”נצור לבך”
יהוה אמר לשמואל הנביא: ”כי לא אשר יראה האדם [יראה אלוהים], כי האדם יראה לעיניים; ויהוה יראה ללבב” (שמואל א׳. ט״ז:7). בהתייחסו ללב הסמלי שר דוד, נעים זמירות ישראל: ”בחנת לבי [יהוה], פקדת לילה, צרפתני; בל תמצא זמותי. בל יעבור פי” (תהלים י״ז:3).
יהוה בוחן את הלב כדי לעמוד על טיבו של האדם (משלי י״ז:3). זו הסיבה ששלמה המלך יעץ: ”מכל משמר נצור לבך, כי ממנו תוצאות חיים” (משלי ד׳:23). כיצד נוכל לנצור את לבנו הסמלי? משלי פרק ד׳ משיב על השאלה.
שמע מוסר אב
פרק ד׳ בספר משלי נפתח במילים: ”שימעו, בנים, מוסר אב, והקשיבו לדעת בינה. כי לֶקח טוב נתתי לכם. תורתי אל תעזובו” (משלי ד׳:1, 2).
העצה לבני הנוער היא להקשיב להדרכה הטובה שמקנים להם הוריהם יראי האלוהים, ובייחוד אב המשפחה. המקרא מטיל עליו את האחריות לדאוג לצרכים הפיסיים והרוחניים של בני ביתו (דברים ו׳:6, 7; טימותיאוס א׳. ה׳:8). ללא הדרכה זו, יהיה קשה לצעיר להגיע לבגרות. האין זה מן הראוי אפוא, שהילד יישמע בכבוד למוסר אביו?
אך מה לגבי נער שאין לו אב? למשל, ג׳ייסון בן ה־11 התייתם מאביו בגיל ארבע.a כששאל אותו זקן־קהילה משיחי מה הדבר הקשה ביותר בחייו, השיב ללא היסוס: ”זה שאין לי אבא. לפעמים אני נכנס לדיכאון בגלל זה”. עם זאת, בני נוער שחסרה להם הדרכה הורית יכולים לשאוב עצות מנחמות ממקורות אחרים. ג׳ייסון וילדים במצבו מקבלים עצות אבהיות מצד זקני־הקהילה ואחים בוגרים אחרים בקהילה המשיחית (יעקב א׳:27).
שלמה המלך נזכר בחינוך שקיבל ומוסיף: ”בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי” (משלי ד׳:3). שנות נעוריו העלו בו זיכרונות נעימים. שלמה ללא ספק הקשיב לעצות דוד אביו וקרוב לוודאי שנהנה בצעירותו מקשר הדוק ולבבי עימו. הוא גם היה ”יחיד”, כלומר, בן אהוב ויקר. עד כמה חשוב שילד יגדל בבית שיש בו אווירה לבבית ושאפיקי התקשורת בינו לבין הוריו פתוחים!
קנה חוכמה ובינה
שלמה נזכר בעצתו האוהבת של אביו ומספר: ”ויורני ויאמר לי: ’יתמך דברַי לבך. שמור מצוותַי וֶחְיֵה. קנה חוכמה קנה בינה. אל תשכח ואל תט מאימרי פי. אל תעזבֶהָ [את החוכמה] ותשמְרֶךָ, אֱהָבֶהָ ותִצְרֶךָ. ראשית חוכמה. קנה חוכמה; ובכל קנינְך קנה בינה’” (משלי ד׳:4–7).
מדוע נאמר שהחוכמה היא ”ראשית”, כלומר, הדבר העיקרי? חוכמה משמעה לפעול על סמך ידע והבנה בצורה המובילה לתוצאות טובות. ידע — בקיאות בעובדות הנרכשת על־ידי צְפייה וניסיון או על־ידי קריאה ולימוד — הוא גורם חיוני ברכישת חוכמה. אך אם אין ביכולתנו להשתמש בו כהלכה, הרי שערכו מועט. לא די לקרוא את המקרא ואת הספרות המקראית שמספק ”העבד הנאמן והנבון”. עלינו להשתדל ליישם את הנלמד (מתי כ״ד:45, ע״ח).
חשוב גם לרכוש בינה. הנוכל לראות בלעדיה את הקשר בין העובדות השונות ולקבל תמונה מלאה בנושא הנידון? כיצד נוכל לעמוד על הסיבות וההסברים ולרכוש בוננות ותבונה? כדי שנוכל להבין דבר מתוך דבר ולהסיק את המסקנות הנכונות, אנו זקוקים לבינה (דניאל ט׳:22, 23).
שלמה ממשיך ומוסר את דברי אביו: ”סלסלֶהָ [הכר בערכה ובחשיבותה של החוכמה], ותרוממך. תכבדך כי תחַבּקֶנה. תיתן לראשך לִוְיַת חן; עטרת תפארת תמגנך [תמסור לך]” (משלי ד׳:8, 9). חוכמת אלוהים מגינה על זה החובק אותה. היא גם מסיבה לו כבוד ומייפה אותו. הבה נקנה חוכמה!
”החזק במוסר”
בהמשך מוסיף מלך ישראל לצטט את ההדרכה שקיבל מאביו: ”שמע, בני, וקח אמָרָי. וירבו לך שנות חיים. בדרך חוכמה הורֵתִיך; הִדרכתיך במעגלי יושר. בלכתך, לא יֵצַר צעדך; ואם תרוץ, לא תיכשל. החזק במוסר, אל תרף. נִצְרֶהָ, כי היא חייך” (משלי ד׳:10–13).
כמי שהיה בן טוב לאביו, יש להניח ששלמה הוקיר את המוסר האוהב שניתן לו כדי להדריכו ולתקנו. הניתן להגיע לבגרות רוחנית או לשפר את איכות החיים ללא מוסר מאוזן? אם לא נלמד מטעויות ואם לא נתקן דעות מוטעות, תעוכב התקדמותנו הרוחנית. מוסר סביר מוביל להתנהגות הרצויה בעיני אלוהים ומסייע לנו ללכת ”במעגלי יושר”.
מוסר מסוג אחר גם ’מרבה את שנות חיינו’. הכיצד? ישוע המשיח אמר: ”מי שנאמן במעט מזער נאמן גם בהרבה, ומי שאיננו ישר במעט מזער גם בהרבה איננו ישר” (לוקס ט״ז:10). אם נחנך את עצמנו בדברים קטנים, האם לא יהיה לנו קל יותר להתנהג באותו אופן בדברים גדולים, דברים אשר אולי חיינו תלויים בהם? למשל, אם נרגיל את עצמנו ’לא להביט באשה מתוך תאווה אליה’, יפחתו הסיכויים שניפול קורבן לאי־מוסריות (מתי ה׳:28). ברור שעיקרון זה חל על גברים ונשים כאחד. אם נחנך את שכלנו ’להכניע כל מחשבה’, יש פחות סיכוי שנחטא חטא חמור במילים או במעשים (קורינתים ב׳. י׳:5).
נכון, קשה לקבל מוסר, והוא נשמע לעתים מחמיר (עברים י״ב:11). אך המלך החכם מבטיח לנו שאם נחזיק בו, תיפתח בפנינו הדרך להתקדמות. כשם שאימונים נכונים מסייעים לאצן לרוץ במהירות האופטימלית בלי ליפול או להיפצע, כך מסייע לנו המוסר, בתנאי שנחזיק בו, להמשיך לצעוד במסלול החיים בקצב קבוע בלי להיכשל. עלינו, כמובן, לבחור בדרך הנכונה.
התרחק מ”אורח רשעים”
בנימה של דחיפות מזהיר שלמה: ”באורח רשעים אל תבוא, ואל תאשר בדרך רעים. פרָעהו, אל תעבור בו; שְטֵה מעליו ועבור. כי לא יִשנו אם לא יָרעו, ונגזלה שנתם אם לא יכשילו. כי לָחֲמוּ לחם רשע, ויין חמסים ישתו” (משלי ד׳:14–17).
הרשעים, אשר מדרכיהם חפץ שלמה שנתרחק, מוציאים את לחמם ממעשים רעים. מאכלם ומשקם הם לעשות את הרע. אין הם יכולים להירדם בלי לעשות קודם כל מעשי אלימות. הם מושחתים מכף רגל ועד ראש! הנוכל לנצור את לבנו ובד בבד להתרועע עימם? מה טיפשי הדבר להיחשף לאלימות הרבה המוצגת בעולם הבידור של היום ובזאת ’לאשר [ללכת ישר] בדרך רעים’! המאמצים להיות אוהבים ומלאי רחמים אינם מתיישבים עם צפייה בסצינות שליליות המוצגות בטלוויזיה או בסרטים, סצינות המקהות את רגישותנו לרע.
הישאר באור
שלמה מוסיף להשתמש במילה ”אורח” כדימוי ואומר: ”ואורח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום” (משלי ד׳:18). את לימוד המקרא ויישום הנלמד ניתן לדמות לתחילתו של מסע רגלי עם שחר כשעוד חשוך. חשכת הלילה הופכת אט אט לכחול כהה ועדיין קשה לזהות את העצמים. אך ככל שהשמש מטפסת מעלה, הולכים ומתבהרים לעינינו פרטים נוספים. לבסוף, השמש זורחת במלוא עוצמתה, והכל נראה ברור לפרטי פרטים. מן המשל לנמשל: ככל שאנו לומדים את המקרא בסבלנות ובשקדנות, הולכת ומתבהרת לנו האמת. כדי לנצור את הלב מקווי חשיבה מוטעים יש להזין אותו במזון רוחני.
עם הזמן מתגלה גם משמעותן של נבואות המקרא. רוח קודשו של יהוה שופכת אור על הנבואות, והן מתבהרות לנו בשעה שהן מתגשמות באירועי העולם ובמה שקורה למשרתי אלוהים. במקום לגלות קוצר רוח ולהסתמך על השערות, עלינו להמתין שהאור ’ילך ואור’, כלומר ילך ויתחזק.
ומה ניתן לומר על מי שאינם הולכים באור ומואסים בהדרכת אלוהים? ”דרך רשעים כאפלה; לא ידעו במה יִכָּשֵלו” (משלי ד׳:19). הרשע הוא כאדם המועד בחשיכה בלי לדעת מה מכשיל אותו. גם אם נדמה שהרשעים משגשגים בשל רשעתם, הצלחתם אינה אלא זמנית. מחבר התהלים פנה אל יהוה ואמר: ”בחלקות תשית למו. היפלתם למשואות” (תהלים ע״ג:18).
הייה עירני
עוד אומר מלך ישראל: ”בני, לדברי הקשיבה. לאֲמָרַי הַט אוזניך. אל יליזו מעיניך. שָמְרם בתוך לבבך. כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מַרפא. מכל משמר, נצור לבך, כי ממנו תוצאות חיים” (משלי ד׳:20–23).
דוגמתו של שלמה עצמו מעידה עד כמה חשוב לנצור את הלב. בנעוריו היה בן טוב לאביו ושנים רבות שמר אמונים ליהוה. אך המקרא מספר: ”ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו היטו את לבבו אחרי אלוהים אחרים; ולא היה לבבו שלם עם יהוה אלוהיו כלבב דויד אביו” (מלכים א׳. י״א:4). כל אדם, גם אם מניעי לבו טהורים, עלול להיכנע לפיתוי לעשות את הרע אם לא יעמוד על המשמר (ירמיהו י״ז:9). עלינו לשמור את תזכורותיו של יהוה ’בתוך לבבנו’, כולל התזכורות הכתובות במשלי פרק ד׳.
בחן את הטמון בלבך
האם אתה מצליח לנצור את לבך הסמלי? כיצד נוכל לדעת מה מצבו של האדם הפנימי שלנו? ”מתוך השופע בלב מדבר הפה” (מתי י״ב:34). עוד אמר: ”מן הלב נובעות מחשבות רשע, רציחות, ניאופים, זנונים, גניבות, עדויות שקר וגידופים” (מתי ט״ו:19, 20). מוצא פינו ומעשינו מעידים כאלף עדים על פנימיותנו.
זו הסיבה ששלמה אומר: ”הסר ממך עיקשות פה, וּלְזוּת שפתיים הרחק ממך. עיניך לנוכח יביטו, ועפעפיך יַיְשירו נגדך. פַּלס מעגל רגלך, וכל דרכיך יִכוֹנו. אל תֵט ימין ושמאל. הסר רגלך מרע” (משלי ד׳:24–27).
לאור דברי מוסר אלה של שלמה, עלינו לבחון את דברינו ומעשינו. אם ברצוננו לנצור את הלב ולהשביע את רצון אלוהים יש להימנע מעיקשות פה ומלזות שפתיים (משלי ג׳:32). טוב נעשה אם נשקול בכובד ראש על מה מעידים דברינו ומעשינו. אחר כך כדאי לבקש מיהוה שיעזור לנו לתקן את חולשותינו (תהלים קל״ט:23, 24).
הדבר החשוב מכל הוא ש’עינינו לנוכח [ישר] יביטו’. עליהן להתמקד במטרה, והמטרה היא לעבוד את אבינו שבשמים (קולוסים ג׳:23). מי יתן ובעודך צועד בדרך הישר, ינחיל לך יהוה הצלחה ב”כל דרכיך”, ויברך אותך בשל מאמציך להישמע לעצתו: ”נצור לבך”.
[הערת שוליים]
a שם בדוי.
[קטע מוגדל בעמוד 22]
האם אתה מתרחק מבידור המציג אלימות?
[תמונה בעמוד 21]
הפק תועלת מעצותיהם של אנשים מנוסים
[תמונה בעמוד 23]
המוסר אינו מאיט את קצב התקדמותך
[תמונה בעמוד 24]
התמד בלימוד המקרא