מרקוס לא אמר נואש

מרקוס כתב את אחד מארבעת ספרי המקרא המתעדים את חייו של ישוע.‏ מבין הארבעה,‏ זהו הספר הקצר ביותר והקל ביותר לקריאה.‏ מי היה מרקוס?‏ האם הוא הכיר לדעתך את ישוע?‏ —‏a הבה נראה בפני אילו מבחנים קשים ניצב,‏ ונלמד מדוע הוא לא ויתר על דרך החיים המשיחית.‏

מרקוס מוזכר לראשונה במקרא בשמו לאחר שהמלך הורדוס אגריפס השליך את השליח פטרוס לבית הסוהר.‏ לילה אחד שחרר מלאך את פטרוס לחופשי,‏ והוא מייד הלך לביתה של מרים,‏ אימו של מרקוס,‏ שהתגוררה בירושלים.‏ פטרוס שוחרר ממאסר כעשר שנים לאחר מותו של ישוע בחג הפסח שנת 33 לספירה (‏מעשי השליחים י״ב:‏1–5,‏ 11–17‏)‏.‏

האם אתה יודע מדוע הלך פטרוס לביתה של מרים?‏ — ככל הנראה מכיוון שהכיר כמה מבני משפחתה וידע שתלמידיו של ישוע נוהגים לקיים אסיפות בביתה.‏ קרוב משפחה של מרקוס,‏ בר־נבא,‏ היה כבר זמן רב תלמיד המשיח,‏ לפחות מאז חג השבועות שנת 33 לספירה.‏ נדיבותו באותו זמן כלפי תלמידים חדשים מוזכרת במקרא.‏ מכאן שייתכן כי ישוע הכיר את בר־נבא,‏ את קרובת משפחתו מרים ואת בנה מרקוס (‏מעשי השליחים ד׳:‏36,‏ 37;‏ קולוסים ד׳:‏10‏)‏.‏

בספר הבשורה פרי עטו ציין מרקוס שבליל מעצרו של ישוע היה במקום בחור אחד שהיה עטוף בסדין בלבד ”‏לכיסוי גופו”‏.‏ מרקוס מספר שהבחור ברח כאשר תפסו את ישוע.‏ מי לדעתך היה אותו בחור?‏ — נכון,‏ זה היה קרוב לוודאי מרקוס.‏ לכן כאשר ישוע ושליחיו עזבו את הבית בשעת לילה מאוחרת,‏ מרקוס כפי הנראה שם על עצמו את הסדין והלך בעקבותם (‏מרקוס י״ד:‏51,‏ 52‏)‏.‏

למרקוס היה ללא ספק ניסיון רוחני רב.‏ סביר להניח כי היה בין אלה שנשפכה עליהם רוח הקודש בחג השבועות שנת 33 לספירה,‏ והיו לו קשרים הדוקים עם משרתי אלוהים נאמנים,‏ ביניהם פטרוס.‏ כמו כן,‏ הוא התלווה לבר־נבא,‏ שעזר לשאול בכך שהציג אותו בפני פטרוס שלוש שנים בערך לאחר שישוע הופיע לפני שאול בחזון.‏ כעבור שנים,‏ הגיע בר־נבא לטרסוס כדי למצוא שם את שאול (‏מעשי השליחים ט׳:‏1–15,‏ 27;‏ י״א:‏22–26;‏ י״ב:‏25;‏ גלטים א׳:‏18,‏ 19‏)‏.‏

בשנת 47 לספירה נבחרו בר־נבא ושאול לשרת כשליחים.‏ הם לקחו איתם את מרקוס,‏ אבל הוא עזב אותם מאוחר יותר מסיבה לא־ידועה,‏ ושב לביתו בירושלים.‏ שאול,‏ שלימים נודע בשמו הרומי פאולוס,‏ כעס ולא התעלם ממה שנתפס בעיניו כצעד מוטעה של מרקוס (‏מעשי השליחים י״ג:‏1–3,‏ 9,‏ 13‏)‏.‏

בשובם ממסע ההטפה דיווחו פאולוס ובר־נבא על תוצאות נפלאות (‏מעשי השליחים י״ד:‏24–28‏)‏.‏ מספר חודשים לאחר מכן,‏ תכננו השניים לשוב ולבקר את המאמינים החדשים במקומות שבהם בישרו.‏ בר־נבא רצה לקחת איתם את מרקוס,‏ אבל האם אתה יודע מה חשב פאולוס?‏ — הוא חשב שהדבר ”‏לא רצוי”‏ כיוון שקודם לכן עזב אותם מרקוס ושב לביתו.‏ מה שקרה בהמשך בוודאי העציב את מרקוס.‏

הרוחות התלהטו,‏ ולאחר שפרץ ביניהם ריב חריף נפרדו פאולוס ובר־נבא.‏ בר־נבא לקח עימו את מרקוס כדי לבשר בקפריסין,‏ ופאולוס בחר בסילא כשותף למסע וביקר כמתוכנן את התלמידים החדשים.‏ עד כמה ודאי כאב למרקוס על שגרם לקרע בין פאולוס ובר־נבא (‏מעשי השליחים ט״ו:‏36–41‏)‏.‏

איננו יודעים מדוע לפני כן שב מרקוס לביתו.‏ ודאי מבחינתו הייתה לכך סיבה מוצדקת.‏ בכל אופן,‏ בר־נבא היה משוכנע שהדבר לא יחזור על עצמו.‏ והוא אכן צדק.‏ מרקוס לא הרים ידיים!‏ מאוחר יותר שירת כשליח ביחד עם פטרוס בבבל הרחוקה.‏ פטרוס שלח משם דרישות שלום בשמו ובשם מרקוס שאותו כינה ‏”‏בני”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏13‏)‏.‏

עד כמה חזק היה הקשר הרוחני בין פטרוס ומרקוס!‏ על כך אנו למדים גם מתוך קריאה בספר מרקוס.‏ מרקוס נותן ביטוי לרשמיו של פטרוס שאותם ספג כשעקב בעין בוחנת אחר ישוע ופעליו.‏ הַשְווה למשל בין תיאורי הסערה שהתחוללה בים כינרת.‏ מרקוס הוסיף פרטים וציין היכן ועל מה ישן ישוע בסירה,‏ פרטים שדייג כמו פטרוס היה מבחין בהם.‏ הבה נקרא על כך בעצמנו ונשווה בין הכתוב במתי ח׳:‏24;‏ מרקוס ד׳:‏37,‏ 38;‏ ולוקס ח׳:‏23‏.‏

מאוחר יותר,‏ במאסרו ברומא,‏ שיבח פאולוס את מרקוס על תמיכתו הנאמנה (‏קולוסים ד׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ וכאשר שוב נכלא שם,‏ כתב לטימותיאוס וביקש ממנו להביא את מרקוס,‏ והסביר:‏ ”‏כי הוא מועיל לי לשירות”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ד׳:‏11‏)‏.‏ מרקוס אכן נהנה מזכויות שירות גדולות מכיוון שלא אמר נואש!‏