”שם שאין לבטאו”?
אנדרטת קשת השער שעל גדת נהר בסנט לואיס שבמיזורי נישאת לרום של 192 מטר, והיא האנדרטה הגבוהה ביותר בארצות־הברית. בסמוך לאחד מקצוות הקשת שוכנת כנסייה לא גבוהה במיוחד המכונה בפי רבים ”הקתדרלה הישנה”.
הספרון סיפורה של הקתדרלה הישנה (אנג׳), שיצא לאור מטעם הכנסייה, מתאר את המאפיינים האדריכליים של מבוא הכנסייה. הוא מציין: ”בראש חזית האכסדרה מצוי גמלון יפהפה שבמרכזו חקוק באותיות גדולות מוזהבות שם אלוהים בעברית, שם שאין לבטאו”. כפי שרואים בצילום, השם המפורש, יהוה, בולט לעיני כול.
מסתבר שכשנבנתה הקתדרלה בשנת 1834 ראו לנכון אנשי הבישופות של סנט לואיס שהשם המפורש יתנוסס במקום בולט. מדוע נחשב אפוא שם אלוהים לשם ”שאין לבטאו”?
באנציקלופדיה אחת מוסבר מה אירע זמן מה לאחר שיבת היהודים מגלות בבל במאה השישית לפה״ס: ”השם יהוה החל להיתפס כשם הראוי לחרדת קודש עילאית, והתפתח המנהג להחליפו במילים אדני או אלוהים. ... כתוצאה מכך, נשכחה עם הזמן ההגייה הנכונה של השם יהוה”. אם כן, השימוש בשם אלוהים נפסק, ובסופו של דבר אבדה ההגייה הקדומה המדויקת ושם אלוהים הפך עבור הבריות לשם שלא ניתן לבטאו.
אף שאיננו יודעים את הגייתו המדויקת, הדבר החשוב מכול הוא שהשימוש בשם אלוהים מאפשר לנו להתקרב אליו. האם היית רוצה שחבריך יקראו לך ”אדון”, או האם אתה מעדיף שיקראו לך בשמך הפרטי? אין ספק שגם אם הם דוברי שפה אחרת ואינם מבטאים את שמך בצורה נכונה, בכל זאת תעדיף שיקראו לך בשמך. הדבר נכון גם לגבי אלוהים. הוא רוצה שנשתמש בשמו הפרטי, יהוה.
בעברית ההגייה המוכרת ביותר היא יְהֹוָה. האין זה ראוי שכל אוהבי אלוהים יפנו אליו בשמו הפרטי על מנת לקרוב אליו? במקרא נאמר: ”קירבו לאלוהים ויקרב אליכם” (יעקב ד׳:8).