הכרזת הבשורה מבית לבית — מדוע פעילות זו חשובה בימינו?
”יום יום, בבית המקדש ובבתים [”מבית לבית”, ע״ח], לא חדלו ללמד ולבשר על המשיח ישוע” (מה״ש ה׳:42).
1, 2. (א) איזו שיטת הטפה היא מסימני ההיכר של עדי־יהוה? (ב) באילו שאלות נעסוק במאמר זה?
זהו מראה שכיח כמעט בכל מדינה בעולם. שניים לבושים למשעי מתקרבים לדלת במטרה למסור לבעל הבית מסר קצר מתוך המקרא אודות מלכות אלוהים. אם האיש מגלה עניין במסר שבפיהם, הם אולי מציגים בפניו ספרות מקראית ומציעים לו שיעורי מקרא ביתיים חינם. אחר כך הם ממשיכים לבית הבא. סביר להניח שאם אתה משתתף בפעילות זו, אתה שם לב שהאנשים לרוב מזהים אותך כעד־יהוה עוד לפני שאתה פוצה את פיך. הטפת הבשורה מבית לבית הפכה לאחד מסימני ההיכר שלנו.
2 ישנן מגוון שיטות למלא את המשימה שהטיל עלינו ישוע, כלומר, לבשר ולעשות תלמידים (מתי כ״ח:19, 20). אנו מבשרים בשווקים, בקרנות רחוב ובמקומות ציבוריים אחרים (מה״ש י״ז:17). כמו כן, אנו יוצרים קשר עם רבים בטלפון או במכתבים. את אמיתות המקרא אנו חולקים גם עם האנשים שאותם אנו פוגשים בשגרת היומיום. יש לנו אפילו אתר רשמי באינטרנט, ובו מידע מקראי ביותר מ־300 שפות.a כל השיטות האלו מניבות פרי. על כל פנים, ברוב המקומות השיטה העיקרית שבה אנו מכריזים את הבשורה היא מבית לבית. מהו הבסיס לשיטת הטפה זו? מה הוביל לכך ששיטה זו נהוגה במידה כה רבה בקרב משרתי אלוהים בתקופה הנוכחית? ומדוע פעילות זו חשובה עתה?
השיטה שבה בישרו השליחים
3. אילו הוראות בישור נתן ישוע לשליחים, ומה ניתן ללמוד מכך על האופן שבו היה עליהם לבשר?
3 הכרזת הבשורה מבית לבית היא שיטה המבוססת על כתבי־הקודש. ישוע שלח את שליחיו לבשר והורה להם: ”בכל עיר וכפר שתיכנסו אליהם בררו מי ראוי בתוכם”. כיצד היה עליהם לברר מי הם הראויים? ישוע ביקש מהם ללכת לבתים. הוא אמר: ”כשאתם נכנסים לבית ברכוהו ב’שלום’. אם ראוי הבית יבוא עליו ה’שלום’ שלכם”. האם היה עליהם לבקר בבתים ללא הזמנה מוקדמת? שים לב להמשך דבריו של ישוע: ”כל מי שלא יקבל אתכם ולא ישמע לדבריכם, צאו מן הבית ההוא ומן העיר ההיא ונערו את האבק מעל רגליכם” (מתי י׳:11–14). מהוראות אלו עולה בבירור שכאשר השליחים ”עברו בכפרים כשהם מבשרים את הבשורה”, היה עליהם לבקר בבתים מיוזמתם (לוקס ט׳:6).
4. היכן הבישור מבית לבית מוזכר מפורשות במקרא?
4 המקרא אומר מפורשות כי השליחים בישרו מבית לבית. לדוגמה, במעשי השליחים ה׳:42 נאמר עליהם: ”יום יום, בבית המקדש ובבתים [”מבית לבית”, ע״ח], לא חדלו ללמד ולבשר על המשיח ישוע”. כעבור 20 שנה לערך, הזכיר השליח פאולוס לזקני קהילת אפסוס: ”לא נרתעתי מלהודיע לכם כל דבר מועיל ומללמד אתכם ברבים ובכל בית ובית”. האם ביקר פאולוס בבתיהם של זקנים אלו לפני שנעשו למאמינים? נראה שכן, משום שהוא לימדם, בין היתר, ”לחזור בתשובה אל אלוהים ולהאמין באדוננו ישוע” (מה״ש כ׳:20, 21). בהתייחסו למעשי השליחים כ׳:20, נאמר בספר עיון אחד (Robertson’s Word Pictures in the New Testament): ”ראוי לציין שאיש זה, שהיה מגדולי המטיפים, בישר מבית לבית”.
צבא ארבה בן זמננו
5. כיצד מתוארת פעילות הבישור בנבואת יואל?
5 פעילות הבישור שנעשתה במאה הראשונה לספירה המחישה בזעיר אנפין את הפעילות הגדולה יותר שנועדה להתבצע בימינו. הנביא יואל דימה את פעילות הבישור של המשיחיים המשוחים למכת חרקים הרסנית וביניהם ארבה (יואל א׳:4). הארבה מתקדם כצבא ומעפיל על מכשולים, נכנס לבתים ואוכל כל דבר שנקרה בדרכו. (קרא יואל ב׳:2, 7–9.) זוהי תמונה ציורית הממחישה את ההתמדה והיסודיות שבהן מבשרים משרתי אלוהים בימינו. בהגשמת תמונה נבואית זו נוקטים המשיחיים המשוחים ובני לווייתם, אנשי ’הצאן האחרות’, שיטות שונות שהבולטת שבהן היא הכרזת הבשורה מבית לבית (יוח׳ י׳:16). מה הוביל לכך שאנו, עדי־יהוה, אימצנו את השיטה שבה בישרו השליחים?
6. אילו דברי עידוד נאמרו בשנת 1922 באשר לבישור מבית לבית, אך כיצד הגיבו חלק מן המשיחיים?
6 מאז 1919 ואילך הודגשה אחריותו האישית של כל משיחי ומשיחי לבשר את הבשורה. למשל, מאמר שכותרתו ”תפקידו החיוני של השירות” בחוברת המצפה מ־15 באוגוסט 1922, הזכיר למשיחיים המשוחים עד כמה חשוב ”להפיץ במרץ את המסר המודפס בקרב בני האדם ולשוחח עימם בבתיהם על מנת להעיד באוזניהם כי קרובה מלכות השמיים”. הצגות דברים מפורטות הובאו בגיליונות הבולטין (היום שירות המלכות). למרות זאת, מספר המשיחיים שבישרו מבית לבית היה בתחילה קטן. היו שנמנעו מפעילות זו. הם העלו הסתייגויות שונות, אך ביסודו של דבר הבעיה הייתה שחלקם חשו כי אין זה מכבודם לבשר מבית לבית. אט אט, ככל שהושם דגש רב יותר על שירות השדה, פרשו רבים מהם מארגון יהוה.
7. איזה צורך התברר בשנות ה־50?
7 מאז, במשך עשרות שנים, התרחב היקף פעילות הבישור. עם זאת, התברר שיש צורך בהכשרה אישית נוספת להכרזת הבשורה מבית לבית. ראה לדוגמה את המצב ששרר בארצות־הברית. בשנות ה־50 המוקדמות הסתכמה פעילות הבישור של 28 אחוז מן העדים אך ורק בחלוקת עלונים ובעמידה ברחובות כשכתבי עת בידיהם. יותר מ־40 אחוז לא היו סדירים בשירות, וחודשים שלמים לא בישרו כלל. מה ניתן היה לעשות כדי לעזור לכל המשיחיים המוקדשים לבשר מבית לבית?
8, 9. איזו תוכנית הכשרה הושקה ב־1953, ומה היו התוצאות?
8 בכינוס בינלאומי שנערך בעיר ניו יורק בשנת 1953, זכה הבישור מבית לבית לתשומת לב מיוחדת. אח נתן ה. נור הכריז כי תפקידם העיקרי של כל המשגיחים המשיחיים הוא לעזור לכל עד־יהוה לבשר באופן סדיר מבית לבית. ”כל אחד”, אמר, ”צריך להיות מסוגל לבשר את הבשורה מבית לבית”. לשם כך, הושקה תוכנית הכשרה כלל עולמית. מי שעדיין לא בישרו מבית לבית למדו איך לגשת לאנשים בבתיהם, להציג בפניהם טיעונים משכנעים מתוך המקרא ולהשיב על שאלותיהם.
9 תוכנית הכשרה זו הוכתרה בהצלחה בלתי רגילה. בתוך עשור עלה מספר המבשרים הכלל־עולמי ב־100 אחוז, מספר הביקורים החוזרים ב־126 אחוז ומספר התוכניות לשיעורי מקרא ב־150 אחוז. כיום, קרוב לשבעה מיליון מכריזי מלכות מבשרים את הבשורה ברחבי תבל. צמיחה מרשימה זו היא מן העדויות לכך שיהוה מברך את המאמצים שעושים משרתיו בהכרזת הבשורה מבית לבית (יש׳ ס׳:22).
להתוות בתו את הראויים להינצל
10, 11. (א) איזה חזון ניתן ליחזקאל כמתועד ביחזקאל פרק ט׳? (ב) כיצד מתגשם החזון בימינו?
10 חשיבות השירות מבית לבית ניכרת בחזון שניתן לנביא יחזקאל. בחזון רואה יחזקאל שישה אנשים וכלי משחית בידיהם. עוד הוא רואה איש נוסף לבוש בדים וקסת סופר במותניו. לאיש השביעי נאמר: ”עבור בתוך העיר... והִתוִית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה”. לאחר התוויית התו, מצוּוים ששת האנשים שכלי משחית בידיהם להוציא להורג את כל אלה שאינם מותווים בתו (קרא יחזקאל ט׳:1–6).
11 אנו מבינים כי בהתגשמות הנבואה, האיש ה”לבוש בדים” מסמל את שארית המשיחיים משוחי הרוח. באמצעות פעילות הבישור ומלאכת עשיית התלמידים, מתווים המשוחים תו סמלי על אלה המצטרפים ל’צאן האחרות’ של המשיח (יוח׳ י׳:16). מהו התו הסמלי הנתון כביכול על מצחותיהם החשופים? זו עדות ברורה לכך שכבשים אלה הם תלמידים מוקדשים וטבולים של ישוע המשיח ושהם לבשו את האישיות המשיחית החדשה (אפ׳ ד׳:20–24). דמויי כבש אלה הופכים לעדר אחד עם המשיחיים המשוחים ומסייעים להם בפעילות החיונית של התוויית תו על מצחותיהם של אנשים נוספים (ההת׳ כ״ב:17).
12. כיצד מדגיש חזון יחזקאל את חשיבות החיפוש המתמשך אחר דמויי הכבש?
12 חזון יחזקאל מבליט את אחת הסיבות לכך שחיפושנו המתמשך אחר ”הנאנחים והנאנקים” כה דחוף. חיי אדם מונחים על כף המאזניים. בקרוב ישמידו כוחות ההרג השמימיים של יהוה, המסומלים על־ידי ששת האנשים האוחזים בכלי משחית, את מי שאינם מותווים בתו הסמלי. אשר למשפט זה הקרב ובא, השליח פאולוס כתב כי האדון ישוע, ועימו ”מלאכי עוזו”, ’ישיב נקם לאלה שאינם יודעים את האלוהים ולאלה שאינם נשמעים לבשורת אדוננו ישוע’ (תסל״ב א׳:7, 8). שים לב שבני האדם יישפטו על בסיס תגובתם לבשורה. הכרזת בשורת האלוהים חייבת אפוא להימשך ללא הפסק עד הקץ (ההת׳ י״ד:6, 7). מכאן שאחריות כבדה רובצת על שכמם של כל משרתיו המוקדשים של יהוה (קרא יחזקאל ג׳:17–19).
13. (א) מה חש השליח פאולוס, ומדוע? (ב) איזו תחושת אחריות אתה חש כלפי האנשים בשטח המקומי שלך?
13 השליח פאולוס חש שמוטלת עליו אחריות אישית לבשר את הבשורה. הוא כתב: ”חייב אני ליוונים וגם לבני עמים אחרים, לבני תרבות וגם לחסרי תרבות. משום כך ברצוני לבשר את הבשורה גם לכם הנמצאים ברומא” (רומ׳ א׳:14, 15). מתוך הכרת טובה על כך שאלוהים נהג בו ברחמים, ראה פאולוס חובה לעצמו לנסות לעזור לאחרים ליהנות כמוהו מחסד אלוהים (טימ״א א׳:12–16). היה זה כאילו חב חוב לכל אדם שפגש, חוב שניתן לשלמו אך ורק על־ידי הבאת הבשורה הטובה לידיעתו. האם אתה רואה את עצמך כמי שחב חוב זה לאנשים בשטח המקומי שלך? (קרא מעשי השליחים כ׳:26, 27).
14. מהי הסיבה העיקרית לכך שאנו מבשרים בציבור ומבית לבית?
14 חשובה ככל שתהיה הצלת חיי אדם, קיימת סיבה נעלה פי כמה להטפת הבשורה מבית לבית. בנבואה שבמלאכי א׳:11 אומר יהוה: ”ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים, ... מוגש [קורבן] לשמי, ומנחה טהורה; כי גדול שמי בגויים”. בהתגשמות הנבואה, משרתיו המוקדשים של יהוה מכריזים בענווה את שמו בכל קצוות תבל (תהל׳ ק״ט:30; מתי כ״ד:14). הקרבת ”זבח תודה” ליהוה היא הסיבה העיקרית לכך שאנו מבשרים בציבור ומבית לבית (עב׳ י״ג:15).
לפנינו מאורעות הרי גורל
15. (א) כיצד הגבירו בני ישראל את היקף פעילותם כשהקיפו את יריחו ביום השביעי? (ב) מה עולה מכך לגבי פעילות הבישור?
15 אילו התפתחויות הקשורות לפעילות הבישור צפונות בחיק העתיד? המצור על יריחו, המתועד בספר יהושע, הוא משל לבאות. זמן קצר לפני שהחריב אלוהים את יריחו, נצטוו בני ישראל להקיף את העיר אחת ליום במשך שישה ימים. אך ביום השביעי חלה עלייה ניכרת בהיקף פעילותם. יהוה אמר ליהושע: ”וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים, והכוהנים יתקעו בשופרות. והיה במשוך בקרן היובל, ... יריעו כל העם תרועה גדולה, ונפלה חומת העיר תחתיה” (יהו׳ ו׳:2–5). ייתכן שעלייה דומה בהיקף פעילות הבישור תחול בעתיד. אין ספק שכאשר יושמד הסדר העולמי הנוכחי, נוכל להביט לאחור ולהיווכח שניתנה עדות בהיקף חסר תקדים אודות שם אלוהים ומלכותו.
16, 17. (א) מה יקרה לפני תום ”הצרה הגדולה”? (ב) במה נדון במאמר הבא?
16 ייתכן מאוד שיבוא יום והמסר שנכריז יהיה כ”תרועה גדולה”. בספר ההתגלות משולים מסרים משפטיים רבי עוצמה ל”ברד גדול ומשקלו כארבעים קילוגרם”. כמו כן, בההתגלות ט״ז:21 נאמר: ”גדולה מאוד מכתו”. ימים יגידו איזה תפקיד ימלא הבישור מבית לבית בשלביה הסופיים של פעילות הכרזת משפטי אלוהים. אבל אנו סמוכים ובטוחים כי לפני תום ”הצרה הגדולה”, ייוודע שם יהוה במידה חסרת תקדים בתולדות האנושות (ההת׳ ז׳:14; יח׳ ל״ח:23).
17 בעודנו מחכים למאורעות הרי הגורל שלפנינו, הבה נמשיך להכריז בקנאות את בשורת המלכות. באילו קשיים אנו נתקלים בפעילות הבישור מבית לבית, וכיצד נוכל להתמודד עימם? שאלות אלו יידונו במאמר הבא.
[הערת שוליים]
a כתובת האתר היא www.watchtower.org
השב על השאלות
• מהו הבסיס המקראי להכרזת הבשורה מבית לבית?
• כיצד הודגשה בימינו פעילות הבישור מבית לבית?
• מדוע מוטלת על משרתי יהוה המוקדשים האחריות לבשר?
• אילו מאורעות הרי גורל צפויים להתרחש?
[תמונות בעמוד 4]
האם אתה חש, כדוגמת השליח פאולוס, שמוטלת עליך האחריות לבשר את הבשורה?
[תמונה בעמוד 5]
אח נור, 1953