שאלות של קוראים

האם יש תקווה שתינוק אשר מת ברחם אימו יוקם לתחייה?‏

מי שמעולם לא איבד תינוק בצורה כזו יתקשה אולי להבין את רגשותיהם של אלו שחוו חוויה כזו.‏ יש הורים המתאבלים מאוד על אובדן זה.‏ אֵם אחת איבדה חמישה ילדים טרם היוולדם.‏ עם הזמן,‏ גידלה לשמחתה שני בנים בריאים.‏ למרות זאת,‏ היא זכרה כל ילד שאיבדה.‏ עד סוף חייה,‏ ידעה בדיוק בני כמה היו צריכים להיות ילדיה שמתו אילו נשארו בחיים.‏ האם למשיחיים אלה יש בסיס לקוות שהתינוקות שהם איבדו ישובו לחיות?‏

התשובה לשאלה פשוט אינה ידועה.‏ אין במקרא ולו התייחסות ישירה אחת לנושא תחיית תינוקות שנולדו מתים או שמתו בהפלה טבעית.‏ אולם,‏ דבר־אלוהים מכיל עקרונות הנוגעים לשאלה זו,‏ ויש בהם משום נחמה.‏

הבה נדון בשתי שאלות הקשורות לנושא.‏ ראשית,‏ מתי מתחילים,‏ מנקודת מבטו של יהוה,‏ חיי האדם — בהתעברות או בלידה?‏ שנית,‏ כיצד רואה יהוה את העובר — כאדם ייחודי או כלא יותר מאוסף תאים ורקמות ברחם האישה?‏ עקרונות המקרא מספקים תשובות חד־משמעיות לשתי השאלות.‏

התורה הראתה באופן ברור שהחיים אינם מתחילים בלידה,‏ אלא במועד מוקדם הרבה יותר.‏ באיזה אופן מראה זאת התורה?‏ כתוב בה שהריגת עובר גוררת עונש מוות.‏ התורה ציוותה:‏ ”‏ונתתה נפש תחת נפש”‏ (‏שמ׳ כ״א:‏22,‏ 23‏)‏.‏a מכאן שהעובר ברחם האישה הוא נפש חיה.‏ הכרה בעובדה נצחית זו עוזרת למיליוני משיחיים לשלול הפלות מלאכותיות מכול וכול,‏ מכיוון שהם מבינים שזהו חטא חמור נגד אלוהים.‏

כן,‏ העובר הוא יצור חי,‏ אבל איזה ערך יש לחייו בעיני יהוה?‏ החוק המצוטט לעיל דרש שיומת אדם מבוגר כעונש על המתת עובר.‏ יוצא אפוא כי לחיי עובר ערך רב בעיני אלוהים.‏ נוסף על כך,‏ פסוקים רבים במקרא מגלים כי יהוה רואה את העובר כפרט יחידני.‏ לדוגמה,‏ ברוח הקודש אמר המלך דוד על יהוה:‏ ”‏תסוּכני [‏תגן עליי]‏ בבטן אימי.‏ .‏.‏.‏ גוֹלמי [‏עובר בראשית התהוותו]‏ ראו עיניך,‏ ועל ספרך כולם ייכתבו,‏ ימים יוּצָרו”‏ (‏תהל׳ קל״ט:‏13–16;‏ איוב ל״א:‏14,‏ 15‏)‏.‏

יהוה גם רואה שיש לעובר מאפיינים הייחודיים לו,‏ ושאולי גלום בו פוטנציאל גדול לעתיד.‏ כשרבקה אשת יצחק נשאה ברחמה תאומים,‏ ניבא יהוה נבואה על אודות שני הבנים ש’‏התרוצצו’‏ בבטנה,‏ ורמז על כך שהוא רואה בהם תכונות שתהיה להן השפעה מרחיקת לכת (‏בר׳ כ״ה:‏22,‏ 23;‏ רומ׳ ט׳:‏10–13‏)‏.‏

עוד סיפור מעניין הוא סיפורו של יוחנן המטביל.‏ נאמר בספר הבשורה:‏ ”‏כאשר שמעה אלישבע את ברכת מרים,‏ רקד הילד בבטנה;‏ אלישבע נתמלאה רוח הקודש”‏ (‏לוקס א׳:‏41‏)‏.‏ באומרו ”‏ילד”‏ השתמש הרופא לוקס במילה יוונית המורה הן על עובר והן על רך נולד.‏ הוא השתמש באותה מילה בהתייחסו לישוע התינוק ששכב באבוס (‏לוקס ב׳:‏12,‏ 16;‏ י״ח:‏15‏)‏.‏

לאור כל זאת,‏ האם על סמך המקרא אנו יכולים לטעון שקיים הבדל גדול בין ולד ברחם אימו לבין תינוק שכבר נשם את נשימתו הראשונה?‏ נראה שלא.‏ והדבר עולה בקנה אחד עם ממצאי המדע המודרני.‏ לדוגמה,‏ חוקרים גילו שתינוק ברחם אימו מסוגל לקלוט גירויים חיצוניים ולהגיב אליהם.‏ לכן,‏ אין זה מפתיע שאישה הרה מפתחת קשר כה קרוב עם הילד המתפתח בבטנה.‏

מועד לידתו של תינוק נראה שרירותי מאוד.‏ תן דעתך לדוגמה הבאה:‏ אֵם יולדת תינוק חי בטרם עת,‏ וכעבור כמה ימים מת התינוק.‏ אֵם אחרת נושאת את תינוקה במשך תשעה חודשים,‏ אבל הילד מת זמן קצר לפני הלידה.‏ האם לאֵם המתוארת במקרה הראשון יש תקווה לראות את ילדהּ מוקם לתחייה רק משום שהתינוק נולד בטרם עת,‏ בעוד שלאם השנייה אין תקווה כזו כלל?‏

לסיכום,‏ המקרא מלמד באופן ברור שהחיים מתחילים בהתעברות ושיהוה רואה את העובר כיצור יחידני ויקר ערך.‏ יש הסבורים כי הטענה שתינוקות שמתו ברחם אימם לא יוקמו לתחייה,‏ עומדת בסתירה לאמיתות מקראיות אלה.‏ הם אולי גורסים שטענה זו מעלה סימני שאלה לגבי עמדתנו המקראית ביחס להפלות מלאכותיות,‏ עמדה המבוססת ברובה על אמיתות אלו ממש.‏

בעבר העלה כתב עת זה תהיות שהטילו ספק באפשרות שיקומו לתחייה ילדים אשר מתו טרם לידתם.‏ למשל,‏ האם בגן עדן ישתיל אלוהים ברחמה של אישה עובר שטרם התפתח במלואו?‏ אולם,‏ לאחר מחקרים נוספים בנושא ובעקבות הרהורים ותפילות הגיע הגוף המנהל למסקנה שלשיקולים אלה אין נגיעה ממשית לתקוות התחייה.‏ ישוע אמר:‏ ”‏האלוהים כול יכול”‏ (‏מרקוס י׳:‏27‏)‏.‏ מה שקרה לישוע עצמו מוכיח שהצהרה זו נכונה;‏ חייו הועברו מהשמיים לרחמה של בתולה צעירה — בהחלט דבר בלתי אפשרי מנקודת מבט אנושית.‏

אם כן,‏ האם כל זה אומר שהמקרא מלמד כי ילדים שמתו לפני לידתם יוקמו לתחייה?‏ עלינו להדגיש שהמקרא אינו נותן תשובה ישירה על השאלה הזו,‏ ולכן אין לאדם כל בסיס להיות דוגמאטי בעניין.‏ נושא זה יכול לעורר כמעט אינסוף שאלות שונות ומגוונות.‏ על כל פנים,‏ מוטב להימנע מהעלאת השערות.‏ אנחנו יודעים שהדבר תלוי ביהוה אלוהים,‏ ושהוא רב־חסד ומלא רחמים (‏תהל׳ פ״ו:‏15‏)‏.‏ אין ספק שהוא נכסף לתקן את נזקי המוות על־ידי כך שיקים את המתים לתחייה (‏איוב י״ד:‏14,‏ 15‏)‏.‏ אנו סמוכים ובטוחים שהוא תמיד עושה את הדבר הנכון.‏ הוא ירפא את הפצעים הרבים שנגרמו לנו בעולם מרושע זה כאשר יורה באהבתו לבנו ”‏להפר את פעולות השטן”‏ (‏יוח״א ג׳:‏8‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

יהוה ירפא את כל הפצעים שנגרמו לנו מחוויות מכאיבות