שאלות של קוראים
האם יש תקווה שתינוק אשר מת ברחם אימו יוקם לתחייה?
מי שמעולם לא איבד תינוק בצורה כזו יתקשה אולי להבין את רגשותיהם של אלו שחוו חוויה כזו. יש הורים המתאבלים מאוד על אובדן זה. אֵם אחת איבדה חמישה ילדים טרם היוולדם. עם הזמן, גידלה לשמחתה שני בנים בריאים. למרות זאת, היא זכרה כל ילד שאיבדה. עד סוף חייה, ידעה בדיוק בני כמה היו צריכים להיות ילדיה שמתו אילו נשארו בחיים. האם למשיחיים אלה יש בסיס לקוות שהתינוקות שהם איבדו ישובו לחיות?
התשובה לשאלה פשוט אינה ידועה. אין במקרא ולו התייחסות ישירה אחת לנושא תחיית תינוקות שנולדו מתים או שמתו בהפלה טבעית. אולם, דבר־אלוהים מכיל עקרונות הנוגעים לשאלה זו, ויש בהם משום נחמה.
הבה נדון בשתי שאלות הקשורות לנושא. ראשית, מתי מתחילים, מנקודת מבטו של יהוה, חיי האדם — בהתעברות או בלידה? שנית, כיצד רואה יהוה את העובר — כאדם ייחודי או כלא יותר מאוסף תאים ורקמות ברחם האישה? עקרונות המקרא מספקים תשובות חד־משמעיות לשתי השאלות.
התורה הראתה באופן ברור שהחיים אינם מתחילים בלידה, אלא במועד מוקדם הרבה יותר. באיזה אופן מראה זאת התורה? כתוב בה שהריגת עובר גוררת עונש מוות. התורה ציוותה: ”ונתתה נפש תחת נפש” (שמ׳ כ״א:22, 23).a מכאן שהעובר ברחם האישה הוא נפש חיה. הכרה בעובדה נצחית זו עוזרת למיליוני משיחיים לשלול הפלות מלאכותיות מכול וכול, מכיוון שהם מבינים שזהו חטא חמור נגד אלוהים.
כן, העובר הוא יצור חי, אבל איזה ערך יש לחייו בעיני יהוה? החוק המצוטט לעיל דרש שיומת אדם מבוגר כעונש על המתת עובר. יוצא אפוא כי לחיי עובר ערך רב בעיני אלוהים. נוסף על כך, פסוקים רבים במקרא מגלים כי יהוה רואה את העובר כפרט יחידני. לדוגמה, ברוח הקודש אמר המלך דוד על יהוה: ”תסוּכני [תגן עליי] בבטן אימי. ... גוֹלמי [עובר בראשית התהוותו] ראו עיניך, ועל ספרך כולם ייכתבו, ימים יוּצָרו” (תהל׳ קל״ט:13–16; איוב ל״א:14, 15).
יהוה גם רואה שיש לעובר מאפיינים הייחודיים לו, ושאולי גלום בו פוטנציאל גדול לעתיד. כשרבקה אשת יצחק נשאה ברחמה תאומים, ניבא יהוה נבואה על אודות שני הבנים ש’התרוצצו’ בבטנה, ורמז על כך שהוא רואה בהם תכונות שתהיה להן השפעה מרחיקת לכת (בר׳ כ״ה:22, 23; רומ׳ ט׳:10–13).
עוד סיפור מעניין הוא סיפורו של יוחנן המטביל. נאמר בספר הבשורה: ”כאשר שמעה אלישבע את ברכת מרים, רקד הילד בבטנה; אלישבע נתמלאה רוח הקודש” (לוקס א׳:41). באומרו ”ילד” השתמש הרופא לוקס במילה יוונית המורה הן על עובר והן על רך נולד. הוא השתמש באותה מילה בהתייחסו לישוע התינוק ששכב באבוס (לוקס ב׳:12, 16; י״ח:15).
לאור כל זאת, האם על סמך המקרא אנו יכולים לטעון שקיים הבדל גדול בין ולד ברחם אימו לבין תינוק שכבר נשם את נשימתו הראשונה? נראה שלא. והדבר עולה בקנה אחד עם ממצאי המדע המודרני. לדוגמה, חוקרים גילו שתינוק ברחם אימו מסוגל לקלוט גירויים חיצוניים ולהגיב אליהם. לכן, אין זה מפתיע שאישה הרה מפתחת קשר כה קרוב עם הילד המתפתח בבטנה.
מועד לידתו של תינוק נראה שרירותי מאוד. תן דעתך לדוגמה הבאה: אֵם יולדת תינוק חי בטרם עת, וכעבור כמה ימים מת התינוק. אֵם אחרת נושאת את תינוקה במשך תשעה חודשים, אבל הילד מת זמן קצר לפני הלידה. האם לאֵם המתוארת במקרה הראשון יש תקווה לראות את ילדהּ מוקם לתחייה רק משום שהתינוק נולד בטרם עת, בעוד שלאם השנייה אין תקווה כזו כלל?
לסיכום, המקרא מלמד באופן ברור שהחיים מתחילים בהתעברות ושיהוה רואה את העובר כיצור יחידני ויקר ערך. יש הסבורים כי הטענה שתינוקות שמתו ברחם אימם לא יוקמו לתחייה, עומדת בסתירה לאמיתות מקראיות אלה. הם אולי גורסים שטענה זו מעלה סימני שאלה לגבי עמדתנו המקראית ביחס להפלות מלאכותיות, עמדה המבוססת ברובה על אמיתות אלו ממש.
בעבר העלה כתב עת זה תהיות שהטילו ספק באפשרות שיקומו לתחייה ילדים אשר מתו טרם לידתם. למשל, האם בגן עדן ישתיל אלוהים ברחמה של אישה עובר שטרם התפתח במלואו? אולם, לאחר מחקרים נוספים בנושא ובעקבות הרהורים ותפילות הגיע הגוף המנהל למסקנה שלשיקולים אלה אין נגיעה ממשית לתקוות התחייה. ישוע אמר: ”האלוהים כול יכול” (מרקוס י׳:27). מה שקרה לישוע עצמו מוכיח שהצהרה זו נכונה; חייו הועברו מהשמיים לרחמה של בתולה צעירה — בהחלט דבר בלתי אפשרי מנקודת מבט אנושית.
אם כן, האם כל זה אומר שהמקרא מלמד כי ילדים שמתו לפני לידתם יוקמו לתחייה? עלינו להדגיש שהמקרא אינו נותן תשובה ישירה על השאלה הזו, ולכן אין לאדם כל בסיס להיות דוגמאטי בעניין. נושא זה יכול לעורר כמעט אינסוף שאלות שונות ומגוונות. על כל פנים, מוטב להימנע מהעלאת השערות. אנחנו יודעים שהדבר תלוי ביהוה אלוהים, ושהוא רב־חסד ומלא רחמים (תהל׳ פ״ו:15). אין ספק שהוא נכסף לתקן את נזקי המוות על־ידי כך שיקים את המתים לתחייה (איוב י״ד:14, 15). אנו סמוכים ובטוחים שהוא תמיד עושה את הדבר הנכון. הוא ירפא את הפצעים הרבים שנגרמו לנו בעולם מרושע זה כאשר יורה באהבתו לבנו ”להפר את פעולות השטן” (יוח״א ג׳:8).
[הערת שוליים]
a יש הטוענים כי לפי הפסוק רק מות האֵם גורר עונש מוות. אולם הכתוב מראה כי החוק התייחס לפגיעה המובילה למות האם או למות הילד שברחמה.
[תמונה בעמוד 13]
יהוה ירפא את כל הפצעים שנגרמו לנו מחוויות מכאיבות