גילו בתקווה
”[יש לנו] תקווה לחיי עולם אשר האלוהים — אשר אינו מכזב — הבטיח לפני עתות עולם” (טיט׳ א׳:2).
שאלות חזרה
מניין לנו שיש שמחה בשמיים כאשר אחד המשוחים שומר על נאמנותו עד מוות?
כיצד קשורה התממשות תקוותם של אנשי הצאן האחרות לזו של המשוחים?
באיזה מובן עלינו ”לחיות בקדושה ובחסידות” כדי לחזות בהתגשמות תקוותנו?
1. כיצד יכולה התקווה שמעניק לנו יהוה לעזור לנו להחזיק מעמד?
יהוה הוא ”אלוהי התקווה”. כך אמר השליח פאולוס והוסיף שיהוה יכול ’למלא אותנו כל שמחה ושלום באמונתנו, כדי שתגאה בנו התקווה בכוח רוח הקודש’ (רומ׳ ט״ו:13). אם תגאה בנו התקווה, יעלה בידנו לעמוד בכל מצב בלב מלא שמחה ושלום. תקווה זו תהיה ’כעוגן בטוח ויציב לנפשם’ לא רק של המשיחיים המשוחים אלא גם של שאר המשיחיים (עב׳ ו׳:18, 19). תקוותנו היא דבר שאנו יכולים לאחוז בו בסערות החיים ואשר יעזור לנו שלא להיסחף אל הספק או אל חוסר אמונה (קרא עברים ב׳:1; ו׳:11).
2. באילו שתי תקוות אוחזים המשיחיים כיום, ומדוע אנשי ’הצאן האחרות’ מגלים עניין בתקוותם של המשוחים?
2 המשיחיים החיים כיום בעת הקץ נושאים עיניהם אל אחת משתי תקוות. תקוותם של המשיחיים המשוחים, שארית אנשי ’העדר הקטן’, היא לחיות חיי אלמוות בשמיים כמלכים וכוהנים עם המשיח במלכותו (לוקס י״ב:32; ההת׳ ה׳:9, 10). אנשי ’ההמון הרב’ מקרב ’הצאן האחרות’, אשר מספרם גדול פי כמה, מחזיקים בתקווה לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות כנתיני מלכות המשיח (ההת׳ ז׳:9, 10; יוח׳ י׳:16). אנשי הצאן האחרות חייבים תמיד לזכור שישועתם תלויה בתמיכתם הפעילה ב’אחיו’ המשוחים של המשיח שעודם עלי אדמות (מתי כ״ה:34–40). המשוחים ייזכו בגמולם, ותקוותם של אנשי הצאן האחרות תתגשם אף היא בוודאות. (קרא עברים י״א:39, 40.) הבה נבחן תחילה את התקווה הערוכה בפני המשוחים.
’תקוותם החיה’ של המשיחיים המשוחים
3, 4. כיצד המשיחיים המשוחים ’נולדים מחדש לתקווה חיה’, ומהי תקווה זו?
3 השליח פטרוס כתב שתי איגרות למשיחיים המשוחים אשר אותם כינה ”הנבחרים” (פט״א א׳:1). הוא סיפק פרטים על התקווה הנפלאה שהוענקה לעדר הקטן. באיגרתו הראשונה כתב: ”ברוך האלוהים אבי אדוננו ישוע המשיח אשר ברוב רחמיו הוליד אותנו מחדש לתקווה חיה בתחיית ישוע המשיח מן המתים, לנחלה אשר לא תישחת, לא תיטמא ולא תיבול, הצפונה לכם בשמיים, לכם השמורים בגבורת אלוהים, בזכות אמונה, אלי ישועה העתידה להיגלות בעת קץ. ובה שמחים אתם” (פט״א א׳:3–6).
4 המשיחיים שנבחרו בידי יהוה להיות עם המשיח במלכותו השמימית, אשר מספרם מוגבל, ’נולדים מחדש’ כבני אלוהים ילודי הרוח. הם נמשחים ברוח הקודש כדי שיהיו מלכים וכוהנים עם המשיח (ההת׳ כ׳:6). פטרוס אומר ש’לידה מחדש’ זו פותחת בפניהם ”תקווה חיה” אשר אותה הוא מכנה ”נחלה אשר לא תישחת, לא תיטמא ולא תיבול”, הצפונה להם ”בשמיים”. אין פלא שהמשוחים ”שמחים” בתקוותם החיה! עם זאת, התממשותה של תקווה זו תלויה בנאמנותם.
5, 6. מדוע חייבים המשיחיים המשוחים לשקוד על מנת להבטיח את קריאתם השמימית?
5 באיגרתו השנייה קרא פטרוס למשיחיים המשוחים ’לשקוד ביתר שאת לחזק את הקריאה והבחירה שהן מנת חלקם’, כלומר להבטיח אותן (פט״ב א׳:10). חובה עליהם לעשות כל מאמץ על מנת לפתח תכונות משיחיות, כגון אמונה, חסידות, אחווה ואהבה. פטרוס אמר: ”אם אלה יהיו בכם ויירבו, לא יניח לכם להיות בטלים ובלתי פוריים” (קרא פטרוס ב׳. א׳:5–8).
6 במסריו אל הזקנים ילודי הרוח של קהילת פילדלפיה שבאסיה הקטנה במאה הראשונה לספירה, אמר המשיח שכבר הוקם לתחייה: ”מפני ששמרת את מצוותי לעמידה בסבלנות, גם אני אשמור אותך משעת הניסיון העתידה לבוא על כל תבל, לנסות את יושבי הארץ. אני בא מהר. החזק במה שיש לך, כדי שאיש לא ייקח את העטרת שלך” (ההת׳ ג׳:10, 11). אם משיחי משוח יחדל להיות נאמן, הוא לא יקבל את ’עטרת הכבוד אשר לא תיבול’ ואשר הובטחה לנבחרים שיהיו נאמנים עד מוות (פט״א ה׳:4; ההת׳ ב׳:10).
להיכנס אל המלכות
7. איזו תקווה נפלאה הזכיר יהודה באיגרתו?
7 בערך בשנת 65 לספירה כתב יהודה, אחיו למחצה של ישוע, איגרת אל אחיו המשיחיים המשוחים אשר אותם כינה ”הקרואים”. (יהד׳ 1; השווה עברים ג׳:1.) באיגרתו התכוון להתמקד בתקוות הישועה המפוארת ”המשותפת” למשיחיים הנקראים למלכות אלוהים השמימית (יהד׳ 3). אף שראה צורך לכתוב על נושאים דחופים אחרים, התייחס יהודה בסוף איגרתו הקצרה לתקווה הנפלאה של המשיחיים המשוחים. הוא כתב: ”והוא אשר יכול לשמור אתכם ממכשול ולהעמיד אתכם לפני כבודו נקיים מדופי ומלאי גיל, האלוהים היחיד, מושיענו על־ידי ישוע המשיח אדוננו — לו הכבוד והגדולה והעוז והשלטון לפני כל עולם, גם עתה גם לכל העולמים” (יהד׳ 24, 25).
8. מניין לנו שיש שמחה בשמיים כאשר אחד המשוחים מוכיח את נאמנותו, וזאת בהתאם לכתוב ביהודה 24?
8 כל אחד מהמשיחיים המשוחים הנאמנים ודאי רוצה להישמר לבל ייכשל ויאבד. תקוותם המקראית היא שישוע המשיח יקים אותם מן המתים ויאפשר להם להתייצב מלאי גיל בשלמות רוחנית לפני אלוהים. כאשר אחד המשוחים מת נאמן, יש לו תקווה ודאית שהוא ’יוקם באי־כיליון ובכבוד בגוף רוחני’ (קור״א ט״ו:42–44). אם גדולה ’השמחה בשמיים על חוטא אחד שחוזר בתשובה’, עד כמה ודאי גדולה השמחה בחצרות השמימיות כאשר אחד מאחיו ילודי הרוח של המשיח מסיים את חייו לאחר שנים של נאמנות (לוקס ט״ו:7). יהוה והיצורים הרוחניים הנאמנים שמחים עם המשוח המקבל ’במלוא הגיל’ את גמולו (קרא יוחנן א׳. ג׳:2).
9. באיזה מובן מוענקת למשוחים הנאמנים כניסה ”מפוארת” למלכות, וכיצד תקווה זו משפיעה על המשוחים שעודם עלי אדמות?
9 ברוח דומה כתב פטרוס למשיחיים המשוחים שאם הם יהיו נאמנים ויבטיחו בזאת את קריאתם, ’ייפתח להם לרווחה המבוא [’תוענק להם כניסה מפוארת’, ע״ח] אל מלכות העולמים של אדוננו ומושיענו ישוע המשיח’ (פט״ב א׳:10, 11). כניסתם לגמולם השמימי תהיה ”מפוארת” במובן זה שתכונותיהם המשיחיות יקרנו בעוצמה. נאמר שכניסתם תהיה ”מפוארת” אולי גם לציון הברכות העילאיות שבהן יזכו אלה אשר עשו מאמצים כבירים במרוץ לחיים. הם יוכלו להביט לאחור ולחשוב בלב מלא שמחה והודיה על חיי הנאמנות שניהלו. אין ספק שתקווה זו נוסכת במשיחיים המשוחים שעודם עלי אדמות את הכוח ’לחגור את מותני שכלם’ לפעילות ממושכת (פט״א א׳:13).
תקוותם של אנשי הצאן האחרות
10, 11. (א) איזו תקווה ערוכה בפני הצאן האחרות? (ב) כיצד קשורה התממשות התקווה הארצית למשיח ול”התגלות הבנים לאלוהים”?
10 השליח פאולוס כתב על התקווה הנאדרת של ”הבנים לאלוהים” ילודי הרוח כ”יורשים השותפים” למשיח. אחר כך התייחס לתקווה הנפלאה שיהוה מעניק לאנשי הצאן האחרות אשר מספרם בלתי מוגבל: ”כל הבריאה [האנושית] מצפה בכיסופים להתגלות הבנים לאלוהים [המשוחים]. הן הבריאה — לא מרצונה אלא על־ידי המכניע אותה — הוכנעה להבל בתקווה שגם הבריאה עצמה תשוחרר משעבוד הכיליון אל החירות והכבוד של הבנים לאלוהים” (רומ׳ ח׳:14–21).
11 יהוה הקנה לבני אדם ”תקווה” כאשר הבטיח להושיעם מידי ”הנחש הקדמוני”, השטן, באמצעות ה’זרע’ המובטח (ההת׳ י״ב:9; בר׳ ג׳:15). ’זרע’ זה הוא בעיקר ישוע המשיח (גל׳ ג׳:16). במותו ובתחייתו הניח ישוע בסיס איתן לתקווה שבני האדם ישוחררו מן השעבוד לחטא ולמוות. התממשותה של תקווה זו קשורה ל”התגלות הבנים לאלוהים”. המשוחים במעמדם המפואר הם החלק המשני של ה’זרע’, והם ’יתגלו’ כאשר ישמידו יחד עם המשיח את עולמו המרושע של השטן (ההת׳ ב׳:26, 27). בעקבות זאת ייוושעו אנשי הצאן האחרות אשר יעברו את הצרה הגדולה (ההת׳ ז׳:9, 10, 14).
12. איזו תועלת נהדרת תצמח לבני האדם בעקבות התגלות המשוחים?
12 איזו הקלה תחווה ”הבריאה” האנושית במהלך אלף שנות שלטון המשיח! בעת ההיא יוסיפו ”הבנים לאלוהים” במעמדם המפואר ’להתגלוֹת’ כאשר ישרתו ככוהנים עם המשיח ויאפשרו לבני אדם ליהנות מן התועלת הצומחת מקורבן הכופר של ישוע. כנתיני המלכות השמימית יחלו בני האדם, ”הבריאה”, להשתחרר מפגעי החטא והמוות. עושי רצון אלוהים ’ישתחררו משעבוד הכיליון’ בהדרגה. אם יישארו נאמנים ליהוה במהלך אלף השנים ובמרוצת המבחן הסופי שיבוא בסוף תקופה זו, ייכתבו שמותיהם לתמיד ב”ספר החיים”. הם ייכנסו אל ”החירות והכבוד של הבנים לאלוהים” (ההת׳ כ׳:7, 8, 11, 12). איזו תקווה נהדרת!
דאג שתקוותך תהיה תמיד תקווה חיה
13. על מה מושתתת תקוותנו, ומתי יתגלה המשיח?
13 שתי איגרותיו של פטרוס, אשר נכתבו ברוח אלוהים, יכולות לסייע רבות למשוחים ולאנשי הצאן האחרות לדאוג לכך שתקוותם תישאר תקווה חיה. פטרוס הדגיש שתקוותם אינה מושתתת על מעשיהם, אלא על חסדו של יהוה. הוא כתב: ”הייו ערנים וקוו בכל לבבכם לחסד הבא עליכם בהתגלות ישוע המשיח” (פט״א א׳:13). המשיח יתגלה כאשר יבוא לגמול לתלמידיו הנאמנים ולהוציא לפועל את משפטי יהוה על הרשעים (קרא תסלוניקים ב׳. א׳:6–10).
14, 15. (א) במה עלינו למקד את מחשבותינו כדי שתקוותנו תמשיך להיות תקווה חיה? (ב) איזו עצה נתן פטרוס?
14 כדי שתקוותנו תישאר תקווה חיה, עלינו למקד את מחשבותינו ואת חיינו ב”יום אלוהים” הממשמש ובא. יום זה יביא עימו את השמדתם של ”השמיים” הנוכחיים — שלטונות האדם — ושל ”הארץ” — החברה האנושית המרושעת ו’יסודותיה’. פטרוס כתב: ”עד כמה עליכם לחיות בקדושה ובחסידות, לחכות לבוא יום האלוהים ולהחיש אותו, יום שבגללו השמיים יתפרקו באש והיסודות יבערו ויימסו” (פט״ב ג׳:10–12).
15 ”השמיים” ו”הארץ” הנוכחיים יוחלפו ב’שמיים חדשים [מלכות המשיח] וארץ חדשה [חברה ארצית חדשה]’ (פט״ב ג׳:13). הואיל ואנו ’מחכים’ לעולם החדש המובטח — כלומר, דואגים לכך שתקוותנו זו תהיה חיה — הוסיף פטרוס את העצה הישירה הבאה: ”על כן, אהוביי, בחכותכם לדברים האלה שיקדו להימצא לפניו בשלום, נקיים ובלא דופי” (פט״ב ג׳:14).
נתהלך נא על־פי תקוותנו
16, 17. (א) באיזה מובן עלינו ”לחיות בקדושה ובחסידות”? (ב) כיצד תתגשם תקוותנו?
16 עלינו לא רק לדאוג לכך שתקוותנו תישאר תקווה חיה, אלא גם לחיות על־פי תקווה זו. כל אחד מאיתנו צריך לבחון איזה מין אדם הוא מבחינה רוחנית. כדי ”לחיות בקדושה” עלינו ’להיטיב את דרכינו בגויים’ כאנשים בעלי יושר מוסרי (פט״ב ג׳:11; פט״א ב׳:12). צריכה ’להיות בינינו אהבה’. לשם כך עלינו לעשות ככל יכולתנו על מנת לשמור על האחדות בקרב אגודת האחים החובקת עולם, ובכלל זה בקרב אחינו בקהילתנו המקומית (יוח׳ י״ג:35). מעשי ”חסידות”, כלומר מסירות לאלוהים, הם מעשים המעידים על יחסים הדוקים עם יהוה. הדבר כרוך באיכות תפילותינו, וכן גם בקריאה יומיומית במקרא, בלימוד אישי מעמיק, בעריכת תוכניות רוחניות משפחתיות ובהשתתפות פעילה בהכרזת ’בשורת המלכות’ (מתי כ״ד:14).
17 כל אחד מאיתנו רוצה להיות אדם שיהוה מרוצה ממנו ושאותו הוא יציל כאשר הסדר המרושע הנוכחי ’יתפרק’. כך נתנסה בהתגשמות תקוותנו, ה”תקווה לחיי עולם אשר האלוהים — אשר אינו מכזב — הבטיח לפני עתות עולם” (טיט׳ א׳:2).
[תמונה בעמוד 22]
המשיחיים המשוחים ’נולדים מחדש לתקווה חיה’
[תמונה בעמוד 24]
דאג לכך שתקוותם של בני משפחתך תישאר תקווה חיה