עד כמה מהימנות נבואות המקרא?‏

ספרי היסטוריה מצויים כיום בשפע.‏ סיפורים אלה,‏ העוסקים בהתרחשויות העבר,‏ מתגלים לעתים קרובות,‏ כמרתקים ביותר.‏ בקוראנו בהם,‏ אנו יכולים להפליג בדמיוננו אל צפונות העבר.‏ דמיוננו עשוי להרקיע שחקים בשעה שאנשים,‏ מקומות ומאורעות,‏ עולים לנגד עינינו מתוך הדפים הדוממים.‏

המקרא הינו ספר מעין זה — ספר השופע תיאורים היסטוריים מרגשים.‏ מבין דפיו,‏ אנו עשויים להתוודע אל גברים ונשים כדוגמת אברהם,‏ אשתו שרה,‏ המלך דוד,‏ המלכה אסתר והמורה הגדול ישוע המשיח.‏ כתוצאה מכך,‏ אנו יכולים להלך עימם,‏ להאזין לדבריהם ולראות את אשר הם ראו.‏ אולם,‏ רבים מייחסים למקרא חשיבות גדולה בהרבה מאשר לספר היסטוריה גרידא.‏ הם מאמינים,‏ כי הוא מכיל מה שמכונה היסטוריה כתובה מראש.‏ וזאת מדוע?‏ משום שהמקרא מלא בתחזיות,‏ או בנבואות.‏

עם זאת,‏ עד כמה מהימנות נבואות המקרא?‏ אם עד כה נתגשמו נבואות המקרא במאורעות העבר,‏ כלום אין עלינו לצפות שנבואות על אודות מאורעות עתידיים תתממשנה אף הן?‏ הבה נתייחס כעת למספר דוגמאות על־מנת לבחון את מהימנותן של נבואות המקרא.‏

ישראל ואשור בזירת העולם

נביא האלהים,‏ ישעיהו,‏ אשר החל לנבא קרוב לשנת 778 לפה״ס,‏ חזה:‏ ”‏ברגלים תֵּרָמַסְנָה עטרת גאות שכורי אפרים.‏ והיתה צִיצַת נֹבֵל צבי תפארתו אשר על ראש גֵיא שמנים,‏ כְּבִכּוּרָה בטרם קיץ אשר יראה הָרֹאֶה אותה בעודה בכפו יבלענה”‏.‏ (‏ישעיהו כ״ח:‏ 3,‏ 4‏)‏ בעת בה נחזה הדבר,‏ באמצע המאה השמינית לפה״ס,‏ היתה בירת ישראל,‏ שומרון,‏ למעין פרי בשל המוכן להיקטף ולהיבלע על־ידי כוחות צבא אשור.‏ כך בדיוק אירע כאשר שומרון נכבשה על־ידי האשורים ב־740 לפה״ס.‏ — מלכים ב׳.‏ י״ז:‏ 6,‏ 13,‏ 18‏.‏

במרוצת הזמן,‏ היה זה תורה של אשור להיכנס לדפי ההיסטוריה.‏ בירתה נינוה,‏ היתה כה נודעת לשמצה בגין טיפולה האכזרי בשבויים,‏ עד כי כונתה ”‏עיר־דמים”‏.‏ (‏נחום ג׳:‏1‏)‏ יהוה אלהים עצמו גזר הרס על נינוה.‏ לדוגמה,‏ באמצעות הנביא נחום,‏ אמר אלהים:‏ ”‏הנני אליך.‏.‏.‏ וְנִבַּלְתִּיךְ,‏ ושמתיך כְּרֹאִי.‏ והיה כל ראיך יִדּוֹד ממך,‏ ואמר,‏ ’‏שדדה נינוה’‏”‏.‏ (‏נחום ג׳:‏5–7‏)‏ גם צפניה חזה את ’‏אובדנה של אשור’‏ ואת ’‏השמתה של נינוה לשממה’‏.‏ (‏צפניה ב׳:‏13–15‏)‏ נבואות אלה נתגשמו ב־632 לפה״ס,‏ כאשר באורח מפתיע,‏ בזזו כוחותיהם המאוחדים של מלך בבל,‏ נְבוּפִּלְאֶסֶר,‏ וְסִיָכְּסַרֵס המדי [‏מלך מדי]‏ את נינוה כליל והרסוה עד היסוד,‏ עד כדי כך שאפילו מיקומה של העיר לא נודע במשך למעלה מ־000,‏2 שנה.‏ המעצמה הבבלית היתה הבאה בתור להיכנס לזירת העולם.‏

חורבן בבל נחזה מראש

המקרא ניבא את מיגורה של המעצמה הבבלית,‏ וחזה כיצד בירתה בבל תיפול.‏ כמעט 200 שנה מראש,‏ הזהיר הנביא ישעיהו שנהר הפרת ייבש.‏ הנהר זרם דרך העיר בבל,‏ ושערים לאורכו היוו מרכיב חיוני בהגנת העיר.‏ הנבואה נקבה בשמו של כורש ככובש,‏ וציינה כי ’‏דלתיה ושעריה’‏ של בבל ”‏לא יסגרו”‏ לפניו.‏ (‏ישעיהו מ״ד:‏27 — מ״ה:‏7‏)‏ ובהתאם,‏ יהוה אלהים דאג לכך ש’‏דלתיה ושעריה’‏ של בבל לאורך הנהר יוותרו פתוחים במהלך חגיגה שנערכה בלילה בו ביצעו כוחותיו של כורש הגדול את התקפתם.‏ לפיכך,‏ ללא כל קושי,‏ הם נכנסו לעיר דרך אפיק הנהר ולכדו את בבל.‏

ההיסטוריון הֵרוֹדוֹטוֹס כתב:‏ ”‏כורש.‏.‏.‏ הציב חלק מכוחותיו בנקודה בה הפרת זורם פנימה [‏לבבל]‏ ויחידה נוספת של כוחות בצד הנגדי בו זורם הנהר החוצה,‏ עם הפקודה לפרוץ יחדיו פנימה דרך אפיק הנהר,‏ מיד בראותם שהמים היו רדודים דיים.‏.‏.‏ באמצעות תעלה שחפר,‏ הוא היטה את הנהר אל תוך האגם (‏שהיה אז ביצה)‏ ובדרך זו צימצם במידה ניכרת את גובה המים באפיק הנהר עצמו עד כי ניתן היה לחצותו ברגל,‏ והצבא הפרסי,‏ שנשאר סמוך לבבל למטרה זו,‏ נכנס לנהר,‏ שעומקו הגיע עתה בקושי לאמצע ירכו של אדם,‏ וכך,‏ בצעדם לאורכו,‏ נכנסו כוחותיו של כורש אל תוך העיר.‏.‏.‏ במקום נערכה חגיגה,‏ ואפילו בזמן שהעיר נפלה,‏ המשיכו התושבים לרקוד ולהתענג,‏ עד כי המציאות הקשה טפחה על פניהם”‏.‏ — The Histories‏—‏Herodotus (‏הרודוטוס — תולדות ההיסטוריה)‏,‏ תורגם על־ידי אוברה דה סלינקורט.‏

באותו ערב,‏ הזהיר נביא האלהים,‏ דניאל,‏ את שליטה של בבל מפני האסון שעמד להתרחש.‏ (‏דניאל,‏ פרק ה׳‏‏)‏ אמנם,‏ בבל שירדה מגדולתה המשיכה להתקיים במשך מספר מאות לאחר מכן.‏ משם,‏ לדוגמה,‏ כתב השליח פטרוס בהשראת אלהים את איגרתו הראשונה במאה הראשונה לספירה.‏ (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏13‏)‏ אולם,‏ הנביא ישעיהו הצהיר:‏ ”‏והיתה בבל.‏.‏.‏ כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה.‏ לא תשב לנצח”‏.‏ אלהים הוסיף ואמר:‏ ”‏והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד”‏.‏ (‏ישעיהו י״ג:‏19–22;‏ י״ד:‏22‏)‏ כדברי הנבואה,‏ הפכה בבל בסופו־של־דבר לתל־חורבות.‏ כל ניסיון לשחזר את העיר הקדומה עשוי למשוך אליה תיירים,‏ אך עדיין יותירה עזובה מ”‏שם ושאר ונין ונכד”‏.‏

לדניאל — נביא מטעם יהוה שחי בבבל בעת נפילתה — נגלה חזון על אודות הכיבוש של מדי ופרס.‏ הוא ראה איל בעל שתי קרניים וצפיר־עיזים בעל קרן גדולה בין עיניו.‏ צפיר־העיזים תקף את האיל והפילו ארצה,‏ בשוברו את שתי קרניו.‏ אז,‏ נשברה קרנו הגדולה של צפיר־העיזים וארבע קרניים עלו תחתיה.‏ (‏דניאל ח׳:‏1–8‏)‏ כפי שחזה המקרא וכפי שאישרה ההיסטוריה עד־כה,‏ האיל בעל שתי הקרניים סימל את מדי־ופרס.‏ צפיר־העיזים סימל את יוון.‏ ומה על ”‏הקרן הגדולה”‏ אשר לו?‏ זו סימלה את אלכסנדר הגדול.‏ כאשר הקרן הגדולה הסמלית נשברה,‏ תפסו ארבע קרניים סמליות (‏או ממלכות)‏ את מקומה.‏ ואכן,‏ בתואם עם הנבואה,‏ לאחר מותו של אלכסנדר,‏ ארבעה ממצביאיו ביססו עצמם בשלטון — פְּטוֹלֶמַיוֹס לַגוֹס [‏מכונה גם תַלְמַי הראשון]‏ במצרים ובארץ ישראל;‏ סֶלֶוְוקוּס נִיקָטוֹר במסופוטמיה ובסוריה;‏ קַסַנְדֶר במקדוניה וביוון;‏ וְלִיסִימַכּוּס בִּתְרַקְיָה ובאסיה הקטנה.‏ — דניאל ח׳:‏20–22‏.‏

נבואות על עתיד מזהיר

נבואות המקרא המתייחסות למאורעות כגון חורבן בבל ונפילת מדי ופרס,‏ אינן אלא דוגמאות אחדות מתוך הנבואות המקראיות הרבות שהתאמתו בעבר.‏ המקרא מכיל גם נבואות על עתיד מזהיר שיהפוך למציאות הודות למשיח,‏ שנמשח ברוח אלהים.‏

כמה מהנבואות המופיעות בכתבים העבריים על אודות המשיח יוחסו לישוע על־ידי מחברי הכתבים המשיחיים בשפה היוונית.‏ לדוגמה,‏ מחברי ספרי־הבשורה ציינו שישוע נולד בבית־לחם,‏ כפי שנחזה על־ידי הנביא מיכה.‏ (‏מיכה ה׳:‏1;‏ לוקס ב׳:‏4–11;‏ יוחנן ז׳:‏42‏)‏ כהתגשמות נבואת ירמיהו,‏ נהרגו תינוקות לאחר הולדתו של ישוע.‏ (‏ירמיהו ל״א:‏15;‏ מתי ב׳:‏16–18‏)‏ דברי זכריה (‏ט׳:‏9‏)‏ מצאו את התגשמותם כאשר המשיח נכנס לירושלים רכוב על ”‏עיר בן־אתונות”‏.‏ (‏יוחנן י״ב:‏12–15‏)‏ וכאשר חיילים חילקו ביניהם את בגדיו של ישוע לאחר הוקעתו,‏ אימת הדבר את דברי מחבר התהילים:‏ ”‏יחלקו בגדי להם,‏ ועל לבושי יפילו גורל”‏.‏ — תהלים כ״ב:‏19‏.‏

נבואות משיחיות אחרות מורות על תקופה מאושרת עבור הגזע האנושי.‏ בחזון,‏ ראה דניאל ”‏אחד הדומה לבן־אדם”‏ מקבל ”‏שלטון וכבוד ומלכות”‏ מיהוה,‏ ה”‏עתיק־יומין”‏.‏ (‏דניאל ז׳:‏13,‏ 14‏)‏ בהתייחסו לשלטונו של אותו מלך שמימי,‏ ישוע המשיח,‏ הצהיר ישעיהו:‏ ”‏ויקרא שמו פלא יועץ,‏ אל גבור,‏ אביעד,‏ שר־שלום.‏ למרבה המשרה ולשלום אין־קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה,‏ מעתה ועד־עולם.‏ קנאת יהוה צבאות תעשה זאת”‏.‏ — ישעיהו ט׳:‏5,‏ 6‏.‏

בטרם יפרוש שלטון הצדק של המשיח כנפיו על הכל,‏ חייב להתרחש דבר־מה בעל משמעות מכרעת.‏ גם דבר זה נחזה במקרא.‏ בהתייחסו למלך המשיח,‏ שר מחבר התהלים:‏ ”‏חגור חרבך על ירך,‏ גבור.‏.‏.‏ וַהֲדָרְךָ צְלַח,‏ רְכַב על דבר אמת וענוה־צדק”‏.‏ (‏תהלים מ״ה:‏4,‏ 5‏)‏ בהתייחסם לימינו,‏ הכתובים אף חזו:‏ ”‏ובימי המלכים האלה יקים אלהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם.‏ מלכות זו לא תעבור לעם אחר.‏ היא תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להם קץ,‏ והיא תקום לעולם”‏.‏ — דניאל ב׳:‏44‏.‏

תהלים ע״ב מספק מבט חטוף קדימה אל התנאים שישררו תחת שלטון המשיח.‏ לדוגמה,‏ ”‏יפרח בימיו צדיק,‏ ורב שלום עד בלי ירח”‏.‏ (‏פסוק 7)‏ אזי לא יהיו עוד כל דיכוי או אלימות.‏ (‏פסוק 14)‏ איש לא ירעב,‏ הואיל ו”‏יהי פסת בר בארץ,‏ בראש הרים ירעש”‏.‏ (‏פסוק 16)‏ שווה בנפשך!‏ ביכולתך ליהנות מכל הברכות הללו ואחרות בגן־עדן עלי־אדמות בשעה שסדר־הדברים הנוכחי יוחלף על־ידי עולמו החדש המובטח של אלהים.‏ — לוקס כ״ג:‏43;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏11–13;‏ ההתגלות כ״א:‏1–5‏.‏

אין ספק,‏ איפוא,‏ כי ראוי שתבחן את נבואות המקרא.‏ לפיכך,‏ מדוע שלא תבקש מעדי־יהוה מידע נוסף?‏ בחינת נבואות המקרא עשויה לסייע לך לראות את מקומנו בזרם הזמן.‏ היא עשויה אף לטפח בלבך הערכה עמוקה ליהוה אלהים ולתוכניתו הנפלאה למען ברכתם הנצחית של כל אוהביו,‏ המצייתים לו.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1993/‏5/‏15)‏

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

היודע אתה את משמעותו של חזון דניאל בו הופיעו צפיר־עיזים ואיל?‏

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

התהא בנמצא כדי ליהנות מהתגשמתן של נבואות המקרא על אודות חיים מאושרים בגן־עדן עלי־אדמות?‏