טיפוח יראת־אלהים
”ירא את יהוה וסור מרע”. — משלי ג׳:7.
1. עבור מי נכתב ספר משלי?
ספר משלי מכיל שפע עצות רוחניות. תחילה, סיפק יהוה ספר הדרכה זה להכוונת עמו הייחודי, ישראל. כיום, ספר זה מספק אימרות חוכמה לעמו המשיחי הקדוש, ’אשר קצי העולמים הגיעו אליו’. — קורינתים א׳. י׳:11; משלי א׳:1–5; פטרוס א׳. ב׳:9.
2. מדוע הכתוב במשלי ג׳:7 מהווה אזהרה בעתה?
2 בפנותנו למשלי ג׳:7, אנו קוראים: ”אל תהי חכם בעיניך, ירא את יהוה וסור מרע”. עוד מאז ימי זוג הורינו הראשונים, כאשר פיתה הנחש את חוה בהבטיחו לה, כי יהיו ”יודעי טוב ורע”, לא עלה בידי החוכמה האנושית גרידא למלא את צרכיה של האנושות. (בראשית ג׳:4, 5; קורינתים א׳. ג׳:19, 20) באף תקופה בתולדות האנושות לא היה הדבר כה בולט לעין כשם שבמאה ה־20 הנוכחית — בתקופה זו של ”אחרית ימים”, שבה האנושות קוצרת את פירותיו של האתיאיזם, אורח־חשיבה הדוגל באבולוציה, תקופה המוכה במגיפות הגזענות, האלימות ואי־המוסריות על כל צורותיה. (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5, 13; פטרוס ב׳. ג׳:3, 4) זהו ’אי־סדר עולמי חדש’, סבך אשר הן האו״ם והן דתות העולם המפולגות אינן מסוגלות להתיר.
3. אילו התפתחויות נובאו מראש בנוגע לימינו אנו?
3 דברו הנבואי של אלהים מודיענו, כי רוחות של שדים יצאו ”אל מלכי הארץ כולה לאסוף אותם למלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות. ... אל המקום הנקרא בעברית הר מגידון”. (ההתגלות ט״ז:14, 16) במהרה, תיפול אימת יהוה על מלכים או שליטים אלה. אימה זו תהא דומה לזו שנפלה על הכנענים עם בואם של יהושע בן־נון ושל עם־ישראל להוציא לפועל את גזר־דינם. (יהושע ב׳:9–11) אך כיום, יהא זה האחד אותו סימל יהושע בן־נון, המשיח ישוע — ”מלך המלכים ואדון האדונים” — אשר יכה את האומות ו”ירעם בשבט ברזל” כביטוי ל”חרון אף יהוה אלהי צבאות”. — ההתגלות י״ט:15, 16.
4, 5. מי יוושעו, ומדוע?
4 מי יוושעו בעת ההיא? לא יהיו הם אלה אשר הפחד גבר עליהם, אלא כל אלה שטיפחו יראת־כבוד כלפי יהוה. במקום להיות חכמים בעיני עצמם, הללו ’סרים מרע’. בענווה, הם מזינים את מוחם בכל אשר הוא טוב, עד כי נדחקות רגלי הרע ממחשבותיהם. הם רוחשים כבוד רב לאל הריבון, יהוה, ”שופט כל הארץ”, העומד להשמיד את כל הדבקים ברע, בדיוק כשם שכילה את תושבי סדום המושחתים. (בראשית י״ח:25) אכן, עבור משרתי אלהים ”יראת יהוה מקור חיים, לסור ממוקשי מוות”. — משלי י״ד:27.
5 ביום משפט אלוהי זה, כל אלה המקדישים עצמם בכל מאודם ליהוה תוך יראה פן יסבו לו אי־פעם מורת־רוח, יגיעו לידי הבנת האמת שבהצהרה הציורית שבמשלי ג׳:8: ”רִפְאוּת תהי [יראת יהוה] לְשָׁרֶךָ [לטבורך] ושיקוי לעצמותיך”.
הסבת כבוד ליהוה
6. מה צריך להניענו לשעות לכתוב במשלי ג׳:9?
6 על יראתנו את יהוה תוך הוקרה, יחד עם אהבתנו העזה כלפיו, להניענו לשעות לעצה שבמשלי ג׳:9: ”כבד את יהוה מהונך ומראשית כל תבואתך”. לא מופעל עלינו כל לחץ לכבד את יהוה בתרומותינו. על אלה לנבוע מרצון, כשם שהדבר מוזכר כ־12 פעם, משמות ל״ה:29 ועד דברים כ״ג:24, בנוגע לקורבנות בתקופת עם־ישראל הקדום. על ביכורים אלה ליהוה להיות המתנות הטובות ביותר שיש לאל ידינו להגיש, בהכירנו בטוב ובחסד להם אנו זוכים מאיתו. (תהלים כ״ג:6) עליהם לשקף את נחישותנו ’להמשיך לבקש תחילה את מלכותו ואת צדקתו’. (מתי ו׳:33, ע״ח) ומה תהיה התוצאה מכך שנכבד את יהוה מהוננו? ”וימלאו אסמיך שָׂבָע; ותירוש יְקָבֶיךָ יפרוצו”. — משלי ג׳:10.
7. אילו ביכורים עלינו להגיש ליהוה, ומה תהא התוצאה?
7 המישור העיקרי בו יהוה מברך אותנו הוא רוחני. (מלאכי ג׳:10) לפיכך, על הביכורים שאנו מגישים לו להיות בעיקר רוחניים. עלינו לנצל את זמננו, את כוחנו ואת מרצנו, בעשיית רצונו. בתמורה, דבר זה יזין אותנו באותו אופן שבו הפכה פעילות מעין זו להיות ’מאכל’ מחזק לישוע. (יוחנן ד׳:34) מאגרינו הרוחניים יתמלאו, ושמחתנו, המסומלת על ידי תירוש, יין חדש, תפרוץ. יתר־על־כן, בעודנו מתפללים בביטחון למען יהא לנו די מזון גשמי מדי יום, נוכל לתרום מן האמצעים העומדים לרשותנו בנדיבות ובקביעות כדי לתמוך בפעילות ההטפה חובקת־העולם. (מתי ו׳:11) כל דבר שבבעלותנו, כולל נכסים חומריים, הגיע לידינו מאת אבינו השמימי האוהב. הוא ירעיף עלינו ברכות נוספות, במידה בה נשתמש בדברים יקרי־ערך אלה לתהילתו. — משלי י״א:4; קורינתים א׳. ד׳:7.
תוכחות הנובעות מאהבה
8, 9. מה צריכה להיות גישתנו כלפי תוכחה ומוסר?
8 בפסוקים 11 ו־12, שב ומזכיר משלי פרק ג׳ את היחסים המאושרים השוררים בין אב לבנו במשפחות יראות־אלהים, בדומה ליחסים שבין יהוה לבין בניו הרוחניים האהובים עלי־אדמות. אנו קוראים: ”מוסר יהוה, בני, אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו; כי את אשר יאהב יהוה יוכיח, וכאב את בן ירצה”. אנשי העולם מתעבים תוכחה. על עמו של יהוה לקדמה בברכה. השליח פאולוס ציטט מילים אלה ממשלי, באומרו: ”מוסר יהוה, בני, אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו; כי את אשר יאהב יהוה יוכיח... כל מוסר בעת בואו אינו נחשב לשמחה, כי אם לעצב; אבל אחרי כן יתן פרי שלום וצדקה למתחנכים בו”. — עברים י״ב:5, 6, 11.
9 אכן כן, תוכחה ומוסר מהווים מרכיב חיוני של ההכשרה שעל כל אחד מאיתנו לעבור, בין אם אנו זוכים להם מההורים, מהקהילה המשיחית או בהרהרנו במקרא במהלך השיעור האישי שלנו. שעייה למוסר מהווה עבורנו עניין של חיים ומוות, כשם שאף מציין משלי ד׳:1, 13: ”שמעו בנים מוסר אב, והקשיבו לדעת בינה. החזק במוסר אַל תֶּרֶף; ניצרה כי היא חייך”.
האושר הרב מכל
10, 11. מה הם כמה מן ההיבטים של המילים היפות שבמשלי ג׳:13–18?
10 באילו אימרות־שפר ממשיך הכתוב, אכן, ’דברי חפץ... דברי אמת’! (קהלת י״ב:10) דברי שלמה אלה שבהשראה מתארים אושר אמיתי. אלה הן מילים שעלינו לחרות בלבנו. אנו קוראים:
11 ”אשרי אדם מצא חוכמה ואדם יפיק תבונה, כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה. אורך ימים בימינה; ובשמאלה עושר וכבוד. דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום. עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר”. — משלי ג׳:13–18.
12. כיצד על החוכמה ועל התבונה להועיל לנו?
12 חוכמה — מה רבות הפעמים בהן היא מוזכרת בספר משלי 46 פעם בסך הכל! ”תחילת חוכמה יראת יהוה”. זוהי חוכמה אלוהית, מעשית, המבוססת על ידיעת דבר־אלהים והמאפשרת לעמו לפלס לו דרך בטוחה בלב הסערות המסוכנות המשתוללות בעולמו של השטן. (משלי ט׳:10) תבונה, המוזכרת במשלי 19 פעמים, היא יד ימינה של החוכמה, בסייעה לנו להתגבר על נכלי השטן. בחורשו את מזימותיו, יש ברשות המתנגד הגדול אלפי שנים של ניסיון. אולם, ברשותנו מדריך העולה בערכו לאין־שיעור על הניסיון, הלא הוא התבונה האלוהית, היכולת להבחין בין טוב לרע ולבחור בדרך הנכונה בה עלינו להלך. את זאת מלמדנו יהוה באמצעות דברו. — משלי ב׳:10–13; אפסים ו׳:11.
13. מה יכול להגן עלינו במהלך עתות משבר כלכלי, וכיצד?
13 התוהו ובוהו הכלכלי השורר בעולמנו כיום מבשר על התגשמות הנבואה שביחזקאל ז׳:19: ”כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנידה יהיה. כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה”. לא ניתן אף להשוות את כל העושר החומרי עלי־אדמות לערכן מציל־החיים של החוכמה והתבונה. במקרה אחר, הצהיר המלך שלמה החכם: ”כי בצל החוכמה בצל הכסף; ויתרון דעת החוכמה תְּחַיֶּה בעליה”. (קהלת ז׳:12) מאושרים באמת הם כל אלה ההולכים כיום בדרכי הנועם של יהוה והבוחרים מתוך חוכמה ב”אורך ימים”, חיי־עולם המהווים את מתת אלהים לכל המאמינים בקורבן הכופר של ישוע! — משלי ג׳:16; יוחנן ג׳:16; י״ז:3.
טיפוח חוכמה אמיתית
14. באילו דרכים גילה יהוה חוכמה מופתית?
14 הולם, איפוא, שאנו בני־האדם, אשר נבראנו בצלם אלהים, נשאף לטפח חוכמה ותבונה, מעלות המשתקפות בפעלי הבריאה הנפלאים אשר חולל יהוה עצמו. ”יהוה בחוכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה”. (משלי ג׳:19, 20) הוא ברא את היצורים החיים, לא באמצעות תהליך מיסטי ובלתי מוסבר של אבולוציה, אלא על־ידי מעשי בריאה ישירים, בבוראו כל מין ”למינהו” ולמען תכלית שיש בה חוכמה. (בראשית א׳:25) כאשר, לבסוף, נברא האדם עם תבונה ותכונות הנעלות בהרבה על אלו של בעלי־החיים, הדהדה בוודאי בשמים התרועה שהשמיעו המלאכים, בני־האלהים, שוב ושוב. (השווה איוב ל״ח:1, 4, 7.) יכולתו של יהוה לראות את הנולד בתבונה, חוכמתו ואהבתו, נראות בבירור בכל קנייניו עלי־אדמות. — תהלים ק״ד:24.
15. (א) מדוע אין די בטיפוח חוכמה גרידא? (ב) איזה ביטחון על משלי ג׳:25, 26 לטעת בנו?
15 שומה עלינו לא רק לטפח את תכונות יהוה של חוכמה ותבונה, אלא אף לשומרן מכל משמר, ולעולם לא להתרשל בלומדנו את דברו. הוא מזהירנו: ”בני, אל ילוזו מעיניך. נצור תושיה ומזימה, ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרותיך”. (משלי ג׳:21, 22) לפיכך, אנו יכולים להתהלך בביטחון ובשלוות־נפש, אף במהלך העת בה יום ה”שבר פתאום”, אשר יפרוץ על עולמו של השטן, מתקרב כגנב. (תסלוניקים א׳. ה׳:2, 3) במהלך הצרה הגדולה עצמה, ”אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא. כי יהוה יהיה בְּכִסְלֶךָ ושמר רגלך מִלָּכֶד”. — משלי ג׳:23–26.
אהבה לעשיית הטוב
16. איזו פעולה נדרשת מן המשיחיים בנוסף לגילוי התלהבות בשירות?
16 אלה הם ימים בהם יש לגלות להיטות בהטפת הבשורה הטובה על אודות המלכות לעדות לכל הגויים. אך, לפעילות הטפה זו צריכה להתלוות פעילות משיחית אחרת, כשם שמתאר זאת משלי ג׳:27, 28: ”אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות. אל תאמר לרעך: ’לך ושוב ומחר אתן’, ויש אִתָּךְ”. (השווה יעקב ב׳:14–17.) כאשר חלק ניכר מן העולם נמצא תחת אחיזתם של העוני והרעב, הגיעו אלינו קריאות דחופות להיחלץ לעזרת זולתנו, בעיקר לעזרת אחינו הרוחניים. כיצד הגיבו עדי־יהוה לקריאות אלה?
17–19. (א) איזה צורך דחוף התמלא במהלך שנת 1993, ומה היתה התגובה לכך? (ב) מה מדגים שאחינו הנצורים הינם ”יותר ממנצחים”?
17 שקול דוגמה אחת: במהלך השנה שחלפה, יצאה קריאה בהולה לעזרה מיוגוסלביה לשעבר. האחים בארצות השכנות הגיבו באורח נפלא. במהלך חודשי הקרה של החורף שעבר, נתאפשר לכמה שיירות סיוע לחדור לאיזור הקרבות, בהעבירן פרסומים עדכניים, ביגוד חם, מזון ותרופות לאחים נזקקים. באחד המקרים, הגישו האחים בקשה לקבלת היתר להעביר 15 טונות של אספקה, אך כאשר קיבלו את ההיתר, היה הוא עבור 30 טונות! עדי־יהוה באוסטריה שיגרו במהירות שלוש משאיות נוספות. בסיכומו של דבר, הגיעו 25 טונות ליעדן. מה שמחים היו אחינו לקבל אספקות נדיבות הן רוחניות והן חומריות אלה!
18 כיצד הגיבו אלה שקיבלו אותן? בראשית השנה, כתב זקן־קהילה: ”האחים והאחיות בסרייבו בריאים ושלמים, והדבר החשוב מכל הוא, שעודנו איתנים מבחינה רוחנית כדי להחזיק מעמד במלחמה מטורפת זו. המצב היה קשה מאוד בכל הקשור למזון. יברככם יהוה ויגמול לכם עבור המאמצים שהשקעתם למעננו. הרשויות רוחשות כבוד מיוחד לעדי־יהוה בשל אורח־חייהם, המהווה דוגמה, וכן בשל הכבוד שהעדים מגלים לרשויות. אנו אף אסירי־תודה בעבור המזון הרוחני אשר העברתם אלינו”. — השווה תהלים קמ״ה:18.
19 אחים אלה, החיים בצל הסכנה, גילו הערכה גם באמצעות התלהבותם בשירות־השדה. שכנים רבים באו אליהם בבקשם שיעורי־מקרא ביתיים. בעיר טוּזְלָה, שאליה הגיע סיוע של 5 טונות מזון, דיווחו 40 מבשרים על ממוצע של 25 שעות למבשר בשירות־השדה באותו חודש, כתמיכה נאה לתשעת החלוצים שבקהילה. הנוכחות בערב־הזיכרון למות ישוע היתה יוצאת מן הכלל, 243 איש. אכן, אחים יקרים אלה הם ’יותר ממנצחים בעזרת האוהב אותם’. — רומים ח׳:37.
20. איזו ’שוויוניות’ התקיימה בברית־המועצות לשעבר?
20 הנדיבות, שבאה לידי ביטוי בשיירות הסיוע הגדולות של מזון וביגוד חם שנשלחו לתחומיה של ברית־המועצות לשעבר, תאמה אף היא את התלהבותם של האחים במקום. במוסקבה לדוגמה, היו נוכחים השנה בערב־הזיכרון 549,7 איש לעומת 500,3 אשתקד. במהלך אותה תקופה, גדל מספר הקהילות בעיר מ־12 ל־16. בכל רחבי ברית־המועצות לשעבר (מלבד המדינות הבלטיות), שיעור הגידול במספר הקהילות היה 14 אחוז, במספר מבשרי המלכות 25 אחוז ובמספר החלוצים 74 אחוז. איזו רוח של התלהבות ושל הקרבה־עצמית! היא מזכירה את רוח ה’שוויוניות’, זו שנתגלתה במאה הראשונה לספירה. המשיחיים שהיו ברשותם נכסים רוחניים וחומריים העניקו מתנות נדיבות לאלה שבאיזורי עוני, בעוד שהתלהבותם של אלה שהיו שרויים במצוקה הביאה שמחה ועודדה את התורמים. — קורינתים ב׳. ח׳:14.
שנא את הרע!
21. כיצד מובלט הניגוד שבין החכמים לכסילים בדברי הסיום בפרק ג׳ של ספר משלי?
21 הפרק השלישי של ספר משלי מציג סדרה של ניגודים, בסיימו בדברי אזהרה: ”אל תקנא באיש חמס, ואל תבחר בכל דרכיו. כי תועבת יהוה נלוז, ואת ישרים סודו. מְאֵרַת יהוה בבית רשע, ונווה צדיקים יברך. אם ללצים, הוא יליץ; ולענווים יתן חן. כבוד חכמים ינחלו, וכסילים מֵרִים קלון”. — משלי ג׳:29–35.
22. (א) כיצד נוכל להימנע מלהימנות עם הכסילים? (ב) מה שונאים החכמים, מה הם מטפחים, ומהו גמולם?
22 כיצד נוכל להימנע מלהימנות עם הכסילים? עלינו ללמוד לשנוא את הרע, כן, לתעב את מה שיהוה מתעב — את כל הדרכים הערמומיות של עולם אלים זה, שעליו רובצת אשמת דמים. (ראה גם משלי ו׳:16–19.) בניגוד לכך, עלינו לטפח את אשר הוא טוב — יושר, צדקה ושפלות־רוח — כך שבענווה וביראת יהוה נוכל להשיג ”עושר וכבוד וחיים”. (משלי כ״ב:4) יהא זה הגמול לכל אלה מאיתנו השועים בנאמנות להתראה: ”בטח ביהוה בכל לבך”.
(מקור המאמר: 1993/12/15)
כיצד תשיב?
◻ כיצד מתייחס פסוק־המפתח של מאמר זה לימינו?
◻ כיצד עלינו לכבד את יהוה?
◻ מדוע אל לנו להמעיט בערך המוסר?
◻ היכן ניתן למצוא את האושר הרב מכל?
◻ כיצד נוכל לאהוב את הטוב ולשנוא את הרע?
[תמונה בעמוד 10]
אלה המגישים ליהוה את קורבנותיהם הטובים ביותר יזכו לשפע ברכות