מה אומר המקרא על חג המולד?
תשובת המקרא
המקרא אינו מציין את תאריך לידתו של ישוע וגם לא נאמר בו שעלינו לחגוג את יום הולדתו. באנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג (אנג׳) נכתב: ”אין כל צו מאלוהים לחגוג את חג המולד, ואין לחג זה שורשים בברית החדשה”.
בחינת ההיסטוריה של חג המולד מעלה כי שורשיו נעוצים בטקסי דת אליליים. המקרא מראה שהניסיון לעבוד את אלוהים בדרך שאינה מקובלת עליו מעורר את מורת רוחו (שמות ל״ב:5–7).
שורשי מנהגי חג המולד
חגיגת יום הולדתו של ישוע: ”המשיחיים הקדומים לא חגגו את יום הולדתו [של ישוע] מפני שחגיגות ימי הולדת נחשבו בעיניהם למנהג אלילי” (אנציקלופדיית וורלד בוק [אנג׳]).
ה־25 בדצמבר: ישוע לא נולד ב־25 בדצמבר. מנהיגי הכנסייה ככל הנראה בחרו בתאריך זה כדי שיתאים לחגיגות הפגאניות שנערכו ביום היפוך החורף או בסביבות אותו יום.
מתנות, סעודות ומסיבות: האנציקלופדיה אמריקנה (אנג׳) מציינת: ”סאטוּרנאליה, חג רומאי שנחוג באמצע דצמבר, שימש דגם לרבים ממנהגי חג המולד. מחגיגה זו, לדוגמה, צמחו המנהגים לערוך סעודה מפוארת, לתת מתנות ולהדליק נרות”. באנציקלופדיה בריטניקה (אנג׳) נאמר כי ”כל המלאכות ובתי העסק הושבתו” במהלך חג הסאטורנאליה.
אורות חג המולד: לפי האנציקלופדיה לדתות (אנג׳) תושבי אירופה קישטו את בתיהם ”באורות ובמגוון צמחים ירוקי־עד” כדי לחגוג את היפוך החורף ולהרחיק את הרוחות הרעות.
ענף של שיח הדִבקוֹן או צמח הצינית: ”הדרואידים ייחסו סגולות מאגיות במיוחד לשיח הדבקון. הצינית, צמח ירוק־עד, הייתה מושא לסגידה ונחשבה כמבשרת שובה של השמש” (האנציקלופדיה אמריקנה [אנג׳]).
עץ חג המולד: ”פולחן העצים, שרווח בקרב תושבי אירופה הפגאנים, המשיך להתקיים אחרי התנצרותם”. הד לפולחן זה הוא המנהג ”למקם את עץ היוּל [עץ ראש השנה] בכניסה לבית או בתוכו בחגי אמצע החורף” (האנציקלופדיה בריטניקה [אנג׳]).