”נלכה עמכם”
”נלכה עמכם, כי שמענו אלוהים עמכם” (זכ׳ ח׳:23).
1, 2. (א) מה ניבא יהוה לגבי תקופתנו? (ב) אילו שאלות יזכו למענה במאמר? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
יהוה ניבא לגבי תקופתנו: ”בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור: ’נלכה עמכם, כי שמענו אלוהים עמכם’” (זכ׳ ח׳:23). בדומה לעשרת האנשים הסמליים, מי שיש להם תקווה ארצית ’מחזיקים בכנף איש יהודי’. הם גאים לשרת לצד משוחי הרוח — ”ישראל השייכים לאלוהים” — בידיעה שיהוה מברך את משוחיו (גל׳ ו׳:16).
2 בדומה לנביא זכריה, גם ישוע הבליט את האחדות המרעננת השוררת בקרב משרתי אלוהים. הוא דיבר על תלמידיו כעל שתי קבוצות, ”עדר קטן” ו”כבשים אחרים”, אך אמר שהם יהיו ”עדר אחד” ו”רועה אחד” (לוקס י״ב:32; יוח׳ י׳:16). אולם הקשר בין שתי הקבוצות מעלה מספר שאלות: (1) האם הכבשים האחרים צריכים לדעת את שמותיהם של כל המשוחים החיים כיום? (2) מה צריכה להיות השקפתם של המשיחיים המשוחים על עצמם? (3) כיצד עליך להגיב אם מישהו בקהילתך מתחיל ליטול מהסמלים בערב הזיכרון? (4) האם אתה צריך להיות מוטרד מהגידול שחל במספר הנוטלים מהסמלים? הבה נדון בכל אחת מהשאלות הללו.
האם אנחנו צריכים לדעת את שמותיהם של כל המשוחים כיום?
3. מדוע לא נוכל לדעת בוודאות מי יהיו חלק מה־000,144?
3 האם הכבשים האחרים צריכים לדעת את שמותיהם של כל המשוחים כיום? בקצרה, התשובה היא לא. מדוע? מכיוון שאם מישהו קיבל את הקריאה השמימית, הוא קיבל רק הזמנה, ולא אישור סופי שהוא יזכה בגמול השמימי. זו הסיבה לכך שהשטן מקים ”נביאי שקר... בניסיון להתעות אף את הבחירים” (מתי כ״ד:24). אף אחד אינו יכול לדעת אם משיחי משוח יקבל את גמולו השמימי עד אשר ישפוט יהוה ויחליט אם אותו אדם ראוי לגמול זה. יהוה הוא זה שקובע זאת ונותן את החתימה הסופית זמן מה לפני מותו של האדם הנאמן או זמן מה לפני פרוץ ”הצרה הגדולה” (ההת׳ ב׳:10; ז׳:3, 14). לכן אין שום טעם כיום שבעלי התקווה הארצית ינסו לברר מי מבין משרתי אלוהים יהיו חלק מה־000,144.[1]
4. כיצד נוכל ’ללכת עם’ עם ישראל הרוחני אם אין זה אפשרי לדעת את שמותיהם של כל המשוחים הנמצאים על הארץ כיום?
4 אם לא ניתן לדעת בוודאות את שמותיהם של כל חברי עם ישראל הרוחני הנמצאים על הארץ כיום, כיצד יכולים הכבשים האחרים ’ללכת עמם’? שים לב מה מציינת הנבואה בזכריה בנוגע לעשרת האנשים הסמליים. הם ”יחזיקו... בכנף איש יהודי לאמור: ’נלכה עמכם, כי שמענו אלוהים עמכם’”. אף שמוזכר כאן רק יהודי אחד, בשני המקרים הפנייה ”עמכם” היא ברבים. אם כן, היהודי הרוחני אינו אדם אחד אלא קבוצה. לכן אין צורך לזהות כל יהודי רוחני ואז ללכת עמו. עלינו לזהות אותם כקבוצה ולתמוך בהם. בשום מקום בכתבי־הקודש לא נאמר שעלינו ללכת בעקבותיו של אדם כלשהו. ישוע הוא מנהיגנו (מתי כ״ג:10).
מה צריכה להיות השקפתם של המשוחים על עצמם?
5. איזו אזהרה על המשוחים לשקול בכובד ראש, ומדוע?
5 על הנוטלים מהסמלים בערב הזיכרון לשקול בכובד ראש את האזהרה שבקורינתים א׳. י״א:27–29. (קרא.) איזו נקודה מבליט כאן השליח פאולוס? אם משיחי משוח אינו שומר על יחסים טובים עם יהוה, הוא למעשה נוטל מהסמלים שלא כראוי (עב׳ ו׳:4–6; י׳:26–29). אזהרה זו עוזרת למשיחיים המשוחים לזכור שהם טרם זכו בגמול. הם צריכים להמשיך לחתור ”אל המטרה כדי להשיג את הפרס — הקריאה של מעלה, קריאתו של אלוהים באמצעות המשיח ישוע” (פיל׳ ג׳:13–16).
6. מה צריכה להיות השקפתם של המשיחיים המשוחים על עצמם?
6 בהשראת רוח הקודש הפציר פאולוס במשיחיים המשוחים ’להתהלך כיאה לקריאה שקיבלו’. כיצד? פאולוס ממשיך ואומר: ”במלוא שפלות רוח וענווה ובאורך רוח; סבלו איש את רעהו באהבה והשתדלו בכל מאודכם לשמור על אחדות הרוח בקשר של שלום, הקשר המאחד” (אפ׳ ד׳:1–3). רוח יהוה מקדמת ענווה, ולא גאווה (קול׳ ג׳:12). המשיחיים המשוחים נוהגים בצניעות ומכירים בכך שרוח הקודש לא בהכרח נחה עליהם יותר מאשר על בעלי התקווה הארצית. הם אינם טוענים שיש להם ידע מיוחד או שהם מקבלים התגלויות, והם אינם מנסים להוכיח שהם נעלים מאחרים בדרך כלשהי. כמו כן, הם לעולם לא יאמרו לאחרים להתחיל ליטול מהסמלים כי הם חושבים שגם הללו נמשחו. עליהם להכיר בענווה שיהוה הוא זה שמעניק למשוחים את הקריאה השמימית.
7, 8. מה המשיחיים המשוחים אינם מצפים לקבל, ומדוע?
7 אף שזוהי זכות נפלאה לקבל את הקריאה השמימית, המשיחיים המשוחים אינם מצפים לקבל כבוד מיוחד מאחרים. (אפ׳ א׳:18, 19; קרא פיליפים ב׳:2, 3.) רוח יהוה מעידה בהם באופן אישי שהם נמשחו. לא נמסרה הודעה פומבית על כך. לכן הם אינם מופתעים אם כמה אינם מאמינים מייד שהם אכן נמשחו ברוח הקודש. למעשה, הם מודעים לכך שכתבי־הקודש ממליצים לא למהר להאמין למישהו שטוען שהוא קיבל מינוי מיוחד מאת אלוהים (ההת׳ ב׳:2). לכן הם בשום אופן לא ישתמשו בעובדה שהם משוחים כ”כרטיס ביקור” כשהם מציגים את עצמם בפני אחרים. על פי רוב הם אפילו לא יציינו באוזני אחרים שהם קיבלו את הקריאה השמימית כדי לא למשוך תשומת לב לעצמם. הם גם לא יתפארו בגמולם העתידי (קור״א א׳:28, 29; קרא קורינתים א׳. ד׳:6–8).
8 בנוסף, המשיחיים המשוחים אינם רואים את עצמם כחלק מקבוצת אליטה. הם אינם מחפשים אחרים הטוענים שיש להם את אותה הקריאה במטרה לחבור אליהם או לנסות לייסד קבוצות פרטיות ללימוד המקרא (גל׳ א׳:15–17). ניסיונות כאלה גורמים לפילוגים בקהילה ופועלים נגד רוח הקודש, המקדמת שלום ואחדות (קרא רומים ט״ז:17, 18).
כיצד תגיב?
9. מדוע עליך לשים לב כיצד אתה נוהג במי שנוטלים מהמצה ומהיין בערב הזיכרון? (ראה התיבה ”האהבה ’לא תנהג בגסות’”.)
9 כיצד עליך לנהוג במישהו שנוטל מהסמלים בערב הזיכרון? ישוע אמר לתלמידיו: ”אתם אחים כולכם”. בהמשך הוא ציין: ”המרומם את עצמו יושפל והמשפיל את עצמו ירומם” (מתי כ״ג:8–12). לפיכך יהיה זה פסול לרומם יחידים, גם אם הם אחיו המשוחים של המשיח. בהתייחסו לזקני־הקהילה המשיחיים, קורא לנו המקרא לחקות את אמונתם, אבל מעולם לא נאמר בו שעלינו לרומם בני אדם ולהפוך אותם למנהיגים שלנו (עב׳ י״ג:7). אמת, כתבי־הקודש מציינים שיש ה”ראויים למשנה כבוד”. עם זאת, הם ראויים לכבוד, לא מפני שהם משוחים, אלא מפני שהם משגיחים היטב ו”עמלים בדיבור ובהוראה” (טימ״א ה׳:17). לפיכך אנו עלולים להביך את מי שיש להם קריאה שמימית אם נרעיף עליהם דברי שבח מוגזמים או נעניק להם תשומת לב מופרזת. גרוע מכך, אם ניתן להם יחס מיוחד, נקשה על המשיחיים המשוחים להישאר ענווים (רומ׳ י״ב:3). איש מאתנו לא היה רוצה לגרום לאחד מאחי המשיח להיכשל (לוקס י״ז:2).
כיצד עליך לנהוג במישהו שנוטל מהסמלים בערב הזיכרון? (ראה סעיפים 9–11)
10. כיצד תוכל להראות שאתה מכבד את המשיחיים המשוחים?
10 כיצד נוכל להראות כבוד הולם כלפי מי שיהוה בוחר להיות משוחיו? אל לנו לשאול אותם שאלות אישיות בקשר למשיחתם. כך אנו מראים שאיננו מתערבים בעניינים לא לנו (תסל״א ד׳:11; תסל״ב ג׳:11). איננו צריכים להניח שהוריהם של המשוחים, בני זוגם או קרובי משפחה אחרים נמשחו גם הם. גנטיקה או קשרי נישואין אינם ממלאים תפקיד בתהליך המשיחה (תסל״א ב׳:12). אנו גם רוצים להיאבק בדחף לתחקר את בני זוגם של המשוחים ולשאול אותם מה הם מרגישים לאור העובדה שיחיו בעתיד בגן העדן הארצי ללא בן זוגם. לא נרצה לשאול שאלות העלולות להעציבם. אנו יכולים להיות מלאי ביטחון שיהוה יפתח את ידו ו’ישביע לכל חי רצון’ (תהל׳ קמ״ה:16).
11. כיצד אנו מגנים על עצמנו כשאנחנו נמנעים מ’להעריץ בני אדם’?
11 מי שמעניקים למשיחיים המשוחים יחס הולם מגנים על עצמם ממלכודת מוסווית. כתבי־הקודש אומרים לנו ש’אחי שקר’ עלולים להתגנב לתוך הקהילה (גל׳ ב׳:4, 5; יוח״א ב׳:19). מתחזים אלה עלולים אפילו לטעון שהם משוחים. בנוסף, כמה מהמשיחיים המשוחים עלולים לנטוש את האמונה (מתי כ״ה:10–12; פט״ב ב׳:20, 21). אם נישמר מהמלכודת ’להעריץ בני אדם’, לא יצליחו אנשים כאלה לגרום לנו לסטות מדרך האמת. תודות לכך אמונתנו לא תיפגע קשות אם משיחי בולט או ותיק יהפוך ללא־נאמן (יהד׳ 16, הערת שוליים).
מה באשר למספר הנוטלים מן הסמלים בערב הזיכרון?
12, 13. מדוע אל לנו להיות מוטרדים ממספר הנוטלים מהמצה ומהיין בערב הזיכרון?
12 בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הנוטלים מן הסמלים בערב הזיכרון למות המשיח. מגמה זו עומדת בניגוד לירידה שראינו במספר הנוטלים במשך עשרות שנים. האם עלינו להיות מוטרדים מהעלייה הזו? לא. הבה נדון במספר גורמי מפתח שיש לזכור.
13 ”מכיר יהוה את השייכים לו” (טימ״ב ב׳:19). מי שסופרים את הנוטלים בערב הזיכרון אינם יכולים לקבוע למי באמת יש תקווה שמימית. מספרם של הנוטלים כולל את מי שחושבים בטעות שהם משוחים. כמה מאלה שנטלו בעבר מהסמלים חדלו בהמשך לעשות זאת. לאחרים אולי יש בעיות נפשיות או רגשיות, ובעקבות זאת הם מאמינים שהם ישלטו עם המשיח בשמיים. מכאן שמספר הנוטלים אינו מצביע במדויק על מספר המשוחים שנותרו עלי אדמות.
14. מה מציין המקרא בנוגע למספר המשוחים שייוותרו על הארץ בתחילת הצרה הגדולה?
14 משיחיים משוחים יימצאו במקומות רבים ברחבי כדור הארץ כאשר יבוא ישוע לקבץ אותם לשמיים. בהתייחסו לאותה עת מציין המקרא בנוגע לישוע: ”הוא ישלח את מלאכיו בקול תרועת חצוצרה רמה, והם יקבצו את בחיריו מארבע רוחות השמיים, מקצה השמיים ועד קצותם” (מתי כ״ד:31). כתבי־הקודש אומנם מציינים שרק שארית של משוחים תישאר על הארץ במהלך אחרית הימים (ההת׳ י״ב:17). אך המקרא אינו מציין כמה מהם ייוותרו בתחילת הצרה הגדולה.
15, 16. מה חשוב שנבין לגבי ה־000,144 שבוחר יהוה?
15 יהוה קובע באילו תקופות לבחור את המשוחים (רומ׳ ח׳:28–30). יהוה התחיל לבחור את המשוחים לאחר מותו ותחייתו של ישוע, ונראה שכל מי שהשתייכו לקהילה המשיחית במאה הראשונה היו משוחים. מהמאה הראשונה ועד תחילת אחרית הימים הרוב המכריע של מי שטענו שהם הולכים בעקבות המשיח היו משיחיים מדומים; ישוע דימה אותם ל”עשבים רעים”. בכל זאת, יהוה המשיך למשוח אנשים נאמנים לאורך אותה תקופה, והם היו ה”חיטים” שתיאר ישוע (מתי י״ג:24–30). במהלך אחרית הימים ממשיך יהוה לבחור מי יהיו חלק מה־000,144.[2] אם הוא בוחר להמתין לשלב מאוחר יותר בתקופה זו כדי לבחור נוספים שיקבלו זכות זו, מי אנו שנטיל ספק בחוכמתו? (יש׳ מ״ה:9; דנ׳ ד׳:32; קרא רומים ט׳:11, 16.)[3] עלינו להישמר פן נגיב כפי שהגיבו הפועלים הממורמרים שהתלוננו על הדרך שבה נהג בעל הכרם בפועלים שנשכרו בשעה האחת־עשרה (קרא מתי כ׳:8–15).
16 לא כל בעלי התקווה השמימית הם חלק מ”העבד הנאמן והנבון” (מתי כ״ד:45–47). כפי שהיה במאה הראשונה, יהוה וישוע מאכילים כיום רבים בידי מעטים. רק קומץ משיחיים משוחים במאה הראשונה היו מעורבים בכתיבת כתבי־הקודש היווניים. בדומה לכך, בימינו רק קומץ משיחיים משוחים התמנו לספק אוכל רוחני בעתו.
17. מה למדת מהמאמר?
17 מה למדנו מהדיון? יהוה בחר להעניק שני סוגי גמול — חיים בשמיים ליהודים הרוחניים וחיים עלי אדמות לעשרת האנשים הסמליים. עם זאת, הוא דורש את אותה מידת נאמנות הן מבעלי הקריאה השמימית והן מבעלי התקווה הארצית. שתי הקבוצות חייבות לשמור על ענווה. שתי הקבוצות חייבות להיות מאוחדות. שתי הקבוצות חייבות לקדם את השלום בקהילה. בשעה שתקופת אחרית הימים מתקרבת לסיומה, הבה נהיה כולנו נחושים לשרת את יהוה כעדר אחד תחת המשיח.
^ [1] (סעיף 3) מתהלים פ״ז:5, 6 עולה שבעתיד ככל הנראה ייחשפו שמותיהם של כל המוקמים לתחייה כשליטים לצד ישוע בשמיים (רומ׳ ח׳:19).
^ [2] (סעיף 15) אף שהכתוב במעשי השליחים ב׳:33 מראה שישוע מעורב בתהליך הבחירה, יהוה הוא מקור ההזמנה.
^ [3] (סעיף 15) למידע נוסף ראה ”שאלות של קוראים” בהוצאת המצפה מ־1 במאי 2007, עמ׳ 30, 31.