גבר ואישה — ותפקידיהם המכובדים
יהוה אלוהים ברא בראשונה את אדם ואחר כך את חוה. לפני שחוה נבראה צבר אדם ניסיון בחיים. במהלך אותה תקופה סיפק לו יהוה הנחיות מסוימות (בראשית ב׳:15–20). אדם שימש כדוברו של אלוהים והיה עליו להעביר את ההנחיות לאשתו. הגיוני אפוא שכל הקשור בעבודת אלוהים צפוי היה להתבצע בניהולו.
סידור דומה קיים בקהילה המשיחית. הבה נבחן זאת. השליח פאולוס כתב: ”אינני מרשה לאישה... להשתרר על האיש, אלא להישאר בדומייה; כי אדם נוצר ראשונה ואחרי כן חוה” (טימותיאוס א׳. ב׳:12, 13). אין משמע הדבר שעל האישה להיות בדומייה מוחלטת באסיפות הקהילה המשיחית. עליה להיות בדומייה במובן זה שאל לה להתווכח עם ”האיש”, לזלזל במעמדו או לשאוף ללמד בקהילה. הגברים מונו לתפקידי הנהגה והוראה בקהילה, ואילו הנשים משתתפות באסיפות במגוון דרכים ובכך תורמות בהן תרומה ניכרת.
השליח פאולוס הבהיר מה הם התפקידים היחסיים של הגברים והנשים במסגרת שקבע אלוהים. הוא כתב: ”אין האיש מן האישה, אלא האישה מן האיש... ואולם באדון אין האישה בלי תלות באיש ואין האיש בלי תלות באישה [שניהם תלויים זה בזה], כי כשם שהאישה מן האיש כן גם האיש נולד מן האישה; והכול מאלוהים” (קורינתים א׳. י״א:8–12).
הנשים נהנות מזכויות גדולות
במסגרת התורה שנתן אלוהים לעם ישראל, היו לנשים זכויות רבות והן היו חופשיות ליטול יוזמה אישית. לדוגמה, משלי ל״א:10–31 מספר על ”אשת חיל” הקונה בדים משובחים ותופרת מלבושים יפים לבני ביתה. נאמר עליה ’שעשתה סדין ומכרה אותו’! (פסוקים 13, 21–24) ”כאוניות סוחר” אשת חיל זו מוצאת מזון משובח גם אם עליה להביאו ממרחקים (פסוק 14). היא ’זוממת [בוחנת] שדה ותיקחהו’ ו’נוטעת כרם’ (פסוק 16). ומאחר ש”טוב סחרה”, מהלכיה מניבים רווחים (פסוק 18). מלבד העובדה שהיא ”צופיה הליכות ביתה”, אישה חרוצה ויראת יהוה זו עוזרת במסירות לזולת (פסוקים 20, 27). אין תימה אפוא שהיא זוכה להלל! (פסוק 31).
חוקי יהוה, שנמסרו דרך משה, הקנו לנשים שפע הזדמנויות לגדול מבחינה רוחנית. למשל, אנו קוראים ביהושע ח׳:35: ”לא היה דבר מכל אשר ציווה משה, אשר לא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל, והנשים והטף והגר ההולך בקרבם”. על עזרא הכהן מציין המקרא: ”ויביא... את התורה לפני הקהל מאיש ועד אישה וכל מבין לשמוע, ביום אחד לחודש השביעי. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים, מן האור עד מחצית היום, נגד האנשים והנשים והמבינים; ואוזני כל העם אל ספר התורה” (נחמיה ח׳:2, 3). הנשים הפיקו תועלת מקריאת התורה. הן גם השתתפו בחגים (דברים י״ב:12, 18; ט״ז:11, 14). וחשוב מכך, הנשים בעם ישראל יכלו לרקום יחסים אישיים עם יהוה אלוהים ולהתפלל אליו באופן אישי (שמואל א׳. א׳:10).
במאה הראשונה היו נשים יראות אלוהים אשר נפלה בחלקן הזכות לשרת את ישוע (לוקס ח׳:1–3). בסעודת ערב בבית עניה, משחה אישה אחת בשמן את ראשו ואת רגליו של ישוע (מתי כ״ו:6–13; יוחנן י״ב:1–7). מבין אלה שישוע נראה אליהם לאחר תחייתו היו גם נשים (מתי כ״ח:1–10; יוחנן כ׳:1–18). לאחר עלייתו של ישוע לשמיים התאספה קבוצת אנשים שמנתה 120 איש בערך, כולל כמה ”נשים ומרים אם ישוע” (מעשי השליחים א׳:3–15). אין ספק שרבות מהן או כולן היו בעליית החדר בירושלים בחג השבועות של 33 לספירה, כאשר רוח הקודש נחה על תלמידי ישוע והם החלו לדבר בלשונות באורח נס (מעשי השליחים ב׳:1–12).
דברי יואל ג׳:1, 2, שצוטטו בפי השליח פטרוס בחג השבועות, התגשמו הן בגברים והן בנשים: ”[אני, יהוה] אשפוך את רוחי על כל בשר, וניבאו בניכם ובנותיכם... וגם על עבדיי ועל שפחותיי בימים ההמה אשפוך את רוחי” (מעשי השליחים ב׳:13–18). לזמן מה אחרי חג השבועות של 33 לספירה, קיבלו נשים משיחיות את מתנות הרוח. הן דיברו בשפות זרות והתנבאו, לאו דווקא במובן זה שניבאו נבואות לעתיד אלא מסרו אמיתות מקראיות.
באיגרתו אל המשיחיים שברומא, דיבר פאולוס בחיבה על ”אחותנו פבי”, והמליץ להם עליה. הוא גם הזכיר את טריפינה וטריפוסה כנשים ”העמלות באדון” (רומים ט״ז:1, 2, 12). אומנם נשים אלו לא מילאו תפקידי השגחה בקהילה המשיחית הקדומה, אך אלוהים בחר בהן וברבות אחרות ליהנות מן הזכות לשרת לצד בנו ישוע המשיח במלכות השמימית (רומים ח׳:16, 17; גלטים ג׳:28, 29).
איזו זכות גדולה יש לנשים היום! ”אדני ייתן אומר; המבשרות צבא רב”, כתוב בתהלים ס״ח:12. נשים אלו ראויות לשבח. לדוגמה, הן מלמדות את המקרא במיומנות רבה וכתוצאה מכך רבים מקבלים את תורת האמת הרצויה בעיני אלוהים. בנוסף, משיחיות נשואות העוזרות לילדיהן להיות מאמינים ותומכות בבעליהן, הנושאים בתפקידי אחריות רבים בקהילה, ראויות ללא ספק להלל (משלי ל״א:10–12, 28). גם לנשים לא־נשואות יש מעמד מכובד במסגרת שקבע אלוהים. הגברים המשיחיים נקראים ’לפנות אל הזקנות כאל אימהות, ואל הצעירות כאל אחיות — במלוא הטוהר’ (טימותיאוס א׳. ה׳:1, 2).
תפקידיו השונים של הגבר
אלוהים נתן למשיחי תפקיד ומצפה ממנו למלא אותו. פאולוס אמר: ”רצוני שתדעו כי ראש כל איש הוא המשיח, וראש האישה הוא האיש, וראש המשיח הוא אלוהים” (קורינתים א׳. י״א:3). גם לאיש יש ראש — המשיח. אם כן, האיש אחראי לפני המשיח ובסופו של דבר לפני אלוהים, ואלוהים מצפה ממנו להפעיל את ראשותו באהבה (אפסים ה׳:25). כך היה מימי בראשית.
המקרא מראה שאלוהים העניק לגבר את תפקיד הראשות, ובהתאם לכך הטיל עליו משימות שונות. למשל, יהוה ציווה על נוח לבנות תיבה שתגן על חייו ועל חיי משפחתו מפני המבול (בראשית ו׳:9 עד ז׳:24). לאברהם הובטח שבזרעו יתברכו כל משפחות האדמה וכל גויי הארץ. החלק העיקרי של הזרע הוא ישוע המשיח (בראשית י״ב:3; כ״ב:18; גלטים ג׳:8–16). אלוהים מינה את משה להוציא את בני ישראל ממצרים (שמות ג׳:9, 10, 12, 18). כמו כן, באמצעות משה מסר יהוה את קובץ החוקים הידועים כברית התורה או כתורת משה (שמות כ״ד:1–18). כל כותבי המקרא, ללא יוצא מן הכלל, היו גברים.
כראש הקהילה המשיחית ישוע ’נתן מתנות באדם’ (אפסים א׳:22; ד׳:7–13). כשפאולוס ציין מה נדרש מן המשגיחים בקהילות, הוא ייחס את דבריו לגברים (טימותיאוס א׳. ג׳:1–7; טיטוס א׳:5–9). אם כן, רק גברים משמשים כזקני־קהילה וכמשרתים עוזרים בקהילות של עדי־יהוה (פיליפים א׳:1, 2; טימותיאוס א׳. ג׳:8–10, 12). הזכות לרעות את הקהילה המשיחית שמורה לגברים (פטרוס א׳. ה׳:1–4). אך כאמור, אלוהים נותן לנשים זכויות נפלאות.
שמחים בחלקם
האושר נופל בחלקם של גברים ונשים הממלאים את התפקידים שנתן להם אלוהים. נישואין מאושרים נובעים מכך שהן הבעלים והן הנשים מחקים את דוגמתו של המשיח ושל קהילתו. פאולוס כתב: ”האנשים, אהבו את נשיכם כשם שגם המשיח אהב את הקהילה ומסר את עצמו בעדה... איש איש יאהב את אשתו כאהבתו את עצמו” (אפסים ה׳:25–33). אם כן, הבעלים נקראים להפעיל את ראשותם, לא באנוכיות כי אם באהבה. קהילת המשיח אינה מורכבת מאנשים מושלמים. למרות זאת, ישוע אוהב את הקהילה ודואג לה. בדומה לכך בעל משיחי צריך לאהוב את אשתו ולדאוג לה.
על האישה המשיחית ’לירוא את בעלה’, כלומר לרחוש לו כבוד רב (אפסים ה׳:33). בעניין זה עליה להביט על הקהילה ולחקות את דוגמתה. באפסים ה׳:21–24 כתוב: ”היכנעו איש לרעהו מתוך יראת המשיח. הנשים, היכנענה לבעליכן כמו לאדוננו, כי האיש הוא ראש האישה כפי שהמשיח הוא ראש הקהילה — המושיע של הגוף. וכשם שהקהילה נכנעת למשיח, כן גם הנשים תיכנענה לבעליהן בכל דבר”. גם אם לפעמים קשה אולי לאישה להיכנע לבעלה, כך ”יאה לנוכח האדון” (קולוסים ג׳:18). אם היא תזכור שהדבר הוא לרצונו של האדון ישוע המשיח, יהיה לה קל יותר להיכנע לבעלה.
גם במקרה שבעלה אינו אח לאמונה, על האישה המשיחית להיכנע לראשותו. השליח פטרוס אומר: ”הנשים, היכנענה לבעליכן; וכך, אם יש שאינם מצייתים לדבר, ייקנה לבם לא על־ידי דיבור אלא על־ידי התנהגות הנשים, בראותם את התנהגותכן הטהורה המלווה ביראה” (פטרוס א׳. ג׳:1, 2). שרה, אשר כיבדה את בעלה אברהם, התברכה בזכות ללדת את יצחק ולהיות חוליה בשושלת היוחסין של ישוע המשיח (עברים י״א:11, 12; פטרוס א׳. ג׳:5, 6). אין ספק שנשים הנוהגות כמו שרה יזכו לגמול מאת אלוהים.
שלום ואחדות מושלים בכיפה כאשר גברים ונשים ממלאים את תפקידיהם. הדבר מקנה להם אושר ושביעות רצון. כמו כן, קיום דרישות המקרא מסב להם כבוד הנלווה למקומם ההולם במסגרת שקבע אלוהים.
[תיבה בעמוד 7]
איך הן רואות את התפקיד שנתן להן אלוהים
”בעלי מפעיל את ראשותו באהבה ובהתחשבות”, אומרת סוזן. ”בדרך כלל אנחנו משוחחים על ההחלטות שצריך לקבל, וכאשר הוא מחליט מה נעשה או מה לא נעשה אני יודעת שזה לטובתנו. תפקידה של האישה המשיחית במסגרת שקבע יהוה מסב לי אושר ומחזק את נישואינו. אנחנו קרובים זה לזה ועושים מאמץ משותף להגשים מטרות רוחניות”.
אישה בשם מינדי אומרת: ”התפקיד שנתן יהוה לנשים הוא עדות לכך שהוא אוהב אותנו. אני רוחשת לבעלי כבוד ותומכת בו בתפקידיו בקהילה, וזו הדרך שלי להראות שאני מעריכה את הסידור שקבע יהוה”.
[תמונות בעמוד 5]
על בסיס תפקיד הראשות שניתן לגבר, הטיל אלוהים על נוח, על אברהם ועל משה משימות שונות
[תמונה בעמוד 7]
”המבשרות צבא רב”