15,‏ 16.‏ (‏א)‏ כיצד הרגישה חנה לאחר שפתחה את סגור לבה בפני יהוה ועבדה אותו במשכן?‏ (‏ב)‏ כיצד אנו יכולים לחקות את דוגמתה של חנה כשאנו מתמודדים עם רגשות שליליים?‏

¹⁵ כיצד הרגישה חנה לאחר שפתחה את סגור לבה בפני יהוה ועבדה אותו במשכנו?‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏ותלך האישה לדרכה ותאכל,‏ ופניה לא היו לה עוד”‏,‏ כלומר פניה לא היו עוד עצובות (‏שמ״א א׳:‏18‏)‏.‏ אבן נגולה מעל לבה.‏ היא העבירה את הנטל הרגשי שרבץ על כתפיה אל כתפיו הרחבות והחזקות יותר לאין שיעור של אביה השמימי.‏ ‏(‏קרא תהלים נ״ה:‏23‏.‏‏)‏ היש בעיה כבדה מדי עבורו?‏ ודאי שלא — לא אז,‏ לא עכשיו ולא לעולם!‏

¹⁶ כאשר אנו חשים שהמעמסה על שכמנו כבדה מנשוא,‏ שאנו כורעים תחת נטל הבעיות ושהעצבות מאיימת למוטט אותנו,‏ כדאי שנחקה את דוגמתה של חנה ונשפוך את לבנו בפני מי שמכונה במקרא ”‏שומע תפילה”‏ (‏תהל׳ ס״ה:‏3‏)‏.‏ אם נעשה זאת באמונה,‏ נוכל גם אנו להיווכח שאת מקומו של העצב יתפוס ”‏שלום אלוהים הנשגב מכל בינה”‏ (‏פיל׳ ד׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏

¹⁸ מתי בדיוק גילתה פנינה שאין בכוחה עוד לפגוע בחנה?‏ הכתוב אינו מוסר זאת,‏ אבל הביטוי ”‏פניה לא היו לה עוד”‏ מצביע על כך שמאז אותו יום הלך והשתפר מצב רוחה של חנה.‏ בכל אופן,‏ עד מהרה הבינה פנינה שהתנהגותה הנבזית אינה משפיעה עוד על חנה.‏ שמה של פנינה אינו מוזכר שוב במקרא.‏