עולם חדש ללא סבל ומכאוב
”ולא תיזכרנה הראשונות, ולא תעלינה על לב. כי אם שישו וגילו עדי־עד אשר אני בורא.” — ישעיהו ס״ה:17, 18.
מלים נבואיות אלה נכתבו בהשראת אלהים לפני למעלה מ־700,2 שנה. הן מתארות, חלקית, מה יהיו פני החיים עלי־אדמות בעתיד. מתי? אחרי שיביא אלהים קץ לסדר־הדברים הנוכחי. נבואות מקראיות רבות מבהירות, כי מטרת אלהים היא לסלק את סדר־הדברים הזה בקרוב, ולהחליפו בעולם חדש חופשי מכל סבל ומכאוב.
עד כמה שונים יהיו החיים בעולם החדש, בהשוואה לחיים שאפיינו את כל תולדות האנושות! נבואותיו של אלהים מציינות, שלא יהיה בו זכר למלחמות, לפשע, לעוני ולעוול. החולי והמוות יהיו נחלת העבר — לעדי־עד. שוב לא יתקיימו הממשלות, הדתות והמערכות המסחריות שזרעו פילוג ואשר הוכיחו עצמן כה מלאות מחדלים. דמעות שמחה יתפשו את מקומן של דמעות הצער, כיון שהרשע והסבל יימחו לעד.
מצב שנחזה בנבואות המקרא
תן דעתך לתנאים שנחזו מראש בנבואות מקראיות אלה:
הקץ למלחמות: ”משבית מלחמות עד קצה הארץ.” (תהלים מ״ו:10) ”לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה.” — ישעיהו ב׳:4.
צדק לכול: ”ושמתי משפט לקָו וצדקה למשקלת.” — ישעיהו כ״ח:17.
הפחד יסולק: ”וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ואין מחריד.” (מיכה ד׳:4) ”והיו על אדמתם לבטח.” — יחזקאל ל״ד:27.
הרעב ימוּגר: ”יהי פיסת [כלומר, שפע] בַּר בארץ; בראש הרים ירעש.” (תהלים ע״ב:16) ”ונתן עץ השדה את פריו, והארץ תתן יבולה.” — יחזקאל ל״ד:27.
הזיקנה והחולי יהיו נחלת־העבר: ”רוּטֲפַש בשרו מנוער [כלומר, בשרו יהיו רענן יותר מנער]; ישוב לימי עלומיו.” (איוב ל״ג:25) ”ובל יאמר שָכֵן: ’חליתי.’” — ישעיהו ל״ג:24.
המוות, האבל והכאב יחלפו לנצח: ”וימחה [אלהים] כל דמעה מעיניהם, והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד. כי הראשונות עברו.” — ההתגלות כ״א:4; ישעיהו כ״ה:8.
השפעות העבר יימחו
העולם החדש שיכונן אלהים יהיה כה משביע רצון, שהנאתם של יושבי תבל מן החיים לא תופר על־ידי זכרונות לא־נעימים של סבלות העבר. המחשבות והעיסוקים הבונים, שימלאו את חיי היום־יום באותו עידן חדש, ימחו בהדרגה את זכרונות־העבר הרעים. אלהים מבטיח: ”ולא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב.” בני־האדם ’יגילו עדי־עד’ על המצב שישליט אלהים בעולם כולו. ”נחה שקטה כל הארץ, פָּצחו רינה.” — ישעיהו ס״ה:17, 18; י״ד:7.
כיום, ”תוחלת ממושָכָה מחֲלה לב,” כלומר, ציפייה הנמשכת זמן רב מדי, גורמת מחלה ללב. מאידך, בעולם החדש ישתנה המצב. ”עץ חיים תאווה באה,” כלומר, תשוקה שנתמלאה תהיה כעץ חיים. (משלי י״ג:12) לא עוד יכבַּד הלב כתוצאה מסבל, או מתקוות שלא התממשו. הללו יתמלאו לשביעות רצונה ולשמחתה של המשפחה האנושית, בשל כל הברכות הנפלאות שיעניק אלהים.
שלטון שונה
במקום שלטון האדם המכזיב, שניער מעליו כל תלות באלהים, ייכון בעולם החדש שלטון שונה לחלוטין. הסמכות לשלוט תילקח מבני־אנוש. לא עוד יורשו הם לשלוט בלא תלות באלהים.
המקרא מנבא לאמור: ”ובימי המלכים האלה [השליטים בני־זמננו] יקים אלהי השמים מלכות [שמימית] שלא תחרב לעולם. מלכות זו לא תעבור לעם אחר [משום ששלטון האדם יוּסר]. היא תפורר את כל המלכויות האלה [הקיימות עתה] ותשים להן קץ, והיא תקום לעולם.” — דניאל ב׳:44.
זו תהיה הממשלה החדשה שתקום לאנושות — שלטונו השמימי של אלהים באמצעות מלכות המשיח. משרתים נאמנים של אלהים עלי־אדמות ינהלו את העניינים על־פי הדרכתו. (ישעיהו ל״ב:1) הכתוב מתאר סדר חדש זה כ”שמים חדשים וארץ חדשה, אשר צדק ישכון בם.” (פטרוס ב׳. ג׳:13; ישעיהו ס״ה:17) שלטון מלכות אלהים הינו הנושא המרכזי השזור לאורך כתבי־הקודש.
”הבריאה עצמה תשוחרר”
שלטון חדש זה ישתלט באורח מוחלט גם על איתני הטבע. אסונות־טבע, כגון רעידות־אדמה, סופות הוריקאן, שטפונות או בצורת, שוב לא יגרמו צער ומצוקה. אלהים הדגים בעבר את כוחו על איתני הטבע בקרעו את ים־סוף, כך שהמים ניצבו כחומה מימינם ומשמאלם של בני־ישראל שחצו אותו בחרבה. (שמות י״ד:16, 21, 22) באשר לשליטתו של אלהים באיתני הטבע, נאמר: ”מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו כי תדע?” (משלי ל׳:4) תחת שלטון מלכות המשיח יבוא כוח זה לידי ביטוי מלא.
אם כן, כדור־הארץ, וברוּאֵי אלהים השוכנים עליו, יתברכו בחופש שלא ידעו כמותו. ”שהרי גם הבריאה עצמה תשוחרר משעבוד הכיליון אל החירות והכבוד של הבנים לאלהים. אנו יודעים שכל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה.” — רומיים ח׳:21, 22.
היכולים אנו להיות בטוחים ששלטון האדם יגיע בקרוב לקיצו, וכי ממשלת אלהים החדשה תיטול לידיה את רסן השלטון על כדור־הארץ? כן, כיון שריבון היקום הכריז: ”’עצתי תקום, וכל חפצי אעשה’; ... דיברתי, אף אביאנה. יצרתי, אף אעשנה.” — ישעיהו מ״ו:10, 11.
”לכול זמן ועת”
כיצד יתקיים הדבר? דבר־אלהים מצהיר: ”לכול זמן ועת.” (קהלת ג׳:1) הדבר כולל את העת בה יאמר אלהים ’די!’ ויחסל את הרשע והסבל. הנביא דניאל התייחס ל”מועד קץ”, כלומר למועד בו יבוא הקץ. (דניאל ח׳:19) בצפניה ג׳:8, התייחס יהוה ל”יום” בו ישפוך את זעמו על גורמי הסבל.
אלהים קבע, איפוא, לעצמו מועד בו יתערב בענייני האנושות וישים קץ לניסיון האומלל של שלטון־אנוש עצמאי. ”את הצדיק ואת הרשע ישפוט אלהים, כי עת לכל חפץ.” (קהלת ג׳:17) התגשמות נבואות המקרא בימינו, מצביעה על כך שהזמן שהיקצה אלהים לקיום הסבל מתקרב לסיומו. כאשר יפוג המועד לכך, הוא ימגר את מערכת שלטון־האדם הכושלת, אשר הסֵבה משך אלפי שנים סבל רב למשפחה האנושית. — מתי כ״ד:3–14; טימותיוס ב׳. ג׳:1–5, 13; ירמיהו כ״ה:31, 32.
תן דעתך לאשר יקרה לאלה שייכנעו לשלטונו, ובניגוד לכך למי שלא יעשו כן, כאשר יוציא אלהים לפועל את משפטו: ”ועוד מעט ואין רשע, והתבוננת על מקומו ואיננו; וענווים יירשו ארץ, והתענגו על רוב שלום.” ”זרע רשעים נכרת. צדיקים יירשו ארץ, וישכנו לעד עליה.” ”שמור תם וראה ישר, כי אחרית לאיש שלום. ופושעים נשמדו יחדיו.” — תהלים ל״ז:10, 11, 28, 29, 37, 38; ראה גם משלי ב׳:21, 22.
אך, מה באשר למיליארדי האנשים שכבר מתו? כיצד יפיקו הם תועלת מן העולם החדש? זאת, על־ידי שיוקמו לתחייה כאן עלי־אדמות. הם יקומו מקברותיהם ותינתן להם האפשרות ליהנות מחיי־נצח. המקרא מבטיחנו לאמור: ”ורבים מישני אדמת־עפר יקיצו, אלה לחיי־עולם ואלה לחרפות, לדראון־עולם.” (דניאל י״ב:2) אלהים הוכיח את כוחו לעשות כן באמצעות הנביאים אליהו ואלישע, ששניהם הקימו אנשים לתחייה, וכן באמצעות ישוע, שהקים את אלעזר ואת בן־האלמנה מן הגליל. — מלכים א׳. י״ז:17–24; מלכים ב׳. ד׳:35–37; יוחנן י״א:38–44; לוקס ז׳:11–16.
פיצוי
מה מעודד הדבר לדעת, שמטרת אלהים היא לשים קץ לסבל ולכונן עולם חדש של צדק! תאר לעצמך לחיות מיליוני שנים — לנצח — תוך בריאות מושלמת ואושר בתנאי גן־עדן, שם הרשע והסבל יהיו נחלת העבר!
האינך מסכים שהפיצוי שיעניק אלהים לאנושות — במהלך הנצח — עולה בהרבה על אלפי השנים בהן הירשה לסבל להתקיים? יתר על כן, האין הוא עולה לאין ערוך על 70 או 80 השנים — או פחות — של הסבל שהתנסינו בו במרוצת חיינו?
ראייה לטווח רחוק
מתוך ראייה לטווח רחוק, ידע הבורא כי חיוני ליישב תחילה את השאלה המכרעת בנוגע לזכותו לשלוט כריבון היקום וצידקת שלטונו. כמו־כן, היה זה חיוני ליישב את עניין השימוש לטובה או לרעה בבחירה החופשית. כן הכרחי היה להוכיח שבריאתו מושלמת, שבני־אדם נכנעים לחוקי הצדק שלו מרצון, ותוך נאמנות, אפילו לנוכח רדיפות ומבחנים מידי שליטים בני־אנוש.
לאחר שיישב את כל השאלות הללו, שוב לא ירשה אלהים לרשע ולסבל לחזור ולהעכיר את שלוות היקום. ”לא תקום פעמיים צרה.” — נחום א׳:9.
במהלך הנצח כולו, יוכל אלהים להתייחס למה שאירע במשך אלפי השנים שחלפו, כמו שמתייחסים למשפט תקדימי שפסק בו בית־הדין העליון. ניתן יהיה להצביע על תקדים זה בכל עת בעתיד, בכל מקום ביקום, אם שוב תתעורר אי־פעם השאלה בדבר ריבונותו של אלהים והשימוש הנכון בבחירה החופשית.
במה תבחר אתה?
כיום עומדת בפנינו בחירה. ביכולתנו להשתמש בבחירה החופשית באחת משתי דרכים: לבחור להתעלם ממטרת אלהים, להסתפק בשלטונו הלא־מושלם של האדם ולהיות שותפים לגורלו, או להשתמש בבחירתנו החופשית כדי ללמוד מהי מטרת אלהים ומה לעשות כדי להשביע את רצונו כנתינים מסורים של מלכותו.
כאמור, כדי לזכות בחיים בעולם החדש, יש לעשות מאמצים ללמוד את האמת על אלהים, על מטרתו ודרישותיו. שים לב כיצד מתאר זאת המקרא: ”יהוה עימכם בהיותכם עימוֹ, ואם תדרשוהו יימצא לכם, ואם תעזבוהו יעזוב אתכם.” — דברי־הימים ב׳. ט״ו:2.
צו השעה הוא לנוס מן העולם הישן הזה, כיון שעולם חדש עומד בפתח: ”העולם עובר עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלהים עומד לעד.” (יוחנן א׳. ב׳:17) באיזה מן השניים תבחר — בעולם הישן שיחלוף לבלי שוב, או בעולם החדש הממשמש ובא?
בדברים ל׳:19, 20 נאמר: ”החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, לאהבה את יהוה אלהיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך.”
החפץ אתה ליהנות מן הברכות שהועיד אלהים לעושי רצונו? המוציאים לאור של חוברת זו, או עדי־יהוה בכל מקום בעולם, ישמחו לסייע לך חינם־אין־כסף לרכוש ידע נוסף על כך.
[קטע מוגדל בעמוד 11]
למתים תינתן האפשרות לחיות בעולם החדש שיכונן אלהים, על־ידי הקמתם לתחייה