1918 – לפני מאה שנה

הוצאת המצפה מ־1 בינואר 1918 נפתחה במילים:‏ ”‏מה תביא עימה שנת 1918?‏”‏ המלחמה הגדולה עדיין השתוללה באירופה,‏ אך נראה היה על סמך מאורעות שהתרחשו בתחילת אותה שנה שדברים טובים צפויים לתלמידי המקרא ולעולם ככלל.‏

העולם מדבר על שלום

ב־8 בינואר 1918,‏ בנאום שנשא בפני הקונגרס האמריקני,‏ הציג הנשיא וודרו וילסון 14 רעיונות שלדעתו הכרחיים ל”‏שלום צודק ויציב”‏.‏ הוא הציע קיום דיפלומטיה גלויה בין האומות,‏ פירוק מנשק והקמת ”‏ארגון כללי של מדינות”‏ שיועיל ”‏לאומות גדולות וקטנות כאחד”‏.‏ ”‏ארבע עשרה הנקודות”‏ שהציע שימשו בהמשך להקמת חבר הלאומים ולניהול משא ומתן לקראת חוזה ורסאי,‏ אשר שם קץ למלחמה הגדולה.‏

המתנגדים נוחלים תבוסה

חרף המהומה של השנה הקודמת,‏a נראה היה שהשלום מסתמן באופק גם עבור תלמידי המקרא,‏ כפי שעלה מהאירועים שהתרחשו באסיפה השנתית של חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים.‏

באסיפה זו,‏ שהתקיימה ב־5 בינואר 1918,‏ מספר גברים בולטים שסולקו מבית־אל ניסו לקחת לידיהם את השליטה על הארגון.‏ ריצ׳רד ה.‏ ברבר,‏ משגיח נודד נאמן,‏ פתח את האסיפה בתפילה.‏ לאחר שהוקרא הדוח על הפעילות מהשנה הקודמת,‏ נערכה ההצבעה השנתית לבחירת מנהלי החברה.‏ אח ברבר הציע את מועמדותם של ג׳וזף רתרפורד ושישה אחים נוספים.‏ לאחר מכן עורך דין שצידד במתנגדים הציע את מועמדותם של שבעה גברים אחרים,‏ ביניהם מי שקודם לכן סולקו מבית־אל.‏ הם נחלו תבוסה.‏ ברוב מוחץ הצביעו בעלי המניות בעד אח רתרפורד ושישה אחים נאמנים נוספים לשמש כמנהלים.‏

רבים מהאחים שנכחו שם כינו אסיפה זו ”‏הכינוס המבורך ביותר שאי פעם נכחו בו”‏.‏ אך שמחתם לא האריכה ימים.‏

תגובות לספר התעלומה שנסתיימה

כמה חודשים קודם לכן כבר החלו תלמידי המקרא להפיץ את הספר התעלומה שנסתיימה (‏אנג׳)‏.‏ קוראים ישרי לב הגיבו בחיוב לאמיתות המקראיות שבו.‏

א.‏ פ.‏ קריסט,‏ משגיח נודד ששירת בקנדה,‏ סיפר על זוג שקרא את הספר התעלומה שנסתיימה ואימץ את האמת לליבו בחמישה שבועות בלבד!‏ הוא אמר:‏ ”‏גם הבעל וגם האישה מוקדשים לגמרי ומתקדמים בצורה נפלאה”‏.‏

איש אחד שקיבל את הספר שיתף מייד את המידע שבו עם חבריו.‏ הוא ”‏הוכה”‏ על־ידי המסר.‏ הוא סיפר:‏ ”‏הלכתי בשדרה השלישית [‏ו]‏קיבלתי מכה בכתף ממה שחשבתי שהוא לְבנה,‏ אבל הייתה זו ’‏התעלומה שנסתיימה’‏.‏ הבאתי את הספר הביתה וקראתי את כולו.‏ .‏.‏.‏ בהמשך נודע לי שהיה זה כומר.‏.‏.‏ שהשליך בזעם את הספר מהחלון.‏.‏.‏ אני משוכנע לחלוטין שבעקבות מעשה זה,‏ יותר מכל מעשה אחר שביצע בחייו,‏ הוא עזר לרבים לאמץ תקווה חיה.‏ .‏.‏.‏ תודות לזעמו של הכומר,‏ אנו כעת מהללים את אלוהים”‏.‏

תגובתו של הכומר לא הייתה ייחודית.‏ ב־12 בפברואר 1918 הטילו הרשויות בקנדה איסור על הפצת הספר,‏ בטענה שהוא מכיל הצהרות מסיתות ואנטי־מלחמתיות.‏ זמן קצר לאחר מכן,‏ נהגו הרשויות בארצות הברית כדוגמתן.‏ סוכנים מטעם הממשלה ערכו חיפושים בבית־אל ובמשרדים בניו יורק,‏ בפנסילבניה ובקליפורניה,‏ בניסיון למצוא עדויות נגד האחים העומדים בראש הארגון.‏ ב־14 במרס 1918 אסרה מחלקת המשפטים של ארצות הברית על הפצת הספר התעלומה שנסתיימה,‏ בטענה שהוצאתו לאור והפצתו מפריעות למאמץ המלחמתי,‏ מה שמפר את חוק הריגול.‏

במאסר!‏

ב־7 במאי 1918 השיגה מחלקת המשפטים צווי מאסר עבור ג׳ובני דֶצֶ’‏קַה,‏ ג׳ורג׳ פישר,‏ אלכסנדר מקמילן,‏ רוברט מרטין,‏ פרדריק רוביסון,‏ ג׳וזף רתרפורד,‏ ויליאם ואן אמבורג וקלייטון ווּדווֹרת’‏.‏ הם הואשמו ב”‏קידום סרבנות,‏ בגידה וסירוב לשרת בצבא ובכוחות הימיים של ארצות הברית,‏ וזאת בצורה לא־חוקית,‏ פלילית ובכוונה תחילה”‏.‏ משפטם החל ב־5 ביוני 1918,‏ אבל כמעט ולא היה ספק שיורשעו.‏ מדוע?‏

התובע הכללי של ארצות הברית אמר באשר לחוק הריגול,‏ החוק שהואשמו בהפרתו,‏ שהוא ”‏נשק יעיל נגד תעמולה”‏.‏ ב־16 במאי 1918 דחה הקונגרס הצעת תיקון לחוק זה שנועדה להגן על מי שפרסמו ”‏תכנים נכונים ממניעים טובים ולמטרות מוצדקות”‏.‏ הספר התעלומה שנסתיימה היה חלק נכבד בדיוניהם.‏ באשר לכך,‏ נאמר ברישומים הרשמיים של הקונגרס האמריקני:‏ ”‏אחת הדוגמאות המסוכנות ביותר לתעמולה מסוג זה היא הספר ’‏התעלומה שנסתיימה’‏.‏.‏.‏ התוצאה היחידה היא שגורמים לחיילים להטיל ספק באידיאל שלנו ומעוררים.‏.‏.‏ סרבנות לגיוס”‏.‏

ב־20 ביוני 1918 הרשיע חבר המושבעים את שמונת האחים בכל ההאשמות.‏ למחרת הכריז השופט את פסק הדין.‏ הוא אמר:‏ ”‏התעמולה הדתית שאותה מקדמים במרץ הנאשמים ושאותה הם מפיצים.‏.‏.‏ מסוכנת יותר מאוגדת צבא גרמנית.‏.‏.‏ העונש צריך להיות חמור”‏.‏ כעבור שבועיים נכנסו שמונת האחים לכלא הפדראלי באטלנטה שבג׳ורג׳יה לתקופות מאסר של בין 10 ל־20 שנה.‏

פעילות הבישור ממשיכה

במהלך תקופה זו התמודדו תלמידי המקרא עם התנגדות עזה.‏ לשכת החקירות הפדראלית (‏אף־בי־איי)‏ חקרה ביסודיות את פעילותם והמציאה אלפי מסמכים.‏ מדוחות אלה עולה שאחינו היו נחושים להמשיך לבשר.‏

במכתב לאף־בי־איי כתב מנהל סניף דואר באורלנדו שבפלורידה:‏ ”‏[‏תלמידי המקרא]‏ מכסים את העיירה בפעילותם מבית לבית ומבצעים את מרביתה [‏ב]‏לילה.‏.‏.‏ נראה,‏ לכל הפחות,‏ שהם נחושים להמשיך לבשר ולהפר את השלווה”‏.‏

קולונל במחלקת המלחמה כתב ללשכה על מנת לדווח על פעילותו של פרדריק ו.‏ פראנץ,‏ שמאוחר יותר שירת בגוף המנהל.‏ הקולונל כתב:‏ ”‏פ.‏ ו.‏ פראנץ.‏.‏.‏ משתתף במידה משמעותית במכירת אלפי כרכים של ’‏התעלומה שנסתיימה’‏”‏.‏

צ׳ארלס פֶקֶל,‏ ששירת גם הוא בהמשך בגוף המנהל,‏ התמודד עם התנגדות חריפה.‏ הרשויות עצרו אותו בשל הפצת התעלומה שנסתיימה ועקבו אחר תכתובותיו.‏ הוא ריצה תקופת מאסר של חודש בבולטימור שבמרילנד ותויג כ”‏אויב זר אוסטרי”‏.‏ בשעה שבישר באומץ לחוקריו,‏ נזכר בדבריו של פאולוס בקורינתים א׳.‏ ט׳:‏16‏:‏ ”‏אוי לי אם לא אבשר!‏”‏b

בנוסף לפעילות הבישור שביצעו בקנאות,‏ תלמידי המקרא פעלו במרץ להפצת עצומה לשחרור האחים שנכלאו באטלנטה.‏ אנה ק.‏ גרדנר סיפרה:‏ ”‏תמיד היינו עסוקים בפעילות כלשהי.‏ כאשר היו האחים במאסר,‏ המשימה הבאה שלנו הייתה למצוא אנשים שיסכימו לחתום.‏ הלכנו מדלת לדלת והשגנו אלפי חתימות!‏ אמרנו לאנשים שמדובר במשיחיים אמיתיים שנכלאו בצורה לא־הוגנת”‏.‏

כינוסים

במרוצת תקופה קשה זו נערכו כינוסים בתכיפות רבה כדי לחזק את אגודת האחים מבחינה רוחנית.‏ המצפה ציין:‏ ”‏למעלה מארבעים כינוסים.‏.‏.‏ נערכו במהלך השנה.‏.‏.‏ התקבלו דיווחים משמחים מכל אותם כינוסים.‏ בעבר התקיימו כל הכינוסים בשלהי הקיץ או בתחילת הסתיו;‏ אך כעת מתקיימים כינוסים מדי חודש במהלך השנה”‏.‏

ישרי הלב עדיין נענו בחיוב לבשורה הטובה.‏ בכינוס שנערך בקליבלנד שבאוהיו נרשמה נוכחות של כ־200,‏1 איש ו־42 נטבלו,‏ ביניהם ילד שהייתה לו ”‏הערכה כלפי אלוהים וכלפי ההקדשה שהייתה מביישת מבוגרים רבים”‏.‏

מה הלאה?‏

בשעה שקרבה שנת 1918 לסיומה,‏ ניצבו תלמידי המקרא מול עתיד לא־בטוח.‏ חלק מהנכסים בברוקלין נמכרו והמשרדים הראשיים הועתקו לפיטסבורג שבפנסילבניה.‏ בשעה שהאחים שעמדו בראש הארגון היו במאסר,‏ נקבע שתתקיים אסיפה שנתית נוספת של בעלי המניות ב־4 בינואר 1919.‏ מה יהיה?‏

אחינו התמידו במלאכתם.‏ הם היו כל כך בטוחים שהתוצאות יהיו טובות עד כי בחרו בפסוק הבא לפסוק השנתי לשנת 1919:‏ ”‏כל כלי יוצר עלייך לא יצלח”‏ (‏יש׳ נ״ד:‏17‏)‏.‏ הוכשרה הקרקע למהפך דרמטי בנסיבות שיחזק את אמונתם וייסוך בהם כוח לקראת הפעילות האדירה שעוד נכונה להם.‏