איוב החזיק מעמד — כן גם אנו יכולים!
”הן חושבים אנו למאושרים את העומדים בסבל” (יעקב ה׳:11).
1. מה אמר משיחי קשיש בנוגע למבחנים שעבר?
’השטן רודף אותי! אני מרגיש ממש כמו איוב!’ במילים אלה, ביטא א. ה. מקמילאן את רגשותיו בפני ידיד קרוב במשרדים הראשיים של עדי־יהוה. אח מקמיליאן סיים את חייו עלי־אדמות ב־26 באוגוסט 1966, בגיל 89. הוא ידע כי השם הטוב הנובע משירותם הנאמן של המשיחיים המשוחים שכמותו ’הולך אחריהם’ (ההתגלות י״ד:13). למעשה, שירותם ליהוה יזכה להמשך ישיר באמצעות תחייה לחיי אלמוות בשמים. חבריו של אח מקמילאן עלצו על כי זכה בגמול זה. אולם, בערוב ימיו עלי־אדמות, ניחתו עליו מכל עבר מבחנים שונים, לרבות בעיות בריאות שהפכוהו מודע מאוד לנסיונות השטן לשבור את נאמנותו לאלהים.
2, 3. מי היה איוב?
2 כשאמר אח מקמילאן כי הרגיש ממש כמו איוב, התייחס לאיש אשר עמד במבחני אמונה כבירים. איוב חי ”בארץ עוץ”, קרוב לוודאי בצפון ערב־הסעודית של ימינו. כצאצא של שם, בנו של נוח, היה עובד יהוה. נסיונותיו של איוב התרחשו ככל הנראה בתקופה כלשהי בין מות יוסף ובין העת שבה משה הוכיח את יושרו. במהלך תקופה זו לא היה איש עלי־אדמות השווה לאיוב במסירותו לאלהים. יהוה ראה באיוב איש תם, ישר וירא־אלהים (איוב א׳:1, 8).
3 בהיותו ”גדול מכל בני קדם”, היו לאיוב משרתים רבים, ומקנהו מנה 500,11 ראש. ברם, עושר רוחני היווה עבורו ערך עליון. בדומה לאבות יראי־אלהים כיום, סביר להניח שאיוב לימד את שבעת בניו ואת שלוש בנותיו על יהוה. גם לאחר שכבר לא חסו בצל קורתו, נהג ככהן המשפחה בהעלותו עולות עבורם, פן חטאו (איוב א׳:2–5).
4. (א) מדוע על משיחיים נרדפים להרהר באיש איוב? (ב) באשר לאיוב, אילו שאלות נבחן בעיון?
4 משיחיים נרדפים יכולים להרהר באיוב כדי להתחזק ולזכות בכוח סבל המלווה באורך־רוח. ”הן”, כתב השליח יעקב, ”חושבים אנו למאושרים את העומדים בסבל. שמעתם על־אודות עמידתו של איוב בסבל וראיתם את תכלית יהוה — כי רחום וחנון יהוה” (יעקב ה׳:11). בדומה לאיוב, תלמידיו המשוחים של ישוע ו’ההמון הרב’ בן־זמננו, זקוקים לכוח סבל כדי לעמוד במבחני אמונה (ההתגלות ז׳:1–9). אם כן, באילו נסיונות עמד איוב? מדוע התרחשו? וכיצד נוכל להפיק תועלת מנסיונותיו?
מחלוקת בעלת חשיבות מכרעת
5. ללא ידיעת איוב, מה התחולל בשמים?
5 ללא ידיעת איוב, עמדה להתעורר בשמים מחלוקת משמעותית. יום אחד, ”ויבואו בני האלהים להתייצב על יהוה” (איוב א׳:6). בנו יחידו של אלהים, הדבר, היה נוכח (יוחנן א׳:1–3). כן גם המלאכים הישרים, יחד עם ”בני־האלהים” הרוחניים הלא־צייתנים (בראשית ו׳:1–3). השטן היה שם, מאחר שהשלכתו מן השמים נועדה להתחולל רק לאחר הקמת המלכות בשנת 1914 (ההתגלות י״ב:1–12). בימי איוב, עורר השטן מחלוקת בעלת חשיבות מכרעת. הוא עמד להטיל ספק בצדקת ריבונותו של יהוה על כל ברואיו.
6. מה ניסה השטן לעשות, וכיצד השמיץ את יהוה?
6 ”מאין תבוא?” שאל יהוה. השטן השיב: ”משוט בארץ ומהתהלך בה” (איוב א׳:7). הוא חיפש לו לטרוף מישהו (פטרוס א׳. ה׳:8, 9). בגורמו למשרתי יהוה להפר את נאמנותם, ניסה השטן להוכיח כי איש לא יציית לחלוטין לאלהים מתוך אהבה. כשהוא נענה לאתגר, שאל יהוה את השטן: ”השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע?” (איוב א׳:8) איוב עמד בדרישות האלוהיות שהתחשבו בחוסר־השלימות שלו (תהלים ק״ג:10–14). אך השטן השיב: ”החינם ירא איוב אלהים? הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב, מעשה ידיו בירכת ומקנהו פרץ בארץ” (איוב א׳:9, 10). כך, השמיץ השטן את יהוה, ברומזו שאיש אינו אוהב את אלהים או עובדו מתוך הערכה כלפיו, אלא משום שהוא משחד את ברואיו כדי שישרתוהו. השטן טען שאיוב לא שירת את אלהים מאהבה אלא עבור טובת־הנאה אנוכית.
השטן פותח במתקפה!
7. באיזו דרך קרא השטן תיגר על אלהים, וכיצד הגיב יהוה?
7 ”ואולם”, אמר השטן, ”שלח נא ידך וגע בכל אשר לו, אם לא על פניך יברכך [יקללך, תיקון סופרים]”. כיצד יגיב אלהים לנוכח אתגר מעליב זה? ”הנה, כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך”. השטן אמר שכל רכושו של איוב נתברך, גדל וזכה למשוכת הגנה. אלהים הרשה שאיוב יסבול, אף שאסור היה לפגוע בבשרו. נחוש בדעתו לעשות את הרע, עזב השטן את מקום האסיפה (איוב א׳:11, 12).
8. (א) אילו הפסדים חומריים ספג איוב? (ב) מה היתה האמת בנוגע ל”אש אלהים”?
8 במהרה, נפתחה מתקפת השטן. בפי אחד ממשרתי איוב היתה בשורה רעה זו: ”הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם ותיפול שְׁבָא ותיקחם ואת הנערים היכו לפי חרב” (איוב א׳:13–15). משוכת ההגנה הוסרה מרכושו של איוב. כמעט מייד, הופעל כוח ישיר של שדים, שכן משרת אחר דיווח: ”אש אלהים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם” (איוב א׳:16). מה שטני היה זה לגרום לכך שייראה לכאורה שאלהים אחראי לאסון שכזה, שנוחת על משרתו! מאחר שברק הוא מהשמים, ניתן היה בנקל להאשים את יהוה, בעוד שלמעשה מקור האש היה שטני.
9. כיצד השפיעה התרוששות איוב על יחסיו עם אלהים?
9 כשהמשיך השטן במתקפה, משרת נוסף דיווח שהכשדים לקחו את גמלי איוב והרגו את כל הנערים האחרים לפי חרב (איוב א׳:17). אף־על־פי שהדבר גרם להתרוששותו של איוב, לא נהרסו יחסיו עם אלהים. התוכל לשאת הפסד חומרי כבד מבלי להפר את נאמנותך ליהוה?
טרגדיה גדולה יותר ניחתת
10, 11. (א) מה אירע לעשרת ילדיו של איוב? (ב) לאחר מותם הטרגי של ילדי איוב, מה היתה השקפתו באשר ליהוה?
10 מתקפת השטן טרם תמה. משרת נוסף עוד דיווח: ”בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור. והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פינות הבית ויפול על הנערים וימותו, ואימלטה רק אני לבדי להגיד לך” (איוב א׳:18, 19). בעל מידע מוטעה עלול לומר כי ההרס שנגרם על־ידי רוח זו הוא ’יד אלהים’. אולם, כוח שטני פגע בנקודת התורפה של איוב.
11 מוכה יגון, איוב ’קרע את מעילו וגז את ראשו, נפל ארצה והשתחווה’. אך, הקשב למילותיו. ”יהוה נתן ויהוה לקח. יהי שם יהוה מבורך”. התיאור מוסיף: ”בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תִּפְלָה [דברים חסרי טעם] לאלהים” (איוב א׳:20–22). השטן הובס בשנית. כמשרתי אלהים, מה נעשה אם נתנסה בשכול וביגון? מסירות בלתי־אנוכית ליהוה וביטחון בו, עשויים לאפשר לנו להחזיק מעמד כשומרי נאמנות, בדיוק כשם שעשה איוב. ללא ספק, משוחים ובני לוויתם בעלי התקווה הארצית, יכולים לשאוב נחמה וכוח מסיפור זה של עמידת איוב בסבל.
המחלוקת מחריפה
12, 13. באסיפה נוספת בשמים, מה ביקש השטן וכיצד הגיב אלהים?
12 מייד לאחר מכן, כינס יהוה אסיפה נוספת בחצרותיו השמימיות. איוב הפך לאיש ערירי שירד מנכסיו, מוכה לכאורה על־ידי אלהים, אך נאמנותו נשארה שלימה. כמובן, השטן לא הודה כי האשמותיו נגד אלהים ונגד איוב היו כוזבות. אותה עת, ”בני־האלהים” עמדו לשמוע את הטיעונים בעד ונגד, כשיהוה מתמרן את השטן כדי ליישב את המחלוקת.
13 בדורשו דין־וחשבון מעם השטן, שאל יהוה: ”אי מזה תבוא?” מה היה המענה? ”משוט בארץ ומהתהלך בה”. שוב הפנה יהוה את תשומת־הלב למשרתו התם, הישר וירא־האלהים, איוב, שעדיין החזיק בתומתו. השטן השיב: ”עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. אולם, שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא על פניך יברכך [יקללך, תיקון סופרים]”. אזי, אמר אלהים: ”הינו בידך אך את נפשו שמור” (איוב ב׳:2–6). ברומזו שיהוה טרם הסיר את כל משוכות ההגנה, קרא השטן לפגיעה בבשר איוב ובעצמותיו. השטן לא יורשה להרוג את איוב; אך השטן ידע כי מחלה גופנית תכאיב לו ותגרום לכך שלכאורה ייראה שהוא סובל עונש מאת אלהים על חטאים נסתרים.
14. במה היכה השטן את איוב, ומדוע איש לא יכול היה להקל על הסובל?
14 מסולק מן האסיפה, המשיך השטן במתקפתו בהנאה אכזרית. הוא היכה את איוב ”בשחין רע מכף רגלו ועד קודקודו”. מה רב היה סבלו של איוב ביושבו בתוך האפר, מתגרד בשבר חרס! (איוב ב׳:7, 8) אף רופא בן־אנוש לא יכול היה להקל עליו ממחלה איומה, מכאיבה ומשפילה זו, היות שהגורם לה היה כוח שטני. רק יהוה יכול היה לרפא את איוב. אם הנך משרת אלהים חולה, אל תשכח לעולם שאלהים יכול לעזור לך להחזיק מעמד, וביכולתו להעניק לך חיים בעולם חדש נטול מחלות (תהלים מ״א:2–4; ישעיהו ל״ג:24).
15. מה הפצירה אשת איוב בבעלה לעשות, ומה היתה תגובתו?
15 לבסוף, אמרה אשת איוב: ”עודך מחזיק בתומתך? ברך [קלל, תיקון סופרים] אלהים ומות!” ’תומה’ מצביעה על מסירות חסרת־דופי, ואפשר שדיברה בעוקצנות כדי לגרום לאיוב לקלל את אלהים. אך הוא השיב: ”כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל?” גם תכסיס זה של השטן לא הועיל, שהרי נאמר: ”בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו” (איוב ב׳:9, 10). נניח שבני־משפחה מתנגדים היו אומרים שטפשי מצדנו להוגיע את עצמנו בעיסוקים משיחיים, ומפצירים בנו להתכחש ליהוה אלהים. כאיוב, נוכל לעמוד במבחן מעין זה כיון שאנו אוהבים את יהוה וחפצים להלל את שמו הקדוש (תהלים קמ״ה:1, 2; עברים י״ג:15).
שלושה מתחזים יהירים
16. מי באו לנחם לכאורה את איוב, אך כיצד תמרן אותם השטן?
16 במה שנתגלה כמזימה שטנית נוספת, שלושה ’רֵעים’ באו לנחם כביכול את איוב. האחד היה אליפז, שהיה קרוב לוודאי משושלת עשיו שמצאצאי אברהם. היות שאליפז זכה להיות הראשון שפתח בדברים, סביר להניח שהיה המבוגר שביניהם. עם הנוכחים נמנה גם בלדד, צאצא שוח, אחד מבני אברהם שילדה לו קטורה. השלישי היה צופר, שנקרא הנעמתי לצורך זיהוי משפחתו או מקום מגוריו, יתכן שבצפון־מערבה של ערב־הסעודית של ימינו (איוב ב׳:11; בראשית כ״ה:1, 2; ל״ו:4, 11). בדומה לאלה המנסים כיום לגרום לעדי־יהוה להתכחש לאלהים, תמרן השטן את השלושה במאמץ לגרום לאיוב להודות באשמה כוזבת ולהפר את נאמנותו.
17. מה עשו שלושת המבקרים, ומה לא עשו במשך שבעה ימים ושבעה לילות?
17 השלושה הפגינו לכאורה אהדה רבה בכך שבכו, קרעו את בגדיהם וזרקו עפר על ראשיהם. אולם, אז ישבו עם איוב שבעה ימים ושבעה לילות מבלי לומר ולו מלת עידוד אחת! (איוב ב׳:12, 13; לוקס י״ח:10–14) הרוחניות כה נעדרה משלושה מתחזים יהירים אלה, עד כי לא היו בפיהם שום דברי נחמה על־אודות יהוה והבטחותיו! ברם, הם הסיקו מסקנות מוטעות, והתכוננו להטיחן באיוב מייד לכשיסתיימו ימי האבל הפומבי המקובלים. מעניין לציין שלפני תום שבעת ימי האבל, התיישב הצעיר אליהוא בטווח שמיעה.
18. מדוע ביקש איוב שלווה במוות?
18 לבסוף, איוב שבר את השתיקה. היות שלא שאב כל נחמה משלושת המבקרים, קילל את היום שבו נולד ושאל את עצמו מדוע נמשכים חייו האומללים. הוא ביקש לו שלווה במוות, כשאינו מעלה על דעתו שיוכל אי־פעם בחייו לחוות שמחה אמיתית, עתה משהוא חסר־כל, אָבל וחולה אנוש. אך, אלהים לא יניח לשטן לפגוע באיוב עד המיתו (איוב ג׳:1–26).
מאשימי איוב תוקפים
19. באילו בחינות אליפז האשים את איוב לשווא?
19 בשלושת מחזורי העימות שהוסיפו לבחון את נאמנותו של איוב, אליפז דיבר ראשונה. בנאום הפתיח שלו, שאל אליפז: ”איפה ישרים נכחדו?” הוא הקיש כי איוב לבטח עשה דבר־מה שלילי שבעטיו קיבל עונש מאת אלהים (איוב פרקים ד׳, ה׳). בנאומו השני, לגלג אליפז על חוכמת איוב ואמר: ”מה ידעת ולא נדע?” אליפז רמז על כך שאיוב ניסה להתנשא מעל האל הכל־יכול. בחותמו את התקפתו השנייה, תיאר הוא את איוב כאשם בכפירה, בשוחד ובמרמה (איוב פרק ט״ו). בנאומו המסכם, אליפז האשים לשווא את איוב בעוונות רבים — סחיטה, מניעת מים ולחם מן הנזקקים ודיכוי אלמנות ויתומים (איוב פרק כ״ב).
20. מה היה טיבן של מתקפות בלדד על איוב?
20 בהיותו השני הנושא את דבריו בכל אחד משלושת מחזורי העימות, לרוב חזר בלדד על הרעיון הכללי של דברי אליפז. נאומיו של בלדד לא היו כה ארוכים, אך הם היו פוגעים יותר. הוא אף האשים את ילדי איוב בעשיית חטא המצדיק מוות. בהשתמשו בנימוקים לקויים, נתן הוא משל זה: כשם שגומא וחציר מתייבשים ומתים ללא מים, כן גם ”שוכחי אל”. ההצהרה נכונה, אולם אין היא מתייחסת לאיוב (איוב פרק ח׳). בלדד סיווג את צרותיו של איוב עם אותן צרות הבאות על הרשעים (איוב פרק י״ח). בנאומו השלישי הקצר, טען בלדד כי האדם הינו ”רימה” ו”תולעה”, ולכן אינו זך בפני אלהים (איוב פרק כ״ה).
21. במה האשים צופר את איוב?
21 צופר היה השלישי שנשא את דבריו בעימות. באופן כללי, דמו טיעוניו לאלה של אליפז ובלדד. צופר האשים את איוב ברוע והאיץ בו לחדול ממעשי רשעתו (איוב פרקים י״א, כ׳). לאחר שני מחזורים, צופר חדל לדבר. לא היה לו מה להוסיף במחזור השלישי. מכל מקום, במשך הדיון כולו איוב השיב למאשימיו באומץ. למשל, בשלב מסוים אמר: ”מנחמי עמל כולכם! הקץ לדברי רוח?” (איוב ט״ז:2, 3).
אנו יכולים להחזיק מעמד
22, 23. (א) כבמקרה של איוב, כיצד עלול השטן לנסות לגרום לנו להפר את נאמנותנו ליהוה אלהים? (ב) אף־על־פי שאיוב עמד בנסיונות שונים, מה נוכל לשאול בנוגע לגישתו?
22 בדומה לאיוב, אנו יכולים להתמודד עם מספר מבחנים בעת ובעונה אחת, והשטן עלול להשתמש בייאוש או בגורמים אחרים במאמציו לגרום לנו להפר את נאמנותנו. הוא עלול לנסות לגרום לנו להתקומם נגד יהוה כאשר יש לנו בעיות כלכליות. אם אדם אהוב מת או אם בריאותנו לקויה, השטן עלול לנסות להדיחנו להאשים את אלהים. בדומה לרעי איוב, אפשר שמישהו יאשימנו על לא עוול בכפנו. כשם שאח מקמילאן ציין, השטן עלול ’לרדוף אותנו’, אך אנו יכולים להחזיק מעמד.
23 עד כה הבחנו כי איוב החזיק מעמד בנסיונותיו השונים. אך, האם רק בקושי החזיק מעמד? האם לאמיתו־של־דבר רוחו היתה נכאה? הבה נראה אם איוב אכן איבד כל תקווה.
(מקור המאמר: 1994/11/15)
כיצד היית משיב?
◻ איזו מחלוקת אדירה עורר השטן בימי איוב?
◻ כיצד התנסה איוב עד לקצה גבול יכולתו?
◻ במה האשימו את איוב שלושת ’רעיו’?
◻ כבמקרה של איוב, כיצד עלול השטן לנסות לגרום לנו להפר את נאמנותנו ליהוה?
[תמונה בעמוד 10]
א. ה. מקמילאן