האם יש לך חופש דיבור?
יותר משישה מיליון איש ב־235 ארצות נהנים מחופש דיבור. מונח זה מתורגם במקרא בין היתר ל”עוז” ול”ביטחון” (פיליפים א׳:20; טימותיאוס א׳. ג׳:13; עברים ג׳:6; יוחנן א׳. ג׳:21). מהו חופש דיבור? מה עוזר לנו לרכוש חופש דיבור? באילו תחומים מאפשר לנו חופש הדיבור להתבטא ללא עכבות?
לפי המילון הפרשני למילים בתנ״ך ובברית החדשה מאת וַין, המונח היווני המתורגם ל”חופש דיבור” משמעו ”חירות הדיבור, מבע גלוי לב, ... דיבור באומץ וללא חשש; ביטחון, עוז רוח המלווה שמחה ותעוזה אשר לאו דווקא מתבטאים בדיבור”. מכול מקום, אין לבלבל בין גילוי לב ובין בוטות או גסות. המקרא מציין: ”יהיו נא דבריכם מלווים תמיד בחן” (קולוסים ד׳:6). חופש הדיבור בהקשר זה עניינו לנהוג בטקט ויחד עם זאת לא לאפשר לצרות או לחרדת אדם לסכור את פינו.
האם חופש הדיבור הוא זכות טבעית? שים לב למה שכתב השליח פאולוס למשיחיים באפסוס. הוא אמר: ”לי, הקטן מכל הקדושים, נתן החסד הזה לבשר לגויים את עושר המשיח, העצום לאין חקר”. פאולוס הוסיף כי באמצעות ישוע המשיח יש ”לנו עוז וגישה בטוחה על־ידי אמונתנו” (אפסים ג׳:8–12). חופש הדיבור אינו זכות העומדת לנו מלידה, אלא נובע מיחסינו עם יהוה אלוהים על בסיס האמונה בישוע המשיח. הבה נראה מה יכול לעזור לנו לרכוש חופש דיבור וכיצד נוכל לשקף זאת כשאנו מבשרים, מלמדים ומתפללים.
מה עוזר לנו לבשר בחופש דיבור?
ישוע המשיח הוא הדוגמה הראשונה במעלה של אדם שנשא את דבריו בביטחון ובחופש דיבור. קנאותו הניעה אותו לנצל הזדמנויות לבשר. בין אם נח ובין אם סעד בבתים או בין אם הלך בדרך, מעולם לא החמיץ הזדמנות לדבר על מלכות אלוהים. לא לעג ולא התנגדות ישירה הפחידו והשתיקו את ישוע. להיפך, הוא חשף באומץ את פרצופם האמיתי של מנהיגי הדת הכוזבים שבימיו (מתי כ״ג:13–36). גם כשנעצר והובא למשפט, דיבר ישוע ללא חת (יוחנן י״ח:6, 19, 20, 37).
שליחי ישוע דיברו אף הם בביטחון. בחג השבועות של שנת 33 לספירה, נאם פטרוס בעוז בפני קהל שמנה יותר מ־000,3 איש. יש לציין שזמן קצר בלבד קודם לכן, בשעה שתחקרה אותו שפחה אחת, היה כולו חרדה (מרקוס י״ד:66–71; מעשי השליחים ב׳:14, 29, 41). ואולם, כשהובאו פטרוס ויוחנן לפני ראשי הדת, הם לא נתקפו אימה ונשברו, אלא בישרו באומץ וללא היסוס על תחיית ישוע המשיח. למעשה, כשראו מנהיגי הדת את בטחונם של פטרוס ויוחנן, זיהו אותם כמי שבעבר היו יחד עם ישוע (מעשי השליחים ד׳:5–13). בזכות מה דיברו באומץ לב?
ישוע הבטיח לשליחיו: ”כאשר ימסרו אתכם אל תדאגו איך ומה תדברו; כי באותה שעה יינתן לכם מה לומר; שכן לא אתם תדברו, אלא רוח אביכם היא אשר תדבר בכם” (מתי י׳:19, 20). רוח הקודש עזרה לפטרוס ולאחרים לגבור על ביישנות או פחד שעלולים היו למנוע בעדם מלדבר בחופשיות. הכוח האדיר הזה יכול לעזור גם לנו באותו אופן.
בנוסף, ישוע הטיל על הנוהים אחריו את השליחות לעשות תלמידים. היה זה הולם כיוון שהוא זה שניתנה לו ”כל סמכות בשמיים ובארץ” והוא הבטיח להיות איתם (מתי כ״ח:18–20). התלמידים הראשונים היו מודעים לתמיכתו של ישוע, והדבר נסך בהם ביטחון מול הרשויות, אשר גמרו אומר למנוע מהם לבשר (מעשי השליחים ד׳:18–20; ה׳:28, 29). מודעות זו יכולה להשפיע באותה דרך גם עלינו.
לזיהוי סיבה נוספת לחופש דיבור, קשר פאולוס את התקווה עם ”יתר עוז” (קורינתים ב׳. ג׳:12; פיליפים א׳:20). התקווה הייתה טובה מכדי שישמרו אותה לעצמם, ועל כן המשיחיים לא יכלו שלא לחלוק אותה עם אחרים. ואכן תקוותנו היא סיבה מוצקה לדבר בעוז ובחופש דיבור (עברים ג׳:6).
לבשר באומץ לב
כיצד נבשר באומץ לב גם בנסיבות מפחידות? ראה את דוגמתו של השליח פאולוס. כשהיה במאסר ברומא, ביקש מעמיתיו לאמונה להתפלל בעדו ’שתינתנה לו מילים ושיפתח את פיו, וידבר בביטחון כפי שעליו לדבר’ (אפסים ו׳:19, 20). האם התפילות נענו? אכן כן! עוד בהיותו אסיר לא חדל פאולוס ’להכריז את מלכות האלוהים... בלי כל פחד ובאין מפריע’ (מעשי השליחים כ״ח:30, 31).
ניצול הזדמנויות לבשר בעבודה, בבית־הספר או במהלך נסיעה בוחן את מידת הביטחון וחופש הדיבור שיש לנו.a ביישנות, חשש מפני תגובות או חוסר ביטחון עצמי עלולים לגרום לנו להשתתק. גם בהיבט הזה הציב לנו השליח פאולוס דוגמה טובה. הוא כתב: ”התחזקנו באלוהינו להגיד לכם את בשורת אלוהים בנסיבות של מאבקים רבים” (תסלוניקים א׳. ב׳:2). פאולוס הצליח לעשות דברים שהם למעלה מיכולתו אך ורק מפני שנשען על יהוה.
התפילה עזרה לאישה בשם שֶרי לאזור את האומץ לבשר בהזדמנות שנקרתה בדרכה. יום אחד בעת שהמתינה לבעלה שיחזור מפגישה, הבחינה באישה אחת שגם המתינה. ”הרגשתי מחנק בגרוני”, מספרת שרי, ”והתפללתי ליהוה שייתן לי אומץ”. כשקרבה לאישה הגיע פתאום למקום כומר בפטיסטי. שרי לא ציפתה להיתקל באיש דת, אך התפללה שוב והצליחה לבשר. היא נתנה לאישה ספרות מקראית וקבעה להיפגש איתה שנית. כשאנו מנצלים הזדמנויות לתת עדות, יש לנו ביטחון מלא שהישענותנו על יהוה תעזור לנו לדבר באומץ.
בהוראה
חופש דיבור קשור קשר הדוק להוראה. באשר לאלה ”המיטיבים לשרת” בקהילה, המקרא אומר: ”[הם] משיגים לעצמם מעמד טוב וביטחון רב באמונה במשיח ישוע” (טימותיאוס א׳. ג׳:13). הם יכולים לדבר ’בביטחון רב’ ובחופש דיבור משום שהם עצמם מיישמים את מה שהם מלמדים. דוגמתם מגינה על הקהילה ותורמת לחיזוקה.
כאשר יש לנו חופש דיבור כזה, עצותינו יעילות יותר ויש סיכוי טוב שהשומע יפעל על־פיהן. עצה מפי אדם שאינו מציב דוגמה חיובית מעוררת אי־נוחות במאזינים ואינה מניעה אותם לפעולה — אך לא כך הוא כאשר נותן העצה נאה דורש ונאה מקיים. האנשים בעלי הכישורים הרוחניים יכולים, תודות לחופש הדיבור, ’להקים את אחיהם’ בטרם תחריף הבעיה (גלטים ו׳:1). לעומת זאת, אדם המציב דוגמה שלילית יהסס מן הסתם לפתוח את פיו ולהשיא עצות כי הוא חש שאין לו זכות לעשות זאת. העיכוב במתן עצות הכרחיות עלול לגרור תוצאות מרות.
אמירת דברים בביטחון אין משמעה ביקורתיות, דוגמאטיות או עקשנות. פאולוס פנה לפילימון על בסיס ”האהבה” (פילימון 8, 9). נראה שבקשתו של השליח נפלה על אוזניים קשובות. האהבה היא שצריכה להיות הכוח המניע מאחורי כל עצה שנותן זקן־קהילה!
חופש הדיבור ללא ספק חיוני במתן עצות וחשוב גם במצבים אחרים. פאולוס כתב לקהילה שבקורינתוס: ”רב בטחוני בכם. גדולה גאוותי בכם” (קורינתים ב׳. ז׳:4). פאולוס לא נמנע מלשבח את אחיו ואחיותיו כשהיו ראויים לכך. האהבה הניעה אותו להתמקד בתכונות הטובות של אחיו לאמונה, למרות שהיה מודע לחולשותיהם. והוא הדין בקהילה המשיחית כיום — הקהילה נבנית כשזקני־הקהילה משבחים ומעודדים בחופשיות את אחיהם ואחיותיהם.
כל המשיחיים חייבים לרכוש חופש דיבור כדי ללמד ביעילות. שֶרי, שהוזכרה קודם לכן, רצתה לעודד את ילדיה שיבשרו בבית־הספר. ”אומנם גדלתי בָּאמת”, היא מודה, ”אבל בישרתי בבית־הספר לעתים נדירות וכמעט שלא בישרתי בהזדמנויות. שאלתי את עצמי: ’איזו דוגמה אני נותנת לילדים שלי?’” הדבר הניע את שֶרי להתאמץ יותר כדי לבשר בהזדמנויות.
אחרים מתבוננים במעשינו ורואים אם איננו מקיימים הלכה למעשה את מה שאנו מלמדים. אם כן, נעשה כל מאמץ שפינו ומעשינו יהיו שווים וכך יהיה לנו חופש דיבור.
בתפילה
חופש הדיבור חשוב במיוחד בתפילותינו ליהוה. אנו יכולים לשפוך את לבבנו בפני יהוה ללא עכבות, בביטחון שהוא שומע את תפילותינו ויענה להן. כך נוכל ליהנות מקשר אישי וחם עם אבינו השמימי. אל לנו לעולם להסס לפנות ליהוה במחשבה שאנו חסרי ערך. מה נעשה אם רגשות אשמה כתוצאה מטעות או חטא מונעים מאיתנו לבטא את אשר טמון בלבנו? האם אנו עדיין יכולים לקרוב לריבון היקום בחופשיות?
מעמדו הרם של ישוע ככהן גדול מהווה בסיס נוסף להתפלל בביטחון. בעברים ד׳:15, 16 אנו קוראים: ”אין לנו כהן גדול שאינו יכול לחוש עימנו את חולשותינו, אלא אחד שהתנסה בכול כמונו מבלי חטא. על כן נקרבה בביטחון אל כס החסד לקבל רחמים ולמצוא חסד לעזרה בעיתה”. זו למעשה התועלת שצומחת ממותו של ישוע ומשירותו ככהן הגדול.
אם אנו באמת ובתמים רוצים לציית ליהוה, יש לנו כל סיבה שבעולם להאמין שהוא ישמע אותנו. השליח יוחנן כתב: ”אהוביי, אם לבנו אינו מרשיע אותנו, עוז לנו לפני אלוהים; וכל אשר נבקש נקבל ממנו, מפני ששומרים אנו את מצוותיו ועושים את הטוב בעיניו” (יוחנן א׳. ג׳:21, 22).
תפילה ליהוה ללא עכבות משמעה לספר לו כל דבר. אנו יכולים לספר ליהוה על הפחדים שלנו ועל הדאגות והחרדות שמטרידות אותנו, תוך ביטחון שהוא לעולם לא יאטום אוזנו משמוע את תפילותינו הכנות. גם אם חטאנו חטא חמור, אל לנו לתת לרגשות האשם למנוע בעדנו מלהתפלל אם אנו מתחרטים בכנות.
חופש דיבור הוא מתנה יקרה הניתנת לנו בחסד. באמצעותו אנו מפארים את אלוהים בפעילות ההטפה וההוראה ומתקרבים אליו בתפילה. ’לכן אל נשליך את בטחוננו אשר גדול שכרו’ — שכר חיי הנצח (עברים י׳:35).
[הערת שוליים]
a בארצות מסוימות אין זה חוקי לנסות להמיר דתם של קטינים.
[תמונה בעמוד 13]
השליח פאולוס דיבר בביטחון
[תמונות בעמוד 15]
כדי ללמד ביעילות עלינו לרכוש חופש דיבור
[תמונה בעמוד 16]
חיוני להתפלל באופן חופשי ובביטחון