בכוחו של המקרא לשנות חיים
”אני מרגישה נקייה, חיה ושלמה” (ויקטוריה טונג).
שנת לידה: 1957
ארץ לידה: אוסטרליה
עבר: ילדות טרגית
רקע:
גדלתי בנְיוּקַסְל, ניו סאות׳ וֵילְס. אני הבת הבכורה מבין שבעה ילדים. אבא היה אלכוהוליסט ואדם אלים, וגם אימא שלי הייתה אלימה כלפינו. עברתי התעללות פיזית ומילולית מצד אימא שלי. היא כל הזמן אמרה לי שאני רעה ושאני אשרף באש גיהינום. כל האיומים האלה מאוד הפחידו אותי.
אימא שלי הכתה אותי כל כך חזק שהרבה פעמים לא הייתי יכולה ללכת לבית־הספר. כשהייתי בת 11 נלקחתי מרשות הוריי ונשלחתי למוסד ממשלתי ואחר כך למנזר. בגיל 14 ברחתי מהמנזר. לא רציתי לחזור הביתה אז גרתי ברחובות של קינגס קרוס, אחד הפרוורים של סידני.
בתקופה שגרתי ברחוב, התחלתי להשתמש בסמים, נהגתי להשתכר, לצפות בפורנוגרפיה וגם עסקתי בזנות. יום אחד קרה משהו שמאוד הפחיד אותי. גרתי תקופה מסוימת אצל בעלים של מועדון לילה, וערב אחד באו אליו שני גברים. הוא שלח אותי לחדר השינה, אבל יכולתי לשמוע את השיחה ביניהם. בעל המועדון רצה למכור אותי לאנשים האלה. הם אמרו שהם יחביאו אותי בתוך ספינת מטען וייקחו אותי ליפן לעבוד שם באיזה בר. נתקפתי בהלה, קפצתי מהמרפסת ורצתי החוצה לחפש עזרה.
מצאתי גבר אחד שבדיוק ביקר בסידני והסברתי לו את המצב בתקווה שייתן לי קצת כסף. במקום זה הוא הזמין אותי למקום שבו הוא התאחסן כדי שאוכל להתקלח ולאכול משהו. בסוף יצא שנשארתי איתו, ואחרי שנה התחתנו.
כיצד שינה המקרא את חיי:
כשהתחלתי ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה, זה הציף אותי בכל מיני רגשות. כעסתי כשלמדתי שהשטן הוא המקור לכל הרשע; תמיד לימדו אותי שאלוהים גורם לנו לסבול. חשתי הקלה עצומה כשלמדתי שהוא לא מעניש אנשים באש גיהינום, דבר שהפחיד אותי מאז שאני זוכרת את עצמי.
מאוד הרשים אותי לראות איך עדי־יהוה מבססים את כל ההחלטות שלהם על המקרא. הם מיישמים את האמונה שלהם בפועל. הייתי בן אדם קשה, אבל לא משנה מה אמרתי ומה עשיתי עדי־יהוה התייחסו אליי באהבה וכבוד.
הקושי הגדול ביותר שהתמודדתי איתו היה דימוי עצמי נמוך. סבלתי מתחושה של תיעוב עצמי, והרגשות האלה המשיכו אפילו הרבה זמן אחרי שנטבלתי כאחת מעדי־יהוה. אהבתי את יהוה, אבל הייתי משוכנעת שהוא אף פעם לא יוכל לאהוב בן אדם כמוני.
נקודת המפנה באה כ־15 שנה אחרי שנטבלתי. במהלך הרצאה באולם המלכות של עדי־יהוה הנואם התייחס ליעקב א׳: 23, 24. בפסוקים האלה דבר־אלוהים מושווה למראה שבה אנחנו יכולים לראות את עצמנו כפי שיהוה רואה אותנו. אז התחלתי לחשוב שאולי הדרך שבה אני רואה את עצמי שונה מהאופן שבו יהוה רואה אותי. בהתחלה נלחמתי במחשבה הזאת. עדיין הרגשתי שיהוה לא מסוגל לאהוב אותי.
אחרי כמה ימים קראתי פסוק ששינה לי לגמרי את החיים. זה היה בישעיהו א׳:18, ששם יהוה אומר: ”בואו נא, וניישר את ההדורים בינינו... גם אם חטאיכם כשני, כשלג ילבינו”. הרגשתי שיהוה כאילו מדבר אליי ואומר לי: ”בואי ויקי, בואי ניישר את ההדורים בינינו. אני מכיר אותך, אני מכיר את החטאים שלך, אני מכיר את הלב שלך ואני אוהב אותך”.
לא הצלחתי להירדם באותו הלילה. עדיין היה לי ספק שיהוה יוכל לאהוב אותי. אבל התחלתי לחשוב על קורבן הכופר של ישוע. ואז פתאום קלטתי שיהוה היה סבלן איתי כל כך הרבה שנים ושהוא גילה לי את האהבה שלו בכל כך הרבה דרכים, ואני כביכול אמרתי לו: ”האהבה שלך לא מספיק גדולה כדי להגיע אליי, הקורבן של בנך לא מספיק כדי לכסות על החטאים שלי”. זה היה כאילו השלכתי בחזרה ליהוה את קורבן הכופר. אבל אז סוף סוף כשחשבתי על המתנה הגדולה הזאת, קורבן הכופר, התחלתי להרגיש שיהוה באמת אוהב אותי.
התועלת שצמחה לי מהשינוי:
אני מרגישה נקייה, חיה ושלמה. חיי הנישואין שלי השתפרו ואני מאושרת שאני יכולה לשתף אחרים במה שעבר עליי כדי לעזור להם. אני מרגישה יותר ויותר קרובה ליהוה.