פלאי הבריאה מרוממים את יהוה
יהוה אלוהים רם ונישא מעל ומעבר לכל מה שבני אדם לא־מושלמים יכולים לדמיין. פעלי הבריאה שלו, הן בארץ והן בשמיים, מהללים אותו וממלאים אותנו יראת כבוד (תהלים י״ט:2–5).
מתוקף היותו הבורא וריבון היקום, מן הראוי להקשיב ליהוה כשהוא מדבר. אך כמה היינו נדהמים אילו הוא היה מדבר איתנו, עם אנשים בשר ודם! נניח שהוא היה מדבר אליך, אולי באמצעות מלאך. ללא ספק היית מקשיב לו בדריכות. איוב הצדיק ודאי הקשיב קשב רב כאשר אלוהים דיבר אליו לפני כ־500,3 שנה. מה נוכל ללמוד ממה שאמר אלוהים לאיוב אודות הארץ והשמיים הגשמיים?
מי יסד ארץ ומי שולט בים?
אלוהים מדבר אל איוב מן הסערה ושואל אותו אודות הארץ והים (איוב ל״ח:1–11). אדריכל בשר ודם לא קבע את גודלו של כדור־הארץ וגם לא סייע בבריאתו. אלוהים מדמה את כדור־הארץ לבניין ושואל את איוב: ”מי ירה אבן פינתה?” מובן שלא האדם! יהוה ברא את הארץ, והמלאכים, בני אלוהים, השקיפו על הנעשה והרנינו.
הים הוא תינוק בן יומו בהשוואה לאלוהים, שכביכול מלביש אותו. ”בגיחו מרחם יצא”, נאמר על הים. אלוהים כאילו תוחם את הים בבריח ובדלתיים, ומחזורי הגאות והשפל תלויים בכוח המשיכה של הירח והשמש.
באנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק (אנג׳) נאמר: ”הרוח יוצרת את רוב הגלים באוקיינוס, החל באדוות הקטנות וכלה בנחשולי הוריקן בגובה של יותר מ־30 מטר. ... בשוך הרוחות, הגלים ממשיכים לנוע על־פני האוקיינוס ויכולים לעשות כברת דרך ארוכה ממקום מוצאם. הם נעשים חלקים וארוכים יותר. לבסוף מגיעים הגלים אל קו החוף ושם נשברים ומעלים קצף”. הים מציית למצוות אלוהים: ”עד פה תבוא, ולא תוסיף; ופֹא ישית בגאון גליך”.
מי מצווה על השחר להפציע?
בהמשך שואל אלוהים את איוב אודות השפעות האור ודברים נוספים (איוב ל״ח:12–18). האדם אינו מסוגל לשלוט במחזור הלילה והיום. אור הבוקר כאילו אוחז בכנפות הארץ ומנער ממנה את הרשעים. החוטאים עושים מעשי רשע ב”נשף”, בחשכת הערב (איוב כ״ד:15, 16). אך השחר מגרש עושי רעה רבים.
אור הבוקר הוא בידי אלוהים כחותם אשר רישומו היפה ניכר על־פני הארץ. אור השמש חושף לנגד עינינו שלל צבעים, כך שכדור־הארץ כביכול מתעטף במלבושים מפוארים. לאיוב לא הייתה יד בדבר; הוא גם לא התהלך בנבכי הים ולא בדק את אוצרותיו. אפילו היום, הידע של החוקרים אודות החיים בים מוגבל מאוד!
מי מחזיק באוצרות השלג והברד?
איש אינו מלווה את האור או את החושך אל מקום משכנם או בא אל אוצרות השלג והברד שאלוהים שומר ”ליום קרב ומלחמה” (איוב ל״ח:19–23). כשאלוהים השתמש בברד נגד אויביו בגבעון, ’מתו יותר באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב’ (יהושע י׳:11). ייתכן שהוא ישתמש באבני ברד בגודל לא־ידוע כדי להשמיד את הרשעים שינהיג גוג, הלוא הוא השטן (יחזקאל ל״ח:18, 22).
ביולי 2002, אבני ברד בגודל ביצי תרנגולת גרמו למותם של 25 איש והותירו 200 פצועים במרכז מחוז הֶנַן שבסין. באשר לסופת ברד שהתרחשה ב־1545 כתב הפַּסל האיטלקי צֶ’ליני בֶּנְווֶנוּטוֹ: ”היינו מרחק יום מן העיר ליוֹן... כשלפתע רעשו השמיים בקולות נפץ חזקים. ... אחרי הרעם השמיעו השמיים קול כה גדול ונורא שחשבתי שקץ העולם הגיע; עצרתי לרגע את סוסי, ופתאום מטר של ברד ניתך ארצה, ללא טיפת מים אחת. ... אבני הברד הגיעו לגודל של לימונים גדולים. ... הסופה השתוללה למשך זמן מה, ולבסוף שככה... הראינו זה לזה את השריטות ואת הפצעים שלנו; אבל בערך קילומטר אחד משם חזו עינינו במראות הרס וחורבן שעלו בהרבה על סבלנו וקשה לתארם במילים. כל העצים היו ערומים ושבורים; חיות השדה היו שרועות על הארץ ללא רוח חיים; גם רבים מן הרועים נהרגו; ראינו אבני ברד רבות שאי אפשר היה להקיפן בשתי ידיים” (352-3 Volume 31, pages ,Harvard Classics ,[50 ,Book II] Autobiography).
מה יקרה כאשר יוריק יהוה על אויביו את אוצרות השלג והברד? לא יהיה להם סיכוי לשרוד כאשר שלג וברד ישמשו בעשיית רצונו.
מי יצר את הגשם, הטל, הכפור והקרח?
יהוה ממשיך ושואל את איוב על אודות הגשם, הטל, הכפור והקרח (איוב ל״ח:24–30). אלוהים הוא מוריד הגשמים הגדול, ואפילו ”ארץ [ל]לא איש” זוכה לגשמי ברכה. לגשם, לקרח ולכפור אין אב בשר ודם או יוצר בן תמותה.
הידיעון נייצ׳ר בולטין (Nature Bulletin) מציין: ”התכונה המוזרה ביותר, ואולי החשובה מכול [של הקרח], היא שנפח המים גדל כאשר הם קופאים... מעטה הקרח שנוצר בחורף וצף על פני אגם מאפשר לצמחי מים וליצורים ימיים (דגים, ועוד) להמשיך לחיות במים שמתחת. אילו... נפח המים היה קטן ונעשה דחוס יותר בתהליך הקפיאה, הקרח היה כבד יותר מן המים ושוקע לקרקעית. שכבות קרח היו מצטברות זו על גבי זו עד לקיפאון מוחלט של האגם כולו. ... הנהרות, האגמים, הימות ואפילו האוקיינוסים באזורים הקרים יותר של כדור־הארץ היו אז קפואים לצמיתות”.
כמה טוב שמקווי מים אינם קופאים לגמרי והופכים לגוש מוצק של קרח! ללא ספק אנו מעריכים את העובדה שמעשי ידיו של יהוה — הגשם והטל — מרווים את הצמחייה.
מי קבע את חוקות השמיים?
כעת שואל אלוהים את איוב בנוגע לשמיים (איוב ל״ח:31–33). קבוצת הכוכבים כִּימָה מזוהה עם צביר הכוכבים פּלֵיאדה — קבוצה בת שבעה כוכבים גדולים ומספר כוכבים קטנים יותר המרוחקים 380 שנות אור מן השמש. האדם אינו יכול ’לקשור את מעדנות כימה’, כלומר, לאגד אותה כקבוצה. איש אינו מסוגל ’לפתוח את מושכות כסיל’, המזוהה עם קבוצת הכוכבים אוריון. וגם אם זהותן של קבוצות הכוכבים מַזָרות ועַיִש לא ידועה לנו כיום, הנקודה היא שנבצר מהאדם לשלוט בהן ולכוון אותן. בני אדם אינם מסוגלים לשנות את ’חוקות השמיים’, כלומר את החוקים השולטים ביקום.
אלוהים קבע את החוקים המכוונים את הגרמים השמימיים, וחוקים אלה משפיעים על מזג האוויר, על הגאות והשפל, על האטמוספירה ועל עצם קיום החיים כאן בכדור־הארץ. חשוב לדוגמה על השמש. האנציקלופדיה אמריקנה (מהדורת 1996, באנגלית) ציינה לגביה: ”קרני השמש נותנות לכדור־הארץ חום ואור, תורמות להתפתחות עולם הצומח, מאדות מים מן האוקיינוסים וממקווי מים אחרים, ממלאות תפקיד ביצירת הרוחות ולוקחות חלק בפעולות רבות החיוניות לחיים על כדור־הארץ”. באותו מקור נאמר: ”כדי לתפוס את העוצמה האדירה שאצורה באור השמש, עלינו רק לחשוב על כך שכל הכוח האצור ברוחות, בסכרים ובנהרות, וכל הכוח הטמון בחומרי דלק טבעיים כגון עץ, פחם ונפט הוא לא יותר מאשר אור שמש שהצטבר בכוכב לכת קטנטן [כדור־הארץ] הנמצא 150 מיליון קילומטר מהשמש”.
מי נתן חוכמה בענני השמיים?
יהוה מפנה את תשומת לבו של איוב אל ענני השמיים (איוב ל״ח:34–38). האדם אינו יכול לצוות ולו על עב אחד להיווצר ולהמטיר גשם. אך כמה שבני האדם תלויים במחזור המים שיצר הבורא!
מהו מחזור המים? ספר עיון אחד מסביר: ”מחזור המים מורכב מארבעה שלבים נפרדים: אגירה, התאדות, ירידת משקעים וזרימת מי נֶגֶר. המים נאגרים באופן זמני באדמה, באוקיינוסים, באגמים ובנהרות, בכיפות קרח ובקרחונים. הם מתאדים מכדור־הארץ, מתעבים לעננים, יורדים חזרה על הארץ כמשקעים (גשם או שלג) ולבסוף זורמים אל הימים או מתאדים שוב אל האטמוספירה. כמעט כל המים בכדור־הארץ עברו אינספור פעמים דרך מחזור המים” (2005 Microsoft Encarta Reference Library).
עננים גדושים בגשם דומים ל’נבלים’ או לנאדות מים בשמיים. כאשר יהוה שופך את תכולתם, הגשם הופך את העפר לבוץ ומדביק את רגבי האדמה. בידי אלוהים לתת מטר על פני האדמה ובידו גם לסגור את ארובות השמיים (יעקב ה׳:17, 18).
לא אחת מתלווים לגשם ברקים, אך האדם אינו מסוגל להשתמש בברק כאוות נפשו. על הברקים נאמר שהם כביכול מתייצבים לפני אלוהים ואומרים: ”הננו!” באנציקלופדיית קומפטון (אנג׳) נאמר: ”הברק מחולל שינויים כימיים משמעותיים באטמוספירה. הבזק ברק באוויר יוצר חום גבוה מאוד, אשר מפיק חנקות ותרכובות נוספות כתוצאה מהתלכדות של חנקן וחמצן. תרכובות אלו יורדות אל הארץ ביחד עם הגשם. כך האטמוספירה מחדשת בהתמדה את אספקת החומרים המזינים הנחוצים לאדמה לשם יצירת צמחים”. מן האדם נבצר להבין לגמרי את הברק, אך לא כן לגבי אלוהים.
פלאי הבריאה מהללים את אלוהים
פלאי הבריאה אכן מרוממים את בורא הכול (ההתגלות ד׳:11). איוב ודאי נפעם ממה שאמר יהוה אודות כדור־הארץ והגרמים השמימיים!
פלאי הבריאה שהזכרנו אינם מייצגים את כל השאלות והתיאורים שהופנו לאיוב. אך די בהם כדי להניענו להכריז: ”הן אל שגיא ולא נדע” — גדולתו של אלוהים נשגבת אלפי מונים מבינתנו! (איוב ל״ו:26).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 14]
פתית שלג: snowcrystals.net
[שלמי תודה בתמונות בעמוד 15]
פליאדה: NASA, ESA and AURA/Caltech; דג: U.S. Fish & Wildlife Service, Washington, D.C./William W. Hartley