מהי תחיית המתים?
תשובת המקרא
הצירוף ”תחיית מתים” במקרא נגזר מן המילה היוונית אנַסטָסיס, שפירושה ”להקים” או ”לעמוד שוב”. המוקם לתחייה קם מן המתים ושב להיות האדם שהיה לפני מותו (קורינתים א׳. ט״ו:12, 13).
הצירוף ”תחיית מתים” אומנם אינו מופיע בתנ״ך, אך מושג התחייה מוזכר בו. לדוגמה, באמצעות הנביא הושע הבטיח אלוהים: ”מיד שאול אפדם, ממוות אגאלם” (הושע י״ג:14; איוב י״ד:13–15; ישעיהו כ״ו:19; דניאל י״ב:2, 13).
היכן יוקמו המתים לתחייה? אנשים מסוימים מוקמים לתחייה שמימית כדי למלוך ביחד עם המשיח (קורינתים ב׳. ה׳:1; ההתגלות ה׳:9, 10). המקרא מכנה תחייה זו ’התחייה הראשונה’ ו’התחייה המוקדמת’, והדבר מעיד על כך שצפויה תחייה נוספת (ההתגלות כ׳:6; פיליפים ג׳:11). תחייה שנייה זו היא ארצית, ובמהלכה יוקמו רובם המכריע של מתי האנושות כדי לחיות כאן עלי אדמות (תהלים ל״ז:29).
כיצד יוקמו המתים לתחייה? אלוהים נתן לישוע את הכוח להקים את המתים לתחייה (יוחנן י״א:25). ישוע ישיב לחיים את ”כל שוכני הקברים”, ויחזיר לכל אחד ואחד מהם את זהותו, אישיותו וזיכרונותיו הייחודיים (יוחנן ה׳:28, 29). המוקמים לתחייה השמימית מקבלים גוף רוחני, והמוקמים לתחייה הארצית יקבלו גוף גשמי בריא ושלם (ישעיהו ל״ג:24; ל״ה:5, 6; קורינתים א׳. ט״ו:42–44, 50).
מי יוקמו לתחייה? לפי המקרא ”תהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הלא־צדיקים” (מעשי השליחים כ״ד:15). הצדיקים כוללים אנשים נאמנים כגון נוח, שרה ואברהם (בראשית ו׳:9; עברים י״א:11; יעקב ב׳:21). הלא־צדיקים כוללים את מי שלא עמדו בסטנדרטים של אלוהים הואיל ולא הייתה להם ההזדמנות ללמוד עליהם ולחיות על־פיהם.
עם זאת, מי שהפכו לרשעים חסרי תקנה לא יוקמו לתחייה. במותם הם נידונים לאבדון עולם ללא כל תקווה לשוב לחיים (מתי כ״ג:33; עברים י׳:26, 27).
מתי תתרחש תחיית המתים? במקרא נובא שהתחייה לחיים שמימיים תתרחש במהלך תקופת נוכחות המשיח, שהחלה ב־1914 (קורינתים א׳. ט״ו:21–23). התחייה הארצית תתרחש במהלך אלף שנות שלטונו של ישוע המשיח, אשר במהלכן יהפוך כדור הארץ לגן עדן (לוקס כ״ג:43; ההתגלות כ׳:6, 12, 13).
מדוע הגיוני להאמין בתחיית המתים? המקרא מספק תיאורים מפורטים של תשעה נסי תחייה, ולכל אחד מהם היו עדי ראייה (מלכים א׳. י״ז:17–24; מלכים ב׳. ד׳:32–37; י״ג:20, 21; לוקס ז׳:11–17; ח׳:40–56; יוחנן י״א:38–44; מעשי השליחים ט׳:36–42; כ׳:7–12; קורינתים א׳. ט״ו:3–6). הקמתו של אלעזר לתחייה בידי ישוע ראויה במיוחד לציון, מפני שאלעזר היה מת כבר ארבעה ימים, וישוע חולל את הנס לנגד עיניהם של המוני אנשים (יוחנן י״א:39, 42). אפילו מתנגדיו של ישוע לא יכלו להכחיש את המקרה; במקום זאת, הם זממו להרוג את ישוע ואת אלעזר גם יחד (יוחנן י״א:47, 53; י״ב:9–11).
המקרא מראה שלאלוהים יש גם היכולת וגם הרצון להקים את המתים לתחייה. הוא שומר בזיכרונו הבלתי מוגבל מידע מפורט על כל אדם ואדם שהוא מתכוון להקים לתחייה בכוחו העצום (איוב ל״ז:23; מתי י׳:30; לוקס כ׳:37, 38). אלוהים מסוגל להקים את המתים לתחייה וגם נכסף לעשות זאת! באשר לתחייה העתידית אומר המקרא על אלוהים: ”למעשה ידיך תכסוף” (איוב י״ד:15).
תפיסות מוטעות לגבי תחיית המתים
מיתוס: בתחיית המתים מתאחדת הנפש עם הגוף.
עובדה: המקרא מלמד שהנפש היא האדם בכללותו, ולא חלק מסוים שממשיך לחיות לאחר המוות (בראשית ב׳:7; יחזקאל י״ח:4). מי שמוקם לתחייה אינו מתאחד עם הנפש שלו; הוא נברא מחדש כנפש חיה.
מיתוס: חלק מן המתים יקומו לתחייה ומייד לאחר מכן יושמדו.
עובדה: המקרא אומר ש”מי שעשו מעשים נתעבים תהיה תקומתם למשפט” (יוחנן ה׳:29). אך הם יישפטו על בסיס מה שהם יעשו אחרי תחייתם ולא על בסיס מה שעשו לפני כן. ישוע אמר: ”המתים ישמעו את קולו של בן אלוהים, ומי שיקשיבו לו יחיו” (יוחנן ה׳:25). מי ש”יקשיבו” או יצייתו לדברים שילמדו אחרי תחייתם יזכו לכך ששמותיהם ייכתבו ב”מגילת החיים” (ההתגלות כ׳:12, 13).
מיתוס: מי שיקום לתחייה יקבל בדיוק את אותו הגוף שהיה לו לפני מותו.
עובדה: לאחר המוות נרקב גוף האדם ומתפורר (קהלת ג׳:19, 20).