יקומו ותהיה להם האפשרות לחיות לנצח בעולמו החדש של אלוהים. במעשי השליחים כ״ד:15 נאמר: ”תהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים”. רוז מרי אהבה את אלוהים אהבה עזה. אני בטוח שאלוהים אהב גם אותה ושהוא יזכור אותה וישיב אותה לחיים בבוא הזמן. אני תקווה שזה יקרה במהרה (לוקס כ׳:38; יוחנן י״א:25).
כשמאבדים אדם יקר הכאב גדול, אך בתחיית המתים השמחה תהיה גדולה שבעתיים (מרקוס ה׳:42). דבר־אלוהים מבטיח: ”יחיו מתיך... ארץ רפאים תפיל” (ישעיהו כ״ו:19). סביר להניח שרבים מה”צדיקים” המוזכרים במעשי השליחים כ״ד:15 יוקמו בשלב מוקדם בתחייה זו. יהיו אלה ימים נפלאים מאין כמוהם! בין המוקמים לתחייה תהיה רוז מרי. לאיזו קבלת פנים תזכה היא מיקיריה! עד כמה נפלא יהיה באותה עת לחיות בעולם ללא סבל!
[תמונות בעמוד 9]
כשהוצבתי בסין הייתי עד לסבל
[תמונות בעמוד 10]
אני משרת מאז 1957 במשרדים הראשיים של עדי־יהוה בברוקלין
[תמונה בעמוד 12]
נשאתי את רוז מרי ב־1950
[תמונה בעמוד 13]
עם רוז מרי בשנת 2000, ביום הנישואין ה־50 שלנו