אף פעם לא מאוחר מדי לשרת את אלוהים
ב־19 בדצמבר 2009 נטבלו בעיר מלגה שבדרום ספרד אֵם ובתה — שתיהן עונות לשם אנה. הן נמנו בין 2,352 האנשים שנקטו צעד זה בספרד במהלך 2009. אך היה דבר מה יוצא דופן בנוגע לשתי הנשים הללו — הגיל שלהן. הן היו בנות 107 ו־83!
מה הביא אותן להיטבל כסמל להקדשתן ליהוה? בתחילת שנות ה־70 נהגה אחת השכנות, שהייתה עדת־יהוה, להזמין את אנה הבת לנכוח בשיעורי הספר הקהילתיים שהתקיימו בביתה. אנה נכחה באסיפות אלה מפעם לפעם. אולם בשל עבודתה החילונית, היא לא התקדמה מבחינה רוחנית.
כעבור עשר שנים בערך החלו כמה מילדיה של אנה ללמוד את המקרא ועם הזמן הפכו להיות משרתי יהוה. אחת מהם, מרי כרמן, הצליחה לבסוף להצית מחדש את אהבתה של אמה לאמת המקראית, ובעקבות זאת הסכימה האֵם לקבל שיעורי מקרא. ואז, סבתה של מרי כרמן, אנה המבוגרת יותר, החלה גם היא לגלות עניין במקרא. בסופו של דבר, נטבלו עשרה מבני המשפחה.
ביום טבילתן, אנה האם ואנה הבת לא ידעו את נפשן מרוב אושר. ”יהוה היה מאוד טוב אליי, ואִפשר לי ללמוד להכיר אותו”, אמרה אנה בת ה־107. ”לפני שגן עדן יבוא”, הוסיפה הבת, ”אני רוצה לשרת את יהוה, לעשות את רצונו ולבשר את הבשורה הטובה ככל יכולתי”.
הנוכחות באסיפות משמחת במיוחד את שתי האלמנות הללו. ”הן לא מחמיצות אף אסיפה”, מספר אחד מזקני־הקהילה בקהילה שלהן. ”הן תמיד שמחות לענות תשובות בשיעור המצפה”.
נאמנותן המופתית מזכירה לנו את חנה האלמנה אשר ”לא עזבה את המקדש בעובדה את אלוהים בצום ותחנונים יומם ולילה”. בעקבות זאת היא זכתה לראות את הילד ישוע (לוקס ב׳:36–38). בגיל 84, חנה לא הייתה מבוגרת מדי כדי לשרת את יהוה, ואותו הדבר נכון גם לגבי אנה האם ואנה הבת.
האם יש לך קרובי משפחה המוכנים להקשיב למסר שטמון במקרא? או האם יצא לך לפגוש אדם מבוגר שמעוניין להקשיב למסר שבפיך כאשר אתה מבקר אותו בביתו? אנשים כאלו יכולים להיות כמו שתי הנשים בחוויה זו, שהרי אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לשרת את אלוהי האמת, יהוה.
[קטע מוגדל בעמוד 25]
”יהוה היה מאוד טוב אליי”
[קטע מוגדל בעמוד 25]
”לפני שגן עדן יבוא, אני רוצה לשרת את יהוה”