חנה הייתה עסוקה בהכנות למסע וניסתה לא לחשוב על בעיותיה.‏ זו הייתה אמורה להיות תקופה משמחת.‏ מדי שנה נהג בעלה אלקנה לקחת את כל המשפחה למשכן שבשילה כדי לעבוד את אלוהים.‏ יהוה רצה שאירועים אלה יהיו אירועים משמחים (‏דברים ט״ז:‏15‏)‏.‏ ואין ספק שעוד מילדותה נהנתה חנה להשתתף בחגים אלה.‏ אבל בשנים האחרונות נסיבותיה השתנו.‏

בשעות הבוקר המוקדמות היה הבית שוקק פעילות.‏ כולם התכוננו למסע,‏ אפילו הילדים.‏ במסע לשילה היה על המשפחה הגדולה לעבור דרך אזור אפרים ההררי,‏ מרחק של למעלה מ־30 קילומטר.‏c מסע רגלי זה ארך יום או יומיים.‏ חנה ידעה כיצד תתנהג יריבתה,‏ למרות זאת,‏ היא לא נשארה בבית.‏ עד עצם היום הזה היא משמשת דוגמה מצוינת עבור משרתי אלוהים.‏ אין זה חכם בשום מצב לתת להתנהגותם הפסולה של אחרים להפריע לנו לעבוד את אלוהים.‏ אם ניתן לזה לקרות,‏ לא נוכל לזכות בברכות שיעזרו לנו להחזיק מעמד בקשיים.‏