בהמשך,‏ הוסיף וסיפר ישוע לתלמידיו הסקרנים עוד שלושה משלים.‏ בראשון,‏ סיפר:‏ ”‏דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה,‏ והנה מצאוֹ איש.‏ הוא טומן אותו שוב ובשמחתו הוא הולך ומוכר את כל אשר לו וקונה את השדה ההוא.‏”‏

ישוע עצמו דומה לאותו אדם שמצא את האוצר שהיה טמון בשדה,‏ וגם לסוחר שמצא את המרגלית יקרת־הערך.‏ הוא באמת ’‏מכר את הכל’‏,‏ כשוויתר על מעמדו המכובד בשמים ונעשה לאדם נחות.‏ בנוסף לכך,‏ בתור אדם עלי־אדמות,‏ סבל חרפה ורדיפות זדוניות,‏ אך בכך הוכיח שהוא ראוי להתמנות כמלך למלכות אלהים.‏

ישוע הציב כאן אתגרים בפני תלמידיו — ש’‏ימכרו את הכל’‏ כדי לזכות בגמול נאדר — או כמלכים עם המשיח במלכות השמים,‏ או כנתינים ארציים של המלכות.‏ האם הזכות לחלק במלכות אלהים כה יקרה בעינינו,‏ יותר יקרה מכל דבר אחר בחיינו,‏ דומה ל”‏אוצר”‏ שלא יסולא בפז,‏ או ל”‏מרגלית”‏ יקרת־ערך?‏