למד מ’מסגרת האמת’
”לך [”מסגרת”, ע״ח] הדעת והאמת שבתורה” (רומ׳ ב׳:20).
1. מדוע חשוב שנבין את משמעות תורת משה?
אילולא האיגרות שכתב השליח פאולוס בהשראת אלוהים, היינו מתקשים להבין את משמעותם של היבטים רבים בתורת משה. לדוגמה, באיגרתו אל העברים הבהיר פאולוס כיצד יכול היה ישוע, בתור ’כוהן גדול נאמן’, להקריב אחת ולתמיד קורבן ל’כפרת’ חטאים שיאפשר למאמינים בו להשיג ”פדות עולמים” (עב׳ ב׳:17; ט׳:11, 12). פאולוס הסביר שהמשכן היה רק ”צל של הדברים השמימיים” ושישוע הפך למתווך של ’ברית טובה יותר’ מזו שנכרתה בתיווכו של משה (עב׳ ז׳:22; ח׳:1–5). להסברים אלה על אודות התורה היה ערך רב עבור המשיחיים בימיו של פאולוס, והם יקרי ערך גם בימינו. הם עוזרים לנו לתפוס יותר לעומק את ערכם של הדברים שהעניק לנו אלוהים.
2. איזה יתרון היה למשיחיים היהודים על פני הנוכרים?
2 כאשר כתב פאולוס למשיחיים ברומא, הוא הפנה חלק מדבריו לחברי הקהילה שבאו מרקע יהודי וחונכו על ברכי תורת משה. הוא הכיר בכך שבזכות ידיעתם את תורת אלוהים, הם נהנו מיתרון מסוים: הייתה להם ”מסגרת הדעת והאמת” על אודות יהוה ועקרונותיו הצודקים. הבנת ’מסגרת האמת’ והערכה עמוקה כלפיה איפשרו למשיחיים היהודים, כמו גם ליהודים הנאמנים שקדמו להם, להדריך וללמד את מי שלא הכירו את התורה שהעניק יהוה לעמו (קרא רומים ב׳:17–20).
צללים של קורבן ישוע
3. איזו תועלת נוכל להפיק מחקר נושא הקורבנות בעם ישראל הקדום?
3 מסגרת האמת שהזכיר פאולוס חשובה גם כיום להבנת מטרותיו של יהוה. העקרונות העומדים בבסיס תורת משה לא איבדו ממשמעותם או מערכם. לכן נבחן כעת היבט אחד של התורה — הקורבנות והזבחים. נראה כיצד הם הובילו יהודים ענווים למשיח ועזרו להם להבין מה אלוהים דורש מהם. בנוסף, הואיל ודרישותיו הבסיסיות של יהוה ממשרתיו אינן משתנות לעולם, ניווכח שהמצוות שנתן אלוהים לבני ישראל בנוגע לקורבנות ולזבחים יכולות לעזור לנו לבחון את טיב שירותנו המקודש (מל׳ ג׳:6).
4, 5. (א) מה הזכירה תורת משה לעם אלוהים? (ב) על מה הצביעו חוקי אלוהים הנוגעים להקרבת קורבנות?
4 היהודים הקדומים לא יכלו שלא להבחין בכך שהיבטים רבים בתורת משה הדגישו את העובדה שהם חוטאים. למשל, כל מי שנגע בגוויית אדם נדרש להיטהר. לשם כך היו שוחטים ושורפים פרה אדומה שלא היה בה כל מום. אפר הפרה נשמר להכנת ”מי נידה”, אשר הותזו על הנִטהר ביום השלישי והשביעי לאחר שנטמא (במ׳ י״ט:1–13). כמו כן, אישה אחרי לידה נחשבה לטמאה במשך תקופה מסוימת שלאחריה נדרשה להקריב קורבן כדי לזכות לכפרה, וזאת כתזכורת לכך שחוסר השלמות והחטא מועברים בתהליך הרבייה (וי׳ י״ב:1–8).
5 היה על היהודים להקריב קורבנות בעלי חיים במקרים רבים אחרים בחיי היומיום כדי לכפר על חטאיהם. בין אם הבינו זאת ובין אם לאו, קורבנות אלה — כמו גם הקורבנות שהוקרבו מאוחר יותר במקדש יהוה — היו ”צל” קורבנו המושלם של ישוע (עב׳ י׳:1–10).
הרוח שמאחורי הקורבן
6, 7. (א) אילו שיקולים הנחו את בני ישראל בבואם לבחור קורבנות וזבחים, ועל מה הצביע הדבר באשר לעתיד? (ב) אילו שאלות נוכל לשאול את עצמנו?
6 אחת הדרישות הבסיסיות בנושא הקרבת הקורבנות הייתה שכל בעל חיים שהוקרב ליהוה יהיה ”תמים” מכל הבחינות — לא עיוור, לא פצוע, לא מעוות צורה ולא חולה (וי׳ כ״ב:20–22). כאשר בני ישראל הקריבו ליהוה פירות או דגן, היה עליהם לתת מ’ראשית’ תבואתם ומ’חלבּהּ’, כלומר מן המיטב (במ׳ י״ח:12, 29). יהוה לא היה מוכן לקבל קורבנות ”סוג ב’”. דרישתו החשובה בנוגע לקורבנות בעלי חיים הצביעה על כך שקורבנו של ישוע יהיה קורבן תמים שאין בו מום ושיהוה יקריב את הטוב ביותר ואת היקר לו מכול על מנת לפדות את האנושות (פט״א א׳:18, 19).
7 אם מקריב הקורבן באמת היה אסיר תודה ליהוה על טובו הרב, הוא ודאי היה שמח לתת לו את הטוב ביותר. סוג הזבח היה נתון לשיקול דעתו של הפרט. עם זאת, הוא ידע שאלוהים לא יהיה שבע רצון מקורבן בעל מום, כיוון שהדבר היה מעיד על כך שהאדם רואה בהקרבת הקורבן עניין פורמלי ואף מעמסה. (קרא מלאכי א׳:6–8, 13.) עובדה זו צריכה לגרום לנו לבחון את שירותנו לאלוהים. כדאי שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו: ’באיזו רוח אני משרת את יהוה? האם עליי לשקול מחדש את איכות שירותי ואת מניעיי בשירות אלוהים?’
8, 9. מדוע עלינו לתת את הדעת לרוח שבה הקריבו בני ישראל את קורבנותיהם?
8 חלק מהקורבנות בתקופת עם ישראל הקדום הוקרבו מרצון על מנת להביע הכרת טובה כנה כלפי יהוה או כדי להפיק ממנו רצון, כבקורבן עולה. סביר להניח שבמקרה כזה בחירת בעל חיים מתאים לא הייתה מהווה כל קושי. המקריב היה שמח לתת ליהוה את הטוב ביותר. המשיחיים כיום אינם מקריבים את אותם הקורבנות שדרשה תורת משה, אולם הם כן מקריבים מזמנם, מכוחם וממשאביהם לשירות יהוה. השליח פאולוס אמר שהכרזת תקוותנו וכן גם עשיית חסד ושיתוף הזולת באשר לנו הם זבחים הערבים לאלוהים (עב׳ י״ג:15, 16). הרוח שבה משתתפים משרתי יהוה בפעילויות אלה מגלה עד כמה הם מוקירים ומעריכים את כל מה שנתן להם אלוהים. אם כן, קיימת הקבלה בין גישתם ומניעיהם של מי שנוטלים כיום חלק בשירות המשיחי לבין גישתם ומניעיהם של מי שהקריבו קורבנות מרצון בימי קדם.
9 אולם מה ניתן לומר על מקרים שבהם דרשה תורת משה קורבן חטאת או קורבן אָשָם בעקבות חטא? האם לדעתך השפיע אופיו המחייב של הקורבן על גישתו של המקריב ועל נכונותו לתת את הקורבן? הייתכן שקורבנות אלה הוקרבו בחוסר רצון? (וי׳ ד׳:27, 28) לא כך היה אם האדם רצה בכל ליבו לשמור על יחסים טובים עם יהוה.
10. אילו ”הקרבות” נדרשות לעיתים מן המשיחי על מנת לתקן יחסים שנפגעו?
10 בדומה לכך, אולי תיווכח שפגעת באחיך מתוך חוסר מחשבה או שלא ביודעין או מבלי משים. או ייתכן שמצפונך יאמר לך שביצעת מעשה פסול. מי שמתייחסים ברצינות לשירות יהוה יעשו כל שביכולתם כדי לתקן את טעותם. אולי יהיה עליך להתנצל מעומק הלב בפני האדם שנפגע, או במקרה של חטא חמור, לבקש עזרה רוחנית ממשגיחים משיחיים אוהבים (מתי ה׳:23, 24; יעקב ה׳:14, 15). כאשר אנו רוצים לתקן חטא שביצענו נגד רענו או נגד אלוהים, יש לכך מחיר. אך כשאנו עושים ”הקרבות” כאלה, אנו משקמים את יחסינו עם יהוה ועם אחִינו ונהנים ממצפון נקי. בעקבות זאת מתחזק בטחוננו בכך שדרכו של יהוה היא הדרך הטובה ביותר.
11, 12. (א) מה היו זבחי השלמים? (ב) כיצד נוגעים זבחי השלמים לעבודת אלוהים הטהורה בימינו?
11 במסגרת תורת משה נדרשו בני ישראל להקריב גם זבחי שלָמים. זבחים אלה הוקרבו לציון יחסי שלום עם יהוה. המקריב ומשפחתו אכלו ביחד את בשר הקורבן, אולי באחת מהלשכות (חדרי האוכל) שבמקדש. הכוהן שביצע את הטקס קיבל נתח מן הבשר, וכן גם הכוהנים ששירתו במקדש (וי׳ ג׳:1; ז׳:31–33). המקריב פעל מתוך רצון אמיתי ליהנות מיחסים טובים עם אלוהים. היה זה כאילו המאמין ומשפחתו והכוהנים ישבו בשלום עם יהוה עצמו ונהנו מארוחה משותפת.
12 היש זכות גדולה יותר מלהזמין כביכול את יהוה לארוחה, ולדעת שהוא נענה להזמנה? אדם המארח אורח נכבד כזה ללא ספק ירצה להגיש לו את הטוב ביותר העומד לרשותו. זבחי השלמים, המהווים חלק ממסגרת האמת שבתורה, מצביעים על כך שבאמצעות קורבנו הגדול יותר של ישוע, יחסי שלום קרובים עם הבורא הם בני השגה לכל החפץ. נוכל ליהנות כיום מידידותו של יהוה ומקרבתו אם נקריב מרצון ממשאבינו ומכוחותינו למען שירותו.
קורבנות שהיו למורת רוחו של אלוהים
13, 14. מדוע הקורבן שהתכוון שאול המלך להקריב לא היה רצוי בעיני יהוה?
13 כמובן, על מנת שהקורבנות שנדרשו בתורת משה יהיו רצויים בעיני יהוה, היה צריך להקריבם בגישה הנכונה ובלב טהור. המקרא מכיל דוגמאות שליליות של אנשים שהקריבו קורבנות אשר לא היו רצויים בעיני אלוהים. מדוע דחה אותם? נבחן כעת שתיים מן הדוגמאות האלה.
14 שמואל הנביא אמר לשאול המלך שיהוה החליט שהגיעה העת להוציא אל הפועל את הדין שגזר על העמלקים. היה על שאול להשמיד את האויב ואת צאנו ובקרו. אולם לאחר נצחונו הרשה שאול לחייליו לחוס על חיי אגג מלך עמלק. הוא גם חס על מיטב הצאן והבקר בטענה שניתן להקריבם ליהוה (שמ״א ט״ו:2, 3, 21). כיצד הגיב יהוה? הוא מאס בשאול מחמת חוסר צייתנותו. (קרא שמואל א׳. ט״ו:22, 23.) אנו למדים מכך שכדי שקורבן יהיה רצוי בעיני אלוהים, הוא צריך להיות מלווה בציות למצוותיו.
15. על מה העידה התנהגותם הרעה של כמה מבני ישראל אשר הקריבו קורבנות בימי ישעיהו?
15 בספר ישעיהו אנו מוצאים דוגמה דומה. בימי ישעיהו נהגו בני ישראל להקריב קורבנות ליהוה רק כדי לצאת ידי חובה, ועל כך העידה התנהגותם הרעה. בשל התנהגותם היו קורבנותיהם חסרי כל ערך. ”למה לי רוב זבחיכם?” שאל יהוה. ”שבעתי עולות אילים וחלב מְריאים [בהמות מפוטמות]; ודם פרים וכבשים ועתודים [תיישים] לא חפצתי. ... לא תוסיפו הביא מנחת שווא, קטורת תועבה היא לי”. מדוע דחה אלוהים את קורבנותיהם? הוא אמר להם: ”גם כי תרבו תפילה, אינני שומע; ידיכם דמים מלֵאו. רחצו, היזכו, הסירו רוע מעלליכם מנגד עיניי, חידלו הָרֵעַ” (יש׳ א׳:11–16).
16. אילו גורמים קובעים אם הקורבן רצוי בעיני אלוהים?
16 יהוה לא היה שבע רצון מקורבנותיהם של חוטאים חסרי חרטה. לעומת זאת, תפילותיהם וזבחיהם של מי שעשו מאמצים כנים לחיות את חייהם על־פי מצוותיו היו רצויים בעיניו. מסגרת התורה לימדה אותם שהם היו חוטאים הזקוקים לסליחה ולמחילה (גל׳ ג׳:19). בזכות הבנה זו התמלא ליבם רגשי חרטה. בדומה לכך, עלינו להכיר בעובדה שאנו זקוקים לקורבן המשיח, המסוגל לכפר על חטאינו באמת ובתמים. אם נבין ונעריך את קורבנו של המשיח, ’יחפוץ’ יהוה בכל מה שניתן לו במסגרת שירותנו המסור (קרא תהלים נ״א:19, 21).
האמן בקורבנו של ישוע
17–19. (א) כיצד נוכל להראות ליהוה שאנו אסירי תודה על קורבן הכופר של ישוע? (ב) במה ידון המאמר הבא?
17 היתרון שלנו על פני מי שחיו לפני ימי ישוע הוא שאין אנו צריכים להסתפק רק בראיית ”צל” מטרותיו של אלוהים (עב׳ י׳:1). חוקי הקורבנות עודדו את היהודים לפתח גישה שתאפשר להם לרקום יחסים טובים עם אלוהים — גישה המקפלת בתוכה הכרת טובה אמיתית לאלוהים, רצון להעניק לו את הטוב ביותר והכרה בצורך בפדות מן החטא. בזכות ההסברים שבכתבי־הקודש המשיחיים, אנו יכולים להבין שבאמצעות הכופר יסיר יהוה אחת ולתמיד את השפעת החטא, ושכבר היום הוא מאפשר לנו ליהנות ממצפון נקי לפניו. קורבן הכופר של ישוע הוא מתנה נפלאה! (גל׳ ג׳:13; עב׳ ט׳:9, 14).
18 כמובן, אין די בהבנת משמעות קורבן הכופר כדי להפיק ממנו תועלת. השליח פאולוס כתב שהתורה היא ”אומנת המדריכה אותנו אל המשיח, למען נוצדק על־ידי אמונה” (גל׳ ג׳:24). והאמונה חייבת להיות מלווה במעשים (יעקב ב׳:26). מכאן שפאולוס עודד את המשיחיים היהודים בני המאה הראשונה, אשר הייתה להם מסגרת הדעת שבתורת משה, ליישם הלכה למעשה את הידע שהיה ברשותם. אם יעשו כן, תעלה התנהגותם בקנה אחד עם עקרונות אלוהים, שאותם הורו לאחרים (קרא רומים ב׳:21–23).
19 אומנם המשיחיים כיום אינם נדרשים לקיים את תורת משה, אך הם עדיין צריכים להקריב ליהוה קורבנות הרצויים בעיניו. המאמר הבא יסביר כיצד ניתן לעשות כן.
[קטע מוגדל בעמוד 17]
דרישותיו הבסיסיות של יהוה ממשרתיו אינן משתנות לעולם
[תמונה בעמוד 18]
איזה מן הכבשים היית מקריב ליהוה?
[תמונה בעמוד 19]
מי שמקריבים קורבנות הרצויים בעיני יהוה נושאים חן בעיניו