דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר ישעיהו — חלק ב׳
ישעיהו ממלא בנאמנות את תפקידו כנביא. המשפטים שהשמיע נגד ממלכת ישראל בת עשרת השבטים כבר התגשמו. כעת יש בפיו דברים נוספים הנוגעים לעתידה של ירושלים.
ירושלים תיחרב ויושביה יוגלו. ואולם, שממונה לא יהיה לצמיתות. לאחר תקופת מה תשוקם עבודת האל האמיתית. זהו המסר העיקרי של ישעיהו ל״ו:1 עד ס״ו:24.a טוב נעשה אם נבחן את הפרקים האלה, משום שחלק ניכר מן הנבואות המצויות בהם מתגשמות בעיקר בימינו או שתתגשמנה בעתיד הקרוב. פרקים אלה בספר ישעיהו כוללים בתוכם גם נבואות מרתקות על המשיח.
”הנה ימים באים”
(ישעיהו ל״ו:1 עד ל״ט:8)
בשנה ה־14 למלכות חזקיהו (732 לפה״ס), פולשים האשורים ליהודה. יהוה מבטיח להגן על ירושלים. סכנת הפלישה חולפת כשמלאך יהוה אחד הורג בגפו 000,185 חיילים אשורים.
חזקיהו נופל למשכב. יהוה עונה לתפילתו ומרפא אותו, ואף מוסיף לו 15 שנות חיים. כאשר מלך בבל משגר אליו משלחת לברך אותו, חזקיהו נוהג בחוסר תבונה ומראה להם את כל אוצרותיו. ישעיהו מוסר לחזקיהו את דבר יהוה: ”הנה ימים באים, ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבל” (ישעיהו ל״ט:5, 6). בחלוף קצת יותר ממאה שנה הנבואה מתגשמת.
תשובות לשאלות מקראיות:
ל״ח:8 — מה היו ”המעלות” שעליהן נסוג הצל? שעוני שמש היו נפוצים הן במצרים והן בבבל במאה השמינית לפה״ס. לכן, ייתכן שמדובר במעלות של שעון שמש שהיה ברשות אחז, אביו של חזקיהו. אפשרות אחרת היא שמדובר במדרגות שהיו בתוך הארמון. כנראה, לצד המדרגות הונח עמוד שהטיל עליהן צל אשר נע בהדרגה ושימש למדידת זמן.
לקחים עבורנו:
ל״ו:2, 3, 22. שֶבְנָא הוסר אומנם מתפקידו כסוכן, אך הורשה להמשיך בשירות המלך כמזכירו של הסוכן החדש (ישעיהו כ״ב:15, 19). אם מסירים אותנו מסיבה כלשהי מתפקיד אחראי בארגון יהוה, האין עלינו להמשיך לשרת את אלוהים בכל תפקיד אשר הוא מאפשר לנו למלא?
ל״ז:1, 14, 15; ל״ח:1, 2. כשעוברת עלינו תקופה קשה, מן החוכמה להתפלל ליהוה ולשים בו את מלוא מבטחנו.
ל״ז:15–20; ל״ח:2, 3. כאשר הייתה ירושלים תחת האיום האשורי, עיקר דאגתו של חזקיהו היה שמא חורבן העיר ימיט קלון על שם יהוה. כשהתבשר שמחלתו סופנית, הדאיגו את חזקיהו דברים אחרים מלבד רווחתו האישית. הוא חשש לגורל שושלת המלכים מבית דוד, אם ימות ללא יורש. כמו כן, הוא היה מוטרד מכך שאין מי שיצא להילחם באשורים. בדומה לחזקיהו, קידוש שם יהוה ומימוש מטרתו חשובים לנו יותר מישועתנו האישית.
ל״ח:9–20. המזמור של חזקיהו מלמד אותנו שאין דבר חשוב יותר בחיים מהיכולת לספר בשבחו של יהוה.
”תיבָּנֶה”
(ישעיהו מ׳:1 עד נ״ט:21)
מייד לאחר שהוא חוזה את חורבן ירושלים ואת גלות בבל, נושא ישעיהו נבואות שיקום (ישעיהו מ׳:1, 2). בישעיהו מ״ד:28 כתוב ש’ירושלים תיבנה’. הפסילים של אלילי בבל יינשאו ’עמוסות’, כלומר כמשא כבד (ישעיהו מ״ו:1). בבל תיפול. נבואות אלה מתגשמות כעבור מאתיים שנה.
יהוה ימנה את עבדו להיות ”לאור גויים” (ישעיהו מ״ט:6). ’שמי בבל, כעשן נמלָחו’, כלומר אנשי צמרת השלטון יתפזרו כעשן, ויושביה ’ימותו כמו כן’, היינו ימותו כמו כינים. לעומתם, ’בת ציון השבויה תפתח את מוסרי צווארה’ (ישעיהו נ״א:6; נ״ב:2). לכל הבאים אליו ומטים אוזן לדבריו אומר יהוה: ”ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים” (ישעיהו נ״ה:3). אם נחיה לפי דרישותיו הצודקות של אלוהים, נוכל ’להתענג על יהוה’ (ישעיהו נ״ח:14). מאידך, עוונות העם ’מבדילים ביניהם לבין אלוהיהם’ (ישעיהו נ״ט:2).
תשובות לשאלות מקראיות:
מ׳:27, 28 — מדוע ישראל אומרת: ”נסתרה דרכי מיהוה, ומאלוהיי משפטי יעבור”? היו יהודים בבבל שאולי הרגישו שהאי־צדק ממנו סבלו נסתר מעיני יהוה. הנביא הזכיר להם שבבל לא הייתה מעבר להישג ידו של בורא הארץ, אשר לעולם ”לא ייעף ולא ייגע”.
מ״ג:18–21 — מדוע נאמר לשבי ציון: ”אל תזכרו... קדמוניות”? אין הכוונה שהיה עליהם לשכוח את ישועות יהוה בעבר. יהוה רצה שהם יהללו אותו על ”חדשה”, כלומר על חוויות חדשות שהם עתידים לחוות. למשל, על מסעם הבטוח לירושלים — אולי דרך נתיב מקוצר יותר במדבר. גם ל’המון הרב’ שיבוא מן ”הצרה הגדולה” יהיו סיבות חדשות ואישיות להלל את יהוה (ההתגלות ז׳:9, 14).
מ״ט:6 — כיצד מהווה המשיח ”אור גויים”, אם שירותו הארצי הוגבל אך ורק לבני ישראל? הכוונה היא לְמה שהתרחש לאחר מותו של ישוע. המקרא מייחס את הכתוב בישעיהו מ״ט:6 לתלמידיו (מעשי השליחים י״ג:46, 47). כיום, המשיחיים המשוחים, הנעזרים בהמון הרב, מהווים ”אור גויים” ומאירים את עיניהם ”עד קצה הארץ” (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20).
נ״ג:10 — באיזה מובן היה יהוה שבע רצון מדיכוי בנו? יהוה, אל רחום ואמפתי, ודאי התייסר בלבו למראה סבלותיו של בנו יקירו. חרף זאת הוא היה שבע רצון מכך שישוע ציית לו בנפש חפצה ומכל מה שיושג בעקבות סבלו ומותו (משלי כ״ז:11; ישעיהו ס״ג:9).
נ״ג:11 — מהו הידע שבאמצעותו המשיח ’יצדיק לרבים’? מדובר בידע שרכש ישוע כשירד לכדור־הארץ, חי כאדם וסבל שלא בצדק עד מוות (עברים ד׳:15). בזאת סיפק קורבן כופר, שבלעדיו המשיחיים המשוחים וההמון הרב אינם יכולים לזכות למעמד של צדקה לפני אלוהים (רומים ה׳:19; יעקב ב׳:23, 25).
נ״ו:6 — מי הם ”בני הנכר” ובאילו דרכים הם ’מחזיקים בבריתו’ של יהוה? ”בני הנכר” הם ה’צאן האחרות’ של ישוע (יוחנן י׳:16). הם מחזיקים בברית החדשה במובן זה שהם מקבלים עליהם את חוקיה, משתפים פעולה ללא סייג עם הסידורים המתאפשרים בזכותה, ניזונים מאותו מזון רוחני שממנו ניזונים המשיחיים המשוחים ותומכים בהם בפעילות הכרזת הבשורה ועשיית התלמידים.
לקחים עבורנו:
מ׳:10–14, 26, 28. יהוה הוא אל רב־כוח ומלא רוך, כול־יכול, כליל החוכמה, ואין חקר לתבונתו.
מ׳:17, 23; מ״א:29; מ״ד:9; נ״ט:4. בריתות פוליטיות ופסילים הם ”תוהו”, כלומר דברים שאין בהם ממש. תהיה זו הבלות לשמה לבטוח בהם.
מ״ב:18, 19; מ״ג:8. אם אנו עוצמים את עינינו מראות את דברו הכתוב של אלוהים ואוטמים את אוזנינו להדרכה שהוא מספק דרך ”העבד הנאמן” והנבון, אנו למעשה הופכים לעיוורים ולחירשים מבחינה רוחנית (מתי כ״ד:45).
מ״ג:25. יהוה מוחה על פשעינו למענו. העובדה שהוא משחרר אותנו מהשעבוד לחטא ולמוות ונותן לנו חיים היא בעלת חשיבות משנית לעומת קידוש שמו.
מ״ד:8. יהוה תומך בנו כצור יציב ואיתן. עלינו להעיד על אלוהותו ללא פחד (שמואל ב׳. כ״ב:31, 32).
מ״ד:18–20. עבודת אלילים היא סימן ללב נשחת. שום דבר אינו צריך לתפוס את מקומו של יהוה בלבנו.
מ״ו:10, 11. היכולת של יהוה לגרום ’לעצתו לקום’, זאת אומרת, להגשים את מטרתו, היא הוכחה מובהקת לאלוהותו.
מ״ח:17, 18; נ״ז:19–21. אם נישא עינינו אל יהוה לישועה, ואם נקרב אליו ונקשיב למצוותיו, שלומנו יהיה רב כמי נהר ומעשי הצדקה שלנו ישפעו כגלי הים. מי שמתעלמים מדבר־אלוהים הם ”כים נגרש”. אין להם שלום.
נ״ב:5, 6. הבבלים החזיקו בדעה מוטעית לפיה אלוהי האמת הוא אל חלש. הם לא הבינו שאלוהים לא היה שבע רצון מעמו ושזאת הייתה הסיבה לעבדותם. כאשר אסון פוקד אחרים, אל נסיק מסקנות נמהרות באשר לגורם האסון.
נ״ב:7–9; נ״ה:12, 13. יש לנו לפחות שלוש סיבות להכריז את בשורת המלכות ולעשות תלמידים בשמחה. רגלינו נאוות בעיני הענווים הצמאים מבחינה רוחנית. אנו רואים את יהוה ”עין בעין”, כלומר יש לנו יחסים הדוקים עם יהוה. כמו כן, אנו נהנים משפע רוחני.
נ״ב:11, 12. על מנת להיות כשירים לשאת את ”כלי יהוה” — את האמצעים שהוא מספק לעבודת אלוהים — עלינו להיות טהורים מבחינה רוחנית ומוסרית.
נ״ח:1–14. אין כל טעם לנהוג בצביעות ולהפגין מסירות וצדקה רק למראית עין. עובדי האל האמיתיים צריכים להרבות במעשים המעידים בכנות על מסירות לאלוהים ועל אהבת אחים (יוחנן י״ג:35; פטרוס ב׳. ג׳:11).
נ״ט:15ב–19. יהוה מתבונן במעשיהם של בני האדם ומתערב במועד הנכון בעיניו.
היא תהיה ”עטרת תפארת”
(ישעיהו ס׳:1 עד ס״ו:24)
ישעיהו ס׳:1 מתייחס לשיקומם של משרתי אלוהים בימי קדם ובימינו, ואומר: ”קומי, אורי, כי בא אורך, וכבוד יהוה עלייך זרח”. ציון תהיה ”עטרת תפארת ביד יהוה” (ישעיהו ס״ב:3).
ישעיהו מתפלל ליהוה למען בני עמו אשר יתחרטו על מעשיהם בימי השבי בבבל (ישעיהו ס״ג:15 עד ס״ד:11). לאחר שהוא מראה את הניגוד בין עובדי אלוהים האמיתיים ללא־אמיתיים, מתאר הנביא את הברכות שיהוה ירעיף על משרתיו (ישעיהו ס״ה:1 עד ס״ו:24).
תשובות לשאלות מקראיות:
ס״א:8, 9 — מה היא ”ברית עולם”, ומי הם ה”זרע”? זוהי הברית החדשה שכרת יהוה עם המשיחיים המשוחים. ה”זרע” הם ’הצאן האחרות’ — מיליוני האנשים שנענים למסר שבפי המשיחיים המשוחים (יוחנן י׳:16).
ס״ג:5 — כיצד חמתו של יהוה עוזרת לו? חמתו של יהוה היא רגש מרוסן — כעס מוצדק. חמתו עוזרת לו ומניעה אותו להוציא לפועל את משפטיו הצודקים.
לקחים עבורנו:
ס״ד:5. בני אדם לא־מושלמים אינם יכולים להושיע את עצמם. בכל הנוגע לכפרת חטאים, מעשי הצדקה שלהם הם לא יותר מבגד עידים, זאת אומרת לא יותר מבגדים טמאים (רומים ג׳:23, 24).
ס״ה:13, 14. יהוה מברך את משרתיו הנאמנים ומספק בשפע את צרכיהם הרוחניים.
ס״ו:3–5. יהוה שונא צביעות.
”שישו וגילו”
נבואות השיקום היו בוודאי מקור נחמה ליהודים הנאמנים שהוגלו לבבל. ”שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא. כי הנני בורא את ירושלים גילה ועמה משוש”, אמר יהוה (ישעיהו ס״ה:18).
גם אנו חיים בתקופה שכדור־הארץ אפוף בחשיכה והלאומים מכוסים ערפל (ישעיהו ס׳:2). אלה הם ”זמנים קשים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). אנו יכולים אפוא לשאוב עידוד רב מספר ישעיהו הנושא בשורת ישועה מפי יהוה (עברים ד׳:12).
[הערת שוליים]
a לדיון בישעיהו א׳:1 עד ל״ה:10 ראה ”דבר יהוה חי — נקודות בולטות מספר ישעיהו — חלק א׳”, בהוצאת המצפה מ־1 בדצמבר 2006.
[תמונה בעמוד 8]
האם אתה יודע מה הייתה הסיבה העיקרית לכך שחזקיהו התפלל ליהוה שיושיע אותם מיד האשורים?
[תמונה בעמוד 11]
”מה נאוו על ההרים רגלי מבשר”