הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו
2–8 במאי
אוצרות מדבר־אלוהים | שמואל א׳. כ״ז עד כ״ט
”האסטרטגיה המלחמתית של דוד”
בנ–1–א 41
אכיש
במנוסתו משאול, דוד מצא פעמיים מקלט בתחומי ממלכתו של המלך אכיש. במקרה הראשון, כאשר אכיש חשד בדוד כאויב, דוד העמיד פנים שהוא אדם לא שפוי. המלך הסיק שמדובר באדם מעורער בנפשו ולא מזיק, והרשה לו ללכת (שמא כ״א:10–15; תה ל״ד:כתו; נ״ו:כתו). במקרה השני דוד הגיע בליווי 600 לוחמים ובני משפחותיהם, ואכיש אמר להם להתגורר בצקלג. אנשיו של דוד שהו שם שנה וארבעה חודשים, ובמהלכם אכיש האמין שהם פושטים על ערי יהודה, כשלמעשה דוד פשט על הגשורים, הגִרזים והעמלקים (שמא כ״ז:1–12). התרמית הייתה מוצלחת עד כדי כך שאכיש מינה את דוד לשומר הראש האישי שלו כאשר הפלשתים ארגנו מתקפה על שאול המלך, ורק ברגע האחרון, בעקבות התעקשותם של ”סרני הפלשתים” האחרים, דוד ואנשיו נשלחו חזרה לצקלג (שמא כ״ח:2; כ״ט:1–11). כאשר דוד הפך למלך ונלחם נגד גת, נראה שאכיש לא נהרג. הוא חי עד ימי שלטונו של שלמה (מלא ב׳:39–41).
בנ–2–א 245 §6
שקר
המקרא אומנם מגנה אמירת שקרים זדוניים, אך אין זה אומר שאדם מחויב למסור מידע אמיתי לאנשים שאינם רשאים לקבלו. ישוע המשיח אמר: ”אל תיתנו לכלבים את מה שקדוש, ואל תשליכו את פניניכם לפני חזירים פן ירמסו אותן ברגליהם ואז יפנו לעברכם ויתקפו אתכם” (מתי ז׳:6). זו הסיבה שישוע נמנע במקרים מסוימים למסור מידע מלא או להשיב בצורה ישירה לשאלות מסוימות, כאשר הדבר עלול היה לגרום נזק מיותר (מתי ט״ו:1–6; כ״א:23–27; יוח ז׳:3–10). יש לראות באור דומה את מה שעשו אברהם, יצחק, רחב ואלישע, אשר הטעו אנשים שלא היו עובדי יהוה או לא מסרו להם את כל העובדות (בר י״ב:10–19; פרק כ׳; כ״ו: 1–10; יהו ב׳:1–6; יעק ב׳:25; מלב ו׳:11–23).
16–22 במאי
אוצרות מדבר־אלוהים | שמואל ב׳. א׳ עד ג׳
”מה אנו לומדים ’מהַקֶּשֶׁת’?”
פנינים רוחניות
בנ–1–א 369 §2
אח
המילה ”אח” מתייחסת גם למי שמאוחדים לשם מטרה כללית ויש להם כוונות ומטרות משותפות. חירם מלך צור, למשל, כינה את שלמה המלך אחיו לא רק מפני שהיה במעמד או בעמדה זהה לשלו, אלא אולי גם בשל אינטרסים משותפים הכרוכים במתן אספקה של עצים וחומרים אחרים עבור בניית בית המקדש (מלא ט׳:13; ה׳:1–12). ”הינה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד!” מדבריו של דוד עולה שמה שמביא לשלום ואחדות הוא לא רק קשר דם שקיים בין אחים בשר ודם (תה קל״ג:1). למעשה, היו אלה חיבה הדדית ומטרות משותפות, ולא קשר דם, שהניעו את דוד לכנות את יהונתן ”אחי” (שמב א׳:26). שותפים שיש להם תכונות או נטיות דומות, גם אם חלקן רעות, מכונים בצדק אחים (משל י״ח:9).
23–29 במאי
אוצרות מדבר־אלוהים | שמואל ב׳. ד׳ עד ו׳
”יִרְאָה בריאה עוזרת לנו להמשיך לשמח את יהוה”
לחיות כמשיחיים
יר–א 125, 126 §23, 24
האם אתה שואל מדי יום ”היכן יהוה”?
23 עלינו להתפלל ליהוה מעומק הלב שידריך אותנו, אבל חשוב גם שנערוך לימוד אישי, שהרי זו הדרך העיקרית לדעת מהו רצונו. בעניין זה יש לנו יתרון על ירמיהו. יש ברשותנו את המקרא בשלמותו. בדומה לירמיהו, אשר ערך מחקר מעמיק כדי לחבר את התיעוד ההיסטורי שכתב ברוח אלוהים, תוכל לשוטט בדברו של אלוהים ולחפש את הדרכתו, ובכך לשאול: ”היכן יהוה?” אם תתאמץ ללמוד מהו רצונו ותראה שאתה בוטח בו, תהיה ”כעץ שתול ליד המים, השולח שורשיו אל היובל” (קרא ירמיהו י״ז:5–8).
24 כשאתה קורא ומהרהר בכתבי־הקודש, נסה להבין איך יהוה רוצה שתנהג במצבים שונים. תוכל לחפש עקרונות שאתה רוצה לזכור וליישם בחייך. בשעה שתקרא בדבר־אלוהים על דיווחים היסטוריים, חוקים שהורה אלוהים, עקרונות מטעמו ודברי חוכמה, נסה לחשוב איך הפסוקים האלה צריכים להשפיע על החלטותיך היומיומיות. כמענה לשאלתך ”היכן יהוה?”, הוא יכול לגלות לך באמצעות דברו הכתוב איך להתמודד אפילו עם המצבים הקשים ביותר שאתה ניצב מולם. תוכל לראות במקרא ”דברים... בלתי נתפסים אשר לא ידעת” או אשר ראית באור שונה (יר׳ ל״ג:3).
30 במאי עד 5 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | שמואל ב׳. ז׳ עד ח׳
”יהוה כורת ברית עם דוד”
פנינים רוחניות
בנ–2–א 206 §2
אחרית הימים
נבואת בלעם. לפני שבני ישראל נכנסו לארץ המובטחת, אמר הנביא בלעם לבלק מלך מואב: ”בוא ואודיע לך מה יעשה העם הזה [ישראל] לעמך בעתיד... יצא כוכב מיעקב, ויקום שרביט מישראל. והוא ימחץ את מצח מואב ואת גולגולת כל בני שאון” (במד כ״ד:14–17). בהתגשמות הראשונה של הנבואה ה”כוכב” היה דוד המלך, אשר הכניע את המואבים (שמב ח׳:2). לכן בהתגשמות זו של הנבואה ה”עתיד” ככל הנראה החל בהמלכתו של דוד. הואיל ודוד היה צל נבואי של ישוע בתור המלך המשיח, הנבואה מתייחסת גם לעת שבה ישוע יכניע את אויביו (ישע ט׳:7; תה ב׳:8, 9).
6–12 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | שמואל ב׳. ט׳ עד י׳
”דוד גילה חסד”
פנינים רוחניות
בנ–1–א 266
זקן
בקרב עמים קדומים במזרח, לרבות בני ישראל, העיד הזקן על כבוד גברי. תורת אלוהים אסרה על בני ישראל לגלח את ’צידי ראשם’, השיער שצמח בין האוזן לעין, ואת ”קצה זקנם” (ויק י״ט:27; כ״א:5). היה זה ללא ספק מפני שגילוח מקומות אלה נחשב למנהג דתי בקרב עובדי האלילים.
20–26 ביוני
אוצרות מדבר־אלוהים | שמואל ב׳. י״ג עד י״ד
”אנוכיותו של אמנון הובילה לאסון”
בנ–1–א 32
אבשלום
רצח אמנון. תמר, אחותו של אבשלום, הייתה יפהפייה, ולכן אמנון, אחיו הגדול למחצה של אבשלום, השתוקק אליה. אמנון העמיד פנים שהוא חולה וביקש בעורמה שתמר תגיע לביתו ותבשל עבורו, ואחרי כן אנס אותה. תשוקתו של אמנון הפכה לשנאה עזה, והוא גירש את תמר מביתו. בשעה שתמר קרעה את גלימתה המשובחת, אשר העידה על כך שהיא בתו הבתולה של המלך, ושמה אפר על ראשה, היא פגשה את אבשלום. הוא מייד הבין מה התרחש וחשד באמנון, מה שמעיד שעוד קודם לכן הבחין בתשוקתו של אחיו כלפי אחותו. אולם אבשלום הורה לאחותו להחריש ולקח אותה לביתו (שמב י״ג:1–20).
בנ–1–א 33 §1
אבשלום
חלפו שנתיים. הגיעה העת לגזוז את הצאן, והיה זה אירוע חגיגי. אבשלום ארגן משתה בבעל חצור, הממוקמת כ־22 ק״מ צפונית־מזרחית לירושלים, והזמין את בניו של המלך דוד ואת דוד עצמו. לאחר שאביו דחה את ההזמנה, אבשלום דחק בו להסכים לשלוח את אמנון, בכורו, במקומו (משל י׳:18). במהלך המשתה, בשעה ש’ליבו של אמנון היה טוב עליו ביין’, אבשלום הורה למשרתיו להמיתו. שאר הבנים שבו לירושלים, ואבשלום יצא לגלות אל סבו הארמי בממלכת גשור, השוכנת ממזרח לכינרת (שמב י״ג:23–38). ה”חרב” שעליה ניבא הנביא נתן נכנסה כעת ל’ביתו’ של דוד והיא המשיכה לשכון שם למשך שארית חייו (שמב י״ב:10).
27 ביוני עד 3 ביולי
אוצרות מדבר־אלוהים | שמואל ב׳. ט״ו עד י״ז
”אבשלום מרד בגלל גאווה”
בנ–1–א 860
רץ
בעמי המזרח הקדום היה נהוג שאנשים ירוצו לפני מרכבה מלכותית כדי להכריז על בואו של המלך וכדי לסייע לו בעניינים שונים (שמא ח׳:11). על מנת לשוות לעצמם כבוד מלכותי, להוסיף יוקרה ולתת תוקף לכאורה למרד שלהם, אבשלום ואדוניה עשו לעצמם 50 רצים לפני מרכבותיהם (שמב ט״ו:1; מלא א׳:5; ראה רצים).
בנ–1–א 1083, 1084
חברון
כעבור כמה שנים אבשלום, בנו של דוד, שב לחברון, ושם החל בניסיונו הכושל לתפוס את כס המלוכה של אביו (שמב ט״ו:7–10). קרוב לוודאי שבשל חשיבותה ההיסטורית של חברון, שבעברה הייתה בירת יהודה, וכן מפני שהייתה עיר הולדתו של אבשלום, הוא בחר בה כמקום הראשון שבו התחיל בניסיונו לתפוס את כס המלוכה. לימים, נכדו של דוד, המלך רחבעם, בנה מחדש את חברון (דהב י״א:5–10). לאחר שהבבלים החריבו את יהודה והיהודים שבו מהגלות, חלק מיהודים שחזרו למולדתם התיישבו בחברון (קריית ארבע) (נחמ י״א:25).