האם עליך לשנות את דעתך?‏

קבוצת צעירים משיחיים מחליטה ללכת לצפות בסרט.‏ הם שמעו שרבים מחבריהם בבית־הספר כבר צפו בו ונהנו מאוד.‏ כאשר הם מגיעים לאולם הקולנוע הם מתבוננים בפוסטרים של הסרט ורואים כלי נשק קטלניים ונשים בלבוש מינימלי.‏ מה יעשו?‏ האם בכל זאת ייכנסו לאולם הקולנוע ויצפו בסרט?‏

מקרה זה ממחיש את העובדה שכולנו ניצבים בפני החלטות העשויות להשפיע — לטובה או לרעה — על רוחניותנו ועל יחסינו עם יהוה.‏ לעיתים אתה מתכוון לעשות משהו אבל אז אתה שוקל מחדש את המצב ומשנה את דעתך.‏ האם מעיד הדבר על חוסר החלטיות או האם יש מקום לשינוי דעה?‏

כאשר אין מקום לשינוי דעה

אהבתנו ליהוה הניעה אותנו להקדיש לו את חיינו ולהיטבל.‏ שאיפתנו העזה היא לשמור לו אמונים.‏ אולם אויבנו השטן נחוש לגרום לנו להפר את תומתנו (‏ההת׳ י״ב:‏17‏)‏.‏ החלטנו לשרת את יהוה ולקיים את מצוותיו.‏ לכן עד כמה עצוב יהיה אם נשנה את דעתנו בכל הקשור להקדשתנו ליהוה!‏ הדבר עלול לעלות לנו בחיינו.‏

לפני יותר מ־600,‏2 שנה הקים נבוכדנאצר מלך בבל צלם זהב עצום ממדים וציווה שכולם ייפלו על פניהם וישתחוו לו.‏ הוא גזר שמי שלא יעשה כן יושלך אל כבשן אש.‏ שלושה משרתי יהוה יראי אלוהים — שדרך,‏ מישך ועבד נגו — לא נשמעו לצו.‏ בשל סירובם להשתחוות לצלם הושלכו אל כבשן האש.‏ אומנם יהוה הציל אותם בדרך נס,‏ אך הם היו מוכנים לסכן את חייהם ובלבד שלא להתפשר על החלטתם לשרת את אלוהים (‏דנ׳ ג׳:‏1–27‏)‏.‏

מאוחר יותר מספר הכתוב על הנביא דניאל שהמשיך להתפלל למרות האיום שיושלך אל גוב האריות.‏ הוא לא חדל ממנהגו להתפלל ליהוה שלוש פעמים ביום,‏ אלא דבק בהחלטתו הנחושה לשרת את אלוהי האמת.‏ בעקבות כך ניצל הנביא ”‏מיד האריות”‏ (‏דנ׳ ו׳:‏2–28‏)‏.‏

גם משרתי אלוהים בימינו חיים בהתאם להקדשתם.‏ בבית־ספר באפריקה סירבה קבוצת תלמידים מעדי־יהוה להשתתף בטקס שבו היה עליהם לסגוד לסמל לאומי.‏ איימו עליהם שהם יסולקו מבית־הספר אם הם לא ישתתפו בטקס עם שאר התלמידים.‏ כעבור זמן קצר ביקר בעיר שר החינוך ושוחח עם כמה מאותם תלמידים מקרב עדי־יהוה.‏ העדים הצעירים הסבירו לו את עמדתם בנימוס וללא כל חשש.‏ מאז סוגיה זו לא היוותה עוד בעיה,‏ וכעת אחים ואחיות צעירים יכולים ללכת לבית־הספר מבלי שילחצו עליהם לפעול בצורה שתסכן את יחסיהם עם יהוה.‏

תן דעתך גם לג׳וזף שאשתו נפטרה במפתיע ממחלת הסרטן.‏ משפחתו של ג׳וזף הבינה וכיבדה את רצונותיו בכל הקשור לטקסי הלוויה.‏ אולם בני משפחתה של אשתו אינם בָּאמת,‏ והם רצו לקיים טקסי קבורה מסוימים שחלקם אינם מקובלים על אלוהים.‏ ג׳וזף מספר:‏ ”‏כשסירבתי להתפשר הם ניסו להשפיע על ילדיי,‏ אך הם עמדו איתן.‏ הקרובים ניסו גם לארגן טקס אשכבה בביתי כנהוג במקומותינו,‏ אבל אמרתי להם שאם הם מתעקשים לערוך טקס אשכבה אני לא מוכן שזה יהיה בבית שלי.‏ הם ידעו שהטקס הזה מנוגד לאמונתי ולאמונתה של אשתי,‏ ולכן אחרי דיון ממושך הם קיימו את הטקס במקום אחר.‏

‏”‏במהלך תקופת האבלות הקשה התחננתי ליהוה שיעזור למשפחתי לא להפר את חוקיו.‏ הוא נענה לתפילותיי ועזר לנו להישאר איתנים על אף הלחצים שהופעלו עלינו”‏.‏ ג׳וזף וילדיו לא ראו מקום לשנות את דעתם בכל הקשור לעבודת אלוהים.‏

כאשר יש מקום לשינוי דעה

זמן קצר לאחר פסח שנת 32 לספירה ניגשה אישה סורית־פיניקית לישוע המשיח באזור צידון וביקשה ממנו שוב ושוב לגרש שד מבתה.‏ בתחילה לא השיב לה ישוע דבר.‏ הוא אמר לתלמידיו:‏ ”‏לא נשלחתי אלא אל הכבשים האובדים — אל בית ישראל”‏.‏ האישה לא הרפתה,‏ ואז אמר לה ישוע:‏ ”‏לא יאה לקחת את לחמם של הילדים ולהשליך אותו אל הכלבלבים”‏.‏ כביטוי לאמונתה הגדולה השיבה:‏ ”‏נכון אדוני,‏ אבל הכלבלבים אוכלים מהפירורים הנופלים משולחן אדוניהם”‏.‏ ישוע נענה לבקשתה וריפא את בתה (‏מתי ט״ו:‏21–28‏)‏.‏

בעשותו כן חיקה ישוע את יהוה המוכן לשנות את קו פעולתו כאשר יש מקום לכך בהתחשב בנסיבות.‏ לדוגמה,‏ אלוהים התכוון להשמיד את בני ישראל לאחר שעשו את עגל הזהב,‏ אך הוא לא דחה את הפצרותיו של משה לשקול מחדש את החלטתו (‏שמ׳ ל״ב:‏7–14‏)‏.‏

השליח פאולוס חיקה את יהוה ואת ישוע.‏ לזמן מה חשב פאולוס שאין זה מתאים לקחת אתו את יוחנן מרקוס למסעות ההטפה,‏ מפני שהוא נטש אותו ואת בר־נבא במסע ההטפה הראשון שלהם.‏ אולם נראה כי מאוחר יותר הבין פאולוס שמרקוס התבגר ושהוא יכול לשמש נכס יקר עבורו.‏ לכן אמר לטימותיאוס:‏ ”‏הבא אתך את מרקוס,‏ כי הוא לעזר עבורי בשירות”‏ (‏טימ״ב ד׳:‏11‏)‏.‏

ומה לגבינו?‏ כדוגמת אבינו שבשמיים הרחמן,‏ הסבלן והאוהב ייתכן שגם אנו נראה לנכון לשנות את דעתנו.‏ למשל,‏ אולי נראה לנכון לשנות את הדעה שיש לנו על אחרים.‏ להבדיל מיהוה וישוע,‏ אנו בלתי מושלמים.‏ אם הם מוכנים לשנות את דעתם,‏ האם איננו יכולים גם אנו להתחשב בנסיבות המקלות של אחרים ואולי לשנות את דעתנו?‏

שינוי דעה עשוי להיות צעד נבון בהקשר למטרות תיאוקרטיות.‏ יש שלומדים את המקרא ונוכחים באסיפות הקהילה כבר זמן רב אך דוחים את ההחלטה להיטבל.‏ או יש אחים המהססים להצטרף לשורות החלוצים אף שנסיבותיהם מאפשרות להם להרחיב את שירותם.‏ ויש אחים שאינם ששים לשאוף לתפקידי אחריות בקהילה (‏טימ״א ג׳:‏1‏)‏.‏ האם אתה נמצא באחד המצבים האלה?‏ ברוב אהבתו מזמין אותך יהוה ליהנות מזכויות אלו.‏ אולי כדאי שתשנה את חשיבתך ותטעם מן השמחה הנובעת מנתינה למען אלוהים ולמען אחרים.‏

אֶלָה המשרתת באחד ממשרדי הסניף של עדי־יהוה באפריקה מספרת:‏ ”‏כשהגעתי לבית־אל,‏ לא ידעתי אם אשאר שם זמן רב.‏ רציתי לשרת את יהוה בכל לבי,‏ אבל הייתי גם מאוד קשורה למשפחתי.‏ בהתחלה התגעגעתי אליהם מאוד.‏ אבל השותפה שלי לחדר עודדה אותי,‏ אז החלטתי להישאר.‏ לאחר עשר שנים בבית־אל אני רוצה להישאר כאן ככל האפשר ולשרת את אחיי ואחיותיי”‏.‏

כאשר הכרחי לשנות דעה

האם אתה זוכר מה אירע לקין כשקינא באחיו והיה אכול זעם?‏ אלוהים אמר לקין הזועף שהוא ישוב ליהנות מחסדו אם רק יבחר לעשות את הטוב,‏ ויעץ לו לגבור על החטא ש’‏רבץ לפתחו’‏.‏ קין יכול היה לשנות את גישתו ואת דעתו,‏ אך הוא בחר להתעלם מעצת אלוהים.‏ למרבה הצער,‏ קין הרג את אחיו והפך לרוצח הראשון בתולדות האנושות (‏בר׳ ד׳:‏2–8‏)‏.‏

שים לב גם לדוגמתו של המלך עוזיהו.‏ בתחילה עשה את הישר בעיני יהוה ולא חדל לדרוש את אלוהים.‏ אלא שהוא נעשה יהיר והרס את השם הטוב שרכש לעצמו.‏ הוא נכנס למקדש במטרה להקטיר קטורת — תפקיד שהיה שמור אך ורק לכוהנים.‏ כאשר הזהירו אותו הכוהנים שלא לפעול בעזות מצח,‏ האם שינה את דעתו?‏ לא.‏ עוזיהו ’‏זעף’‏ והתעלם מאזהרתם,‏ וכתוצאה מכך היכה אותו יהוה בצרעת (‏דה״ב כ״ו:‏3–5,‏ 16–20‏)‏.‏

לעיתים עלינו לשנות את דעתנו.‏ הנה דוגמה מימינו.‏ ז׳אקים נטבל ב־1955 אך נודה ב־1978.‏ כעבור 20 שנה גילה חרטה והוחזר אל חיק הקהילה כאחד מעדי־יהוה.‏ לאחרונה שאל אותו זקן־קהילה מדוע חיכה זמן כה רב לפני שביקש לחזור לקהילה.‏ ז׳אקים השיב:‏ ”‏הייתי מלא כעס וגאווה.‏ אני באמת מצטער שחיכיתי כל כך הרבה זמן.‏ כשהייתי מנודה ידעתי שמה שעדי־יהוה מלמדים זו האמת”‏.‏ היה עליו אפוא לשנות את גישתו ולגלות חרטה.‏

ייתכן שבנסיבות מסוימות נידרש לשנות את דעתנו ואת קו פעולתנו.‏ הבה נגלה נכונות לעשות כן על מנת למצוא חן בעיני יהוה (‏תהל׳ ל״ד:‏9‏)‏.‏