המשיחיים האמיתיים מכבדים את דבר־אלוהים
”דברך אמת” (יוח׳ י״ז:17).
1. ציין על סמך נסיונך האישי היבט חשוב אחד שבו נבדלים עדי־יהוה מקבוצות דתיות אחרות.
חשוב על השיחה המשמעותית הראשונה שניהלת עם אחד מעדי־יהוה. מה זכור לך מאותה שיחה? רבים ישיבו: ’הרשים אותי מאוד שהאח ענה על כל שאלותיי בעזרת המקרא’. עד כמה שמחנו ללמוד מהי מטרת אלוהים לגבי כדור־הארץ, מה קורה לנו לאחר המוות, ומה מצפה בעתיד ליקירינו שאינם עוד בין החיים!
2. מדוע אתה מוקיר את המקרא?
2 אולם משהמשכנו ללמוד נוכחנו שהמקרא אינו רק משיב על שאלותינו על אודות החיים, המוות והעתיד, אלא שהוא גם הספר המעשי ביותר בעולם. עצותיו על־זמניות, ומי שמקפידים ליישמן רואים אושר והצלחה בחייהם. (קרא תהלים א׳:1–3.) המשיחיים האמיתיים תמיד קיבלו את המקרא ”לא כדבר בני אדם, אלא כפי שהוא באמת — דבר אלוהים” (תסל״א ב׳:13). נערוך כעת סקירה היסטורית קצרה שתבליט את הניגוד בין מי שבאמת מכבדים את דבר־אלוהים לבין מי שלא.
סוגיה סבוכה באה על פתרונה
3. איזו סוגיה איימה על אחדותה של הקהילה המשיחית במאה הראשונה, ומה היה מונח על כף המאזניים?
3 חלפו 13 שנה מאז משיחתו של הנוכרי הלא־נימול הראשון, קורנליוס, אשר במהלכן התעוררה סוגיה שאיימה על אחדותה של הקהילה המשיחית. מספר הולך וגדל של נוכרים אימצו את האמונה המשיחית, ולכן עלתה השאלה: ’האם לפני טבילתם צריכים הגברים להימול כמנהג היהודים?’ לאדם יהודי לא היה קל להשיב על שאלה זו. יהודי שומר תורה אפילו לא היה נכנס לביתו של איש נוכרי, ובוודאי ובוודאי שלא היה רוקם עימו קשרי ידידות קרובים. המשיחיים מרקע יהודי כבר נרדפו קשות משום שזנחו את דתם הקודמת. אם ירחיקו לכת עד כדי קבלת נוכרים לא־נימולים לחיקם, יגדל הקרע בין המשיחיים לבין היהודים שומרי המצוות, והם יספגו השמצות נוספות (גל׳ ב׳:11–14).
4. מי נקראו לפתור את הסוגיה, ואילו שאלות היו יכולות להתעורר בנושא?
4 בשנת 49 לספירה התכנסו השליחים והזקנים שישבו בירושלים, אשר היו גם הם יהודים נימולים, ”לעיין בדבר הזה” (מה״ש ט״ו:6). לא התקיים שם ויכוח תיאולוגי מייגע על פרטים טכניים יבשים, אלא דיון דוקטרינלי ער. שני הצדדים במחלוקת השמיעו דעות נחרצות בנושא. האם דעות אישיות או דעות קדומות יכריעו את הכף? האם הזקנים ידחו את החלטתם בנושא עד אשר תשתנה האווירה הדתית בישראל והיחס אל המשיחיים ישתפר? האם כל אחד מהצדדים יתפשר ויגמיש את עמדותיו עד שלבסוף תושג הסכמה רופפת בסוגיה?
5. אילו הבדלים חשובים קיימים בין האסיפה שנערכה בירושלים ב־49 לספירה ובין ועידות הכנסייה שנערכו במאות שלאחר מכן?
5 שתדלנות ומציאת פשרות הן תופעות נפוצות בוועידות הכנסייה בימינו. אולם באותה אסיפה בירושלים לא היו פשרות ולא הייתה שתדלנות לגיוס קולות. יתר על כן, הושגה החלטה פה אחד. כיצד ייתכן הדבר? אומנם כל אחד מהמשתתפים החזיק בדעה מוצקה משלו, אך כולם כיבדו את דבר־אלוהים, והוא היה המפתח לפתרון הסוגיה (קרא תהלים קי״ט:97–101).
6, 7. כיצד שימשו כתבי־הקודש לפתרון סוגיית המילה?
6 הפסוקים שסייעו בפתרון הסוגיה היו הפסוקים שבעמוס ט׳:11, 12. הם מצוטטים במעשי השליחים ט״ו:16, 17 בזה הלשון: ”אשוב ואקים את סוכת דויד הנופלת והריסותיו אקים ובניתיה, למען ידרשו את יהוה שארית אדם וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם. נאום יהוה”.
7 אולם אולי מישהו יסתייג ויאמר: ’רגע, לא נאמר כאן שאין צורך שהמאמינים הנוכרים יימולו’. זה נכון, אבל המשיחיים מרקע יהודי הבינו את הנקודה. הם לא החשיבו את הנוכרים שנימולו ל”גויים”, אלא לאחים (שמ׳ י״ב:48, 49). לדוגמה, תרגום השבעים לאסתר ח׳:17 מציין כי רבים מהנוכרים נימולו והפכו ליהודים. לכן כשנובא בכתבי־הקודש ששארית בית ישראל (יהודים וגרים נימולים) יהפכו יחד עם ”כל הגויים” (נוכרים לא־נימולים) לעם אחד למען שמו של אלוהים, המסר היה ברור. נוכרים אשר רצו להפוך למשיחיים לא היו צריכים להימול.
8. מדוע ההחלטה שהתקבלה הצריכה אומץ לב?
8 דבר־אלוהים ורוחו הובילו משיחיים כנים אלה לקבל החלטה ”פה אחד” (מה״ש ט״ו:25). אף כי היא הייתה צפויה לגרור רדיפות נוספות כנגד המשיחיים היהודים, החלטה זו, שהתבססה על המקרא, זכתה לתמיכתם המלאה של הנאמנים (מה״ש ט״ז:4, 5).
ניגוד חד
9. מהו אחד הגורמים העיקריים שהובילו להשחתת דת האמת, ואיזה עיקר אמונה חשוב עמד על הפרק?
9 השליח פאולוס ניבא שלאחר מות השליחים תיטמא האמונה המשיחית בתורות כזב. (קרא תסלוניקים ב׳. ב׳:3, 7.) בין מי שלא יסבלו את ”הלקח הבריא” יהיו בעלי תפקידי אחריות בקהילה (טימ״ב ד׳:3). פאולוס הזהיר את זקני־הקהילה בימיו: ”מקרבכם יקומו אנשים דוברי תהפוכות להטות אחריהם את התלמידים” (מה״ש כ׳:30). אנציקלופדיה בריטניקה החדשה (אנג׳) מזכירה את אחד הגורמים המרכזיים שהובילו להיווצרותן של תפיסות מעוותות: ”משיחיים שלמדו פילוסופיה יוונית ראו צורך לבטא את אמונתם במונחים השאובים ממנה. הם עשו זאת לשם סיפוק אינטלקטואלי וגם כדי להמיר את דתם של עובדי אלילים משכילים”. אחד מעיקרי האמונה החשובים שנטמאו באמונות פגאניות נוגע לזהותו של ישוע המשיח. המקרא מכנה אותו בן האלוהים, ואילו חסידי הפילוסופיה היוונית טענו בתוקף שהוא אלוהים.
10. כיצד ניתן היה ליישב את הסוגיה בדבר זהותו של המשיח?
10 הסוגיה נידונה במספר ועידות כנסייה. ניתן היה ליישבה בקלות אילו היו הנציגים מייחסים את המשקל הראוי לכתבי־הקודש. אולם רובם לא עשו כן. למעשה, מרבית המשתתפים הגיעו לוועידות עם דעה מגובשת מראש, ועזבו כשהם מקובעים עוד יותר בעמדותיהם. בקנונים ובפסיקות שנקבעו בישיבות אלה כמעט שלא הייתה התייחסות לכתבי־הקודש.
11. איזה משקל יוחס לסמכותם של אבות הכנסייה, ומדוע?
11 מדוע לא נשקלו כתבי־הקודש יותר לעומק? החוקר צ׳ארלס פרימן משיב כי מי שהאמינו שישוע הוא אלוהים ”התקשו לבטל את אמרותיו הרבות של ישוע המצביעות על כך שהוא כפוף לאלוהים האב”. כתוצאה מכך, מסורת הכנסייה ודעותיהם של בני־סמכא מאוחרים יותר תפסו את מקומם של ספרי הבשורה. עד עצם היום הזה מייחסים אנשי כמורה רבים משקל רב יותר לאמרותיהם של אבות הכנסייה, אמירות שלא נכתבו בהשראת הרוח, מאשר לכתוב בדבר־אלוהים. אם הזדמן לך לשוחח על תורת השילוש עם תלמיד סמינר תיאולוגי, ודאי שמת לב לכך.
12. איזו השפעה שלילית הייתה לקיסר?
12 בוועידות אלו בלטה מאוד התערבותם של הקיסרים הרומים. לדוגמה, בנוגע לוועידת ניקיאה כתב פרופסור ריצ׳רד א. רובינשטיין: ”קונסטנטינוס העניק [לבישופים] יחס מועדף והגביר את הונם מעבר לחלומותיהם הפרועים ביותר. תוך פחות משנה השיב להם הקיסר החדש את כל כנסיותיהם או בנה אותן מחדש והחזיר להם את המשרות ואת תארי הכבוד שנלקחו מהם [...]. הוא העניק לאנשי הכמורה הנוצרית זכויות שניתנו קודם לכן לכוהני דת אליליים”. כתוצאה מכך ”היה קונסטנטינוס בעמדה שאיפשרה לו להשפיע השפעה ניכרת על מהלך העניינים בניקיאה — ואולי אף להכתיבו”. צ׳ארלס פרימן מאשר את דבריו ואומר: ”כעת נוצר תקדים, לפיו יכול הקיסר להתערב בענייני הכנסייה לא רק כדי לחזקה, אלא גם כדי להשפיע על קביעת הדוקטרינות” (קרא יעקב ד׳:4).
13. אילו גורמים לדעתך הביאו לכך שמנהיגי הכנסייה במאות המאוחרות יותר התעלמו מן הדברים הברורים שמלמד המקרא?
13 בעוד שנכבדי הכנסייה התקשו להגדיר מהי זהותו המדויקת של ישוע המשיח, רבים מקרב פשוטי העם לא ראו בכך כל קושי. היות שלא היו מעוניינים למלא את כיסיהם בכספי הקיסר או להתקדם בהיררכיה הכנסייתית, הם יכלו לראות את התמונה בצורה אובייקטיבית יותר, על בסיס כתבי־הקודש, וכך אכן עשו. גְרֵגוֹריוּס מנִיסָה, אחד התיאולוגים בני אותה תקופה, לעג לפשוטי העם ואמר: ”סוחרי בגדים, חלפני כספים וחנוונים הם כולם תיאולוגים. אם תשאל בדבר ערך כספך, יסביר לך הפילוסוף במה נבדל הבן מהאב. אם תשאל למחיר הלחם, ישיבו לך שהאב גדול מהבן. אם תרצה לדעת אם האמבט מוכן, יאמרו לך שהבן נברא יש מאין”. כן, בניגוד לאנשי ההיררכיה הכנסייתית, רבים מקרב פשוטי העם ביססו את מסקנותיהם על דבר־אלוהים. טוב היו עושים גרגוריוס ועמיתיו אילו היו מקשיבים להם.
”החיטים” ו”העשבים הרעים” גדלים יחד
14. מה מביא אותנו למסקנה שהחל מהמאה הראשונה תמיד היו על פני כדור־הארץ משיחיים משוחים אמיתיים?
14 באחד ממשליו ציין ישוע שהחל מהמאה הראשונה תמיד יהיו על פני כדור־הארץ משיחיים משוחים אמיתיים. הוא השווה אותם ל”חיטים” הגדלות בין ’עשבים רעים’ (מתי י״ג:30). כמובן, לא נוכל לומר בוודאות אילו אנשים או אילו קבוצות השתייכו לכיתת החיטים משוחת הרוח, אך אנו כן יכולים לומר שתמיד היו שהגנו באומץ על דבר־אלוהים וחשפו את תורות הכנסייה המנוגדות למקרא. נבחן כעת כמה דוגמאות.
15, 16. ציין כמה דמויות היסטוריות אשר כיבדו את דבר־אלוהים.
15 אַגוֹבַּרד, ארכיבישוף ליון שבצרפת (779–840 לספירה), יצא נגד סגידה לפסלים והקדשת כנסיות לקדושים ונגד הליטורגיות והמנהגים של הכנסייה שעמדו בסתירה למקרא. בן דורו, הבישוף קלאודיוס, דחה גם הוא את מסורת הכנסייה והתנגד לתפילות לקדושים ולפולחן של שרידי קדושים. במאה ה־11 נודה מן הכנסייה בֶּרֶנְגַרִיוּס, שהיה סגן הבישוף בטוּר שבצרפת, משום שדחה את האמונה הקתולית לפיה בעת המיסה הופכים הלחם והיין לבשרו ולדמו של ישוע, אמונה הקרויה טְרַנְסוּבְּסְטַנְצְיַאצְיָה. הוא גם סבר שהמקרא עולה בחשיבותו על מסורת הכנסייה.
16 שני אישים נוספים שאהבו את האמת המקראית היו פטר מבְּרוּאיס והנרי מלוֹזָן בני המאה ה־12. פטר פרש מתפקידו ככומר כיוון שראה שאמונות קתוליות כגון הטבלת תינוקות, טְרַנְסוּבְּסְטַנְצְיַאצְיָה, תפילות למען המתים ופולחן הצלב אינן מתיישבות עם כתבי־הקודש. ב־1140 הוצא להורג בשל דעותיו. הנרי היה נזיר שיצא נגד המנהגים המושחתים של הכנסייה ונגד היבטים מסוימים בליטורגיה הנוצרית שעמדו בסתירה למקרא. הוא נעצר ב־1148 ובילה את שארית ימיו במאסר.
17. אילו צעדים חשובים נקטו וולדו וחסידיו?
17 בערך בזמן שבו הועלה פטר מברואיס על המוקד משום שהעז למתוח ביקורת על הכנסייה, נולד אדם שלימים נודעה לו השפעה רבה על התפשטות האמת המקראית. שם משפחתו היה וַלדֶס או ווֹלדוֹ.a בניגוד לפטר מברואיס והנרי מלוזן, הוא לא היה איש דת, אך בשל הערכתו הרבה לדבר־אלוהים ויתר על רכושו והביא לידי כך שחלקים מן המקרא יתורגמו לשפה שהייתה מדוברת בפי רבים בדרום־מזרח צרפת. היו ששמחו מאוד לשמוע את המסר המקראי בשפתם עד כדי כך שהחליטו גם הם לוותר על נכסיהם ולהקדיש את חייהם לשיתוף הזולת באמת המקראית. מצב זה הטריד מאוד את הכנסייה. גברים ונשים נלהבים אלה, שכונו בהמשך ”וַלדֶנסים”, נודו ב־1184 מן הכנסייה בידי האפיפיור וגורשו מבתיהם על־ידי הבישוף המקומי. אולם למעשה פעולה זו תרמה להפצת המסר המקראי לאזורים אחרים. בסופו של דבר חסידיהם של וולדו, פטר מברואיס והנרי מלוזן ואחרים שהתנגדו לכנסייה נפוצו ברחבי אירופה. במאות שלאחר מכן קמו אישים נוספים שהעלו על נס את האמת המקראית, כמו ג׳ון וִיקְלִיף (בערך 1330–1384), ויליאם טינדל (בערך 1494–1536), הנרי גרוּ (1781–1862) וג׳ורג’ סְטוֹרְז (1796–1879).
”דבר האלוהים איננו בכבלים”
18. באיזו שיטת מחקר השתמשו תלמידי מקרא כנים במאה ה־19, ומדוע הייתה שיטה זו יעילה?
18 על אף כל מאמציהם, לא הצליחו אויבי האמת המקראית למנוע את התפשטותה. ”דבר האלוהים איננו בכבלים”, נאמר בטימותיאוס ב׳. ב׳:9. ב־1870 החלה קבוצה של תלמידי מקרא כנים לחפש אחר האמת. מה הייתה שיטת המחקר שלהם? מישהו היה מעלה שאלה, ובעקבות זאת נפתח דיון בנושא. הם עיינו בכל הפסוקים הרלוונטיים, וכשנחה דעתם מן ההתאמה בין הפסוקים, הצהירו את מסקנתם והעלו אותה על הכתב. עד כמה מעודד לדעת שבדומה לשליחים ולזקנים במאה הראשונה, גם גברים נאמנים אלה, ”אבותינו הרוחניים” משלהי המאה ה־19, היו נחושים בדעתם לבסס את אמונותיהם לחלוטין על דבר־אלוהים!
19. איזה פסוק נבחר להיות הפסוק השנתי לשנת 2012, ומדוע?
19 המקרא הוא עדיין הבסיס לעיקרי אמונתנו. לאור זאת, החליט הגוף המנהל של עדי־יהוה שהפסוק השנתי לשנת 2012 יהיה המילים הבאות שאמר ישוע בביטחון מלא: ”דברך אמת” (יוח׳ י״ז:17). הואיל וכל הרוצים להשביע את רצון אלוהים חייבים להתהלך בָּאמת, הבה נמשיך לעשות כל מאמץ לנהוג על־פי הדרכת דבר־אלוהים.
[הערת שוליים]
a ולדס מכונה לעיתים פּייֶר וַלדֶס או פטר ווֹלדוֹ, אולם לא ניתן לקבוע בוודאות מהו שמו הפרטי.
[קטע מוגדל בעמוד 8]
הפסוק השנתי לשנת 2012 הוא: ”דברך אמת” (יוח׳ י״ז:17).
[תמונה בעמוד 7]
ווֹלדוֹ
[תמונה בעמוד 7]
וִיקְלִיף
[תמונה בעמוד 7]
טינדל
[תמונה בעמוד 7]
גרוּ
[תמונה בעמוד 7]
סְטוֹרְז