לומדים למצוא הנאה ביראת יהוה
”לכו בנים, שימעו לי; יראת יהוה אלמדכם” (תהלים ל״ד:12).
1. כיצד תסלק מלכות אלהים את הפחד, אך האם הדבר כולל את כל סוגי הפחד?
בני־אדם באשר הם, כמהים להשתחרר מהפחד — פחד מפני אלימות, חשש מפני אבטלה וחרדה מפני מחלה קשה. מה נפלא יהא היום, שבו החירות תיהפך למציאות תחת מלכות אלהים! (ישעיהו ל״ג:24; ס״ה:21–23; מיכה ד׳:4) אולם, לא כל סוגי הפחד יסולקו אותה עת, וכן איננו מבקשים להשתחרר מכל הפחדים שבחיינו עתה. ישנו פחד בריא וישנו פחד שלילי.
2. (א) איזה סוג פחד הוא שלילי ואיזה סוג רצוי? (ב) מהי יראת אלהים, וכיצד הפסוקים המוזכרים מעידים על כך?
2 פחד עלול להרעיל את הנפש, לשתק את כושר החשיבה של האדם. הוא עלול לגרום לכך שיימס לב האדם ותתנפץ תקוותו. אדם שנמצא בסכנה מוחשית בגלל אויב עלול לחוש פחד זה (ירמיהו נ״א:30). עלול להתנסות בה גם מי שמייחס חשיבות יתר לריצוים של אנשים מסוימים בעלי־השפעה (משלי כ״ט:25). אולם, קיים גם סוג של פחד בריא, הלא הוא יראה, המונע מאיתנו לנהוג בפזיזות או להזיק לעצמנו. יראת אלהים כוללת אף יותר מכך. זהו כבוד ליהוה, יראת כבוד עמוקה כלפיו, שמלווה בפחד בריא וחיובי שמא נעורר את אי שביעות־רצונו (תהלים פ״ט:8). יראה זו פן נעורר את מורת־רוחו של אלהים מקורה בהערכה לחסדו ולטובו (תהלים ה׳:8; הושע ג׳:5). היא אף כוללת מודעות לכך שיהוה הוא השופט העליון והכל־יכול, שבידו הכוח להעניש ואף להמית את המסרבים לציית לו (רומים י״ד:10–12).
3. כיצד יראת יהוה מנוגדת למה שמתקשר לאלילים מסוימים?
3 יראת אלהים אינה חולנית אלא בריאה. היא מניעה את האדם להתעקש על הטוב ומרתיעה אותו מלהתפשר ולעשות את הרע. אין היא דומה לפחד המתקשר לאל היווני פוֹבּוֹס, המתואר כאל מאיים המטיל אימה. היא אף אינה דומה לאלילה ההינדית קַלִי, המתוארת לעתים כצמאת־דם, המשתמשת בגופות, בנחשים ובגולגולות כעדיים. יראת אלהים הינה מושכת; אין היא דוחה. אהבה והערכה שזורות בה. לפיכך, יראת אלהים מקרבת אותנו אל יהוה (דברים י׳:12, 13; תהלים ב׳:11).
מדוע היא מצויה רק בקרב חלק מהאנשים?
4. כפי שתיאר השליח פאולוס, לאיזה מצב התדרדרה האנושות, ומהי הסיבה לכך?
4 יראת אלהים כתכונה אינה משפיעה על האנושות ככלל. ברומים ג׳:9–18, השליח פאולוס מתאר עד כמה התרחקו בני־האדם מן השלימות הראשונית. לאחר שציין שכולם משועבדים לחטא, הזכיר פאולוס את הכתוב בתהלים, באומרו: ”אין צדיק, אין גם אחד”. (ראה תהלים י״ד:1.) אזי הוא מפרט בציינו שבני־האדם אינם דורשים את אלהים, אינם עושים טוב, פיהם מלא דברי חלקות וקללות, והם שופכים דם. באיזו דייקנות תואם תיאור זה את המצב בעולם כיום! מרבית האנשים אינם מתעניינים כלל באלהים ובמטרותיו. לעתים קרובות מדי, כל מחווה של אדיבות שמורה למקרים שבהם עשויה לצמוח לאדם טובת־הנאה מכך. שקרים וגידופים הם דבר שבשגרה. שפיכות־דמים אינה מופיעה רק במהדורות החדשות אלא גם בבידור. מה הסיבה למצב זה? אמת, כולנו צאצאיו של אדם החוטא, אולם כשאנשים מאמצים לעצמם את הדברים שבתיאורו של השליח פאולוס כאורח־חיים, אין הדבר מסתכם בכך. פסוק 18 מסביר את הסיבה, באומרו: ”אין פחד אלהים לנגד עיניהם”. (ראה תהלים ל״ו:2.)
5. מדוע יראת אלהים מצויה רק בקרב חלק מהאנשים?
5 אולם, מדוע יראת אלהים מצויה רק בקרב חלק מהאנשים? הסיבה לכך פשוטה, חלק מהאנשים מטפחים אותה, בעוד שאחרים אינם עושים כן. איש מאיתנו אינו נולד עימה, אך ביכולתו של כל אחד מאיתנו לרוכשה. יראת אלהים הינה דבר שעלינו ללמוד. אזי, כדי שתיהפך לכוח מניע רב־עוצמה בחיינו, נדרש מאיתנו לטפחה.
הזמנה קוסמת
6. מי מושיט לנו את ההזמנה המופיעה בתהלים ל״ד:12, וכיצד פסוק זה מראה שיש ללמוד יראת אלהים?
6 בתהלים ל״ד מושטת לנו הזמנה קוסמת ללמוד יראת יהוה. זהו מזמור שכתב דוד. למי היווה דוד ”צל” נבואי? לאדון ישוע המשיח כמובן. נבואה שהשליח יוחנן יִיחס במפורש לישוע, כתובה בפסוק 21 של מזמור זה (יוחנן י״ט:36). בימינו, ישוע הוא המושיט הזמנה זו המוזכרת בפסוק 12: ”לכו בנים, שימעו לי; יראת יהוה אלמדכם”. הדבר מראה בבירור שיראת אלהים הינה דבר נלמד, וישוע המשיח הוא הכשיר ביותר ללמדנו. מדוע?
7. מדוע ניתן ללמוד יראת אלהים במיוחד מישוע?
7 ישוע המשיח מכיר בחשיבותה של יראת אלהים. עברים ה׳:7 מציין בנוגע אליו: ”ובימי היותו בגוף בשר ודם, הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות אל היכול להושיעו ממוות, ואמנם נשמע בגלל יראת האלהים שבו”. יראת אלהים זו היתה תכונה שנתגלתה בישוע עוד בטרם עמד בפני המוות על עמוד־ההוקעה. זכור, במשלי פרק ח׳, בן־האלהים מתואר כהתגלמות החוכמה. במשלי ט׳:10, נאמר לנו: ”תחילת חוכמה יראת יהוה”. אם כן, יראת האלהים היוותה חלק יסודי מאישיותו של בן־האלהים, זמן רב בטרם בא אל הארץ.
8. מה למדים אנו על יראת יהוה מישעיהו י״א:2, 3?
8 נוסף על כך, ישעיהו י״א:2, 3 מצהיר בנוגע לישוע כמלך המשיח: ”ונחה עליו רוח יהוה, רוח חוכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת יהוה; והריחו ביראת יהוה”. מה יפות מילים אלה! אין ביראת יהוה שמץ של אי־נעימות. היא מועילה ובונה. זו התכונה שתחדור לכל תחום שבו מולך המשיח. הוא שולט כעת, ואת כל המתקבצים יחד כנתיניו הוא מדריך ביראת יהוה. כיצד?
9. כיצד ישוע המשיח מלמדנו יראת יהוה, ומה ברצונו שנדע עליה?
9 באמצעות אסיפות הקהילה והכינוסים שלנו, ישוע, כראש הקהילה הממונה וכמלך המשיח, עוזר לנו להבין בבירור מהי יראת אלהים ומדוע היא כה מועילה. כך, הוא משתדל להעמיק את הערכתנו אליה, כדי שנלמד למצוא הנאה ביראת יהוה בדיוק כמותו.
האם תשקיע מאמץ?
10. כשאנו נוכחים באסיפות משיחיות, מה נעשה אם ברצוננו להבין את יראת יהוה?
10 כמובן, עצם קריאתנו את המקרא או עצם נוכחותנו באסיפות שבאולם־המלכות, אינם מהווים ערובה לכך שתהיה לנו יראת אלהים. שים־לב מה נדרש מאיתנו לעשות כדי להבין באמת את יראת יהוה. משלי ב׳:1–5 אומר: ”בני, אם תקח אמרָי ומצוותַי תצפון איתך, להקשיב לחוכמה אוזנך, תטה לבך לתבונה. כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך. אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת יהוה ודעת אלהים תמצא”. אם כן, כשאנו נוכחים באסיפות עלינו לשית לבנו לנאמר, להשקיע מאמץ כן להתרכז ולזכור נקודות עיקריות, להרהר עמוקות כיצד רגשותינו כלפי יהוה צריכים להשפיע על גישתנו כלפי העצות הניתנות — אכן, לפתוח את לבנו. אז נבין יראת יהוה.
11. על־מנת לטפח יראת אלהים, מה עלינו לעשות בכנות ולעתים תכופות?
11 תהלים פ״ו:11 מסב תשומת־לב לגורם חשוב נוסף, התפילה. ”הורני יהוה דרכך. אהלך באמיתך”, התפלל מחבר־התהלים. ”יַחֵד לבבי ליראה שמך”. יהוה היה שבע־רצון מתפילה זו, שהרי דאג שתיכתב במקרא. על־מנת לטפח יראת אלהים, גם אנו נדרשים להתפלל לעזרתו של יהוה, ותפילות כנות ותכופות יועילו לנו (לוקס י״ח:1–8).
לבבך מעורב בכך
12. מדוע יש להקדיש דאגה מיוחדת ללב, ומה כרוך בכך?
12 בתהלים פ״ו:11 קיים דבר נוסף שעלינו להתייחס אליו. מחבר־התהלים לא ביקש להבין את יראת האלהים בשכלו בלבד. הוא מערב את לבו. טיפוח יראת אלהים קשור ללב הסמלי, הדורש דאגה מיוחדת, משום שהלב הוא האדם הפנימי המתגלה בכל תחומי חיינו; כרוכים בו מחשבותינו, גישותינו, שאיפותינו, מניעינו ויעדינו.
13. (א) מה עלול להעיד על כך שלבו של האדם חצוי? (ב) בטפחנו יראת יהוה, לאיזה יעד עלינו לחתור?
13 המקרא מזהירנו שאפשר שלב האדם יהיה חצוי. הוא עלול להיות בוגדני (תהלים י״ב:3; ירמיהו י״ז:9). מחד, הוא עשוי להניענו ליטול חלק בפעילויות בונות — נוכחות באסיפות הקהילה והשתתפות בשירות־השדה — אך, מאידך הוא גם עלול לגרום לנו לאהוב צדדים מסוימים של אורח־החיים שמאפיין את העולם. הדבר עלול למנוע מאיתנו לקדם את ענייני המלכות בלב שלם. ואז, לב בוגדני זה עלול לשכנע אותנו, שבעצם איננו עושים פחות מרבים אחרים. ייתכן שבבית־הספר או שבמקום העבודה החילונית, יושפע לבבנו מחרדת אדם. כתוצאה מכך, במקומות אלה אנו עלולים לחשוש להזדהות כעדי־יהוה, ואף לעשות דברים שאינם יאים למשיחיים. אך, לאחר מכן, נחוש מוסר־כליות. אין חפצנו להיות אנשים מסוג זה. לפיכך, אנו מתפללים ליהוה פה אחד עם מחבר־התהלים: ”יַחֵד לבבי ליראה את שמך”. חפצנו הוא שהאדם הפנימי השלם, הבא לידי ביטוי בכל תחומי חיינו, יעיד עלינו כ’יראים את אלהים ושומרים את מצוותיו’ (קהלת י״ב:13).
14, 15. (א) כשניבא על שיבת ישראל מגלות בבל, מה הבטיח יהוה לתת לעמו? (ב) מה עשה יהוה כדי לטעת את יראת אלהים בלב עמו? (ג) מדוע סטה עם־ישראל מדרכי יהוה?
14 יהוה הבטיח שיעניק למשרתיו לב ירא אלהים זה. הוא חזה את שיבת ישראל מהגלות לארצו, ואמר ככתוב בירמיהו ל״ב:37–39: ”והשיבותים אל המקום הזה והושבתים לבטח. והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים. ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם”. בפסוק 40, הבטחת אלהים זוכה למשנה תוקף: ”ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי”. ב־537 לפה״ס, יהוה אכן השיבם לירושלים כשם שהבטיח. אך מה באשר להמשך ההבטחה — שהוא ’יתן להם לב אחד ליראה אותו כל הימים’? מדוע עם־ישראל הקדום פנה עורף ליהוה לאחר שובו מבבל, עד כי ב־70 לספירה נחרב בית־מקדשו ולא נבנה שוב מעולם?
15 הדבר לא נבע ממחדל כלשהו מצד יהוה. יהוה אכן נקט צעדים כדי לתת בלב משרתיו יראת אלהים. באמצעות החסד שגילה כשהוציאם מבבל והשיבם למולדתם, סיפק להם סיבות מוצדקות להתייחס אליו ביראת כבוד עמוקה. אלהים נתן לכך משנה תוקף בעזרת תזכורות, עצות ותוכחות, באמצעות הנביאים חגי, זכריה ומלאכי; על־ידי עזרא שנשלח אליהם כמורה; באמצעות המושל נחמיה; על־ידי בן־האלהים עצמו. לעתים האנשים שמעו. הם עשו כן כשבנו שנית את בית־מקדשו של יהוה בעידודם של חגי וזכריה, וכאשר שילחו את הנשים הנוכריות בימי עזרא (עזרא ה׳:1, 2; י׳:1–4). אולם, פעמים רבות יותר הם לא צייתו. הם לא שתו לבם בעקביות; הם לא גילו נכונות לקבל עצות; הם לא פתחו את לבבם כל הימים. בני־ישראל לא טיפחו יראת אלהים, וכתוצאה מכך היא לא היוותה כוח מניע רב־עוצמה בחייהם (מלאכי א׳:6; מתי ט״ו:7, 8).
16. בלבם של מי נטע יהוה יראת אלהים?
16 עם זאת, הבטחת יהוה לתת יראת אלהים בלב משרתיו לא הכזיבה. הוא כרת ברית חדשה עם עם־ישראל הרוחני, המשיחיים שלהם הושיט תקווה שמימית (ירמיהו ל״א:33; גלטים ו׳:16). בשנת 1919, שחרר אותם אלהים מן השבי ”לבבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות הכזב. הוא נטע יראת אלהים עמוק בלבם. הדבר הביא תועלת רבה הן להם והן לבעלי התוחלת לחיות כנתיניה הארציים של המלכות, ’ההמון הרב’ (ירמיהו ל״ב:39; ההתגלות ז׳:9). יראת יהוה חדרה גם ללבם.
כיצד ניטעת בלבבנו יראת אלהים?
17. כיצד נותן יהוה יראת אלהים בלבנו?
17 כיצד נוטע יהוה יראת אלהים זו בלבבנו? בעזרת פעילותה של רוחו. ומה יש בידינו שהוא תוצר של רוח־הקודש? המקרא, דבר־אלהים שנכתב בהשראתו (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). באמצעות מעשיו בעבר, על־ידי קשריו עם משרתיו בהווה כהתגשמות של דברו הנבואי ובאמצעות נבואות העתיד, סיפק יהוה יסוד איתן שלפיו כולנו נוכל לטפח יראת אלהים (יהושע כ״ד:2–15; עברים י׳:30, 31).
18, 19. כיצד אסיפות הקהילה והכינוסים עוזרים לנו להשיג יראת אלהים?
18 ראוי לציין, שכפי שכתוב בדברים ד׳:10, אמר יהוה למשה: ”הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר יִלמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם יְלמדון”. בדומה לכך, כיום סיפק יהוה שפע אמצעים כדי לעזור למשרתיו ללמוד לירוא אותו. באסיפות הקהילה ובכינוסים שלנו, סוקרים את הראיות לחסדו ולטובו של יהוה. ניתן ללמוד על כך מהספר האיש הגדול ביותר שחי אי־פעם עלי־אדמות (אנג׳) שיוצא לאור בחוברתהמצפה כסדרה, ”ישוע חייו ושליחותו”. כיצד הלימוד משפיע עליך ועל גישתך כלפי יהוה? בראותך את ההיבטים השונים בישותו הנעלה של האב משתקפים בבנו, האם לא חיזק הדבר את שאיפתך לא לעורר את מורת־רוחו של אלהים לעולם? (קולוסים א׳:15).
19 כמו־כן, באסיפותינו אנו לומדים על מאורעות שונים מן העבר שבהם הושיע יהוה את משרתיו (שמואל ב׳. ז׳:23). בלומדנו את ספר ההתגלות המקראי בעזרת הסדרה ההתגלות — שיא הת גשמותה קרוב!, שיצאה לאור בחוברתהמצפה, אנו למדים על חזונות נבואיים שכבר התגשמו במאה ה־20 ועל מאורעות נוראים העתידים להתרחש. בנוגע לכל אותם פעלי אלהים, תהלים ס״ו:5 מצהיר: ”לכו וראו מפעלות אלהים. נורא עלילה על בני אדם”. אכן, בהיות לנו השקפה נאותה, פעלי אלהים אלה נוטעים בלבנו יראת יהוה, כבוד עמוק כלפיו. כך, אנו יכולים לראות כיצד מקיים יהוה את הבטחתו: ”את יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי” (ירמיהו ל״ב:40).
20. כדי שיראת אלהים תכה שורש בלבנו, מה נדרש מצדנו?
20 אולם, ברור שיראת אלהים זו אינה הופכת מעצמה לחלק מלבבנו, ללא כל מאמץ. התוצאות אינן מובנות מאליהן. יהוה ממלא את חלקו. שומה עלינו למלא את חלקנו בטפחנו יראת אלהים (דברים ה׳:29). עם־ישראל מלידה לא עשה כן. אך, תוך ביטחון ביהוה, עם־ישראל הרוחני ובני־לוויתו, כבר מתנסים ברבות מן הברכות שבאות על יראי האלהים. במאמר הבא נסקור כמה מן הברכות הללו.
(מקור המאמר: 1995/3/15)
כיצד תשיב?
◻מהי יראת אלהים?
◻כיצד לומדים אנו למצוא הנאה ביראת יהוה?
◻כדי שתהיה לנו יראת אלהים, איזה מאמץ נדרש מאיתנו?
◻מדוע השגת יראת אלהים כוללת את כל ההיבטים של לבנו הסמלי?
[תמונות בעמודים 24, 25]
דרוש לימוד שקדני כדי להבין את יראת יהוה