רחמיו של יהוה מחלצים אותנו מייאוש
”חָנֵני, אלהים, כחסדך. כרוב רחמיך מחה פשעָי”. — תהלים נ״א:3.
1, 2. כיצד עלול חטא חמור להשפיע על משרת אלהים?
לא ניתן להפר את חוקי יהוה מבלי להיענש על כך. כמה נכון הדבר כשמדובר בביצוע חטא חמור! גם אם שירתנו את יהוה בנאמנות במשך שנים רבות, הפרת חוקיו עלולה לגרום לדאגה גדולה ואף לדיכאון עמוק. יתכן שנסיק שיהוה נטש אותנו ושאיננו ראויים עוד לשרתו. החטא עלול להיראות בעינינו כענן כבד המסתיר את אור חסדו של אלהים.
2 המלך דוד מצא עצמו פעם במצב זה. כיצד אירע הדבר?
מישגים עלולים להוביל לחטא חמור
3, 4. מה אירע למלך דוד במהלך תקופת השיגשוג החומרי?
3 דוד אהב את אלהים, אולם נקט צעדים מוטעים שהובילו לחטאים חמורים. (השווה גלטיים ו׳:1.) הדבר עלול לקרות לכל בן־אנוש לא־מושלם, במיוחד אם הוא ממונה על אחרים. כמלך מוצלח ועשיר, נהנה דוד מתהילה ומעמדת־כוח. מי העז לחלוק על דברו? אנשים מוכשרים עמדו לשירותו, והכל צייתו לדברו בלהיטות. אך, דוד שגה כשהירבה בנשים וכשערך מיפקד־אוכלוסין. — דברים י״ז:14–20; דברי־הימים א׳. כ״א:1.
4 במהלך תקופה זו של שיגשוג חומרי, היה דוד אשם בחטאים חמורים נגד אלהים ואדם. חטא גרר חטא, כאריגת שתי־וערב שהכין בשבילו השטן! בשעה שעמיתיו בני־ישראל נלחמו בבני־עמון, צפה דוד מגג ביתו בבת־שבע, אשתו יפת־התואר של אוריה החיתי, בעודה רוחצת. בידעו שאוריה נוטל חלק במלחמה, ציווה המלך להביא את האשה לארמונו, ואזי נאף עימה. שווה בנפשך את ההלם שחש כאשר נודע לו שהרתה! דוד קרא לאוריה, בתקווה שהוא יבלה את הלילה עם בת־שבע ויחשוב שהילד הוא בנו. אף־על־פי שדוד הישקה אותו עד שהשתכר, סירב אוריה לשכב עם אשתו. כעת, משנואש דוד, הורה בחשאי לשר־צבאו, יואב, להציב את אוריה בקו־האש, שם ללא ספק, יפול חלל. אוריה אכן נהרג בקרב, אלמנתו ספדה עליו כנהוג, ודוד נשא אותה לאשה לפני שהריונה נודע ברבים. — שמואל ב׳. י״א:1–27.
5. מה אירע בעקבות חטאו של דוד עם בת־שבע, וכיצד השפיעו עליו חטאיו?
5 באמצעות נתן הנביא, חשף יהוה את חטאי דוד, ואמר: ”הנני מקים עליך רעה מביתך”. לפיכך, הילד אשר נולד לבת־שבע, מת. (שמואל ב׳. י״ב:1–23) בנו הבכור של דוד, אמנון, אנס את אחותו־למחצה, תמר, ונרצח בידי אחיה. (שמואל ב׳. י״ג:1–33) בן אחר של המלך, אבשלום, ניסה לתפוס בכוח את כס המלוכה, והמיט חרפה על אביו בתנותו אהבים עם פלגשיו. (שמואל ב׳. ט״ו:1 עד ט״ז:22) מלחמת־אחים נסתיימה במותו של אבשלום ובשכול נוסף לדוד. (שמואל ב׳. י״ח:1 עד י״ט:1) אך, חטאיו של דוד לימדו אותו ענווה והדגישו לו את הצורך לדבוק באלהיו הרחום. אם נחטא, הבה נגלה חרטה ונקְרַב ליהוה. — השווה יעקב ד׳:8.
6. מדוע היתה אשמתו של המלך דוד גדולה במיוחד?
6 דוד היה אשם במיוחד משום שכמלך של עם־ישראל הכיר היטב את חוקי יהוה. (דברים י״ז:18–20) הוא לא היה כפרעה מצרים או מלך בבל, שלא ידעו את אלהים, ולכן ביצעו בקביעות מעשים פסולים בעיני אלהים. (השווה אפסים ב׳:12; ד׳:18.) כבן לאומה המוקדשת ליהוה, הבין דוד שניאוף ורצח הינם חטאים חמורים. (שמות כ׳:13, 14) גם המשיחיים יודעים את חוקי אלהים. אך, בדומה לדוד, יש העוברים על חוקיו בגלל החטא התורשתי, בשל חולשות אנוש, ומפני שאינם עומדים בפיתוי. אם יקרה הדבר לאי־מי מאיתנו, אל לנו לשקוע במצב נפשי קודר, שיערפל את ראייתנו הרוחנית ושיאפוף אותנו בייאוש עמוק.
הודאה במעשה מביאה הקלה
7, 8. (א) מה אירע לדוד כאשר ניסה להסתיר את חטאיו? (ב) מדוע יש להודות בחטאים ולחדול מהם?
7 אם אנו אשמים בהפרה חמורה של חוקי אלהים, יתכן שנתקשה להודות בחטאינו, אפילו בפני יהוה. מה עלולה להיות התוצאה? בתהלים ל״ב, הודה דוד: ”כי הֶחרַשְתי [במקום להודות] בָלוּ עצמָי בשאגתי כל היום. כי יומם ולילה תכבּד עלי ידךָ [יהוה]. נהפּךְ לְשַדִי בחרבוֹנֵי קיץ”. (פסוקים 3, 4) הניסיון להסתיר את חטאו ולהשתיק את מצפונו המציק, התיש את דוד הסורר. הייסורים גזלו מחדוותו עד כי דמה לעץ מוכה בצורת, ”חרבוֹנֵי קיץ”, שהתייבש ’לשדו’, או נוזל־החיים שלו. למעשה, יתכן שהדבר אף השפיע לרעה הן על מצבו הנפשי והן על מצבו הגופני. מכל מקום, הוא איבד את השמחה שלו. אם אי־מי מאיתנו נמצא במצב דומה, מה עליו לעשות?
8 הווידוי בפני אלהים עשוי להביא סליחה והקלה. ”חטאתי אודיעך, ועווני לא כיסיתי”, שר דוד. ”אמרתי: ’אודה עלֵי פשָעַי ליהוה’. ואתה נשאת עוון חטאתי”. (תהלים ל״ב:5) האם רוחך נופלת בשל חטא מוסתר? הלא מוטב שתודה בו ותחדל ממנו כדי לזכות ברחמיו של אלהים? תוכל, כמו־כן, לפנות לזקני־הקהילה ולבקש מהם עזרה רוחנית. (משלי כ״ח:13; יעקב ה׳:13–20) הם יכירו ברוח החרטה שאתה מגלה, ועם הזמן תשוב אליך שמחתך המשיחית. ”אשרי נשוי פשע, כְסוי חטאה”, כתב דוד. ”אשרי אדם לא יחשוב יהוה לו עוון, ואין ברוחו רְמייה”. — תהלים ל״ב:1, 2.
9. מתי נכתב מזמור נ״א של ספר תהלים, ומדוע?
9 דוד ובת־שבע נתנו את הדין לפני יהוה אלהים על חטאם. אף־על־פי שניתן היה להוציאם להורג בעבור חטאיהם, ריחם עליהם אלהים. הוא ריחם על דוד בעיקר בשל הברית למלכות שכרת עימו. (שמואל ב׳. ז׳:11–16) הגישה מליאת־החרטה שגילה דוד בנוגע לחטאיו עם בת־שבע באה לידי ביטוי בספר תהלים, מזמור נ״א. המלך חיבר את המזמור הנוגע־ללב לאחר שהנביא נתן העיר את מצפונו להבין את מלוא חומרת העבירה על חוקי אלהים. נתן נדרש לאומץ רב כדי להביא את חטאי המלך לתשומת־לבו, כשם שעל זקני־קהילה משיחיים כיום לאזור אומץ כדי לנהוג באותה דרך. במקום להתכחש לאשמה ולצוות על הוצאתו להורג של נתן, הודה המלך בענווה כי חטא. (שמואל ב׳. י״ב:1–14) מזמור נ״א מגלה את דברי דוד בתפילתו לאלהים באשר למעשיו השפלים, והולם יהיה שנהרהר בתפילה זו, בעיקר אם שגינו ואנו כמהים לזכות ברחמיו של אלהים.
עלינו לתת את הדין בפני אלהים
10. כיצד יכול היה דוד להשתקם מבחינה רוחנית?
10 דוד לא ניסה להצטדק, אלא התחנן: ”חָנֵני, אלהים, כחסדך. כרוב רחמיך מחה פשָעָי”. (תהלים נ״א:3) כשחטא, עבר דוד על חוקי אלהים. אך, היתה תקווה שייזכה לריפוי רוחני, אם יטה לו אלהים חסד, או יעניק לו מאהבתו הנאמנה. שפע הרחמים שהוכיח אלהים בעבר סיפק למלך המתחרט יסוד לאמונה שבוראו ’ימחה את פשעיו’.
11. למה היוו הקרבנות שהוגשו ביום־הכיפורים מעין ’צל’ נבואי, ומה נדרש מאדם כדי להיוושע כיום?
11 באמצעות משמעותם הנבואית של הקרבנות שהוקרבו בבית־המקדש ביום־הכיפורים, הבהיר אלהים שהועיד דרך לטהר את החוטאים המגלים חרטה. עתה ידוע לנו שנוכל לזכות ברחמיו ומחילתו על־יסוד אמונתנו בקרבן־הכופר שסיפק ישוע המשיח. אם דוד, שהכיר רק את הקרבנות שהיוו ’צל’ נבואי לקרבן־הכופר של המשיח, יכול היה לבטוח בחסדו וברחמיו של אלהים, עד כמה יותר יכולים משרתי אלהים בני־זמננו לגלות אמונה עמוקה בקרבן־הכופר שסופק לישועתנו! — רומיים ה׳:8; עברים י׳:1.
12. מה משמע הדבר לחטוא, וכיצד חש דוד באשר לפשעיו?
12 בתחינתו לאלהים, הוסיף דוד: ”הֶרֶב כבסני מעווני, ומחטאתי טהרני. כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד”. (תהלים נ״א:4, 5) לחטוא פרושו להחטיא את המטרה של התנהגות על־פי ערכי יהוה. ברור שדוד עשה כן. אך, הוא לא היה כרוצח ונואף המגלה אדישות ביחס לחטאיו, או המביע צער רק בשל העונש הכרוך בדבר או בשל הסיכון שיידבק במחלה. כאדם שאהב את יהוה, דוד שנא רע. (תהלים צ״ז:10) החטא עצמו עורר בו גועל והוא חפץ שאלהים יטהר אותו כליל. דוד היה מודע למלוא חומרת הפשעים שביצע וחש צער עמוק על שהירשה לתשוקתו החוטאת לשלוט בו. חטאו היה תמיד לנגד עיניו, מאחר שמצפונו של אדם ירא־אלהים לא ישקוט עד שיגלה חרטה, יתוודה על חטאו וייזכה לסליחה מיהוה.
13. מדוע יכול היה דוד לומר כי חטא נגד אלהים לבדו?
13 בהכירו באשמתו לפני יהוה, אמר דוד: ”לך לבדך חטאתי, והרע בעיניך עשיתי, למען תצדק בדברֶך, תזכה בשפטך”. (תהלים נ״א:6) דוד עבר על חוקי אלהים, בז למלוכה, ואף ’נאץ את יהוה’, בהמיטו חרפה על שמו הקדוש. (שמואל ב׳. י״ב:14a; שמות כ׳:13, 14, 17) בנוסף־לכך, פשעיו של דוד פגעו בעם־ישראל ובבני־משפחתו, כשם שחטאיו של משיחי טבול מצערים ומכאיבים את חברי הקהילה המשיחית ואת יקיריו. גם אם המלך המתחרט הכיר בכך שחטא לאנשים אחרים, כגון אוריה החיתי, הוא הכיר באחריות הגדולה יותר שנשא לפני יהוה. (השווה בראשית ל״ט:7–9.) דוד ידע שיהוה ישפטו בצדק. (רומיים ג׳:4) על משיחי אשר חטא לאמץ את אותה השקפה.
נסיבות מקֵלות
14. על אילו נסיבות מקֵלות הצביע דוד?
14 דוד לא ניסה להצדיק את מעשיו, אך ציין: ”הן בעווֹן חוללְתי ובחטא יֶחֱמַתְני [הרתה אותי] אמי”. (תהלים נ״א:7) דוד נולד בחטא ואמו סבלה חבלי לידה בשל החטא שירשה. (בראשית ג׳:16; רומיים ה׳:12) הוא לא התכוון לומר שקיום יחסי־מין בין זוגות נשואים ותהליכי ההתעברות והלידה מהווים מעשי חטא, שהרי אלהים סיפק אותם במסגרת חיי־הנישואין והבאת הילדים לעולם; וכן לא התייחס דוד לחטא כלשהו מצד אמו. אמו הרתה אותו בחטא מפני ששני הוריו היו חוטאים ככל בני־האדם חסרי השלימות. — איוב י״ד:4.
15. אפילו אם יהוה מוכן להתחשב בנסיבות מקֵלות כלשהן, מה אל לנו לעשות?
15 אם חטאנו, יכולים אנו להזכיר בתפילתנו לאלהים נסיבות מקֵלות כלשהן, שייתכן שיש להן חלק במעשה. אך, הבה לא ננצל את חסדו של אלהים כדי להצדיק התנהגות נלוזה כלשהי, או להשתמש בחטא התורשתי כבמסך־עשן להסתתר מאחוריו מפני נשיאת האחריות על חטאנו. (יהודה 3, 4) דוד קיבל עליו את האחריות על שלא דחה את מחשבותיו הטמאות שקננו בלבו, אלא נכנע לפיתוי. הבה נתפלל שלא נבוא לידי ניסיון, ואזי ננקוט פעולה בתואם עם תפילתנו. — מתי ו׳:13.
בקש להיטהר
16. באילו תכונות חפץ אלהים, וכיצד על הדבר להשפיע על מעשינו?
16 אדם עשוי להיראות טוב ומסור לאלהים, אך אלהים מתבונן מתחת לפני השטח ורואה את פנימיותו. דוד אמר: ”הן אמת חפצת בטוּחות [בכליות]; ובסָתוּם חכמה תודיעני”. (תהלים נ״א:8) דוד היה אשם במירמה והונאה כאשר תיכנן את מות אוריה וניסה להסתיר את האמת אודות הריונה של בת־שבע. יתר על כן, הוא ידע שאלהים חפץ באמת ובקדושה. יש בכך כדי להניענו למעשים חיוביים, משום שיהוה ירשיענו אם נתנהג בצביעות וערמומיות. (משלי ג׳:32) דוד אף הכיר בכך שאם יהוה ’יודיעו חכמה’, הוא יוכל, כמלך שהתחרט על מעשיו, לנהל את שארית חייו על־פי ערכי־הצדק של אלהים עד יום מותו.
17. מה היתה משמעות תפילתו של דוד להיטהר באמצעות האזוב?
17 מאחר שמחבר המזמור הבין שהוא זקוק לעזרת אלהים כדי להתגבר על נטיותיו לחטוא, הוא המשיך והפציר באלהים: ”תחַטְּאֵני באֵזוב ואטהר; תכבסני ומשלג אלבין”. (תהלים נ״א:9) צמח האֵזוב שימש, בין היתר, כחומר חיטוי ובטקסי טיהור של אנשים שנרפאו מצרעת. (ויקרא י״ד:2–7) על כן, הולמת היתה תפילת דוד שאלהים יטהרו מן החטא באמצעות האזוב. מושג הטוהר מתקשר גם לתחינתו של דוד שיהוה יכבסו כך שיטוּהר לחלוטין, יהפוך אף לבן משלג טרי, אשר טרם נטמא בפיח או בזוהמה אחרת. (ישעיהו א׳:18) אם אי־מי מאיתנו סובל מנקיפות מצפון בשל מעשה חטא כלשהו, הבה יגלה אמונה שאם יבקש מחילה מאלהים, תוך חרטה כנה, הוא יוכל לצרף ולטהר אותו על בסיס קרבן־הכופר של ישוע.
בקש חידוש הקשרים התקינים
18. מה היה מצבו של דוד בטרם גילה חרטה והודה בחטאו, וכיצד יכולה הידיעה על כך לעזור לנו כיום?
18 כל משיחי אשר סבל אי־פעם ממצפון מעיק יכול להזדהות עם דברי דוד: ”תשמיעני ששון ושמחה, תָגֵלנה עצמוֹת דִכִּיתָ”. (תהלים נ״א:10) לפני שדוד התחרט והתוודה על חטאיו, העיק עליו מצפונו ואימלל אותו. הוא אף לא מצא הנאה בשירי ששון ושמחה שהשמיעו זמרים טובים ומוסיקאים מוכשרים. כה עמוק היה יגונו של דוד על אובדן בירכת אלהים עד כי הישווה את כאבו לזה של אדם שרוסקו עצמותיו. הוא השתוקק למחילה, לשיקום רוחני ולהשבת השמחה שחש קודם לכן. חוטא המגלה חרטה כיום זקוק אף הוא לסליחתו של יהוה כדי לזכות שוב בשמחה שהיתה לו בטרם פגם ביחסיו עם אלהים. כאשר שבה ”שמחת רוח־הקודש” לאדם המגלה חרטה, מעיד הדבר על כך שיהוה אכן סלח לו, וכי הוא רוחש לו אהבה. (תסלוניקים א׳. א׳:6) איזו נחמה טמונה בכך!
19. כיצד היה דוד מרגיש אילו היה מוחה אלהים את כל עוונותיו?
19 דוד המשיך והתפלל: ”הסתר פניך מחטאָי וכל עוונותי מְחֵה”. (תהלים נ״א:11) אין לצפות שיהוה יתייחס לחטאים בשביעות־רצון. לפיכך, דוד ביקש שיסתיר את פניו מהחטאים שביצע. המלך אף התחנן שיהוה ימחה את כל עוונותיו, ימחוק כל עוול שעשה. לוּ רק יעשה כן יהוה! הדבר היה מרומם את רוחו של דוד, מסיר מעליו את עול מצפונו המציק, ומבטיח למלך מלא החרטה שאלהים סלח לחטאיו.
מה עליך לעשות אם חטאת?
20. מה מומלץ לכל משיחי אשר ביצע חטא חמור?
20 תהלים פרק נ״א מבהיר שכל אחד ממשרתיו המוקדשים של יהוה אשר ביצע חטא חמור, אך גילה חרטה על כך, יכול לבקש בביטחון מיהוה שיטה לו חסד ויטהרו מחטאו. אם אתה משיחי אשר חטא בדרך זו, בקש נא מאבינו השמימי בתפילה וברוח ענווה שיסלח לך. הכר בכך שאתה זקוק לעזרת יהוה כדי לזכות בבירכתו, ובקש שישיב לך את השמחה שהיתה לך. משיחיים שגילו חרטה יכולים לפנות ליהוה בביטחון מלא בבקשות אלה בהתפללם, ”אל אלהינו כי ירבה לסלוח”. (ישעיהו נ״ה:7; תהלים ק״ג:10–14) כמובן, במקרים כגון אלה יש לקרוא לזקני־הקהילה כדי שיוכלו לספק את העזרה הרוחנית הדרושה. — יעקב ה׳:13–15.
21. במה נדון בהמשך?
21 רחמיו של יהוה אכן מחלצים את משרתיו מייאוש. אך, הבה נבחן את יתר בקשותיו של דוד, בנוסף לביטויי החרטה ממעמקי לבו, במזמור נ״א בספר תהלים. דיוננו יוכיח כי יהוה אינו בז ללב שבור.
(מקור המאמר: 1993/3/15)
[הערת שוליים]
a בשמואל ב׳. י״ב:14, כתוב בנוסח המסורתי: ”אפס כי ניאץ ניאצת את אויבי יהוה בדבר הזה”. המלה ”אויבים” הינה תוספת או ’תיקון’ מטעם הסופרים.
כיצד תשיב?
◻ כיצד עלול חטא חמור להשפיע על משרתי יהוה?
◻ מה אירע לדוד כאשר ניסה להסתיר את חטאיו?
◻ מדוע יכול היה דוד לומר כי חטא נגד אלהים לבדו?
◻ גם אם יתחשב אלהים בנסיבות מקֵלות כלשהן, מה אל לנו לעשות?
◻ מה על המשיחי לעשות אם ביצע חטא חמור?