קרב אל יהוה
”קירבו לאלוהים ויקרב אליכם”, כתב התלמיד יעקב (יעקב ד׳:8). דוד, מחבר התהלים, שר: ”סוד [קרבת] יהוה ליראיו” (תהלים כ״ה:14). יהוה אלוהים חפץ אפוא שנרקום עימו קשר אישי. עם זאת, לא כל העובדים את אלוהים ושומרים את חוקיו חשים אליו קרבה.
מה לגביך? היש לך קשר אישי הדוק עם אלוהים? אין ספק שברצונך להתקרב אליו. כיצד נוכל לקרוב אל אלוהים? מה כרוך בכך? פרק ג׳ של ספר משלי משיב על השאלות.
גלה חסד ואמת
שלמה מלך ישראל פותח את הפרק השלישי בספר משלי במילים: ”בני, תורתי אל תשכח ומצוותיי יצור לבֶּך. כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לךְ” (משלי ג׳:1, 2). הואיל ושלמה כתב בהשראת אלוהים, עצה אבהית זו, המופנית אלינו, מקורה בעצם ביהוה אלוהים. הפסוקים מייעצים לנו לנהוג על פי תזכורותיו — תורתו ומצוותיו — של אלוהים המובאות במקרא. אם נעשה כן, ”אורך ימים ושנות חיים ושלום” ייווספו לנו. גם היום ניתן ליהנות מחיי שלווה ולא לרדוף אחר דברים העלולים להעמיד אותנו בסכנה של מוות בטרם עת כפי שקורה תדיר לעושי הרע. זאת ועוד, יש לנו התקווה לחיות לנצח בעולם חדש מלא שלווה (משלי א׳:24–31; ב׳:21, 22).
שלמה ממשיך ואומר: ”חסד ואמת אל יעזבוך, קושרם על גרגרותיך, כותבם על לוח לבך. ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם” (משלי ג׳:3, 4).
המילה ”חסד” כרוכה בנאמנות והזדהות. האם מנוי וגמור עימנו שלא להתרחק מאלוהים ויהי מה? האם החסד מאפיין את יחסינו עם אחינו לאמונה? האם אנו עושים מאמץ לשמור על יחסי קרבה איתם? האם ’תורת חסד על לשוננו’ במגעינו היומיומיים עימם, גם במצבים קשים?
בשל גודל חסדו, יהוה הוא אל ”סלח”, כלומר, סלחן (תהלים פ״ו:5). אם התחרטנו על חטאי העבר ואנו מכוננים נתיבות ישירות לרגלינו, מובטחים לנו ”ימי רווחה” מאת יהוה (מעשי השליחים ג׳:19, 20). האין עלינו לחקות את אלוהים ולסלוח לאחרים על חטאיהם לנו? (מתי ו׳:14, 15).
יהוה הוא ”אל אמת”, והוא חפץ שמבקשי קרבתו יהיו ’אמיתיים’ (תהלים ל״א:6). הנוכל לצפות שיהוה יהיה לנו לידיד אם אנו מנהלים חיים כפולים — מתנהגים בצורה מסוימת בחברת משיחיים ובצורה אחרת שלא בחברתם — כמו ”מתי שווא” המסתירים את פרצופם האמיתי? (תהלים כ״ו:4) עד כמה אווילי להתנהג כך, שהרי ”הכל חשוף וגלוי לעיני” יהוה! (עברים ד׳:13).
את החסד והאמת ראוי להוקיר כענק יקר ערך ’הקשור על גרגרותינו’, שכן הן עוזרות לנו ’למצוא חן בעיני אלוהים ואדם’. לא די להפגין תכונות אלו כלפי חוץ. יש ’לכתוב אותן על לוח לבנו’ ולהפוך אותן למרכיב מהותי באישיותנו.
בנה ביטחון מלא ביהוה
עוד אומר המלך החכם: ”בטח אל יהוה בכל לבֶּך ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך” (משלי ג׳:5, 6).
יהוה ראוי לביטחוננו המלא. הוא בורא ”אמיץ כוח” ומקור ”אונים” (ישעיהו מ׳:26, 29). אין דבר היכול לעצור בעדו מלהגשים את מטרותיו. משמעות שמו האישי היא ”גורם להיות”, ושם זה כשלעצמו נוסך בנו ביטחון ביכולת שלו לקיים את אשר הבטיח! העובדה ש”חלילה לאלוהים לשקר” הופכת אותו להתגלמות האמת (עברים ו׳:18). תכונתו השלטת היא האהבה (יוחנן א׳. ד׳:8). ”צדיק יהוה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו” (תהלים קמ״ה:17). אם לא נוכל לבטוח באלוהים, במי נבטח? כמובן, כדי לבנות ביטחון באלוהים, עלינו ’לטעום ולראות כי טוב יהוה’. זאת נעשה אם ניישם את מה שאנו לומדים מן המקרא ונחשוב על היתרונות שביישום הנלמד (תהלים ל״ד:9).
כיצד נוכל ’לדעת את יהוה בכל דרכינו’? מחבר התהלים משיב: ”הגיתי בכל פעלך, ובעלילותיך אשיחה” (תהלים ע״ז:13). הואיל ואלוהים בלתי נראה, יש להגות במעשיו הנאדרים ובמגעיו עם עמו כדי לקרוב אליו.
תפילות הן דרך חשובה נוספת לדעת את יהוה. דוד המלך קרא אל יהוה ”כל היום” (תהלים פ״ו:3). דוד התפלל לעתים במשך כל הלילה, למשל, בהימלטו על נפשו במדבר (תהלים ס״ג:7, 8). ”התפללו תמיד ברוח”, האיץ השליח פאולוס (אפסים ו׳:18). באיזו תדירות אנו מתפללים? האם אנו נהנים לדבר אל אלוהים מכל הלב? האם אנו מבקשים את עזרתו בעתות מבחן? האם אנו מתפללים להכוונתו לפני החלטת החלטות חשובות? תפילותינו הכנות ליהוה מחבבות אותנו עליו. ומובטח לנו שהוא ישמע את תפילותינו ו’יישר את אורחותינו’.
מה אווילי ’להישען אל בינתנו’ או אל בינתם של אישים בכירים בעולם בשעה שניתן לשים ביטחון מלא ביהוה! ”אל תהי חכם בעיניך”, אומר שלמה. ”ירא את יהוה וסור מרע. רפאות תהי לשרך, ושיקוי לעצמותיך” (משלי ג׳:7, 8). היראה הבריאה שלא להכעיס את אלוהים צריכה לשלוט בכל מעשינו, מחשבותינו ורגשותינו. יראת כבוד זו תעצור בעדנו מלעשות את הרע, והיא מרפאת ומרעננת מבחינה רוחנית.
תן ליהוה את מיטבך
באילו דרכים נוספות ניתן לקרוב אל אלוהים? ”כבד את יהוה מהונך ומראשית כל תבואתך”, אומר המלך (משלי ג׳:9). לכבד את יהוה משמעו להוקיר אותו ולרוממו ברבים. יש לתמוך ולהשתתף בהכרזת שמו בציבור. ההון שממנו אנו מכבדים את יהוה הוא הזמן שעומד לרשותנו, כשרונותינו, כוחנו ורכושנו. מה שאנו נותנים ליהוה חייב להיות מראשית תבואתנו, כלומר, ממיטבנו. האין זה מן הראוי שניצול משאבינו יעיד על החלטה נחושה ’לבקש תחילה את מלכותו ואת צדקתו’? (מתי ו׳:33).
יהוה גומל לאיש המכבד אותו מהונו. ”ויימלאו אסמיך שובָע”, מבטיח שלמה, ”ותירוש יְקָבֶיך יפרוצו” (משלי ג׳:10). שפע רוחני אינו מוביל בהכרח לשפע חומרי, אבל כל המכבד את יהוה במשאביו ברוחב יד יזכה לשפע ברכות. עשיית רצון אלוהים היתה עבור ישוע כ’מאכל’ מכלכל חיים (יוחנן ד׳:34). באותו אופן, השתתפות במלאכת ההטפה ועשיית התלמידים, מלאכה המסבה כבוד ליהוה, מכלכלת אותנו. אם נתמיד בה, יימלאו אסמינו הרוחניים שובע. שמחתנו — המסומלת על־ידי יין תירוש — תפרוץ.
האין אנו נושאים עינינו אל יהוה ומתפללים אליו יום יום שיתן לנו את לחם חוקנו? (מתי ו׳:11) כל מה שיש לנו בא בעצם מידי אבינו השמימי האוהב. יהוה ירעיף עלינו ברכות נוספות במידה שננצל את הוננו לתהילתו (קורינתים א׳. ד׳:7).
קבל את מוסר יהוה בברכה
להבהרת חשיבות המוסר בניסיון לקרוב אל יהוה מייעץ לנו מלך ישראל: ”מוסר יהוה, בני, אל תמאס ואל תָקוֹץ בתוכחתו. כי את אשר יאהב יהוה יוכיח, וכאב את בן ירצה” (משלי ג׳:11, 12).
לא תמיד קל לנו לקבל מוסר. ”כל מוסר בעת בואו אינו נחשב לשמחה כי אם לעצב”, כתב השליח פאולוס, ”אבל אחרי כן יתן פרי שלום וצדקה למתחנכים בו” (עברים י״ב:11). תוכחה ומוסר הם מרכיבים חשובים בחינוך שמהדק את הקשר שלנו עם אלוהים. תיקון מאת יהוה — אם דרך ההורים או הקהילה ואם מתוך הרהורים בכתוב במקרא במסגרת הלימוד האישי — הוא ביטוי לאהבתו כלפינו. מן החוכמה לקבל זאת בברכה.
החזק בחוכמה ובתבונה
בהמשך מדגיש שלמה את חשיבות החוכמה והתבונה בהידוק הקשר עם אלוהים. ”אשרי אדם מצא חוכמה, ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסְחר כסף ומחרוץ תבואתה. ... עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר” (משלי ג׳:13–18).
כתזכורת לחוכמה ולתבונה הניכרות בפעלי הבריאה הנפלאים של יהוה אומר המלך: ”יהוה בחוכמה יסד ארץ, כונֵן שמים בתבונה. ... בני, אל ילוּזו מעיניך, נצור תושיה ומזימה. ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרותיך” (משלי ג׳:19–22).
חוכמה ותבונה הן מתכונות אלוהים. עלינו לרכוש ולנצור אותן. לשם כך אסור להזניח את הלימוד האישי של המקרא ואת יישום הנלמד. ”אז תלך לבטח דרכך”, מוסיף שלמה, ”ורגלך לא תיגוף. אם תשכב לא תפחד; ושכבת, וערבה שנָתֶך” (משלי ג׳:23, 24).
כן, נלך לבטח ונישן שנת ישרים בעודנו ממתינים ליום ”שבר פתאום”, שיבוא כגנב על עולמו המרושע של השטן (תסלוניקים א׳. ה׳:2, 3; יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). גם במרוצת הצרה הגדולה הממשמשת ובאה מובטחת לנו ההבטחה: ”אל תירא מפחד פתאום, ומשואת רשעים כי תבוא. כי יהוה יהיה בכִסְלך, ושמר רַגְלְךָ מלָכֶד” (משלי ג׳:25, 26; מתי כ״ד:21).
עשה את הטוב
”אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות”, הורה שלמה (משלי ג׳:27). אם אנו מעוניינים להיטיב עם אחרים עלינו לנצל את משאבינו למענם, וצדדים רבים לדבר. האין זה נכון שהטוב ביותר שנוכל לעשות למען אחרים הוא לעזור להם לרקום יחסים הדוקים עם אלוהי האמת ב”עת קץ” זו? (דניאל י״ב:4) זה הזמן לבצע בהתלהבות את מלאכת הטפת הבשורה ועשיית תלמידים (מתי כ״ח:19, 20).
המלך החכם מונה גם כמה קווי פעולה שיש להימנע מהם: ”אל תאמר לרעך: ’לך, ושוב ומחר אתן’, ויש איתך. אל תחרוש על רעך רעה, והוא יושב לבטח איתך. אל תריב עם אדם חינם, אם לא גמלך רעה. אל תקנא באיש חמס, ואל תבחר בכל דרכיו” (משלי ג׳:28–31).
לסיכום הטעמים לעצותיו אומר שלמה: ”כי תועבת יהוה נלוז, ואת ישרים סודו. מְאֵרת יהוה בבית רשע, ונווה צדיקים יברך. אם ללצים, הוא יליץ; ולענווים יתן חן. כבוד חכמים ינחָלו, וכסילים מֵרים קלון” (משלי ג׳:32–35).
כדי לקרוב אל יהוה, אל לנו לחרוש מחשבות אוון (משלי ו׳:16–19). אם נעשה את הישר בעיני אלוהים, ניהנה מחסדו ומברכתו. אחרים שישימו לב שאנו חיים על־פי חוכמת אלוהים יעניקו לנו כבוד מבלי שנדרוש זאת מהם. הבה נתרחק מן הדרכים הנלוזות של העולם המרושע והאלים, נרדוף צדקה ונקרב אל יהוה!
[תמונות בעמוד 25]
”כבד את יהוה מהונך”