יום עבודה שגרתי בחייו של החקלאי הצעיר אלישע הפך ליום החשוב בחייו.‏ בשעה שחרש את השדה,‏ ביקר אצלו במפתיע אליהו,‏ גדול נביאי ישראל באותם ימים.‏ ’‏מה הביא אותו הלום?‏’‏ תהה אולי אלישע.‏ התשובה לא איחרה לבוא.‏ אליהו השליך את אדרתו אל אלישע,‏ כאות לכך שאלישע יירש אותו בבוא היום.‏ אלישע לא הקל ראש בהזמנה זו.‏ מייד עזב את השדה והתלווה אל אליהו כנערו (‏מלכים א׳.‏ י״ט:‏19–21‏)‏.‏

כשהושטה לו ההזמנה לשירות המיוחד לצד אליהו,‏ עזב אלישע את שדהו ללא דיחוי כדי לשרת את הנביא החשוב ביותר בישראל.‏ מסתבר שחלק מתפקידיו היו תפקידי משרת.‏ הוא נודע כמי ש”‏יצק מים על ידי אליהו”‏c (‏מלכים ב׳.‏ ג׳:‏11‏)‏.‏ אף־על־פי־כן,‏ אלישע ראה בעבודתו זכות ועמד לימין אליהו.‏

ברבים ממשרתי אלוהים בימינו מפעמת רוח דומה של הקרבה עצמית.‏ חלקם עזבו את ”‏שדותיהם”‏,‏ את מקור פרנסתם,‏ כדי לבשר את הבשורה הטובה במקומות רחוקים או לשרת כחברים במשפחת בית־אל.‏ אחרים נסעו לארצות זרות לעבוד במבצעי הבנייה של החברה.‏ רבים ניאותו לקבל עבודות הנחשבות אולי לבזויות.‏ אולם,‏ שירותם של עבדי יהוה תמיד רב ערך.‏ יהוה מעריך את כל מי שמשרתים אותו בנפש חפצה,‏ והוא יברכם על רוח ההקרבה העצמית שלהם (‏מרקוס י׳:‏29,‏ 30‏)‏.‏