האם גלגול נשמות הוא עיקר אמונה מקראי?
תשובת המקרא
לא, הוא לא. המונח ”גלגול נשמות” והרעיון העומד מאחוריו אינם מופיעים במקרא. אמונה בגלגול נשמות מבוססת על האמונה בהישארות הנפש.a אולם המקרא מלמד שהנפש היא האדם כולו ועל כן היא בת תמותה (בראשית ב׳:7; יחזקאל י״ח:4). במותו חדל האדם להתקיים (בראשית ג׳:19; קהלת ט׳:5, 6).
מה ההבדל בין גלגול נשמות לתחיית המתים?
עיקר האמונה המקראי בדבר תחיית המתים אינו מבוסס על הישארות הנפש. בתחיית המתים, אנשים אשר איבדו את חייהם ישובו לחיות בזכות כוחו של אלוהים (מתי כ״ב:23, 29; מעשי השליחים כ״ד:15). תחיית המתים מעניקה לנו את התקווה הנפלאה לשוב לחיות בארץ חדשה ואת התוחלת לא למות שוב לעולם (פטרוס ב׳. ג׳:13; ההתגלות כ״א:3, 4).
תפיסות מוטעות לגבי גלגול נשמות והמקרא
תפיסה מוטעית: המקרא אומר שנשמתו של הנביא אליהו התגלגלה ליוחנן המטביל.
עובדה: אלוהים ניבא – ”אנוכי שולח לכם את אליה הנביא”. ישוע הראה שיוחנן המטביל הגשים נבואה זו (מלאכי ד׳:5, 6; מתי י״א:13, 14). אך אין משמע הדבר שנשמתו של אליהו התגלגלה ליוחנן המטביל. יוחנן עצמו ציין שהוא איננו אליהו (יוחנן א׳:21). אולם יוחנן ביצע פעילות דומה לזו שביצע אליהו – הכרזת הקריאה שמטעם אלוהים לחזור בתשובה (מלכים א׳. י״ח:36, 37; מתי ג׳:1). יוחנן גם גילה ’רוח וגבורה’ דומים לאלו של אליהו הנביא (לוקס א׳:13–17).
תפיסה מוטעית: המונח המקראי ’להיוולד מחדש’ מתייחס לגלגול נשמות.
עובדה: המקרא מראה שתהליך הלידה מחדש הינו תהליך רוחני שמתרחש בעוד האדם בחיים (יוחנן א׳:12, 13). הלידה החדשה איננה תוצאה בלתי נמנעת של פעולות עבר אלא היא ברכה מאלוהים, אשר מעניקה למקבליה תקווה ייחודית לעתיד (יוחנן ג׳:3; פטרוס א׳. א׳:3, 4).
a שורשיה של האמונה בהישארות הנפש ובגלגול נשמות נעוצים בבבל הקדומה. מאוחר יותר, פילוסופים הודים פיתחו את דוקטרינת הקרמה. לדברי עולם הדתות, לקסיקון דביר, ”ה’קרמה’ מרמזת... על תוצאות הפעולות הנעשות במסגרת קיומית אחת והעוברות אל הקיום הבא ומשפיעות על אופיו” (עמוד 178).