הסוכן הנאמן ונציגו הגוף המנהל
”מי הוא אפוא הסוכן הנאמן והנבון אשר האדון יפקידהו על משרתיו לתת להם את ארוחתם בזמן?” (לוקס י״ב:42).
1, 2. איזו שאלה חשובה העלה ישוע כשהסביר מה יהיה האות המורכב שיציין את תקופת אחרית הימים?
בתיתו את האות המורכב שיציין את תקופת אחרית הימים, העלה ישוע את השאלה הבאה: ”מי הוא אפוא העבד הנאמן והנבון אשר הפקידו אדונו על בני ביתו לתת להם את אוכלם בעיתו?” בהמשך אמר ישוע שכגמול על נאמנותו יופקד העבד על כל נכסי האדון (מתי כ״ד:45–47, דל׳).
2 מספר חודשים קודם לכן שאל ישוע שאלה דומה. (קרא לוקס י״ב:42–44.) הוא כינה את העבד ”סוכן” ודיבר על ’בני הבית’ כ”משרתיו”. סוכן הוא אב הבית או הממונה על המשרתים. עם זאת, הוא עצמו משרת. מיהו העבד, או הסוכן, וכיצד הוא נותן ’אוכל בעיתו’? הכרח הוא לכולנו לזהות את האפיק המשמש להזרמת מזון רוחני.
3. (א) כיצד מבארים פרשני הנצרות את דבריו של ישוע בנושא ה”עבד”? (ב) מיהו ה”סוכן”, או ה”עבד”, ומי הם ’המשרתים’, או ’בני הבית’?
3 פרשני הנצרות מייחסים בדרך כלל את המילים הללו של ישוע לבעלי תפקידי אחריות בקרב הנוצרים. אבל ישוע, ה”אדון” במשל, לא אמר שיהיו המוני עבדים ושאלה יהיו פזורים בין שלל כתות הנצרות. תחת זאת, הוא אמר בבירור שיהיה ”סוכן” אחד, או ”עבד” אחד, שאותו הוא יפקיד על כל אשר לו. לכן, כפי שכתב עת זה הסביר לא אחת, הסוכן הוא ללא ספק ’העדר הקטן’, כלומר, התלמידים המשוחים כגוף קיבוצי. מספר פסוקים לפני הקטע בלוקס הדן בסוכן הנאמן, דיבר ישוע על חברי העדר הקטן (לוקס י״ב:32). ’המשרתים’, או ’בני הבית’, מהווים את אותה קבוצה, אך הכינויים הללו מבליטים את תפקידם כיחידים. מכאן עולה שאלה מעניינת: האם כל אחד ואחד מחברי כיתת העבד ממלא תפקיד כלשהו במתן המזון הרוחני בעיתו? התשובה מתבהרת כשבוחנים לעומק את מה שנאמר בכתבי־הקודש.
עבד יהוה בימי קדם
4. כיצד הגדיר יהוה את עם ישראל הקדום, ומה ראוי לציין בהקשר לעם זה?
4 יהוה דיבר על עמו, עם ישראל הקדום, כעל עבד קיבוצי. ”’אתם עדיי [ברבים]’, נאום יהוה, ’ועבדי [ביחיד] אשר בחרתי’” (יש׳ מ״ג:10). כל בני האומה היו חלק מכיתת העבד הזו. ואולם, ראוי לציין כי האחריות ללמד את העם הייתה מוטלת אך ורק על הכוהנים והלוויים (דה״ב ל״ה:3; מל׳ ב׳:7).
5. איזה שינוי משמעותי נועד להתחולל, לפי מה שאמר ישוע?
5 האם היה עם ישראל העבד שעליו דיבר ישוע? לא. מסקנה זו עולה מתוך הדברים שאמר ישוע ליהודים בימיו: ”תילקח מכם מלכות האלוהים ותינתן לגוי אשר יפיק את פריה” (מתי כ״א:43). ברור אפוא שנועד להתחולל שינוי. יהוה התכוון להשתמש באומה חדשה. על כל פנים, בכל הקשור להדרכה רוחנית, פעילותו של העבד במשל ישוע דומה במתכונתה לזו שהייתה ל’עבד’ אלוהים בימי עם ישראל הקדום.
העבד הנאמן מתגלה
6. איזו אומה חדשה נולדה בחג השבועות שנת 33 לספירה, ומי נעשו חלק ממנה?
6 האומה החדשה, ”ישראל השייכים לאלוהים”, מורכבת מבני ישראל הרוחניים (גל׳ ו׳:16; רומ׳ ב׳:28, 29; ט׳:6). האומה נולדה עם שפיכת רוח אלוהים בחג השבועות שנת 33 לספירה. בעקבות זאת, כל המשיחיים שנמשחו ברוח הקודש נעשו חלק מהעם ששימש מאז ככיתת העבד שאותה מינה האדון, ישוע המשיח. על כל אחד ואחד מבני העם הזה הוטלה האחריות לבשר את הבשורה הטובה ולעשות תלמידים (מתי כ״ח:19, 20). אבל האם כל אחד ואחד מן הקבוצה הזאת נועד להיות מעורב באספקת מזון רוחני בעיתו? הבה נראה כיצד כתבי־הקודש משיבים על כך.
7. מה הייתה בתחילה משימתם העיקרית של השליחים, ואיזו אחריות נוספת הוטלה עליהם מאוחר יותר?
7 כאשר בחר ישוע את 12 שליחיו, המשימה העיקרית שהוטלה עליהם הייתה לבשר את הבשורה. (קרא מרקוס ג׳:13–15.) תפקידם עלה בקנה אחד עם המשמעות הבסיסית של המילה היוונית אַפּוסְטוֹלוֹס, הנגזרת מפועל שמשמעו ”שלח”. אבל בחלוף הזמן ובהתקרב מועד הקמתה של הקהילה המשיחית, הורחב תפקידם של השליחים וכלל בתוכו תפקיד של השגחה (מה״ש א׳:20–26).
8, 9. (א) על מי נחה עיקר האחריות על מלאכת ההזנה הרוחנית? (ב) על מי עוד הוטלו תפקידי אחריות נוספים באישורו של הגוף המנהל?
8 על מי נחה עיקר האחריות על מלאכת ההזנה הרוחנית? התשובה עולה מתוך מה שאירע אחרי חג השבועות. כשנוצר ויכוח סביב חלוקת המזון היומית לאלמנות, כינסו 12 השליחים את תלמידי המשיח ואמרו להם: ”לא רצוי שאנחנו נעזוב את דבר אלוהים ונשרת בשולחנות”. (קרא מעשי השליחים ו׳:1–6.) אחר כך מינו השליחים אחים כשירים מבחינה רוחנית כדי שיטפלו ב”עניין” הזה, וכך יוכלו השליחים להתמסר ל”שירות דבר אלוהים”. הסידור הזה זכה לברכת יהוה, ולראיה ”דבר אלוהים שגשג ומספר התלמידים בירושלים גדל מאוד” (מה״ש ו׳:7). אם כן, עיקר האחריות על מלאכת ההזנה הרוחנית נחה על שכמי השליחים (מה״ש ב׳:42).
9 לימים הוטלו תפקידי אחריות כבדי משקל גם על אחרים. בהכוונת רוח הקודש נשלחו פאולוס ובר־נבא על־ידי קהילת אנטיוכיה לבשר במקומות אחרים. הם גם נודעו כשליחים, אף שלא נמנו בין 12 השליחים המקוריים (מה״ש י״ג:1–3; י״ד:14; גל׳ א׳:19). מינוים אוּשר על־ידי הגוף המנהל שישב בירושלים (גל׳ ב׳:7–10). מקץ זמן קצר תרם פאולוס לחלוקת המזון הרוחני. הוא כתב את הראשונה מבין אגרותיו שנכתבו ברוח אלוהים.
10. האם כל המשיחיים משוחי הרוח במאה הראשונה לספירה היו מעורבים בהכנת מזון רוחני? הסבר.
10 אך האם כל המשיחיים משוחי הרוח היו מעורבים בהשגחה על פעילות הבישור ובהכנת מזון רוחני? לא. השליח פאולוס אומר: ”האם כולם שליחים? האם כולם נביאים? כולם מורים? כולם עושי ניסים?” (קור״א י״ב:29) אף שכל המשיחיים ילודי הרוח נטלו חלק בפעילות הבישור, רק מספר מצומצם מהם — שמונה גברים בלבד — שימשו לכתיבת 27 הספרים המרכיבים את כתבי־הקודש המשיחיים.
העבד הנאמן בימינו
11. על אילו נכסים הופקד העבד?
11 דברי ישוע שבמתי כ״ד:45 מראים בבירור שבעת הקץ עדיין תהיה עלי אדמות כיתת עבד נאמן ונבון. הכתוב בההתגלות י״ב:17 מדבר על חברי הכיתה הזו כ”שאר” זרעה של האישה. השארית כקבוצה מופקדת על כל נכסי המשיח שעל פני האדמה. הנכסים שהסוכן הנאמן מופקד עליהם הם ענייניו הארציים של האדון, הכוללים בתוכם את נתיני המלכות הארציים ואת המתקנים הגשמיים המשמשים לקידום הכרזת הבשורה הטובה.
12, 13. כיצד יודע המשיחי אם חלקו בקריאה השמימית?
12 כיצד יודע המשיחי אם תקוותו היא תקווה שמימית כאחד משארית בני ישראל הרוחניים? התשובה מצויה בדברים שאמר השליח פאולוס אל שותפיו לתקווה השמימית: ”כל אשר רוח אלוהים מדריכה אותם, בנים הם לאלוהים. הרי לא קיבלתם רוח של עבדות לחזור אל הפחד, אלא קיבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים ’אבא, אבינו’. הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שבנים לאלוהים אנו. ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו” (רומ׳ ח׳:14–17).
13 במילים פשוטות, משיחיים אלה נמשחים ברוח קודשו של אלוהים ומקבלים ”קריאה”, או הזמנה, שמימית (עב׳ ג׳:1). הזמנה אישית זו היא מטעם אלוהים. הם מצידם נענים מייד ללא תהיות וללא פחד ומוכנים להיוולד כבנים לאלוהים. (קרא יוחנן א׳. ב׳:20, 21.) אם כן, הם אינם בוחרים את התקווה הזו בעצמם, אלא יהוה חותם אותם בחותמו, כלומר ברוח הקודש (קור״ב א׳:21, 22; פט״א א׳:3, 4).
הראייה הנכונה
14. כיצד מתייחסים המשוחים לקריאתם?
14 כיצד צריכים המשוחים לראות את עצמם בשעה שהם ממתינים לגמולם השמימי? הם מבינים שעל אף העובדה שקיבלו הזמנה נפלאה, זו לא יותר מאשר הזמנה. כדי לקבל את הפרס, עליהם להישאר נאמנים עד מוות. בנמיכות רוח אומרים הם את אשר אמר פאולוס: ”אחיי, עדיין אינני חושב את עצמי למי שהשיג. אבל דבר אחד: אני שוכח את אשר מאחריי ונחלץ קדימה אל מה שלפניי. אני רץ אל המטרה כדי להשיג את הפרס שבקריאה של מעלה, קריאתו של אלוהים במשיח ישוע” (פיל׳ ג׳:13, 14). אנשי השארית המשוחה חייבים לעשות כמיטב יכולתם על מנת ’להתנהג כיאה לייעוד שהם נקראו אליו ולהתנהג בכל ענווה’, ”ביראה וברתת” (אפ׳ ד׳:1, 2; פיל׳ ב׳:12; תסל״א ב׳:12).
15. כיצד צריכים המשיחיים להתייחס אל נוטלי הסמלים בערב הזיכרון, וכיצד המשוחים רואים את עצמם?
15 מצד שני, כיצד צריכים יתר המשיחיים להתייחס לאדם הטוען שהוא נמשח והמתחיל ליטול מסמלי ערב הזיכרון? אין לחרוץ עליו משפט. זה בינו לבין יהוה (רומ׳ י״ד:12). עם זאת, משיחיים שבאמת קיבלו את המשיחה הזו אינם דורשים תשומת לב מיוחדת. אין הם מחזיקים בדעה שמשיחתם מקנה להם תובנות מיוחדות מעבר למה שיש אף לחלק מהאחים והאחיות המנוסים בקרב ’ההמון הרב’ (ההת׳ ז׳:9). אין הם גורסים שנחה עליהם בהכרח מנה יתרה של רוח הקודש בהשוואה לעמיתיהם מן ’הצאן האחרות’ (יוח׳ י׳:16). אין הם מצפים ליחס מיוחד ואין הם טוענים שנטילתם מן הסמלים מעמידה אותם מעל זקני־הקהילה הממונים.
16–18. (א) האם כל המשוחים מעורבים בגילוי אמיתות רוחניות חדשות? המחש זאת בעזרת דוגמה. (ב) מדוע הגוף המנהל אינו צריך להתייעץ עם כל מי שמציגים את עצמם כמשוחים?
16 האם כל המשוחים שברחבי תבל הם חלק מרשת גלובאלית המעורבת איכשהו בגילוי אמיתות רוחניות חדשות? לא. אף שכיתת העבד כגוף קיבוצי אחראית להזנת בני הבית הרוחניים, לא כל אחד ואחד מכיתת העבד נושא באותם תפקידי אחריות או באותן מטלות. (קרא קורינתים א׳. י״ב:14–18.) כאמור, במאה הראשונה היו כל המשיחיים מעורבים בפעילות הבישור החיונית. אבל רק מספר מצומצם מאוד שימשו ככותבי ספרים שונים במקרא וכחברי הגוף המנהל של הקהילה המשיחית.
17 הנה דוגמה להמחשת הנקודה: כתבי־הקודש מדברים לעיתים על ה”קהילה” ככזו הנוקטת צעדים מסוימים בעניינים שיפוטיים (מתי י״ח:17). אך לאמיתו של דבר, רק זקני־הקהילה נוקטים את הפעולות הללו מתוקף מעמדם כנציגי הקהילה. הזקנים אינם יוצרים קשר עם כל חברי הקהילה כדי לשאול לדעתם לפני שהם מקבלים החלטה. הם מבצעים את התפקיד שהוטל עליהם ופועלים בשם הקהילה כולה.
18 בדומה לכך, כיום מספר מצומצם של משוחים נושאים באחריות לייצג את כיתת העבד. הם מרכיבים את הגוף המנהל של עדי־יהוה. גברים משוחי רוח אלה משגיחים על הפעילות הנעשית לקידום ענייני המלכות ועל תוכנית ההזנה הרוחנית. אך כפי שהיה במאה הראשונה, הגוף המנהל אינו מתייעץ עם כל אחד ואחד מחברי כיתת העבד לפני קבלת החלטות. (קרא מעשי השליחים ט״ז:4, 5.) על כל פנים, כל העדים המשוחים מעורבים מאוד במלאכת הקציר החיונית המתרחשת בימינו. ככיתה מהווים חברי ”העבד הנאמן והנבון” גוף אחד, אבל כיחידים לכולם תפקידים שונים (קור״א י״ב:19–26).
19, 20. איזו השקפה מאוזנת יש להמון הרב על ”העבד הנאמן והנבון” ועל נציגו הגוף המנהל?
19 כיצד חברי ההמון הרב ההולך וגדל, אשר תקוותם היא לחיות לנצח עלי אדמות, צריכים להיות מושפעים מן העובדות שהובאו עד כה? כחלק מנכסי המלך, הם שמחים לשתף פעולה בצורה מלאה עם הסידורים שעורך הגוף המנהל, המייצג את ”העבד הנאמן והנבון”. אנשי ההמון הרב מוקירים את המזון הרוחני המופק בהדרכת הגוף המנהל. יחד עם זאת, חברי ההמון הרב אומנם מכבדים את העבד ככיתה, אך נזהרים שלא לרומם אדם זה או אחר המציג את עצמו כחלק מהעבד. שום משיחי שבאמת נמשח ברוח אלוהים לא ירצה יחס כזה ולא יצפה לכך (מה״ש י׳:25, 26; י״ד:14, 15).
20 בין אם אנו ’בני הבית’ המהווים חלק מן השארית המשוחה ובין אם אנו אנשי ההמון הרב, נהיה נא נחושים לשתף פעולה בצורה מלאה עם הסוכן הנאמן ועם נציגו הגוף המנהל. הבה נעמוד איש איש על המשמר ונוכיח את נאמנותנו עד הקץ! (מתי כ״ד:13, 42).
האם אתה זוכר?
• מי הוא ”העבד הנאמן והנבון”, ומי הם בני הבית?
• כיצד יודע המשיחי אם חלקו בקריאה השמימית?
• מי נושא בעיקר האחריות על הכנת מזון רוחני חדש?
• כיצד צריך כל משוח לראות את עצמו?
[תמונה בעמוד 23]
כיום מייצג הגוף המנהל את כיתת העבד הנאמן והנבון. סידור דומה התקיים במאה הראשונה לספירה