הם עשו את רצון יהוה

דניאל עבד את אלוהים בכל עת

נדיר הוא שמהלך ההיסטוריה ישתנה בִּן־לילה.‏ עם זאת,‏ כך אירע בשנת 539 לפה״ס,‏ כשהמעצמה הבבלית נפלה בידי מדי ופרס בתוך שעות ספורות.‏ עד אותה שנה,‏ דניאל,‏ נביא יהוה,‏ התגורר בבבל כגולה יהודי זה יותר מ־80 שנה.‏ בהיותו קרוב לוודאי בשנות ה־90 לחייו,‏ עתיד היה דניאל להתמודד עם אחד המבחנים הקשים ביותר של נאמנותו לאלוהים.‏

לאחר נפילת בבל,‏ נראה היה בתחילה כי העניינים התנהלו כשורה אצל דניאל.‏ המלך החדש היה דריווש המדי,‏ גבר בן 62,‏ שנטה חסד לדניאל.‏ אחד הדברים הראשונים שעשה דריווש כמלך היה מינוי 120 אחשדרפנים,‏ וקידום שלושה גברים לדרגת משגיחים.‏a דניאל היה אחד משלושת הנבחרים.‏ דריווש הכיר ביכולתו היוצאת מן הכלל של דניאל,‏ ואף התכוון להסמיכו לראש ממשלתו!‏ אך בדיוק אז,‏ קרה דבר־מה ששינה לפתע את תוכניות המלך.‏

מזימה ערמומית

יתר המשגיחים,‏ עמיתיו של דניאל,‏ בלוויית קבוצה גדולה של אחשדרפנים ניגשו למלך כשבפיהם רעיון מעניין.‏ הם הפצירו בדריווש לחוקק חוק הקובע:‏ ”‏כי מי שיבקש בשלושים הימים הבאים בקשה מאל או מאדם אחר זולתי ממך,‏ המלך,‏ יושלך אל גוב האריות”‏ (‏דניאל ו׳:‏8‏)‏.‏ ייתכן שבעיני דריווש נראה היה כי האנשים הללו מביעים לו אמונים.‏ אפשר גם שסבר שחוק זה יעזור לו,‏ כזר,‏ לבסס את מעמדו כראש הממלכה.‏

אך השרים והאחשדרפנים לא יזמו צו זה כשטובת המלך לנגד עיניהם.‏ הם ”‏ביקשו.‏.‏.‏ למצוא עלילה על דניאל בדבר המלכות,‏ אבל לא יכלו למצוא כל עלילה ומגרעת,‏ כי נאמן היה ולא נמצאה בו כל שגיאה או מגרעת”‏.‏ לכן,‏ אנשים ערמומיים אלה הגיעו למסקנה:‏ ”‏לא נמצא על דניאל זה כל עלילה אחרת מאשר עבודת אלוהיו”‏ (‏דניאל ו׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ בהיותם מודעים לכך שדניאל מתפלל ליהוה מדי יום ביומו,‏ ביקשו להפוך זאת לעבירה שדינה עונש מוות.‏

ייתכן שהמשגיחים והאחשדרפנים שטמו את דניאל משום שהיה ”‏גדול מ[‏כולם]‏.‏.‏.‏ יען כי היתה בו רוח יתרה;‏ ויחשוב המלך להעמידו על כל ממלכתו”‏ (‏דניאל ו׳:‏4‏)‏.‏ יושרו של דניאל ריסן אולי שחיתות וטובות הנאה,‏ דבר שלא התקבל אצלם בברכה.‏ בכל מקרה,‏ שכנעו האנשים את המלך לחתום על הצו,‏ ולהפוך אותו ”‏כמשפט מדי ופרס,‏ חוק ולא יעבור”‏ (‏דניאל ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏

דניאל נשאר נאמן

משנודע לדניאל על הצו החדש,‏ האם חדל להתפלל ליהוה?‏ לא ולא!‏ בכורעו ברך בעליית־הגג שלו,‏ התפלל לאלוהים שלוש פעמים ביום,‏ ”‏כאשר היה עושה גם לפני־כן”‏ (‏דניאל ו׳:‏11‏)‏.‏ בעודו מתפלל,‏ נאמר על אויביו:‏ ”‏וימהרו.‏.‏.‏ וימצאו את דניאל מתפלל ומתחנן לפני אלוהיו”‏ (‏דניאל ו׳:‏12‏)‏.‏ בהביאם את הדבר לתשומת־לבו של המלך,‏ חרה לדריווש מאוד על כי הצו שעליו חתם סיבך את דניאל.‏ ”‏עד בוא השמש השתדל להצילו”‏,‏ אומר הכתוב.‏ אך אפילו המלך לא יכול היה לבטל את החוק שחוקק.‏ לפיכך דניאל נלקח אל גוב האריות,‏ ככל הנראה מקום נמוך או בור מתחת לפני האדמה.‏ ”‏אלוהיך אשר אתה עובד אותו בכל עת,‏ הוא יצילך”‏,‏ הרגיע המלך את דניאל (‏דניאל ו׳:‏13–17‏)‏.‏

לאחר צום ולילה ללא שינה,‏ מיהר דריווש אל הבור.‏ דניאל היה חי וללא פגע!‏ תגובת המלך היתה מיידית.‏ כעונש,‏ ציווה להשליך את אויבי דניאל ומשפחותיהם אל גוב האריות.‏ דריווש גם הכריז בכל רחבי הממלכה ”‏כי בכל ממשלת מלכותי יהיו חרדים ויראים מפני אלוהי דניאל”‏ (‏דניאל ו׳:‏18–28‏)‏.‏

לקחים עבורנו

דניאל הוא מופת מצוין של נאמנות.‏ אפילו המלך,‏ אשר לא עבד את יהוה,‏ הבחין כי דניאל שירת את אלוהיו ”‏בכל עת”‏ (‏דניאל ו׳:‏17,‏ 21‏)‏.‏ משמעותו היסודית של שורש המילה הארמית שתורגמה ל”‏בכל עת”‏ היא ”‏תמידות,‏ במחזוריות”‏.‏ היא מצביעה על רצף.‏ מה מיטיבה היא לתאר את נאמנותו הבלתי מעורערת של דניאל ליהוה!‏

דניאל פיתח דפוסי נאמנות זמן רב לפני שהושלך לגוב האריות.‏ כשבוי צעיר בבבל,‏ סירב לאכול מזון או לשתות משקה שנאסרו בתורת משה או שנגאלו בעבודת־אלילים (‏דניאל א׳:‏8‏)‏.‏ מאוחר יותר,‏ הודיע באומץ את המסר של אלוהים לנבוכדנאצר מלך בבל (‏דניאל ד׳:‏16–22‏)‏.‏ שעות ספורות לפני נפילת בבל,‏ הכריז דניאל ללא־חת את משפט אלוהים על המלך בלשאצר (‏דניאל ה׳:‏22–28‏)‏.‏ כך,‏ משריחפה על ראש דניאל הסכנה להיות מושלך אל גוב האריות,‏ לא חרג ממנהגו ומנאמנותו.‏

גם אתה יכול לעבוד את יהוה בכל עת.‏ האם אתה צעיר?‏ אם כן,‏ פעל עתה כדי לפתח דפוסי נאמנות,‏ ודחה את החברה הרעה ואת ההתנהגות המושחתת שבעולם.‏ אם אתה עובד את אלוהים זה זמן־מה,‏ התמד לשמור על כוח סבל ונאמנות.‏ אל תתייאש,‏ משום שכל ניסיון שבו אנו נתקלים,‏ מעניק לנו הזדמנות להראות ליהוה שאנו נחושים בדעתנו לעבוד אותו בכל עת (‏פיליפים ד׳:‏11–13‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏