יהוה אינו בז ללב שבור
”זבחי אלהים רוח נשברה; לב נשבר ונדכֶּה, אלהים, לא תבזה”. — תהלים נ״א:19.
1. מהי השקפת אלהים באשר למשרתיו החוטאים אך המגלים חרטה?
יהוה יכול ’לסוכך בענן מעבור תפילה’. (איכה ג׳:44) אך, הוא חפץ שלמשרתיו תהיה גישה אליו. גם אם אחד מעובדיו ביצע חטא חמור אך התמלא על כך חרטה, אבינו השמימי זוכר את מעשיו הטובים. לפיכך, השליח פאולוס יכול היה לומר לאחיו המשיחיים: ”שכן אלהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פעלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו”. — עברים ו׳:10.
2, 3. במה צריכים זקני־קהילה משיחיים להתחשב במקרה של אח שביצע חטא?
2 גם על זקני־קהילה משיחיים לקחת בחשבון את שנות השירות הנאמן שאחיהם לאמונה הקדישו לאלהים. הדבר כולל את השירות המקודש מצד אלה המביעים חרטה על צעד מוטעה או אף חטא חמור שביצעו. רועים משיחיים מבקשים את טובתם הרוחנית של כל אחד ואחד בתוך עדר אלהים. — גלטיים ו׳:1, 2.
3 חוטא המגלה חרטה זקוק לרחמי יהוה. אך, דרוש יותר מכך. הדבר בא לידי ביטוי בדברי דוד בתהלים נ״א:12–21.
דרוש לב טהור
4. מדוע התפלל דוד לקבלת לב טהור ורוח חדשה?
4 מלבד חסדו ומחילתו של יהוה, למה עשוי להזדקק משיחי מוקדש הנמצא במצב רוחני ירוד עקב ביצוע חטא כלשהו? ובכן, דוד ביקש: ”לב טהור ברא לי, אלהים, ורוח נכון חדש בקרבי”. (תהלים נ״א:12) דוד ביקש זאת, ככל הנראה, כיון שחש שהנטייה לחטוא חמורות עדיין קיננה בלבו. יתכן שלגבינו, אין המדובר בחטאים מן הסוג בו נלכד דוד ביחס לבת־שבע ואוריה החיתי, אך אנו זקוקים לעזרת יהוה כדי לעמוד בפני הפיתוי לקחת חלק בכל התנהגות הגובלת בחטא חמור. לכן, יתכן שנזדקק לעזרה אישית מאלהים כדי להסיר מלבנו נטיות מוטעות כגון חמדנות ושנאה — פשעים הסוללים דרך לגניבה ולרצח. — קולוסים ג׳:5, 6; יוחנן א׳. ג׳:15.
5. (א) מה משמעות המושג ”לב טהור”? (ב) למה התאווה דוד כאשר ביקש רוח חדשה?
5 יהוה דורש שיהיה לעובדיו ”לב טהור”, כלומר, כוונות ומניעים טהורים. בהבינו שלא שיקף טוהר מסוג זה, התפלל דוד לאלהים שיטהר את לבבו עד כי יפעל בתואם עם ערכי־הצדק של אלהים. המשורר ביקש גם ’רוח נכון חדש’, כלומר, נטייה נפשית חדשה ונכונה. הוא היה זקוק לרוח שתסייע לו לעמוד בפני פיתויים ולדבוק בחוזקה בחוקיו ובעקרונותיו של יהוה.
רוח־הקודש חיונית
6. מדוע התחנן דוד שיהוה לא יסיר ממנו את רוח־קודשו?
6 בשעת ייאוש עקב טעויות או חטאים, עלולים אנו לחוש שאלהים עומד להשליכנו מעל פניו ולהסיר מאיתנו את רוח־קודשו, את כוחו הפעיל. דוד חש כך, ולכן התחנן לפני יהוה: ”אל תשליכני מלפניך; ורוח קודשך אל תקח ממני”. (תהלים נ״א:13) בחרטה ובענווה, הסיק דוד שלאור עוונותיו לא היה ראוי לשרת את יהוה. להיות מושלך מעל פניו של יהוה משמע הדבר לאבד את חסדו, את נחמתו ואת בירכתו. על־מנת להשתקם מבחינה רוחנית, נזקק דוד לרוח־קודשו של יהוה. אם רוח זו תנוח עליו, יוכל המלך לבקש בתפילותיו הכוונה אלוהית כדי להשביע את רצונו, וכמו־כן, יוכל להימנע מן החטא ולמלוך על העם בחכמה. דוד היה מודע לחטאיו נגד זה הנותן את רוח־הקודש, ובהתאם לכך הפציר ביהוה שלא יקח ממנו רוח זו.
7. מדוע עלינו להתפלל לקבלת רוח־הקודש ולהישמר פן נצער אותה?
7 מה באשר לנו? עלינו להתפלל לשם קבלת רוח־הקודש ולהישמר שלא ’נצער אותה’ בכך שלא נשעה להדרכתה. (לוקס י״א:13; אפסים ד׳:30) אחרת, נאבד רוח זו ולא נוכל לשקף את פירותיה, הלא הם אהבה, שמחה, שלום, אורך־רוח, נדיבות, טוב־לב, נאמנות, ענווה וריסון־עצמי. יהוה מסיר את רוח־קודשו מאלה הממשיכים בביצוע חטא ללא חרטה.
ששון הישועה
8. אם אנו חוטאים אך חפצים בששון הנובע מישועה, מה עלינו לעשות?
8 חוטא המגלה חרטה, והזוכה לשיקום רוחני, יכול לשוב ולשמוח בעזרת האמצעי שסיפק יהוה לישועה. בכמיהתו לכך, ביקש דוד מאלהים: ”השיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסְמְכֵני”. (תהלים נ״א:14) כמה נפלא לשוש בתקווה הבטוחה לישועה שמעניק לנו יהוה אלהים! (תהלים ג׳:9) לאחר שחטא לאלהים, התאווה דוד לשוב ולזכות בשמחת הישועה מאת אלהים. מאוחר יותר, סיפק יהוה את קרבן־הכופר של בנו, ישוע המשיח, כאמצעי לישועה. אם אנו, כמשרתיו המוקדשים של אלהים, מבצעים חטא חמור, וחפצים שיהוה ישיב לנו את ’ששון ישעו’, עלינו להוכיח חרטה על מעשינו, ולחדול מן החטא בטרם נגיע למצב בו נואשם ב’חטא נגד רוח־הקודש’. — מתי י״ב:31, 32; עברים ו׳:4–6.
9. מה דרש דוד כאשר ביקש מאלהים שיתמוך בו באמצעות ”רוח נדיבה”?
9 דוד ביקש את תמיכת יהוה באמצעות ”רוח נדיבה”. כפי הנראה, אין הדבר מתייחס לנכונותו של אלהים לספק לו את רוח־הקודש, אלא לנטיותיו ודחפיו של דוד עצמו. דוד חפץ שיהוה יתמוך בו ויקנה לו רוח של נכונות לעשות את הרצוי לפניו, כדי לא ליפול שוב במלכודת החטא. יהוה אלהים תומך ללא הרף במשרתיו ו’זוקף את כל הכפופים’ תחת נסיונותיהם הרבים. (תהלים קמ״ה:14) עד כמה מנחם לדעת זאת, במיוחד אם הפרנו את חוקי אלהים אך בלבנו חרטה על כך ואנו חפצים להתמיד לשרת את יהוה בנאמנות לעולם!
”אלמדה פושעים דרכיך”
10, 11. (א) מה יכול היה דוד ללמד פושעים, או חוטאים, בקרב בני־ישראל? (ב) מה היה על דוד לעשות בטרם יוכל ללמד את החוטאים?
10 ברשות אלהים, דוד רצה לעשות דבר־מה, ללא מניע אנוכיי, אשר יביע את הערכתו לרחמי יהוה וכן יסייע לזולת. בתפילתו ליהוה, המשיך והצהיר המלך תוך חרטה: ”אלמדה פושעים דרכיך, וחטאים אליך ישובו”. (תהלים נ״א:15) כיצד יכול היה דוד החוטא ללמד פושעים שהפרו את חוקי אלהים? מה יכול היה לומר להם? ואיזו טובה עשויה היתה לצמוח מכך?
11 בהראותו לחוטאים מקרב עם־ישראל את דרכי יהוה תוך תקווה להשיבם מדרכם הפסולה, יכול היה דוד להדגיש עד כמה רע ושלילי הוא החטא, מה משמעות החרטה וכיצד ניתן לזכות ברחמי אלהים. כמי שחווה על בשרו את הייסורים הנובעים מאובדן בירכת יהוה וממצפון לא נקי, יכול היה דוד להיות, ללא ספק, מורה־דרך רחום לחוטאים שבורי־לב שגילו חרטה. כמובן, הוא יכול היה להשתמש בדוגמתו האישית כדי ללמד אחרים, רק לאחר שקיבל על עצמו את ערכיו של יהוה וזכה למחילת חטאיו, משום שאלה המסרבים להיכנע לדרישות אלהים אינם רשאים ’לספר חוקיו’. — תהלים נ׳:16, 17.
12. כיצד הפיק דוד תועלת מהידיעה שאלהים שיחרר אותו מאשמת־הדמים שרבצה עליו?
12 דוד חזר על כוונותיו במלים אחרות: ”הצילני מדמים, אלהים, אלהי תשועתי, תרנן לשוני צידקתך”. (תהלים נ״א:16) אשמת־דמים נשאה בכנפיה גזר־דין מוות. (בראשית ט׳:5, 6) אם כן, הידיעה שאלהי ישעו ישחררו מאשמת־הדמים שרבצה עליו עקב מותו של אוריה החיתי, העניקה לדוד שלוות נפש. על־כן, יכולה היתה לשונו לרנן בשמחה לא על צידקתו הוא, אלא על צידקת אלהים. (קהלת ז׳:20; רומיים ג׳:10) דוד לא יכול היה למחוק את מעשהו הלא־מוסרי או להשיב לחיים את אוריה, כשם שאדם בן־זמננו אינו מסוגל להשיב את תומתה של זו שפיתה, או להקים לתחייה את זה שרצח. האין עלינו לתת דעתו על כך כשאנו עומדים בפני פיתוי כלשהו? עד כמה עלינו להעריך את החמלה שמגלה כלפינו יהוה בצידקתו! למעשה, על הערכתנו להניענו לכוון אחרים למעיין שופע זה של צדק ומחילה.
13. למה נדרש החוטא כדי שיוכל שוב לפתוח את שפתיו בתהילה ליהוה?
13 אין החוטא רשאי לפתוח את שפתיו בתהילה ליהוה אלא אם אלהים ברוב רחמיו, יפתח לו את פיו וירשה לו לדבר את אמיתותיו. לפיכך, שר דוד: ”אדני, שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך”. (תהלים נ״א:17) כשמצפונו חדל להעיק עליו, בעקבות מחילת חטאיו, חש דוד דחף ללמד חוטאים אחרים את דרכי יהוה, וחופש להללו. על כל אלה אשר, בדומה לדוד, זכו לסליחת חטאיהם, להעריך את חסדו של יהוה כלפיהם, ולנצל כל הזדמנות כדי להכריז את אמיתות אלהים וכן ’לשלוח את אורו’. — תהלים מ״ג:3.
זבחים המקובלים על אלהים
14. (א) אילו קרבנות דרשה התורה? (ב) מדוע יהא זה מוטעה לחשוב שניתן להמשיך לחטוא ולכפר על כך במספר מעשים טובים?
14 דוד רכש הבנה עמוקה אשר הניעה אותו לומר: ”כי לא תחפוץ זבח — ואתנה; עולה לא תרצה”. (תהלים נ״א:18) התורה דרשה הקרבת בהמות לאלהים. אך, לא היה בקרבנות אלה כדי לכפר על חטאיו של דוד, ניאוף ורצח, שדינם מוות. אחרת, לא היה דוד חוסך בהוצאות כדי להגיש ליהוה קרבנות של בעלי־חיים. ללא חרטה הנובעת מעומק הלב, אין כל ערך לקרבנות. אם כן, תהיה זו טעות להסיק שניתן לחטוא ולכפר על החטאים בביצוע כמה מעשים טובים.
15. מהי גישתו של אדם מוקדש אשר לו ”לב נשבר”?
15 דוד הוסיף ואמר: ”זבחי אלהים רוח נשברה; לב נשבר ונדכֶּה, אלהים, לא תבזה”. (תהלים נ״א:19) במקרה של חוטא שגילה חרטה, ”זבחי... רוח נשברה” היו מקובלים על אלהים. איש שכזה אינו מגלה גישה תוקפנית. לבו ’הנשבר’ של אדם מוקדש מלא צער עמוק על חטאו. רוחו נמוכה ביודעו שאלהים אינו שבע־רצון ממנו, והוא נכון לעשות כל שביכולתו כדי לזכות שוב בחסד אלהים. איננו יכולים להציע לאלהים דבר, אם לא נתחרט על חטאינו ונעניק לו את לבבנו במסירות בלעדית. — נחום א׳:2.
16. מהי השקפת אלהים בנוגע לאדם שלבו שבור בשל חטאו?
16 אלהים אינו דוחה קרבן כגון לב שבור ונדכה. אם כן, חרף כל הקשיים הניצבים לפנינו כעובדיו, הבה לא ניכנע לייאוש. אם כשלנו בדרך לחיים באופן כלשהו הגורם ללבנו לזעוק לחסד אלהים, המצב אינו אבוד. אף אם חטאנו באופן חמור, אך גילינו חרטה, יהוה לא ידחה בבוז את לבנו הנשבר. הוא יסלח לנו על־יסוד קרבן־הכופר של המשיח וישיב לנו את חסדו. (ישעיהו נ״ז:15; עברים ד׳:16; יוחנן א׳. ב׳:1) מכל מקום, בדומה לדוד, מטרת תפילותינו איננה להתחמק מהתוכחה או התיקון הנחוצים, אלא לזכות שוב בחסדו של אלהים. אלהים סלח לדוד, אך הוא גם ייסר אותו. — שמואל ב׳. י״ב:11–14.
הדאגה לעבודת־אלהים טהורה
17. מלבד נשיאת תחינה לסליחה מאת אלהים, מה על החוטאים לעשות?
17 אם אנו אשמים בחטא חמור, ללא ספק, יעיק עלינו הדבר, ולבנו מלא החרטה יניענו להתחנן לסליחה מאלהים. יחד עם זאת, הבה נתפלל גם למען אחרים. גם אם דוד חפץ בכל לבו לשוב ולהיות מקובל על אלהים כאחד ממשרתיו, מזמור התהלים שכתב לא התעלם באנוכיות מצרכי הזולת. הוא כלל את התחינה לאלהים: ”היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירו־שלים”. — תהלים נ״א:20.
18. מדוע התפלל דוד מלא־החרטה למען ציון?
18 דוד אכן השתוקק שאלהים ישיב לו את חסדו. אולם, הוא גם התפלל בענווה ש’אלהים יטיב ברצונו את ציון’, את ירושלים, בירת ישראל, שם ציפה דוד להקים את בית־מקדשו של אלהים. חטאיו החמורים של דוד העיבו על האומה בכללותה, משום שהעם כולו עלול היה לסבול בשל חטאי המלך. (השווה שמואל ב׳. פרק כ״ד.) חטאיו כאילו עירערו והחלישו את ”חומות ירושלים”, כך שהיה צורך לשקמן.
19. אם חטאנו אך נסלחו חטאינו, למען מה הולם יהיה להתפלל?
19 אם חטאנו חטא חמור, אך זכינו למחילה מאת אלהים, יהא זה הולם להתפלל ליהוה בבקשה שיתקן נזק כלשהו שגרמו חטאינו. אפשר שהמטנו חרפה על שמו הקדוש, שהיינו אבן־נגף לקהילה, או גרמנו צער רב למשפחתנו. אבינו השמימי האוהב יכול להסיר כל חרפה מעל שמו, לחזק את הקהילה באמצעות רוח־קודשו ולנחם את לבם של משרתיו בקרב יקירינו. בין אם ביצענו חטא ובין אם לאו, על קידוש שם יהוה ושלום קהילת עבדיו לעמוד תמיד בראש מעיינינו. — מתי ו׳:9.
20. באילו נסיבות היה אלהים שבע־רצון מהזבחים והעולות שהגישו בני־ישראל?
20 אם יהוה ישקם את חומות ירושלים, מה עשוי לקרות? דוד שר ליהוה: ”אז תחפוץ זבחי צדק, עולה וכליל; אז יעלו על מזבחך פרים”. (תהלים נ״א:21) דוד התאווה בכל לבו שהוא והאומה כולה ייהנו מחסד יהוה ויעבדוהו באופן המשביע את רצונו. אז יתענג יהוה על זבחיהם ועולותיהם. הדבר יתכן משום שיהיו אלה ”זבחי צדק” אותם מגישים אנשים מוקדשים וכנים, הנהנים מחסד אלהים בזכות החרטה שגילו. מתוך הכרת־תודה לרחמי יהוה, יקריבו הם פרים על מזבחו — הקרבנות המשובחים והיקרים ביותר. כיום, אנו מכבדים את יהוה בהעניקנו לו את מיטב משאבינו. קרבנותינו כוללים ”פרים שפתינו”, ”פרי שפתיים המודות לשמו”, זבחי תהילה לאל הרחום, יהוה. — הושע י״ד:3; עברים י״ג:15.
יהוה שומע את תחינותינו
21, 22. אילו לקחים מועילים ניתן ללמוד ממזמור תהלים נ״א?
21 תפילתו של דוד, בתהלים מזמור נ״א, שנבעה מעמקי לבו, מראה לנו כי במקרה של חטא עלינו להביע חרטה אמיתית. המזמור מכיל לקחים ברורים הפועלים לתועלתנו. למשל, אם חטאנו אך התחרטנו על מעשינו, יכולים אנו לבטוח בחסד אלהים. אולם, עלינו להציב בראש דאגתנו את הסרתה של כל חרפה מעל שם יהוה. (פסוקים 3–6) בדומה לדוד, יכולים אנו לפנות לאבינו השמימי בתחינה לקבלת רחמיו לאור השפעת החטא התורשתי. (פסוק 7) עלינו להיות דוברי אמת ולבקש חכמה מאלהים. (פסוק 8) אם חטאנו, עלינו לפנות אל יהוה בתחינה שיטהרנו ויעניק לנו לב טהור ורוח איתנה. — פסוקים 9–12.
22 מזמור נ״א של תהלים מבהיר לנו, כמו־כן, שאל לנו להרשות לעצמנו לאבד את רגישותנו באשר לחומרת החטא, עד כי נקהה ונאטום את מצפוננו. אם נעשה כן, יהוה יסיר מאיתנו את רוח־קודשו, או את כוחו הפעיל. אולם, כשרוח אלהים שורה עלינו, נוכל בהצלחה ללמד אחרים את דרכיו. (פסוקים 13–15) אם נחטא אך נתחרט, יתיר לנו יהוה להמשיך להללו משום שאין הוא בז ללב נשבר ונדכה. (פסוקים 16–19) המזמור אף מורה שאל לתפילותינו להתרכז אך ורק בעצמנו. תחת זאת, עלינו להתפלל לשלומם ולבירכתם של כל אלה הנוטלים חלק בעבודת־אלהים הטהורה. — פסוקים 20, 21.
23. מדוע על מזמור נ״א להניענו לגלות אומץ־לב וגישה חיובית?
23 מזמור שובה־לב זה של דוד יש בו כדי להניענו לגלות אומץ־לב ולשמור על גישה חיובית. הוא מסייע לנו להבין שאל לנו לחשוב שאבדנו אפילו אם כשלנו בחטא. מדוע? משום שבזכות החרטה, חסד יהוה יכול להצילנו מייאוש. אם אנו פונים אל אבינו השמימי בלב מלא צער ובמסירות בלעדית, אזי ישמע לשוועתנו לחסדו. ועד כמה מנחם הדבר לדעת כי יהוה אינו בז ללב נשבר!
(מקור המאמר: 1993/3/15)
כיצד תשיב?
◻ לשם מה זקוק המשיחי ללב טהור ולרוח־קודשו של אלהים?
◻ מה יכול אדם המתחרט על חטאיו ללמד אחרים שהפרו את חוקי יהוה?
◻ מהי השקפת אלהים בנוגע ללב שבור ונדכה?
◻ אילו לקחים מוצאים אנו במזמור נ״א של ספר תהלים?
[תמונה בעמוד 19]
האם אתה מתפלל לקבלת רוח־הקודש ונזהר מלצער אותה?
[תמונה בעמוד 21]
גלה הערכה לחסד יהוה בהכריזך את אמיתו